שבת, 15:00. זפזופ קל בטלוויזיה מגלה (שוב) את האמת המרה: אין באמת מה לראות בשעות האלה. עם זאת, חשוב לזכור: מטרתו של משחק בשלט בשבת אחר הצהריים כלל אינה לצוד את מה שיש עכשיו, אלא את מה שיקרה אחר כך. אם תרצו, תראו בכך השקעה לטווח ארוך. ממתינים קצת, ובארבע מתפוגגת תחושת השעמום. מזעזע ורדום ככל שיהיה, המשחק הראשון של המחזור הוא הסנונית הראשונה ליום מלא ריגושים. כן, כן, גם ירידות ציניות על הרמה הנמוכה ועל כל גול מקרי נכנסות לקטגוריה של ריגושים.
המחשבה הזאת נקטעת עם סטירת מציאות חזקה. באותה נקודה, שבת ב-15:00, הזפזופ הפעם מגלה שאין משחק בעוד שעה, גם לא שעתיים ולא שלוש. עוד מעט משחקות באיירן ודורטמונד, טוטנהאם וסאות'המפטון. יש הרבה אנשים שמתרגשים וקשה להאשים אותם. כמה יפה הוא הכדורגל הגרמני, מה נפלאים הם צילומיו, והפרמייר ליג? תמיד מעניינת. אבל מהו בשבילנו רוברט לבנדובסקי לעומת מהראן ראדי? ודוגרי, מי קרוב ללבנו יותר, הארי קיין או עידן ורד?
כך זז לו הזמן באיטיות עד 20:30, ואז: בום, ארבעה משחקים שנפתחים באותה שעה, כמו פעם, בימים של "שירים ושערים". במציאות זה היה אפילו טוב יותר, עם דרמות, מהפכים, דמעות אושר, זעקות כאב ואפילו שני מחליפים שהבקיעו צמדים בתוך פחות מחצי שעה. אגב, מתי בפעם האחרונה זה קרה? פנינו למחשב האנושי מבאר שבע, והוא לא אכזב.
בספרו "הטיות או לא להיות", שראה אור ממש לפני פתיחת העונה, מציג המחבר טל מונטל את התופעה של חילופי מאמנים. מונטל הראה כיצד מחקרים מגרמניה, איטליה, הולנד, ספרד וארצות הברית מוכיחים כי השינוי בעמדת המאמן לא משפיע, ברוב המקרים, על הישגי הקבוצה. העונה הזו בהחלט מאששת את הקביעה. מתוך השישייה הראשונה, רק קבוצה אחת (מכבי חיפה) החליפה מאמן. מתוך השמינייה התחתונה רק אחת (הפועל רעננה) לא עשתה שינוי בעמדה. אפילו שרון מימר, שהדליק את הפועל חיפה בעקבות עזיבת ניר קלינגר, יראה את הפלייאוף העליון מלמטה.
אחד המאמנים שפתחו את העונה בהצלחה גדולה והמשיכו בהצלחה קצת פחות גדולה היה ניסו אביטן. אחרי מחצית ראשונה סנסציונית, החלה הנפילה הצפויה של הפועל חדרה. קל היה להמר על צניחה שלה, במיוחד לאחר המכירה של פלומן וטאפוקו, אבל חדרה נאחזה בציפורניים. רק 12 נקודות היא צברה בסיבוב השני, ועדיין שמרה על המקום בשישייה. אביטן תוגמל בענק על הפתיחה הסנסציונית שלו.
קפיצת הניצחון של שחקני חדרה עם שריקת הסיום בנתניה לא הייתה מוגזמת. שער אחד של הפועל חיפה היה מוריד את החדרתים לפלייאוף התחתון, ושם הרשות כבר נתונה. חדרה לא רק עלתה אתמול לפלייאוף העליון, היא גם נחלצה ממאבקי ירידה. זו הקבוצה הגרועה ביותר שהגיעה אי פעם לשישייה העליונה (33 נקודות, 41 ספיגות, מינוס 11 בהפרש שערים - שוב תודה ליוסי מדינה) והיא בפנים למרות תיקו שבא אחרי ארבעה הפסדים רצופים.
