אחד הפרקים המוצלחים בעונה השלישית של סיינפלד נקרא The Pez Dispenser, ובו נקלע ג'ורג' קוסטנזה למצוקה - הוא היה משוכנע שחברתו מתכוונת לזרוק אותו. קריימר הציע לו פתרון יצירתי לסוגיה: "תזרוק אותה קודם". לאחר שיצא מההלם הראשוני, הבין ג'ורג' שמדובר בגאונות לשמה: "או שאנחנו ניפרד בכל מקרה, אבל לפחות אשמור על כבודי, או שהיא תתחנן להישאר". מאזן הכוחות בקשר הרומנטי הזה התהפך ב-180 מעלות. ג'ורג' שלט מאז ביד רמה בעניינים, וחברתו חששה לאבד אותו. בסיינפלדית, הוכתר התרגיל הזה כ-preemptive breakup, ואתם מוזמנים לתרגם את המונח לעברית כראות עיניכם.
אם תרצו, זה הסיפור של זינדין זידאן בריאל מדריד. הוא יודע טוב מכולם כי סופו של כל מאמן במועדון המלכותי הוא להיות מפוטר. כל אחד נמצא בסנטיאגו ברנבאו על זמן שאול, ולא משנה עד כמה שמו גדול ועד כמה תרומתו היתה חשובה. יופ היינקס נזרק מיד לאחר שקטע רצף של 32 שנה ללא זכיה בליגת האלופות. ויסנטה דל בוסקה בנה אימפריה ופוטר יממה אחרי זכיה באליפות נוספת. פאביו קאפלו פוטר פעמיים בתום עונה אחת בלבד, על אף שזכה באליפויות בשני המקרים. ברנד שוסטר הפך לשעיר לעזאזל חודשים ספורים אחרי זכייה באליפות. קרלו אנצ'לוטי הועזב למרות שכריסטיאנו רונאלדו וכל יתר השחקנים התחננו להשאירו. את אלה שלא עמדו אפילו בציפיות המינימליות מיותר אפילו להזכיר. כאשר אתה עובד בריאל, ההודעה על פיטורים עלולה להתקבל בכל רגע נתון.
עוד בנושא
החוזה הגדול, ההבטחות והתכנית הגרנדיוזית: כך תיראה ריאל החדשה
זידאן הוצג בריאל מדריד: "נהדר לשוב הביתה. דברים הולכים להשתנות"
גארת' בייל על זינדין זידאן אחרי עזיבתו: "לא היינו החברים הכי טובים"
סרחיו ראמוס: "לוקח אחריות, הצהוב היה טעות. מרסלו? כמו אח עבורי"
לא רוצה להיות מפוטר? תתפטר
וזה היה הנוהל - מאמני ריאל תמיד מפוטרים, ואף פעם לא מתפטרים. היחיד שעזב ביוזמתו היה חוסה אנטוניו קמאצ'ו, שמונה בקיץ 2004 וברח כבר בספטמבר בתום שישה מחזורי ליגה בלבד, אבל זה לא באמת נחשב. זו היתה הודאה פומבית בכישלון עוד לפני הקרב. הערת השוליים הזו בהיסטוריה לא רלוונטית לעלילה הקבועה. וזידאן, כאדם יוצא דופן באופן חריג, לא רצה להיות חלק מהעלילה הזו. הוא רצה לקבוע את גורלו לבד. בכך הוא היה שונה לחלוטין מכל קודמיו. הוא הכיר את הסכנות. הוא ידע שהחברה עלולה לזרוק אותו - היא הרי צפויה בהיותה לא צפויה. אז הוא הפך את היוצרות. הוא קבע תקדים מופלא. הוא לקח את העצה של קריימר וזרק את החברה בעצמו.
במשך כל עונת 2017/18 התמודד זיזו עם שמועות על פיטוריו הקרובים. בינואר, אחרי ההדחה המביכה מהגביע הספרדי בידי לגאנס, הוא העיר: "ברור שעתידי לא מובטח. זה מובן מאליו. כמאמן, אני נושא באחריות לכישלון הזה". הפער מברצלונה בפסגת הטבלה היה באותם ימים עצום, והאתגר היחיד נותר בליגת האלופות. לקראת מפגשי שמינית הגמר מול פריס סן ז'רמן, פורסם בספרד, בגרמניה ובאיטליה כי יואכים לב הוא המועמד המוביל לרשת את זידאן בקיץ. בעיתון אס, למשל, קבעו חד משמעית כי הפסד לפריזאים פירושו סיום דרכו של הצרפתי בקבוצה. זיזו ניצח את הקטארים, שרד קאמבק מטורף של יובנטוס ברבע הגמר, ולבסוף הניף את הגביע בפעם השלישית ברציפות. זה הציל את משרתו, אך למשך כמה זמן? המאמן, שהפנים לעומק את המצוקה בסגל וחזה את העזיבה את רונאלדו, הבין שיש לו הזדמנות חד פעמית לעשות היסטוריה ולעזוב בעצמו כווינר.
