בית"ר ירושלים קמה לבוקר של רגשות קיפוח, ואפשר להבין את אנשיה ואוהדיה. היא כנראה לא תהיה בפלייאוף העליון, דבר שהייתה מתקשה להשיג גם ללא הפסד בטרנר, ועדיין, תוצאת אמש הפכה את העסק לנחרץ יותר. העניין ישפיע כלכלית על המועדון, בטווח הקצר. חוסר היכולת להגיע לאירופה יפגע אולי בפרופיל השחקנים שהבוס חוגג יוכל לפנטז עליהם בקיץ. ולכו תהיו הבוקר ניר קלינגר, שאולי סוג הפלייאוף יקבע האם יאמן את הקבוצה בעונה הבאה. זה היה ערב שהשפיע על עתיד בית"ר ירושלים, וכן, זו לא הייתה רק החלטה גורלית אחת, עליה ניתן לומר "אם הייתם עושים את העבודה שלכם, זה לא היה מפריע".
(שיהיה ברור: בית"ר לא עשתה את העבודה שלה. העקב של זריהן היה חוקי, שחקני בית"ר טעו בכיסוי; הגול הראשון של זריהן אף הוא היה חוקי, טל בן חיים ואיתמר ניצן שגו באופן עצום; בוזגלו נהנה משמונה מצבים, ארבעה למסגרת; בית"ר כולה עם 18 איומים ורק גול אחד).
ועכשיו נתרחק קצת עם העדשה, אל הסיפור הרחב יותר: 90 הדקות בטרנר היו כמו פרסומת ל-VAR. הפרזנטורים היו מאור בוזגלו, שרגיל לג'וב, לצדו לואי טהא ובתפקידים הראשיים אלון יפת ויגאל פריד.
לפי שופט בכיר עמו דיברתי אמש, כנראה שאפילו VAR לא היה משנה את השריקה של יפת לפנדל לטובת באר שבע. זאת מכיוון שבכמה מהזוויות נראה שיש מגע בין הרגליים, מעל הקו. אל תסתכלו על רגע הגליץ', נסו למצוא את רגע הפגיעה בין רגל ימין של בוזגלו לרגל שמאל של זריהן. לטענתו, אי אפשר או שיהיה קשה מאוד לסתור בעזרת מצלמות החלטה כזו שהתקבלה בשטח. מן הסתם שתי זוויות מושלמות למקרה הן העיניים של פריד וזווית עילית. את שתיהן לא קיבלנו. פריד הוא לא מצלמה, הוא בשר ודם. סביר שיטעה. כמו טל בן חיים ואיתמר ניצן. כמו בוזגלו בגליץ'. כמו טהא בנגיעת היד. כמו כל שחקני בית"ר סביב זריהן, עת כבש עם העקב.
השימוש במערכת הווידאו לא יצמצמם את הטעויות לכדי אפס, ובעיקר לא את התלונות ורגשות הקיפוח. רק בשבוע שעבר, כשאייאקס שיחקה מול ריאל מדריד, קיבלנו מקרה בו גם לאחר התערבות VAR עדיין רוב הצופים, בטח מהצד ההולנדי, יצאו בתחושה שהמערכת טעתה. שעל אף כל המצלמות והזוויות והשופטים בניידת, אייאקס נשדדה. גם וידאו והוכחות וחוקה לא עזרו - לפעמים, הדמעות ותחושת הקיפוח חזקות יותר מכל דבר. טעות של אחר, זה אפילו משחרר.
ועדיין, אתמול קיבלנו הוכחה לעד כמה נחוץ VAR. לא רק בשביל שדרוג אחוזי ההצלחה של השופטים אלא בשביל להזיז אותם הצדה, להוציא אותם מהפריים. כי מהמשחק מול אייאקס "האשם הציבורי" היה VAR. לא שופט המשחק דמיר סקומינה. ברגע שהסלובני ניגש לווידאו, גם אם הוא זה שקיבל בסופו של דבר את ההחלטה, העול ירד מכתפיו. בשקלול הניידת והמסכים והקולגות שבאוזניה, זה הופך לא אישי בעליל.
אתמול, באירוע המדובר, הכול אישי. הפנים הם של יפת. גם אם האחריות בפנדל היא של שופט הרחבה פריד. גם בפנדל שלא נשרק לחובת טהא, אני הייתי צריך הילוך חוזר כדי לראות את היד. יש כאלו שהיו צריכים יותר מאחד. אבל יפת הוא הפנים של האירוע, ושל המשחק. אף אחד לא ידבר על שני השערים האחרים של באר שבע, שערים באשמת כל כך הרבה שחקני בית"ר ביחד. לא נורא, יש פנים למחדל.
הגדילו לעשות בבית"ר ירושלים עם הודעה רשמית חסרת קלאס ופאסון. "באיגוד השופטים החליטו שלא רוצים את בית"ר בפלייאוף העליון, אחרת אין לנו הסבר להחלטות ההזויות של אלון יפת שחרצו את גורל המשחק".
אפשר להבין את הכעס של אנשי בית"ר. הם סבלו מכמה טעויות העונה, רובן משמעותיות, ובעוד באר שבע היא מלכת הפנדלים העונה (7), הירושלמים לא קיבלו אפילו אחד לזכותם. אבל אי אפשר להבין הודעה רשמית נגועה כל כך. למועדון יש אחריות. בזמן שקהל האוהדים משולהב, זה בדיוק העת להירגע, להנמיך את הטונים, לא להשליך בנזין דרך האייפון.