כל הנתונים הללו הם לא משביתי שמחות, אלא תמרור אזהרה. לחדרה אסור להתבזות בפלייאוף העליון, כי הסוף של העונה הזאת יהיה תחילתה של העונה הבאה. גם אביטן יודע: העונה שלו עדיין רחוקה מסיומה, חדרה צריכה להמשיך ולהיראות כמו קבוצה שבאה לשחק כדורגל. עכשיו יש לה גם הזדמנות ליהנות. והנה סיכום נאה של המשחק.
לא רק המשחק של הפועל חדרה היה שיקוף לעונה שלה, גם זה של מכבי חיפה בקרית שמונה. שער יתרון שהולך לאיבוד בקלות רבה מדי, טעות של גיא חיימוב ששמה את הקבוצה במצב בעייתי ואז חילוף וצמד שהוא סימבול למהפך של מרקו בלבול.
העונה של שון וייסמן, האיש שהבקיע פעמיים בדקות הסיום והביא את שלוש הנקודות, עברה גם היא טלטלה. עד לאחרונה, וייסמן נחשב לאחד מגורמי התסכול הראשיים של יושבי היציעים, כשלא הפסיק להחמיץ. את השער האחרון הבקיע בחוץ מול בני סכנין. מאז עבר יותר מסיבוב שלם, וייסמן ראה שמכבי חיפה מעמיסה שחקני התקפה לארסנל, וזה בוודאי לא הוסיף לביטחון שלו. במקביל, סירב לחדש את חוזהו ועם או בלי קשר, מניותיו ירדו והוא סופסל או שכלל לא התלבש.
ביום חמישי דיווח שלמה וייס כי לאחר שלושה שבועות החלוץ שב לשולחן המו"מ ואתמול, שוב עם או בלי קשר, עלה כמחליף וגמל בצמד בעיתוי המתאים ביותר מבחינתו. סביר להניח שווייסמן יחתום בזמן הקרוב ויהפוך לאחד השחקנים שמעניין יהיה לעקוב אחריהם. אם ימשיך ביכולת הטובה, הוא ייצור כאב ראש בריא לירוקים, שמצדם יצטרכו להמר על הסוס המנצח שלהם - וייסמן או מוחמד עוואד. בטווח הארוך, ייתכן שיצטרכו לבחור שם בין שניהם, ולכן וייסמן חייב להמשיך במומנטום החיובי שיצר.
לפעמים אתה צריך שכל הקוביות ייפלו על המספר הנכון, ומרוב ציפייה שוכח שגם לך יש חלק למלא בעסקה. אחרי ההפסד של הפועל חיפה בבאר שבע, בבית"ר ירושלים התחילו לפתח ציפיות. אם זה יקרה וזה יקרה וזה יקרה - נהיה בפלייאוף. הם רק שכחו שם, בטדי, שצריך לנצח, משהו שבבית"ר לא ממש עושים העונה ואתמול שוב ראינו למה. כדי לזרות מלח על הפצעים, עם השער של אחמד עאבד הפועל תל אביב עקפה את בית"ר, כשניצחון של אשדוד על מכבי פתח תקווה יכניס את השחקנים של ניר קלינגר למאבקי הירידה.
התגובה של קלינגר בסיום הייתה יוצאת דופן. מאמנים לא נוטים לרמוז על עתידם המקצועי, בטח שלא לתת למעסיקים שלהם את החבל שעלול להיכרך על צווארם. אמירה כמו "אבין כל החלטה של חוגג" דורשת הרבה אומץ. זו לא רק הודאה בכישלון, אלא ממש הצהרה עצמית על פיטורים. קלינגר נושא ברוב האשמה, אבל הוא לא לבד. בבית"ר ירושלים יצטרכו לבנות בעונה הבאה סגל הרבה יותר קשוח, קישור הרבה יותר יציב (11 שחקנים נוסו בשלישייה. 11!) והמאמן, בין אם זה יהיה קלינגר ואם לאו, יצטרך לעשות מהפכה אמיתית, לנקות את האורוות ולהוריד את מפלס האגו, אחרת גם הוא לא יגיע לשום מקום.