במקום להיכשל, הוא חוזר כמושיע
את החיזוק המעניין מכולם קיבל זיזו מקאפלו. האיטלקי טען בתחילת יוני: "זידאן עשה את הדבר הנכון. הוא ידע שהנשיא פלורנטינו פרס היה מפטר אותו אלמלא הזכייה בליגת האלופות. זו היתה הכוונה, והמרחק מברצלונה היה גדול מדי. הדברים לא הסתדרו במהלך העונה. אם כריסטיאנו יעזוב, יש צורך להחתים לו מחליף, אבל אף אחד לא יכול להשפיע על החלטותיו של פלורנטינו. לכן זו הבחירה הנבונה מצד זידאן. עכשיו מורשתו לא תלויה באף אחד".
והנה לכם, אפקט ההתפטרות פעל בדיוק לפי ההגיון הגאוני של קרמר. במקום לחשוב על הדחת זידאן, החל פרס לנסות לרצות אותו. השיחות הבהולות לפני ההודעה הדרמטית על ההתפטרות לא הועילו, כי הנשיא לא הסכים אז לתת לזיזו את כל מבוקשו. אז הצרפתי עזב, ומניותיו נסקו במקום להתרסק. במקום לשחק את תפקיד הלוזר שלא התמודד עם מכירתו של רונאלדו ליובנטוס, הוא הפך לסוג של מיתוס. רוחו ריחפה מעל סנטיאגו ברנבאו בעוד אחרים ניסו את מזלם ונפלו מבלי לקבל גיבוי מינימלי מהנשיא. ג'ולן לופטגי היה הראוי לקבל הרבה יותר זמן להתאקלמות, אך הוגדר מלכתחילה כברווז צולע. לקראת פיטוריו, פנה פרס שוב לזידאן, ונענה בסירוב לפני שקידם את סנטיאגו סולארי. וכעת, אחרי שגם הארגנטינאי נזרק בתום שבוע מזעזע בו הפסידה ריאל בשלושה משחקי בית רצופים לברצלונה ולאייאקס והודחה מהמאבק על כל שלושת התארים - הגביע, הליגה הספרדית וליגת האלופות - הוא הרשה לעצמו לדרוש הבטחות מפליגות. בקשר הרומנטי הזה, הפך זידאן לחזק יותר מפלורנטינו. באמצעות ההתפטרות, הוא שינה לחלוטין את מאזן הכוחות. היה זה preemptive breakup מהסרטים.
300 מיליון יורו ויד חופשית בשוק ההעברות
האם חזרה כה מהירה באמת תוכננה על ידו? ממש לא בטוח. האתגר המעניין ביותר המתין לו במנצ'סטר יונייטד, וזידאן חיכה בסבלנות לפיטוריו של ז'וזה מוריניו. ייתכן ששגה כאשר לא קידם את המגעים להחלפתו של המיוחד בדצמבר והעדיף לראות כיצד יתפתחו העניינים עד הקיץ, הן באולד טראפורד והן במדריד. ההצלחה המסחררת של אולה גונאר סולשיאר סגרה בפניו את הנתיב להיכל החלומות, אך בינתיים נפתחה אופציה אחרת. מסימיליאנו אלגרי צפוי לסיים את הקדציה בת חמש השנים ביובנטוס, ונחשב באופן אירוני למועמד מסקרן לריאל. הגברת הזקנה הציעה, לפי הדיווחים באיטליה, לזידאן חוזה עד 2022, ובטורינו דווקא נוהגים לקיים ונותנים למאמן - קל וחומר לאגדה כמו זידאן - הרבה קרדיט ואשראי להתגבר על מכשולים זמניים. ואולם, עוצמת הקריסה המהדהדת של סולארי ומהירותה חייבו, כך מסתבר, את כולם לקבל החלטות מהירות. בצל הידיעות על מגעים עם מוריניו, אשר הופצו בעיקר על ידי מקורביו של מוריניו עצמו, הרים פרס שוב טלפון לזידאן.
