בווידאו: מספרי העונה הסדירה ביורוליג
לעיתים נדמה שהיורוליג תיאלץ לבטל את הפיינל פור אם צסק"א מוסקבה, ריאל מדריד ופנרבחצ'ה לא יעפילו אליו. למעט נפילה מקרית אחת, שלושת מועדוני העילית תופסים כבר חמש שנים את הכרטיסים שלהן לחצי הגמר, ומשאירים ליתר הקבוצות להיאבק רק על המקום הבודד שנותר באירוע - אבל זה לא תמיד היה כך. למעשה, שלושתם הקיזו דם ועמלו במשך שנים ארוכות בניסיון לנפץ את תקרת הזכוכית שתאפשר להם להשתחל סוף סוף לצמרת.
אוהדי הכדורסל באירופה מכירים היטב את אפקט הגלגל, שחוזר על עצמו בכל פעם מחדש. לפני שהשתלטו על היבשת, הבלאנקוס לא הגיעו אפילו פעם אחת לחצי הגמר בין 1997 ל-2010, הרוסים לא היו בגמר בין 1974 ל-2005 ופנר הייתה יכולה רק לחלום על המעמד הזה עד צירופו של ז'ליקו אוברדוביץ'.
זהו טבעו של עולם הספורט: מי כמו מכבי תל אביב ופנאתינייקוס, שחילקו ביניהן לא פחות משבעה גביעים במהלך העשור הקודם, יודעות את זה. בשבע השנים האחרונות הן צברו יחד הופעה אחת בודדת בפיינל פור, וגם את סוף השבוע הקרוב יעבירו בזפזופים בין מתחם האקספו בגני התערוכה לבין הפרננדו בואסה ארנה בוויטוריה.
אבל טקס הפתיחה, שאחריו יעלו פנרבחצ'ה ואנאדולו אפס לחצי הגמר המוקדם הערב (שישי) ב-19:00, יציג בכל זאת משהו אחר מכל מה שנראה עד כה. בפעם ה-18 לאורך 34 שנות קיומו של הפיינל פור, תירשם נציגות כפולה של שתי קבוצות מאותה מדינה; לראשונה, שתיהן יהיו מטורקיה. האם מדובר בתחילתו של עידן חדש ובסנונית ראשונה לחילופי משמרות, שתסמל את תור הזהב של הכדורסל במדינה?
עוד בנושא:
מאמן אנאדולו אפס ארגין עתמאן בראיון לוואלה! ספורט
מאמן פנרבחצ'ה ז'ליקו אוברדוביץ' בראיון לוואלה! ספורט
"הרוח של אנאדולו אפס חוזרת", היה ההאשטאג שניסו במועדון להטמיע לאורך כל העונה ברשתות החברתיות. והם הצליחו. אחרי שנים רבות שהפכו לכישלון אחד, ארוך ומתמשך, אפשר היה לשוב ולהיזכר בימים היפים מלפני שני עשורים, כשפטאר נאומוסקי, הידו טורקוגלו ומירסאד טורצ'אן הפחידו כל יריבה שהעזה להתקרב לאבדי איפקצ'י. אז נאומוסקי, טורקוגלו וטורצ'אן כבר מזמן לא על המגרש, האבדי איפקצ'י נחרב, ואפס פילזן הפכה בינתיים לאנאדולו אפס, אבל הרוח שלה אכן חזרה.
רק לפני שנה דורגה אפס בקרקעית הטבלה ביורוליג - לא רק במאזן הניצחונות וההפסדים (23:7), אלא גם במשיכת הקהל. פחות מ-4,000 אוהדים הגיעו למשחקיה, ולמגמה הזו נדרש זמן רב להשתנות; בנובמבר האחרון, אף שהתייצבה למפגש עם מכבי תל אביב במומנטום אדיר עם מאזן 2:5, היא גייסה רק 3,853 צופים לסינדאן ארדם דום; בשלושת משחקי הבית בסדרה מול ברצלונה, בחודש האחרון, היא כבר הביאה יותר מ-15 אלף בממוצע - ושברה את שיא המועדון בכל הזמנים.
