פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מירוץ נגד השרון: הסיבות לנפילתה של בני הרצליה, שירדה לליגה הלאומית

        מאי של שפיות, הפכה בני הרצליה תוך כמה שנים לנושאת הדגל של הכדורסל הישראלי הקפריזי. אהרל'ה ויסברג על קבוצה שנשארו ממנה בעיקר שמות, ו"מבצר" אחד לא ראוי

        מירוץ נגד השרון: הסיבות לנפילתה של בני הרצליה, שירדה לליגה הלאומית
        ONE

        בווידאו: תקציר משחק הירידה של בני הרצליה מול הפועל אילת

        1.

        מכבי תל אביב משחקת בליגה הבכירה בישראל מיום היווסדה.

        הפועל ירושלים מופיעה בה ברציפות מאז 1987.

        מכבי ראשון לציון לא נעדרה ממנה מ-1989.

        בני הרצליה, על גלגוליה השונים, נותרה בבמה המרכזית מאז דרכה עליה לראשונה, ב-1993. אלא שבניגוד לשלוש קודמותיה ברשימה - היא תשחק בעונה הבאה בלאומית.

        רצף של 27 עונות נקטע אמש (חמישי) בעקבות השלשה הדרמטית של יהונתן שולדבראנד באילת, אבל נשירתה של הקבוצה נגזרה עוד קודם ונבנתה לאורך זמן רב. הבעיה הגדולה ביותר מבחינת ראשי המועדון היא שספק אם חסרונו יורגש באופן משמעותי לאנשים שעוקבים באדיקות אחרי ליגת העל.

        עוד בנושא

        שלשת באזר של שולדבראנד הורידה את בני הרצליה לליגה הלאומית
        אריק שיבק: "מרגיש נורא, זה עצוב", ניצן חנוכי: "זה כתם על כולנו"
        עוד אמש: הפועל חולון ניצחה את הפועל תל אביב והשוותה שיא מועדון

        שחקני בני הרצליה, ניצן חנוכי (אדריאן הרבשטיין)
        מישהו ירגיש בחסרונם? שחקני בני הרצליה (צילום: אדריאן הרבשטיין)

        2.

        הפור נפל ביולי 2011, כשעיריית רעננה הודיעה על הפסקת תמיכתה בבני השרון, ולמעשה הורידה את המסך על הקבוצה המאוחדת של בני הרצליה ומכבי רעננה. ההידרדרות הייתה חדה: מאז חלפו שמונה עונות, ורק אחת מהן היא הצליחה לסיים במאזן חיובי. ובשתי עונות, המאמן שפתח את העונה הוא גם זה שסיים אותה.

        כשמביטים על הנתונים הללו, אותם אפשר לכווץ לשתי מילים - קבוצת תחתית, הדבר היחיד שיכול להפתיע בירידתה של הרצליה לליגת המשנה הוא העובדה שהיא שרדה במשך כל כך הרבה זמן. אבל נדמה שהנתון המשמעותי ביותר הוא זה שנוגע לעמדת המאמן.

        בני השרון הייתה לנווה מדבר בעשור הקודם; למעט הפיאסקו עם מוישל'ה ויינקרנץ, שהתמנה במפתיע ועזב אחרי שני משחקים, הקבוצה לא החליפה מאמן באמצע העונה בין 2003 ל-2011. אלא שמאז הפירוק, הרצליה הפכה למקום עבודה בעייתי בלשון המעטה. על אף שאת בניית הסגל ביצע למעשה היו"ר והג'נרל מנג'ר אלדד אקוניס, המועדון פיטר במהלך העונות האחרונות יותר מאמנים מכל אחד אחר.

        מיקי גורקה אמנם עמד על הקווים במשך שנתיים וחצי רצופות, שבמהלכן הגיעה הקבוצה פעמיים לפלייאוף (שתי ההעפלות היחידות שלה בשמונה השנים האחרונות), אבל זה היה היוצא מן הכלל שהעיד על הכלל: ב-2012, ב-2013, ב-2014, ב-2015, ב-2018 וב-2019 היא פיטרה לפחות מאמן אחד בכל עונה, ולפעמים (כמו השנה) אפילו יותר.