ההקבלה לסיינפלד קרובה כאן לשלמות. החברה שנזרקה התחננה בפני קוסטנזה שיקח אותה בחזרה, והיתה מוכנה לעשות הכל למען כך. לחשוב עליו כל הזמן במהלך הנגינה בפסנתר בקונצרטים? אין שום בעיה. בתרגום לשפת הכדורגל, הובטחה למאמן החדש-ישן מהפכה בסגל, כולל העזבת שחקנים בהם אינו מעוניין, ותקציב של 300 מיליון יורו לרכש כוכבי על. במאי 2018, הן לפני גמר ליגת האלופות והן אחריו, סירב פרס להעניק לזידאן יד חופשית בשוק ההעברות. למאמן ניתנה אז רק הזכות לייעץ. הפעם הוא יהיה הבוס. הוא לא רק המתפטר הראשון בעידן פרס. הוא גם המתפטר הראשון ששוכנע לחזור. כל הקלפים בידיו. נכון לעכשיו, הוא הדמות החזקה ביותר במועדון. כל קודמיו יכלו רק לחלום על כך.
ההבדל בהשוואה למינוי הראשון של זידאן בינואר 2016 פשוט לא יכול להיות קיצוני יותר. אז, כאשר הוזעק להחליף את רפא בניטס, הוא נתפס כסוג של סולארי, רק עם רזומה מרשים הרבה יותר כשחקן. פרשנים ראו בו ברירת מחדל זמנית, וייתכן שגם פרס עצמו חשב כך. הפעם הוא מגיע כמושיע, ואולי אפילו כמשיח. הנשיא הגדיר אותו במסיבת העיתונאים החגיגית כ"מאמן הטוב בעולם". עוצמתו בשיא. הילתו בשיא. אבל אתם יודעים מה עוד בשיא? הציפיות.
יהיה קשה להתעלות על הקדנציה הראשונה
ומבחינה זו, כלל לא בטוח שזידאן קיבל את ההחלטה הנכונה. הפיתוי לשוב כאיש החזק בריאל מדריד מובן. הוא מכיר את המועדון מבפנים, לא צריך לעבור דירה, וכולם יקבלו אותו בזרועות פתוחות. מי שלא יעשה זאת, כמו למשל גארת' בייל, ייבעט מיידית החוצה מהמערכת. ואולם, הכוח הכביר הזה מפיל על כתפיו של זידאן גם אחריות גדולה יותר. מעכשיו, הוא הסמכות האמיתית. הוא לא יוכל לתרץ את כשלונותיו העתידיים בכך שידיו היו קשורות. אם וכאשר תמשיך ריאל לדעוך בקדנציה השניה שלו, הוא יהיה הכתובת לכל התלונות - ובצדק. אם באמת יקבל יד חופשית לבנות את הסגל כפי שהוא רואה לנכון, הוא יצטרך לספק את הקבלות.
האם גם בתנאים אידיאליים אפשר להשיג יותר מהקדנציה הראשונה? יותר משלוש זכיות בליגת האלופות ואליפות ספרד תוך שנתיים וחצי? האם אפשר לשדרג עוד יותר את המורשת המפוארת שהותיר אחריו כאשר התפטר בעיתוי המושלם? לא בטוח. מה יחשוב עליו כאשר יעזוב בפעם השניה? לצורך העניין, אולי כדאי לו לשאול את קאפלו עצמו על הקדנציה השניה שלו במילאן בעונת 1997/98 - האדומים-שחורים סיימו אז במקום העשירי, במרחק 30 נקודות מיובנטוס של זידאן בפסגה. זו רק דוגמא אחת לכך שהשיבה הביתה לא תמיד הולכת כמתוכנן.
בעצם, גם התרגיל של ג'ורג' קוסטנזה לא החזיק מעמד בסופו של דבר. אחרי תקופה מופלאה בה הרגיש על גג העולם ושלט בקשר הרומנטי ביד רמה, הוא נתפס בשקר ונזרק בבושת פנים. גם זו נקודה למחשבה.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
ליגה ספרדית 2018/19
קבוצה משחקים נצחונות תיקו הפסדים שערים נקודות 1 ברצלונה38 26 9 3 36-90 87 2 אתלטיקו מדריד38 22 10 6 29-55 76 3 ריאל מדריד38 21 5 12 46-63 68 4 ולנסיה38 15 16 7 35-51 61 5 חטאפה38 15 14 9 35-48 59 6 סביליה38 17 8 13 47-62 59 7 אספניול38 14 11 13 50-48 53 8 אתלטיק בילבאו38 13 14 11 45-41 53 9 ריאל סוסיאדד38 13 11 14 46-45 50 10 בטיס38 14 8 16 52-44 50 11 אלאבס38 13 11 14 50-39 50 12 אייבר38 11 14 13 50-46 47 13 לגאנס38 11 12 15 43-37 45 14 ויאריאל38 10 14 14 52-49 44 15 לבנטה38 11 11 16 66-59 44 16 ויאדוליד38 10 11 17 51-32 41 17 סלטה ויגו38 10 11 17 62-53 41 18 ג'ירונה38 9 10 19 53-37 37 19 ווסקה38 7 12 19 65-43 33 20 ראיו וייקאנו38 8 8 22 70-41 32