אפס משחקת כדורסל מהיר, שוטף ושובה עין, והתברגותה המחודשת בטופ אינה מקרית. היא הגדילה את תקציב שכר השחקנים בשליש, מ-7.5 לעשרה מיליון יורו, והחתימה בדיוק את האנשים הנכונים: ואסילייה מיציץ', שיין לארקין ואדריאן מוארמה הפכו, כל אחד בתורו, לכוכבי על בלתי ניתנים לעצירה. "בגיל 37 הגעתי לפיינל פור השני שלי, ומאז לא חזרתי למעמד הזה. חלפו כבר 16 שנים, וזה יותר מדי זמן. זכיתי ביורוקאפ, ביורוצ'אלנג', אבל אני רוצה לזכות ביורוליג. אני מקווה שנצליח לעשות את זה העונה. זה החלום שלי", אמר עתמאן בראיון לוואלה! ספורט לפני חודשיים, ערב ניצחון החוץ הראשון בקריירה שלו על מכבי תל אביב ביד אליהו.
אל מול הצלחתה המתמשכת של יריבתה המושבעת, הפכה אפס באופן מפתיע לפנינת ניהול. "עתמאן חזר למועדון באמצע השנה שעברה, ושינה אותו מקצה לקצה", מספר בורה אוזר, כתב אתר "יורוהופס" בטורקיה. "הוא הכריז בתחילת העונה שהקבוצה הזאת מסוגלת לזכות ביורוליג, ולאט לאט הדביק את כולם באמונה שלו. הנהלת אפס קוראת נכון את הסיטואציה, וכבר החלה בניסיונות לשמור על המשכיות לקראת העונה הבאה. למוארמה ולמיציץ' יש אופציות בחוזה, כבר החלו שיחות גם עם לארקין, רודריג בובואה חתום, בריאנט דאנסטון נתפס כפרנצ'ייז פלייר, וייעשה ניסיון לשדרג את שכרם של ג'יימס אנדרסון וברוק מוטום. אם אנאדולו תצליח להשאיר את רוב השחקנים האלה ולשמור על כוחה, אין סיבה שהיא לא תגיע שוב לפיינל פור גם בעונה הבאה".
הדבר המעניין, ואולי גם המפתיע, הוא שהעתיד נראה קודר דווקא בפנרבחצ'ה. היום, במבט לאחור, קל מאוד לקחת את הישגי הקבוצה הזו כמובנים מאליהם, אבל היא היחידה בתולדות הכדורסל האירופי - מלבד צסק"א - שהגיעה לחמישה פיינל פורים רצופים; ולחשוב שעד ההעפלה הראשונה שלה, ב-2015, היא מעולם לא הצליחה לנצח אפילו משחק בודד בסדרות רבע גמר.
"פנרבחצ'ה שונה מכל מועדון אחר בטורקיה", מנתח אוזר. "יש לה את המבנה הארגוני הטוב ביותר, את הצוות המקצועי האיכותי ביותר בראשותם של אוברדוביץ' והמנהל המקצועי מאוריציו ג'רארדיני, וכמובן את אחד התקציבים הגבוהים באירופה. היא הצליחה לייצר תרבות כדורסל במועדון שהיה מזוהה בעיקר עם קבוצת הכדורגל שלו, וזה הישג מרשים".
אלא שייתכן כי מדובר בשירת הברבור של מועדון הפאר. לאורך זמן יתקשו הצהובים-כחולים לתרגם את ההצלחות על הפרקט ליציבות כלכלית, מאחר שהם נשענים על התזרים מקבוצת הכדורגל - שנמצאת על סף תהום. נשיא פנרבחצ'ה, עלי קוץ', חשף בקיץ האחרון כי המועדון כולו נקלע לחוב בסך 621 מיליון יורו; קבוצת הכדורסל עומדת על גירעון של 15 מיליון יורו, וברחבי אירופה נפוצו שמועות על כך שאוברדוביץ' עלול לעזוב בקיץ הקרוב, אף שהוא מחזיק בחוזה לעונה הבאה. לא מן הנמנע כי עתידו קשור בזה של שותפו הוותיק ג'רארדיני.
"המצב הכלכלי של פנרבחצ'ה רע, והבעיות לא עומדות לחלוף בקרוב", מודה אוזר. "הנשיא קוץ' מנסה לתמוך בקבוצת הכדורסל ככל שהוא יכול. קבוצת הכדורגל לא הייתה רחוקה מירידת ליגה העונה, ובגלל כל מה שקורה שם, אני מאמין שההנהלה בכדורסל לא תיתן לאוברדוביץ' ללכת. היא פשוט לא יכולה להרשות את זה לעצמה".
