הדרך לסיום העונה האירופית, שתסתיים בשבת במדריד בגמר ליגת האלופות בין ליברפול לטוטנהאם, התחילה אתמול (רביעי) עם גמר הליגה האירופית בבאקו בו צ'לסי הביסה 1:4 את ארסנל בדרבי האנגלי-לונדוני. אדן הזאר, שככל הנראה יעזוב את הבלוז בקיץ, חגג עם צמד ובישול, אוליבייה ז'ירו כבש מול האקסית ולא חגג, פדרו הרשית גם כן ואלכס איוובי הצליח רק לצמק עבור התותחנים המאוכזבים. זה היה גמר עצוב עבור ארסנל, אבל גם עבור העיר המארחת באקו ועבור אופ"א, שהתבזתה כשלראשונה לא הצליחה למלא אצטדיון של גמר אירופי.
סיפורים על המגרש היו לנו בשפע. זה מתחיל עם אדן הזאר, שיעזוב כעת את צ'לסי אחרי הופעה ענקית שמסכמת שבע עונות של אחד מהשחקנים הטובים ביותר ששיחקו בסטמפורד ברידג'. זה ממשיך עם אוליבייה ז'ירו, דווקא הוא, שכבש את השער הראשון שריסק את ארסנל לחלוטין. הצרפתי, שבכלל לא רצה לעזוב את התותחנים ועדיין אהוב על ידי אוהדיהם, כבש נגד פטר צ'ך - שערך את משחק הפרישה שלו במדי ארסנל, ויצטרף בקיץ לקבוצה שהביסה אותו אתמול בתפקיד מקצועי. יש גם את מאוריציו סארי שסוף סוף, בגיל 60, זכה בתואר ראשון בקריירה, אולי רגע לפני המעבר מלונדון ליובנטוס. אמרנו סיפורים בשפע, נכון? אבל מעל כולם ריחף הסיפורים מאחורי הגמר שהפך סופית לגמר העצוב ביותר בתולדות אופ"א.
עוד בנושא
צ'לסי זכתה בליגה האירופית אחרי 1:4 מהדהד מול ארסנל בבאקו
בדרך לריאל מדריד, אדן הזאר נפרד מצ'לסי: "זמן לאתגר חדש"
פטר צ'ך בכה בסיום: "גאה בהופעה שלי, למרות כל הספקולציות"
כמות הצופים אמש: פחות מאשר במשחק ליגת האלופות בין קרבאח לארסנל
הקארמה לא ריחמה על אופ"א
באוגוסט 2018 ארסנל וצ'לסי נפגשו למשחק קדם עונה בדבלין. למרות שזה היה משחק ידידות, שחקני הקבוצות לבטח יספרו לכם שהייתה במשחק הזה אווירה טובה יותר משהייתה אמש בבאקו. זה היה גמר מזעזע מבחינת העיר המארחת ומבחינת אופ"א, ובאמת שלא ניתן להשתמש באף מילה אחרת על מנת לתאר אותו. 10,000 אוהדים, אולי טיפה פחות, עשו את המסע הרחוק מאנגליה. האצטדיון, שהיה מלא בקרחות, צולם על ידי מצלמות הטלוויזיה מזווית גבוהה על מנת לנסות להסתיר זאת. רוב הקהל היה מקומי יחד עם אוהדים ממדינות קרובות דוגמת טורקיה, איראן, רוסיה ועיראק, חלקם סביר להניח שמעולם לא היו חלק ממשחק בסדר גודל כזה. זה התבטא בחוסר יכולתם לעודד, גם אם הייתה להם קבוצה מועדפת. לא היו כאן שירי אוהדים, חגיגות השערים של צ'לסי התבטאו בשירת "צ'לסי, צ'לסי" שלא שרדה יותר מחצי דקה, והתחושה הייתה שלא מדובר בגמר אירופי, אפילו לא במשחק פרמיירליג.
