בווידאו: ההצגות הגדולות של העונה ב-NBA
אם לא הכדורסל, טאקו פול היה לוקח את 229 הסנטימטרים ומוטת הידיים העצומה שלו ומצמצם אותם לכדי מקצוע של אנשים רגילים. ביום שאחרי הקריירה חולם הסנגלי בן ה-23 להפוך למהנדס, ואם תשאלו את כל מי שסביבו, ייתכן שכדאי להתחיל לטפח את הקריירה השנייה כבר מעכשיו. לא בגלל שהוא לא מוכשר, חלילה. עם 73.9 אחוזים מהשדה על פני ארבע שנים ו-110 משחקים, הוא יכול להתהדר בהישג הגדול הראשון בקריירה הראשונה: הוא נחשב כעת לשחקן היעיל בתולדות המכללות, עם אחוזי השדה הגבוהים אי פעם בפער גדול ושיא שספק אם אי פעם יימחק.
אבל פול נולד במקום הלא נכון, ובעיקר בזמן הלא נכון. אם יגיע ל-NBA, תתווסף לרזומה הדל שורה נוספת: השחקן הפעיל הגבוה ביותר בליגה, והשני הכי גבוה בכל הזמנים. בעידן שבו נפילים כמוהו הופכים לפחות ופחות רצויים בליגה הטובה בעולם, כל דבר למעלה מזה ייחשב לבונוס.
בימים אחרים היו מצמידים לו השוואה יומרנית ליאו מינג או דיקמבה מוטומבו ורצים איתה כל הדרך לסיבוב הראשון. בפועל, ספק אם בכלל ייבחר בדראפט. גם אחרי שצד את תשומת הלב הציבורית עם הופעה חיובית בטורניר המכללות, הוא מתקשה לכבוש את ליבם של הסקאוטים. במוק דראפט העדכני של ESPN, יאהו ובליצ'ר ריפורט שמו כלל לא עלה, ורק ב-NBADraft.Net זכה לאזכור של כבוד בבחירה ה-51 בסיבוב השני.
העניין הוא שלא מעט שחקנים שנושקים למידותיו - איכותיים יותר, איכותיים פחות - סובלים יחד איתו.
עוד בנושא
אחרי דרמה גדולה: זאיון וויליאמסון ודיוק גברו על טאקו פול וסנטרל פלורידה
סן אנטוניו הפרישה את הגופיה של ג'ינובילי: "בלעדיו לא היו אליפויות"
הסיבה להשעית שחקן הווריירס: ביצע הזמנות במלון על חשבון עוזר המאמן
זו אחת מהנחות היסוד העתיקות בתולדות הכדורסל: כל המרבה בסנטימטרים, הרי זה משובח. פעם, בעבר הלא ממש רחוק, נחשבו ענקים מסוגו של פול, או כאלה שנמוכים ממנו במקצת, לזן מובחר. הרי הפרקט היה מאז ומתמיד מפלטם של הענקים. מה שהיה חיסרון כמעט בכל רגע נתון בחיים עצמם - ברחוב בגלל המבטים המשתאים, במטוס ובאוטובוס בגלל כאבי הברכיים - הפך לכלי נשק כשזה נגע לכדור הכתום. רק לפני שנים אחדות ההנחה הרווחת היתה ש"להיות סבן פוטר (2.13 מטר) או יותר זו הדרך הכי מהירה להתעשר באמריקה", על פי פורבס. מחקר שערך העיתון הכלכלי המפורסם גילה כי לאדם בארצות הברית שגובהו 2.13 מטר ומעלה, יש סבירות של לא פחות מ-17 אחוזים להגיע ל-NBA ולהפוך למיליונר. כלומר, התנאים הפיזיים לבדם הגדילו עשרות מונים את הסיכוי לקריירה ארוכה ומשתלמת במיוחד.
