ב-22 בינואר ערכה ההתאחדות לכדורגל אירוע השקה לפתיחת קמפיין מוקדמות היורו שיחל הערב (חמישי, 21:45) באצטדיון בחיפה. מעבר לאירוע עצמו המשיכה ההתאחדות בשיווק וקידום הקמפיין בכל דרך אפשרית, בעיקר ברשתות החברתיות. ההשקעה והווייב החיובי לאחר משחקי ליגת האומות נתנו תחושה שהאצטדיונים יהיה מלאים במשחקי הנבחרת הלאומית בטורניר הנוכחי. מכירת הכרטיסים למשחק הערב נגד סלובניה מציבה תמונה שונה, עגומה. חצי מהאצטדיון צפוי להיות ריק, כשגם רבים מאלה שיבואו יעשו זאת לאחר מסע שכנוע רחב והטבות משמעותיות.
איך הגענו למצב הזה? בדקנו, חקרנו, ניסינו לקבל תשובות ממאות אוהדים בפורומים וקבוצות וואטסאפ והצלחנו להגיע לכמה מסקנות בנושא.
עוד בנושא:
נבחרת ישראל צפויה לפתוח מול סלובניה עם הרכב זהה לזה שפתח בסקוטלנד
ביצת הפתעה: אבי נמני ואיציק זוהר מנתחים את נבחרת ישראל
חלודה או אפודה: מי יעמוד בשער נבחרת ישראל במוקדמות יורו 2020?
49 שנות חושך
קמפיין ליגת האומות ייצר תחושה אחרת סביב הנבחרת, לפחות בעיני כלי התקשורת המסקרים אותה ושחקני הסגל עצמם. השילוב בין ווילי רוטנשטיינר ואנדי הרצוג, המשחקים נגד סקוטלנד ואלבניה בארץ והאנרגיות שליוו את המשחקים מול סקוטלנד ואלבניה - כל אלה נתנו את ההרגשה שיש כאן פוטנציאל למשהו חדש, כזה שאולי יוכל להביא את הנבחרת לטורניר גדול בעתיד. ומה לגבי חובבי הכדורגל הישראלי? חלקם האמינו בפוטנציאל אחרי ליגת האומות אך שכחו מהר, זה לא ממש חלחל. למרות השינוי והדם החדש, מרבית אוהדי הכדורגל חיים את הכישלון המתמשך ולא מאמינים שהנבחרת יכולה באמת להצליח. הם ישמחו אם וכאשר זה יקרה, וכמה משחקים שיוכיחו שהפעם זה באמת שונה יגרמו להם להגיע בהמשך הקמפיין, אך בשלב זה הם מעדיפים להישאר בבית.
בין התגובות שקיבלנו, רבות היו ברוח הזאת: "משעמם לכם בתקשורת, אז אתם מייצרים ציפיות. אין לנו שחקנים כדי לעשות את זה, יש רק יחסי ציבור. דרך חדשה? שטויות. נמאס להתאכזב, שיוכיחו את עצמם ואז נגיע".
החיפאים לא מתעניינים
המשחק הערב ייערך בחיפה. החלק הארי של הקהל אמור היה להיות מורכב מאוהדי מכבי והפועל חיפה, אבל בפועל הם ממש לא מתלהבים, אפילו כשזה קרוב לבית. אוהדי מכבי חיפה מדברים על כך שאין להם כמעט שחקנים בסגל ואין עם מי להזדהות, אוהדי הפועל חיפה מדברים על כך שהם עייפים מהעונה הזאת ושני הקהלים מתלוננים על השעה של המשחק, חוסר האטרקטיביות של היריבה וחוסר האמון בנבחרת.
"מותר לנו גם לנוח בבית ולהתפנק", מספרים אוהדים של מכבי חיפה, "כל שבוע אנחנו הולכים, כבר שנים לא נהנים מכדורגל. העובדה שזה בחיפה לא אומר שאוהדי מכבי חיפה צריכים למלא את האיצטדיון. זאת נבחרת ישראל ואין לנו נציגים שם להזדהות איתם".
ומה אומרים ביציעי הפועל חיפה? "עברנו מספיק העונה, התעייפנו, נחזור בעונה הבאה. אולי אם ינצחו את סלובניה נבוא ספונטנית נגד אוסטריה, גם השעה תהיה יותר נורמלית".
בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב: מיאוס מהעונה וקשיי גישה
לאורך השנים נערכו המשחקים באצטדיון רמת גן. אוהדי מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים היוו נתח נכבד מהקהל. איפה הם היום? שאלה טובה. אם האוהדים הצהובים מעדיפים לוותר בעונת אליפות על ההגעה לנתניה בגלל קשיי הגישה, הגיוני שלמשחק נבחרת צפונה משם לא יבואו בהמוניהם. אוהדי בית"ר? אם אוהדי הפועל חיפה עייפים מהעונה הזאת, שם בכלל כבר לא יכולים לראות כדורגל, אפילו מוכנים לשלם כסף כדי שהעונה הזאת תיגמר.
"זאת נסיעה ארוכה", אומר אוהד מכבי תל אביב, "יש בעיות חניה וסיוט לבוא מהמרכז. גם אין אנרגיות סביב המשחק. אני מת על הנבחרת ובתור אבא זה משחק קלאסי לקחת ילדים, אבל זה לא מספיק סוחף אותי, לפחות בינתיים".
אוהד של בית"ר ירושלים מצביע על תחושת המיאוס מהעונה הזאת: "לא יכול לראות כדורגל. גם אם המשחק היה מתחת לבית שלי ובחינם הייתי מוותר על התענוג. אני דווקא אוהב את הנבחרת, אבל אחרי השנה הזאת עם בית"ר סיימתי ללכת למגרשים. נראה בטלוויזיה".