וכל זה נאמר בלי שדיברנו עדיין על האצטדיון האולימפי בבאקו, אצטדיון חסר פרופורציה שפשוט לא נראה טוב כשמשחקים עליו כדורגל. התחום הטכני היה מהגדול שהיו במשחקי כדורגל אי פעם, ונערי הכדורים נאלצו לרוץ למרחקים עצומים על מנת להביאם ולהחזירם לשחקנים. זה היה עצוב, באופ"א אפילו יגידו מחריד, אבל כנראה שיש כאן עניין של קארמה. הבחירה בבאקו הייתה בעייתית מלכתחילה, ואחרי פרשת הנריך מחיטריאן כנראה שלא היה מנוס מכוח קוסמי שינקום באופ"א על הביזיון הזה שנקרא גמר הליגה האירופית 2019. מילה טובה ניתן לאזרים - שדאגו לאירוח מושלם, מבחינתם, אבל לצערם אף אחד לא יזכור להם את זה. אולי עוד קצת יותר משנה, כשהם יארחו את יורו 2020, הם יצאו עם טעם טוב בפה. פייר, מגיע להם. ומי יודע, אולי הם יזכו לגאולה הודות לעשרות אלפי ישראלים שיעשו את דרכם לבאקו עם נבחרת ישראל.
וככה נראתה זווית הצפייה של אוהד ארסנל שרכש כרטיס בלמעלה מ-2,000 ליש"ט
לצ'לסי האופטימית אין מה להפסיד, ארסנל שוקעת בבינוניות
צ'לסי מסיימת עונה לא קלה עם טעם מתוק, אבל האקשן הולך להגיע בעונה הבאה: בעידן שאחרי הזאר, שככל הנראה יחתום בריאל מדריד, הבלוז גם נאלצים להתמודד עם עונש איסור העברות. משמעות העונש היא שהם יבנו את הקבוצה אך ורק על בסיס שחקני הסגל הנוכחי, להם הם יכולים להוסיף צעירים כישרוניים ומספר מושאלים מעניינים. מדובר בהזדמנות פז עבור צ'לסי, שיכולה לנצל את העונה הבאה כדי לבנות מחדש ולהחזיר את ה-DNA שאפיין אותה בעבר. היא צפויה לתת לא מעט הזדמנויות לצעירים שלה, אותם שחקנים מוכשרים שהוליכו את קבוצת הנוער לתהילה בליגת האלופות לנוער ויכולים עכשיו ליהנות מההפקר. ואם זה לא יילך טוב ותהיה עונה בינונית? לא נורא, הם תמיד יוכלו להגיד שהם לא היו יכולים לבצע העברות. ווין-ווין לבלוז.
ארסנל, מנגד, בדרך לשקיעה ובדרך לעוד עונה בלי ליגת האלופות. ההתפרקות אחרי השער של ז'ירו הוכיחה שלמרות שארסן ונגר כבר לא עומד על הקווים, רוחו עדיין נמצאת במועדון הקורס הזה. מנטליות ההתפרקות התחילה תחתיו, ונראה שאונאי אמרי עדיין לא הצליח לתקן אותה. עם סגל בינוני ובעלים שלא באמת מוכן להשקיע, קשה לראות עתיד ורוד למועדון הזה. מועדון שהתרגל עד לא מזמן להיות חבר קבוע בליגת האלופות ולהתמודד על כל התארים בכל שנה, וכעת מוצא את עצמו שוקע בבינוניות. זה לא מגיע לאוהדים הנפלאים שלהם, אבל הם חייבים להשלים עם זה: ארסנל של השנים הקרובות תהיה קבוצה בינונית, קבוצה שלא תתחרה על אליפויות באנגליה ותיאלץ לשחק באופן קבוע בימי חמישי בליגה האירופית. כעת אוהדי ארסנל יתפללו שהעונה לא תהפוך לסיוט אמיתי עם זכייה של טוטנהאם בליגת האלופות. זה כבר עשוי להיות המסמר האחרון בארון של מי שהייתה, עד לא מזמן, הגאווה הגדולה של העיר לונדון.