"כל עוד מר אוברדוביץ' איתנו, נעמיד את אותו התקציב בדרך כזו או אחרת", הבטיח קוץ' במהלך העונה. "יש לו חוזה, וזה בכלל לא בא בחשבון שילך לקבוצה אחרת. הוא נשאר איתנו. הבטחנו לו שהפיגור בתשלום המשכורות ייפתר. כשלא עמדנו בזה, הייתי ממש נבוך לעמוד מולו". בינתיים, אולי כסימן לנורמליזציה, הוארכו חוזיהם של יאן וסלי ושל השחקנים המקומיים המובילים - בובי דיקסון (עלי מוחמד), אחמט דובריוגלו והקפטן מליח מחמוטוגלו.
ומה אוברדוביץ' עצמו מתכנן? לפני מספר שבועות הכריזה קבוצת הכדורגל של פנרבחצ'ה על גיוס כספים המוני, כדי שתוכל לעמוד בתשלומים שדרשה אופ"א ובכך להימנע מסנקציות; השועל הסרבי תרם 100 אלף יורו מכיסו, והפך לדמות נערצת גם באיצטדיון שיקרי סראג'ולו. אשתקד, בראיון שקיימתי איתו בתל אביב, אמר אוברדוביץ': "לחיצת יד עם אדם שווה הרבה יותר מחוזה שאני חותם עליו. הבטחתי לנשיא שלי, עזיז ילדירים [שבינתיים הוחלף], שאני סגור בפנרבחצ'ה עד 2020, ואני לא אשבור את המילה שלי. אני בכלל לא חושב על מקומות אחרים".
בין אם אנאדולו אפס תשמור על ההמשכיות ובין אם לא, ובין אם פנרבחצ'ה תשכיל לשרוד את הגל העכור ובין אם לא - אנשי הכדורסל בטורקיה אינם אופטימיים בנוגע לעתיד הענף כולו. "המצב לא טוב", מפרט אוזר. "התקציב הכולל של פנר מוערך ב-30 מיליון דולר ושל אפס ב-20 מיליון, ולקבוצה הבאה אחריהן יש אולי חמישה מיליון. קבוצות רבות סובלות מקשיים כלכליים עצומים, כולל מועדונים ותיקים ומפוארים כמו בשיקטאש וגלאטסראיי. דרושפאקה, שנחשבה לתקווה הגדולה של הכדורסל האירופי לפני שנתיים, כמעט נמחקה העונה ואפילו לא הגיעה לפלייאוף. סביר להניח שהבעיה הזו רק תלך ותחריף, ולא תיפתר".
העובדות בשטח מלמדות עד כמה מבוססת הפסימיות של אוזר: מלבד פנרבחצ'ה, אפס, טופאש בורסה וטורק טלקום אנקרה, כל הקבוצות סובלות מקשיי תזרים ומאחרות בתשלום משכורות. טרבזונספור ואסקישהיר פשטו רגל ואפילו לא פתחו את העונה; בשיקטאש איבדה בחודש האחרון את שני שחקניה הטובים ביותר, ג'ייסון ריץ' ואיבן בובה, שהתייאשו לאחר שלא קיבלו שכר במשך חמישה חודשים תמימים.
ואולי את הסיפור כולו מספרת בכלל קבוצה שולית אחת בשם סקאריה. בתחילת העונה היא הופיעה במפעל אירופי (היורופקאפ), אבל לקראת סיומה קרסה והחלה להופיע עם שחקנים צעירים בלבד. הסיטואציה מזכירה את הימים השחורים של בית"ר רמת גן בליגה הבכירה בישראל ב-1995, וגם התוצאות בהתאם: בשבוע שעבר היא הובסה 138:62 בידי פנרבחצ'ה, כשאגהאן ארנה בן ה-21, שלא קלע העונה סל אחד ביורוליג, צולף 51 נקודות למנצחים.
בתחילת העשור, למרות שהליגה היוונית הלכה ונחלשה, פנאתינייקוס ואולימפיאקוס היו בצמרת היורוליג והגיעו ללא מעט פיינל פורים. אתה לא רואה מצב דומה מתרחש גם בטורקיה?
אוזר: "כמו ביוון, גם בטורקיה השקיעו כספים רבים, והכל השתנה בעקבות המצב הכלכלי במדינה. אני מעריך שמספר הקבוצות הטובות בכדורסל הטורקי יתכווץ, כפי שקרה ליוונים, אבל כאן יש בעיה אחרת: ביוון עברו בעיתות משבר להסתמך על שחקנים מקומיים נהדרים, ולנו אין כאלה".
