בעיצומה של עונה קשה, כשרצף הופעות הפלייאוף שלו עומד להיקטע, בזמן שבארצות הברית תוהים האם השיא מאחוריו, לברון ג'יימס קיבל סיבה לשמוח. הלילה (בין רביעי לחמישי) הוא טיפס למקום הרביעי בטבלת קלעי כל הזמנים כשהוא עוקף את אליל הילדות שלו, השחקן שאליו הושווה כל הקריירה, האיש שאותו כינה פעם "הרוח שאחריה אני רודף" - מייקל ג'ורדן.
ג'יימס היה זקוק ל-13 נקודות כדי לחלוף על פני הוד אווירותו במשחק מול דנבר, ולמרות שהלייקרס שלו נקלעו לפיגור גדול כבר במהלך הרבע הראשון (והפסידו 115:99), הוא נראה נרגש במיוחד כשהגיע הרגע המיוחד חמש דקות למחצית. בפסק הזמן שאחרי הסל שבזכותו עבר את מייקל הוקרן סרטון מיוחד שהלייקרס הכינו, ולברון הגיב בבכי ממושך, כשהוא מסתיר את פניו עם מגבת.
לפני המשחק, הודה לברון שלג'ורדן היתה משמעות ייחודית עבורו בחיים ואף אמר ש"בפגישה הראשונה בינינו, הרגשתי שפגשתי את אלוהים בכבודו ובעצמו".
כשעלה למשחק, לברון הכין גם מחווה מיוחדת: הוא לבש נעליים בעיצוב מיוחד שמזכירות את ה"אייר ג'ורדן", הנעליים המפורסמות של ג'ורדן, וכתב עליהן: "תודה לך MJ".
עוד בנושא
לברון ג'יימס עבר את מייקל ג'ורדן, פרץ בבכי, ושוב הובס עם הלייקרס
סל ניצחון לגורדון הייוורד מול סקרמנטו, שיקגו הפתיעה את פילדלפיה
"העונה הראשונה של לברון בלייקרס הפכה לאסון": ההספד וההסברים
ככה זה נראה מהיציע
וזו היתה התגובה של לברון
הצמרת העדכנית של קלעי כל הזמנים
גם בסיום, למרות ההפסד, לברון נראה נרגש והדגיש עד כמה ג'ורדן כדמות, כאייקון, סייע לו לצאת מחיי הדלות והעוני שליוו אותו בשנות ילדותו. "עשיתי הרבה דברים בקריירה, אבל זה ללא ספק אחד ההישגים הגדולים שלי. בתור ילד מאקרון אוהיו, אחד שהיה זקוק למודל לחיקוי, להשראה, למישהו שייתן השפעה חיובית על החיים, MJ היה כזה בשבילי", אמר לברון. "צפיתי בו מרחוק, רציתי להיות כמוהו, רציתי לזרוק פיידאווי כמוהו, רציתי להוציא לשון כמוהו, רציתי ללבוש את הנעליים שלו. חלמתי שיום יבוא וילדים יסתכלו עליי כמו שאני הסתכלתי על ג'ורדן. וזה משוגע, האמת. זה מעבר למשוגע".
"ברור שלא הצלחתי לשלוט על הרגשות שלי בתחילת המשחק, כי החטאתי ארבע זריקות מהעונשין...אחר כך התעשתתי, אבל לא ידעתי איך ארגיש כשזה יגיע. הנחתי שאגיע ל-13 נקודות בשלב מסוים, אבל לא ידעתי איך זה יהיה. החבר'ה שאלו אותי איך הייתי מעדיף לקלוע את הזריקה שתגרום לי לעבור את ג'ורדן, ועניתי 'או בפיידאווי מחצי מרחק או בדאנק עוצמתי'. משוגע שזה באמת קרה".
התלמידים בבית הספר של לברון ג'יימס מברכים
לברון שוב הדגיש עד כמה ההישג גדול בהתחשב בעובדה שהוא רואה בעצמו "שחקן שחושב קודם כל על מסירה".
"אני לא מגדיר את עצמי כסקורר", אמר. "לימדו אותי מגיל צעיר שהרבה יותר מהנה לגרום לחברים לקבוצה להרגיש טוב, ומאז אני משתדל לשחק בצורה נכונה, לערב את החברים לקבוצה במשחק. כשהייתי יותר צעיר היו איתי בקבוצה הרבה חבר'ה נמוכים או לא מאוד מוכשרים שהיו צריכים שאסדר להם מצבי קליעה. שיחקתי עם שחקן נמוך שאפילו לא היה יכול לכדרר, אז הייתי לוקח ריבאונדים ומוסר לו מסירה על מגרש שלם, ככה שכל מה שהיה עליו לעשות זה להרים את הכדור ולקלוע ליי אפ. התלהבתי מזה, אז המשכתי לעשות את זה כל הקריירה. בגלל זה ההישג הזה מדהים אותי כל כך - מעולם המהות שלי לא היתה להיות סקורר".
כאמור, כשהגיע הרגע נראה לברון נרגש במיוחד, ובכה על הספסל כשהוקרן סרטון מיוחד לכבודו בפסק הזמן. "זה היה מאוד אמוציונלי, הרבה דברים עברו לי בראש באותם רגעים", הסביר. "כשהייתי צעיר, עם החבר'ה שלי, כולנו חלמנו להיות MJ. היינו משחקים במגרשים באוהיו בשלג, בגשם, וכולנו חלמנו להיות כמוהו. הייתי הולך ברחובות של אקרון ומדמיין שאני מייקל ג'ורדן. הוא היה הכל בשבילי, הוא היה אלוהים בשבילי. התלבשתי כמוהו, התנהגתי כמוהו, שיחקתי כמוהו. קשה להיזכר מתי התרגשתי ככה ממשחק. כולכם זוכרים אותי פורץ בבכי אחרי הזכייה באליפות ב-2016, אבל אני לא יודע, לא בטוח שזה אותו דבר".
לברון הדגיש שוב עד כמה ההערצה לג'ורדן סייעה לו להיחלץ מנסיבות חיים לא קלות, כמי שגדל לאם חד הורית בשכונת עוני. "כשאתה גדל כמו שאנחנו גדלנו, אתה נאחז בכל דבר שיכול לעזור לך לצאת משם. MJ, לצד אמא שלי, היו הדברים האלה, הדמויות האלה שנאחזתי בהן. אין לו מושג כמה הוא השפיע על חיים של אנשים, אני מודה לו יותר ממה שהוא מדמיין. חייתי בעיירה שכוחת אל מרחק 14 שעות נסיעה משיקגו, והוא היה הכל בשבילי".