בבית"ר כבר אמרו לאופיר סער כי "אף שחקן בסגל לא שווה יותר מ-150 אלף דולר לעונה". זו אמירה אמוציונלית. האם יעמדו בדיבורם ויבנו סגל אחר שלא נשען הפעם על קפריזות ושמות? את זה נראה בקיץ. דבר אחד בטוח: הקבוצה הזאת צריכה חשיבה ובנייה שפויה יותר.
לו אני אוהד הפועל תל אביב, אני מאוד מודאג מהמכתבים ששיגרה פיפ"א למועדון בשבוע שעבר. קשה לקחת ברצינות את הטיעון של "זה לא אנחנו, זה הם", כי את פיפ"א לא מעניינת הבעלות בהפועל תל אביב, מעניין אותה מועדון הכדורגל הפועל תל אביב, ואם האחים ניסנוב ימשיכו לכסות את ראשם תחת העמדה הזאת, ההגנה שלהם תתפרק מהר.
קובי רפואה אמר לקראת המשחק בטדי שלא ייתן להסחות הדעת הללו להפריע לקבוצה ומה אתם יודעים? הבטיח וקיים. לו היה אפשר להחזיר חובות בנשמה ורוח קרב, הפועל תל אביב הייתה מתקשרת היום למשרדי פיפ"א ואומרת להם: "הנה החוב, הנה הריבית והנה עוד בונוס קטן מאיתנו. קיפ דה צ'יינג'".
הניצחון של הפועל תל אביב והעובדה שעברה את בית"ר בטבלה הם צדק מקצועי. להפועל תל אביב אולי יש בעיה ברמת הכישרון ובמיוחד בסיומת, אבל היא מתפקדת כקבוצת כדורגל - עומדת טוב, לוחצת כשצריך, מהווה אגוז קשה לפיצוח לכל קבוצה (ד"ש למכבי תל אביב). בית"ר היא חולי מקצועי, היא הכול חוץ מקבוצה - לא עומדת נכון, לא רצה, לא עובדת. רפואה שולט בהפועל תל אביב, בעוד גם לוזון וגם קלינגר ניסו לסתום חורים, לא מצאו פתרונות ולא הצליחו לייצב את הקבוצה.
אם הניצחון על מכבי פתח תקווה עוד היה ברבור שחור, תופעה נדירה שמתרחשת רק לעתים רחוקות, לטדי הפועל תל אביב כבר הביאה את כוח הרצון והמשמעת האינסופית שלה. לפני 8 שנים הכוח הזה הוביל אותה לדאבל בדקה ה-94 בטדי, אתמול, בדקה ה-91 באותו אצטדיון, הוא השאיר אותה בליגת העל, לפחות כל עוד פיפ"א לא פוסקת אחרת.
ואי אפשר בלי מילה על אחמד עאבד, שרק לפני שבועיים ספג ממש פה במדור הזה כמה חיצי ביקורת. אתמול החלוץ הבקיע את שערו השני בשני משחקים. זו לא הפעם הראשונה שעאבד כובש שער ניצחון בדקות הסיום בטדי. ב-2015 הוא עשה את זה במדי עירוני קרית שמונה עם כדור חופשי בדקה ה-84, והשער שלו אתמול, עם הרבה קור רוח, מראה שהוא יוצא, אולי, מהבור שכרה לעצמו העונה.
הגיגים לסיום
- אם מ.ס. אשדוד תנצח את מכבי פתח תקווה, היא תסבך את בית"ר ירושלים במאבקי הירידה. בשבוע הבא פוגשת בית"ר את הפועל חיפה וארנסטס שטקוס. אין לי ספק שהשוער יעשה כמיטב יכולתו כדי לעצור את היריבה, אבל העובדה שהוא כבר חתום בשורותיה לעונה הבאה שמה אותו במצב מאוד לא נוח.
- שתי פריצות משמאל, שני בישולים לאילון אלמוג, אחד מהם לאליאל פרץ. מבחינת מכבי תל אביב הליגה כבר גמורה. האקשן האמיתי יתחיל ביוני.
- איזה בישול עצום של קארים פריי. קל לנחש מה יהיה בקיץ המהלך הראשון של מכבי חיפה.