הפועל תל אביב: לא רק זהבי, גם ייני ומיכה
בקרב אוהדי הפועל תל אביב הסיפור מתחלק לשניים. יש חלק לא מבוטל שכן אוהב את הנבחרת ורוצה בהצלחתה, בעוד אחרים עדיין דבקים בכך שהנבחרת לא מעניינת אותם. מה שכן, כמעט כל אוהד הפועל תל אביב שהגיב לנושא הזכיר את ערן זהבי. העובדה שזהבי הוא הכוכב של הנבחרת גורמת גם לאלה שאוהבים את הנבחרת לאנטגוניזם כלפיה.
"העיסוק התקשורתי בנבחרת הוא כמעט רק סביבו, מה שגורם לנבחרת להיות 'הנבחרת של זהבי'", מציג אחד האוהדים את התמונה, "בניגוד לרוב המקרים בעבר (אבוקסיס מבית"ר להפועל, גרשון מהפועל לבית"ר ואחרים - א.ס.) שבהם מי שהכריז מלחמה היו האוהדים על השחקנים, במקרה של זהבי הוא היה זה שהכריז מלחמה על האוהדים - כבר כשנחת בשדה התעופה כשחקן חדש של מכבי תל אביב.
"צריך להבין - זהבי לא היה אף פעם קונצנזוס בהפועל תל אביב וגם לא היה בין השחקנים האהובים. לאוהדים לא הייתה סיבה להתעסק איתו יותר מדי, אבל הוא חזר לישראל עם שנאה להפועל - אולי בגלל שהיה לו סכסוך עם חלק מהשחקנים או ההנהלה. הוא התסיס, הוא הדליק את האש, הוא הצטלם מקלל את הפועל - אני לא זוכר מקרה קודם שבו הכרזת המלחמה הייתה מצד שחקן ולא מצד אוהדים. לא היה אכפת לי ממנו עד תנועת הירי ההיא, הייתי אדיש, אבל כשראיתי את הפנים שלו כשהוא רץ לשער 5, הבנתי שזו שנאה.
"אין לי בעיה עם זה, כן? אני חושב שגם לו אין בעיה עם זה. זהבי הוא בנאדם (לא רק כדורגלן) שניזון מ'כל העולם נגדי', רגשי נחיתות ישנים שהוא הצליח להשתחרר מהם, אבל הם עדיין הדלק שלו. כל החיים שלו, לא רק הקריירה, מלווים בסכסוכים. הוא יודע איך לנצל אותם בשביל להוכיח ולהצליח ושיהיה לו לבריאות. אני יכול להגיד שאני, ואני מייצג רק את עצמי ולא אף אחד אחר, לא מסוגל לעודד אותו".
אולי ההסבר המנומק הזה יגייס דווקא את אוהדי מכבי תל אביב לטובת הנבחרת.
הפועל באר שבע: רק תביאו את טרנר
קשה להתכחש לאווירה שהייתה בטרנר בניצחון 0:2 על אלבניה. אפילו השחקנים אמרו כי יעדיפו להמשיך ולשחק שם. הייתה תחושה שעם האווירה שם יש סיכוי גדול יותר להגיע להישגים. יחד עם זאת, המשחק הזה הגיע שלושה ימים אחרי ניצחון על סקוטלנד וגם הקהל הדרומי עדיין לא האמין בנבחרת. עד יום המשחק נמכרו משהו כמו 1,500 כרטיסים, חולקו המון הזמנות למשחק ועד לרגע האחרון חששו בנבחרת מאצטדיון חצי ריק. ריאלית, עם שיווק נכון יש פוטנציאל להפוך את טרנר לאצטדיון הכי ראוי עבור הממדים של הנבחרת. אוהדי באר שבע משדרים רצון ללוות את הנבחרת, אך בנוגע להגעה לאיצטדיון ורכישת מנוי למשחקי הנבחרת במידה והמשחקים יהיה בטרנר אפשר להרגיש את הספקות.
"הקהל בבאר שבע אוהב את הנבחרת ונרצה לבוא", מספרים שם, "זה תלוי במחירים ובאטרקטיביות שלהם. זה לא כמו משחק של הפועל באר שבע, כשכולם משלמים ואלה החיים שלהם. נבחרת זה משהו אחר, צריכים לגרום לאנשים להגיע, זה לא יהיה על אוטומט".
והיתר? רוצים אבל לא יכולים
חובבי הכדורגל הישראלי לא מורכבים רק מאוהדי המועדונים הגדולים. יש הרבה מאוד קהל של מועדונים בינוניים וקטנים, שהנבחרת היא הזדמנות עבורו להרגיש חלק ממשהו גדול. האמת? ההיענות בקרב אוהדי הקטנות גדולה יותר, הם באמת נשמעים נלהבים יותר מהקמפיין הנוכחי, חלקם יילכו למשחק וחלק גדול היו רוצים אבל לא יגיעו מסיבות לוגיסטיות של שעה, מרחק, תחבורה וכיוצא בזה. בשורה התחתונה, אוהדי המועדונים הבינוניים והקטנים הרבה יותר מחוברים לנבחרת ויותר מתלהבים מהבאז והאווירה סביבה, הם באמת רוצים להרגיש חלק, גם אלה שנשארים בבית לראות בטלוויזיה.
בקרב האוהדים הללו השעה היא הבעיה העיקרית: "כיף גדול להיות במשחק נבחרת, אבל זו גם הפקה. זאת חוויה בעיקר להגיע עם הילדים, משחק של 21:45 בלתי אפשרי עבורם. אולי בראשון ב-19:00 נבוא. יש לנו מדינה אחת ונבחרת אחת, מי אנחנו שנרשה לעצמנו לא להתחבר אליה?"