רק אחר כך הגיע עידן הסמול בול ובעקבותיו השמועות על מותו של הסנטר, שבהחלט היו מוקדמות מדי. ההוכחה הניצחת לכך שהסנטרים כאן כדי להישאר הגיעה בדראפט האחרון. חמישה משבעת השחקנים שנבחרו ראשונים נמדדו על 2.08 מטר ומעלה, והפכו את הטופ 10 בדראפט 2018 לאחד הגבוהים אי פעם. יחד עם זאת, למרות שבצמרת קבלת ההחלטות ב-NBA עדיין שמים את הצ'יפים על גבוהים, סל התכונות שנדרש מהסנטרים העתידיים השתנה לחלוטין.
ברף החדש הנפילים מתקשים לעמוד. השינוי שנתבע מהם קיצוני: בצד ההתקפי הם נדרשים לפתח קליעה מבחוץ, ובצד ההגנתי הם מחויבים לעמוד בקצב המסחרר של הגנת החילופים, בהיעדר אלטרנטיבות ראויות אחרות לטיפול בפיק אנד רול הנפוץ כל כך. עבור גבוהים גמלוניים ומסורבלים כמו פול, כישרוניים ככל שיהיו, זהו כמעט גזר דין מוות. די לדרוש בשלומו של בובאן מריאנוביץ', הפוסטר של הנפילים ב-NBA כיום, שאמנם השיג דריסת רגל בליגה אבל תחת מגבלות ברורות מאוד. מריאנוביץ' רושם העונה את אחת העונות היעילות אי פעם - במדד ה-PER, שמשקלל כמה קטגוריות של יעילות סטטיסטית, הוא עומד על 26.4 בממוצע, הממוצע הרביעי הכי טוב מאז שהחלו למדוד זאת ב-1979, רק אחרי מייקל ג'ורדן (1985), לברון ג'יימס (2004) ואנתוני דייויס (2013). למרות זאת, השימוש בו נעשה במשורה.
"אומרים שהכדורסל השתנה, אבל הוא לא השתנה בצורה אחת: המטרה היא עדיין להכניס את הכדור לסל. זה לעולם לא ישתנה, ואפשר לעשות את זה בכל מיני דרכים", סקר מריאנוביץ' את טיעוני ההגנה במסגרת כתבה בבליצ'ר ריפורט בנושא. "מבחינתי, הדרך הקלה היא ליי אפ, בגלל שאני כל כך גבוה. שלשות עדיין אפשר להחטיא, אבל ליי אפים? אולי אחד מ-100. בגלל זה לגבוהים כמוני יש בכל זאת זכות קיום. אנחנו מגנים על הצבע, אנחנו לוקחים ריבאונדים, אנחנו משיגים נקודות קלות. זה אף פעם לא ישתנה".
מצד שני, אי אפשר להתכחש לצו השעה. "בתקופה אחרת כנראה שבובאן היה שחקן חמישייה קבוע, בכל קבוצה", צוטט באותה כתבה ג'נרל מנג'ר של אחת הקבוצות. "גם בימינו יש לו השפעה עצומה בדקות שהוא משחק, אבל הבעיה היא שהוא מסוגל להיות על המגרש רק לדקות ספורות. הוא יותר שחקן משלים מאשר כוכב, מעין מומחה בתחום אחד. כנראה שהענקים נועדו לנישה הזאת ב-NBA בעידן המודרני".
מיטב הביצועים של פול בטורניר המכללות
את תופעות הלוואי של הצטמקות הסנטרים אפשר להרגיש גם בקצה השני של הסקאלה: כשם שסנטרים גבוהים במיוחד הרבה יותר מתקשים למצוא מקום ב-NBA, גם גארדים נמוכים במיוחד סובלים. הנפילים והננסים מוכי גורל באותו אופן: הסוג הראשון לא מסוגל לשמור על גארדים, ולזן השני אין סיכוי לעצור גבוהים. וכך בשנים האחרונות הגארד הממוצע הולך ומתארך, והסקאלה הולכת ומצטמצמת.
