התגובות להפסד של מכבי תל אביב לז'לגיריס קובנה - שעלול לסתום את הגולל על הסיכוי שלה להעפיל לרבע גמר היורוליג - משקפות את הבעיות התפיסתיות שמאפיינות גם את קבלת ההחלטות של הנהלת הקבוצה: המועדון מתנהל בוואקום רעיוני. בלי כדורסל אירופי, בלי פרספקטיבה, בלי הבנה שבצד השני יש מתנגד, יריב. מדברים על הטעויות של סקוטי וילבקין, על אובדן יתרון של 9 נקודות ברבע האחרון, על 22 איבודי כדור. פספוס במעמד צד אחד. והתפיסה הזאת לא מדויקת, בלשון המעטה.
קחו למשל את ג'ון דיברתולומיאו. במשך עונה שלמה מתנהל באגפים שונים בתקשורת ובקהל קמפיין למתן הזדמנות הוגנת למתאזרח הסימפטי. אתמול, עם או בלי קשר לקריאות האלו, יאניס ספרופולוס החזיק אותו על הפרקט בדקות הקריטיות. זו גם שאלה של אלטרנטיבות: לג'רמי פארגו, שאמור היה להיות הרכז המוביל, היו פחות סלי שדה (2) מאיבודי כדור (3) בעוד לג'ון די היה משחק קליעה טוב. רק שבדקות המכריעות, לצד ההחטאה והמסירה הכושלת להאלי הופ של בלאק מצדו של וילבקין, שזכו לתשומת לב שלילית, גם דיברתולומאו לא טמן ידו בצלחת. הוא איבד כדור קריטי מול לחץ על כל המגרש של ז'לגיריס, החטיא פעמיים ונפל קורבן לפוסטאפ של לאו ווסטרמן, שניצל את יתרון הגובה המשמעותי עליו (שאראס ניצל את בעיית המימדים של גארדים של מכבי בפוסט אפ של שחקני החוץ שלו לאורך כל הערב). זה הגיוני: מעבר למגבלות הפיזיות, דיברתולומאו הוא בוגר הליגה השלישית של המכללות, עם קילומטרז' מוגבל ברמות הגבוהות באמת של הכדורסל האירופי - קרי יורוליג (תואר MVP במכבי חיפה, בליגה הישראלית הצנועה, לא באמת נחשב) - ויש לו מגבלות משמעותיות. לא היה לו שום סיכוי להשתלב בקו האחורי של ז'לגיריס, או של כל אחת מ-14 מקבוצות היורוליג האמיתיות שמשחקות העונה במפעל, מינוס גראן קנאריה ודרושפאקה הננסיות.
עוד בנושא:
אכזבה מקבלת ההחלטות של ווילבקין, ביקורת על הקרדיט של ספרופולוס לקיין
יאניס ספרופולוס: "צריך ללמוד לתפקד תחת לחץ, ההחלטות בסיום לא היו טובות"
העונה האירופית תמה: מכבי תל אביב הפסידה 85:83 לז'לגיריס קובנה
מנגד, קחו לדוגמה את תומאס ווקאפ. לכאורה, מה כבר ההבדל מדיברתולומיאו? עוד שחקן אמריקאי לבן ואפור, שהגיע משום מקום והשתלב כשחקן רוטציה משמעותי בז'לגיריס, רק שבניגוד לדיברתולומיאו, לווקאפ יש מימדים של שחקן יורוליג (1.93 מ'), ויש לו ניסיון ברמות הגבוהות - גם כשחקן מכללות שלקח את סטיבן פ. אוסטין הקטנה לטורניר ה-NCAA (בליגה הראשונה, כן?) וגילה תמיד חוש יוצא דופן לריבאונדים וחטיפות. הוא המשיך בכך גם בעונה אחת בליגה הגרמנית הקשוחה וגם בשנה בליטא שבה הוא מתפתח כל הזמן והופך מסוג של סקנד גארד הגנתי לרכז שמחזיק את החבורה של שאראס בתמונה בערב שבו נייט וולטרס, הווילבקין שלהם, רושם משחק נורא.
כשמשווים את הקו האחורי של הליטאים, עם ווסטרמן, וולטרס, גריגוניס (אשתקד השחקן המרכזי של אלבה ברלין, הפיינליסטית בגרמניה) ומילאקניס בעל הידית המאיימת, לזה של מכבי, עם קיין המוגבל, פארגו הלא מאופס, דיברתולומאו חסר הניסיון ווילבקין שסוחב קבוצה שלמה על הגב - מבינים שהצהובים לא בהכרח אכזבו אתמול. הם הפסידו לקבוצה טובה יותר.
הם גם נכנעו למאמן טוב יותר. מכבי שלטה במשחק בזכות יום קליעה יוצא דופן במחצית הראשונה, שכלל גם מטח שלשות בהתקפה מתפרצת. לכאורה, שאראס שילם על המדיניות ההגנתית שלו - לכווץ את ההגנה לכיוון הצבע בכל פעם שהכדור נכנס פנימה, באופן כל כך קיצוני שלעיתים נראה היה שז'לגיריס עוברת לאזורית 2:3 במצבים האלו. הוא ידע שמכבי היא אחת מקבוצות הקליעה החלשות ביורוליג, ובהמשך הערב המדיניות שלו הוכיחה את עצמה, כשהכדורים של המארחת לא המשיכו להיכנס באותם אחוזים. בצד השני, קבוצה של שאראס תזרוק שלשות במתפרצת רק לעיתים נדירות, ורמת המשמעת שהיא מגלה בהתקפה נדירה.
אחרי מחצית ראשונה זוועתית של ברנדון דיוויס, הטופ סקורר שלה העונה, היא המשיכה לדחוף לו את הכדור לצבע ודאגה שיקלע את כל 12 נקודותיו במחצית השנייה; אחרי משחק קליעה גרוע של מילאקניס, שאראס המשיך ללכת עליו בהתקפה, כשביצע פעמיים ברציפות בדקות המכריעות תרגיל זהה שבו הקלעי מקבל חסימה מדורגת והנדאוף מהחוסם השני, דייויס. בפעם הראשונה מילאקניס מסר לסנטר האמריקאי לדאנק, אחרי שהשומר של האחרון, בלאק, ניסה למנוע את השלשה; בפעם הבאה בלאק היסס, ומילאקניס תפר שלשה קריטית. ז'לגיריס של שאראס שיטתית ומנסה שוב ושוב ללכת לזריקה הטובה ביותר האפשרית, קוראת מצבים ומשחקת עם שכל. זה מה שקורה כשהמאמן ממשיך במועדון עונה אחרי עונה, מתקדם ומשתפר, ונחשב לאיש החזק והמוערך במועדון. ספרופולוס, שהגיע במהלך העונה ועדיין מכבה שריפות, יכול רק לחלום על מעמד כזה וכפועל יוצא על שיטתיות כזו.
כדי לשנות את התמונה העגומה הזאת, מכבי תצטרך להיגמל מחטא היוהרה: להבין שהיא לא פועלת בוואקום; לדעת שאי אפשר לבנות סגל נטול אייקיו כדורסל (אהלן, ג'וני אובריאנט) וסנטימטרים בקו האחורי ולצפות שהוא יקרע את היורוליג; לתת לספרופולוס להביא שחקנים שהוא מאמין בהם; לנסות לקחת את מה שאפשר מז'לגיריס (למרבה הצער, היא לא יכולה לקחת את הליטאים); להפנים שבכיינות היא לא תוכנית עבודה. לדעת שגם אם תצליח בדרך נס להעפיל לטופ 8 העונה, משהו מהותי צריך להשתנות.