        אלדד אקוניס, יו"ר בני הרצליה (קובי אליהו)
        מחליף מאמנים כמו גרביים. אלדד אקוניס (צילום: מגד גוזני)

        3.

        הרצליה תמיד הייתה קבוצה של שמות. לא רק ישראלים שגדלו בשורותיה, כמו טל בורשטיין ויניב גרין, או מקומיים שכיכבו בה, דוגמת אמיר כץ וליאור ארדיטי (ואחריהם גם מאיר טפירו בקבוצה המאוחדת), אלא בעיקר זרים ותיקים ומוכחים שמצאו עצמם במועדון הקטן והמשפחתי.

        ההיסטוריה העתיקה תעלה על נס את שמותיהם של פול תומפסון וג'ון הדסון, אבל אקוניס הצליח להנחית בשנות ה-2000 לא מעט שמות גדולים: לי ניילון, עוסמאן סיסה, שון ג'יימס, אנדודי איבי, בריאנט דאנסטון, פי ג'יי טאקר ואפילו מייסיאו באסטון לחודש ואפיי יודו לערב אחד. במידה מסוימת, גם ג'ף אדריאן היה כזה, ושובו של כרם משעור מקצה הספסל של מכבי תל אביב היה אמור לסמן קאמבק מבטיח.

        כששום דבר לא עבד, והרצליה שוב הסתבכה בתחתית, אקוניס עשה אקוניס והנחית את ג'רום דייסון ודיאור פישר - שני שחקנים מעוטרים שמכירים היטב את ליגת העל. אבל זה היה מעט מדי, מאוחר מדי ומנותק מדי. "בסך הכל נהניתי מהמשחק", הפטיר הרכז באדישות אחרי שקלע 25 נקודות בהפסד הביתי להפועל ירושלים בתחילת השבוע, שהיה גורלי בדרכה של הקבוצה לקרקעית.

        שחקני בני השרון קוקי בלצ'ר אייזק רוזנפלט ופי ג'יי טאקר מעודדים (ברני ארדוב)
        בעיקר יישארו שמות. פי ג'יי טאקר, אייזק רוזפלט וקוקי בלצ'ר במדי בני השרון (צילום: ברני ארדוב)

        4.

        לפני מספר עונות יצאו שדרי הטלוויזיה לקמפיין עצמי, אגרסיבי ולא רשמי שנועד למתג את אולם היובל בהרצליה בתור "המבצר". אין קשר בין האולם הזה לבין מבצר, ממש כפי שהשלום והאחווה אינם שורים בהיכלה המיתולוגי של אולימפיאקוס.

        בניגוד לאולם מטרווסט ברעננה, ששימש כבית חזק עבור בני השרון בימיה הטובים, מגרש בית הספר בהרצליה היה רחוק מלהיות מתקן ראוי בליגה הבכירה, והתוצאות בהתאם. העונה רשמה הקבוצה שיא שלילי: רק 960 צופים בממוצע הטריחו את עצמם למשחקיה, ומדובר בצניחה של 15 אחוזים לעומת המספרים הלא מרשימים מלכתחילה שהיו לה בשנים עברו.

        נתוני הקהל של הרצליה אינם הנמוכים בליגה, מאחר שהפועל אילת ומכבי אשדוד/באר טוביה מושכות פחות אוהדים ממנה, אבל יש הבדל מהותי בינן לבינה: שתי הקבוצות האחרונות, גם אם אינן מרתקות אלפי צופים למשחקיהן, מייצגות אזור גאוגרפי מוגדר; הרצליה היא עוד אחת מיני קבוצות רבות בטריטוריה מצומצמת מאוד.

        עד כמה מצומצמת? בעונה הבאה, לראשונה זה 18 שנים, מכבי רעננה ובני הרצליה ייפגשו במשחק ליגה. אין לשתיהן מקום זו לצד זו בליגת העל, ובוודאי שלא בליגה הלאומית.

        אוהדי בני הרצליה (אדריאן הרבשטיין)
        960 צופים בממוצע למשחק. אוהדי הרצליה (צילום: מגד גוזני)