מילא המשחק - ה-20 ברציפות של בית"ר בלי ניצחון על באר שבע - להכליל שיש אג'נדה שיפוטית נגד המועדון? שלא רוצים את ירושלים בטופ-6? זה יהיה נהדר עבור כל אוהד נייטרלי ובטח עבור הרייטינג של הליגה אם בית"ר תהיה בפלייאוף העליון. אם בירושלים יודעים על אג'נדה כללית נגדם, עדיף שיוכיחו ולא סתם יאשימו. קל מאוד לחפש אג'נדה אצל שופט. במקרה של ספורטאים, אנחנו נזהרים - אף אחד לא יציע הבוקר אפשרות שבוזגלו מכר משחק, שבן חיים העדיף שבאר שבע תנצח, שלאיגוד השוערים בשם איתמר יש אג'נדה. שופטים? הם אף פעם לא טועים, הם מהמרים. הם תמיד חלק ממזימה כללית שנועדה להפיל את הקבוצה שלך. כן, שלך.
ועם כל הכבוד למשחק הספציפי, אפשר לספור עוד 30 סיבות לכך שבית"ר לא תגיע בגללן לפלייאוף העליון. לא חייבים לצייר מטרה על הגב של אלון יפת. לסיכום: אפשר רק לקוות שמערכת ה-VAR תיכנס במהרה בימינו - בצ'מפיונס הקדימו, אולי גם אצלנו?
ומה לעשות, כשהמשחק חם וקצבי, ויש התקפות מצד לצד והרבה איומים (34 ביחד), יש גם יותר טעויות. מה שאי אפשר לומר על המשחק בשבת בין הפועל תל אביב להפועל רעננה, שם נרשמו שלושה (3!!!) איומים למסגרת, מצד שתי הקבוצות ביחד.
כאילו המשחק לא עצבן מספיק, הגיע קובי רפואה כדי להגיד לכולנו: "כל עוד זה תלוי בי, זה הכדורגל שתראו מהקבוצה שלי".
והנה הציטוט:
"יש משחקים כאלה, מה ציפיתם? שנבוא לשחק פתוח ושיעקצו אותי במתפרצות? אני לא בא לשחק פתוח, לחטוף שלוש חתיכות וללכת הביתה. זה לא המוטו שלי. ידענו שנגיע למצב אחד או שניים. אנחנו במאני טיים, צריכים להשיג נקודות, לא לשחק יפה".
הציטוט הזה בעייתי מהרבה גורמים, וכן, אפשר להבין את מצב הקבוצה ואת הסגל הלא-בדיוק-מבריק. ועדיין, קובי רפואה שיחק מול מנחם קורצקי, לו זה ה-0:0 השישי שלו העונה - מלך הנאדה. כלומר, מאמן קצת יותר מתוחכם היה אמור למצוא פתרון למצב. אף אחד לא ביקש שחייליו של קובי רפואה יתאבדו על הקורות, אבל מותר לדרוש יותר משני מצבי הבקעה ב-90 דקות? כי אם לא, את הציטוט ההוא של רפואה אפשר לקרוא ככה:
"אוהדי הפועל תל אביב, שלום. אני, מאמן הקבוצה קובי רפואה, מודה שאין לי סגל מספק בשביל כדורגל מהנה או יעיל, ויתרה מכך - אין לי מספיק ידע התקפי כדי לגבש בסיס ותוכניות על מנת להכניע את היריבה. אין לכם סיבה להגיע למשחקים, נסיעה, חניה, הידחפות בתור, וכל זה בשביל משחקים בהם אני יודע שנגיע למצב אחד או שניים. והנה, תראו איך זה משתלם לי - אני, עם הגישה שלי, עם המוטו, עם כל הפילוסופיה, ארבע נקודות מעל הקו האדום. כיף? גולים? כדורגל יפה? תפסיקו לבלבל בשכל. כיף תראו בטלוויזיה, אצל ליברפול. אצלי סובלים".
וכן, אי אפשר לסיים בלי לספר שקורצקי לא מחזיק לבד בתואר "מלך הנאדה". כי איתו בטופ, עם שישה 0:0 משלו, ניצב האיש והציטוט, קובי רפואה. זה לא המוטו שלו. לצערנו, העונה, גם לא כדורגל.
באוקטובר האחרון היה ברור שיש שחקן אחד מעל לליגה, שיכולתו תקנה לו, אם וכאשר העונה נגמרת, את תואר שחקן העונה. אנחנו כבר בפברואר, ואפשר לומר שהיו תזוזות בעניין. דור פרץ, נכון להיום, לא יזכה בפרס הנכסף. גם לא אלירן עטר, שחוזר בגדול לעצמו ולראש טבלת מלך השערים עם 10 (ובאחוזי המרה מטורפים: 39 איומים, 3.9 פר גול; צ'יבוטה, למשל, גם עם 10 שערים אבל עם גול כל 6.1 מצבים).
דור מיכה הוא שחקן העונה, לו הייתה תמה היום. 9 בישולים, 4 מהם לעטר, 3 לשכטר - כל השלושה הוציאו את לוח התוצאות ממצב של 0:0. אלו לא רק 9 הבישולים ואפילו לא שלושת השערים שכבש: מיכה גם מוליך את טבלת מסירות המפתח עם 42. ושורת המחץ: תוציאו כל שחקן אחר ממכבי תל אביב, ויהיה לו תחליף.
למיכה אין תחליף. וזו ההגדרה הכי מושלמת של MVP, לא?
בשל תפקידו ותרומתו למערכת, וכל עוד המועמד שלכם נגד מיכה הוא אחר משרן ייני, יהיה קשה לכולם להשיג אותו כבר במרוץ הזה. גם בגלל שהעונה נכנסת יותר ויותר אל תוך הגארבג', אבל בעיקר כי לא רואים דרך בה אלירן עטר למשל ישדרג את טור השערים שלו באופן מרשים מדי, מבלי להיעזר במיכה. וזו אולי הגדרה עוד יותר מושלמת של MVP, לא?