לפני שלושה עשורים הדגימו מנוט בול (2.31 מטר) ומאגסי בוגס (1.60) דו קיום באותה קבוצה, אולם במתכונתה הנוכחית, ה-NBA לא חיה בשלום עם שחקנים שהם "במיוחד". לא גבוהים במיוחד, לא נמוכים נמוכים במיוחד. בקושי אחד בקבוצה, אז ודאי שלא שניים. גם המספרים ממחישים זאת: בעונה שעברה עמד הפער הממוצע בגובה בין רכזים לסנטרים ב-NBA על 8.3 אינצ'ים (21 סנטימטר) בלבד, הפער הקטן אי פעם, וירידה של למעלה מ-20 אחוז מהפער הממוצע בשנות ה-90 המאוחרות.
במקביל, ההסתמכות הגוברת על שלשות ברחבי הליגה פגעה בעוד זכות קיום בסיסית של הענקים: עד היום היכולת שלהם להגן על הטבעת, לחסום ולשנות זריקות היתה בעלת ערך, אולם כיום יש לכך משמעות משנית במקרה הטוב. מאז עונת 2012/13 ועד היום, נרשמה ירידה של כמעט 10 אחוזים בממוצע החסימות הקבוצתי בליגה. בנוסף, על פי מאמר של אתר הסטטיסטיקה Nylon Calculus מהעונה שעברה, "ההבדל בין תחילת שנות ה-2000 לכדורסל המודרני הוא שכמעט אין 'מומחים' בחסימות. ממוצע החסימות מתפזר על פני יותר שחקנים, ולכן לשחקן שמתמחה בחסימות יש פחות ביקוש".
במכללות עדיין יש יש ערך מוסף למגן טבעות מדופלם כמו טאקו פול, שמצליח לכפות את עצמו על היריבים גם בכוח המחשבה. "פסיכולוגית, אני תמיד יודע שגם אם אפשל מעט בהגנה, יש מפלצת שתחפה עליי מאחור. אני חושב שזה יושב בראש גם של השחקנים היריבים שלנו", אמר חברו של פול אוברי דוקינס, ופרשן ESPN ג'יי וויליאמס חיזק אותו כשטען ש"טאקו פול הוא הראשון שהצליח לשבש את התוכניות לזאיון וויליאמסון. בגלל שהוא חיכה לו מתחת לסל, זאיון נאלץ להתפשר על זריקות מבחוץ. זה רק ממחיש כמה ערך יכול להיות לו ב-NBA".
פול, כאמור, רחוק מלהיות בודד במערכה. אפילו טובי הסנטרים ב-NBA, גם האתלטים והתנועתיים שביניהם, אלה שעומדים בדרישות הסף ההתקפיות וההגנתיות, נמצאים בעיצומו של משבר זהות. כשמגיע הפלייאוף, גם שחקני הגנה עם דיפלומה כמו רודי גובר וקלינט קאפלה הופכים לעדיפות שנייה.
קווין פלטון מ-ESPN פרסם נתונים מעניינים בנושא בחודש יוני האחרון: בשלוש השנים האחרונות, מספר הדקות של הסבן פוטרס בפוסט-סיזן ירד בצורה דרמטית ביחס לדקות שהם קיבלו בעונה הרגילה. כמו כן, בגמרים האזוריים בפלייאוף האחרון חיברו שחקנים בגובה 2.13 או יותר שבע דקות משותפות בלבד, כולן של ג'בייל מגי מגולדן סטייט. לבוסטון, קליבלנד ויוסטון אפילו לא היה אחד כזה בסגל.
נראה שכדי להפוך לשחקן גבוה מאוד שמצליח כיום ב-NBA נדרשות תכונות מיוחדות במיוחד. תחילה יש לצלוח את מנגנון הסינון הקפדני של הדראפט; אחר כך לעבור את מבחן העונה הרגילה; ולבסוף, כדי להפוך לשחקן משפיע באמת, צריך לסמן וי גם על החיתוך הגס של סנטרים גבוהים בפלייאוף.
בעידן שבו הסמול-בול הופך לעסק משתלם גם עמוק אל תוך השלבים המכריעים בפוסט סיזן, כשפי ג'יי טאקר הופך לסנטר לעת מצוא בגמר המערב, גם שחקן בגובה 2.29 מטר צריך לעשות מאמץ מיוחד כדי לראות קריירת NBA באופק.
