ב-26 באוקטובר 1995 אירחה מכבי תל אביב את פו אורטז במחזור הראשון של בית חצי הגמר באליפות אירופה לקבוצות. כל התוכניות שלה השתבשו כבר אחרי שבע דקות, כשגיא גודס נפצע בברכו וירד בצליעה מהפרקט. המאמן רלף קליין ז"ל הזניק את עודד קטש, בן 21, להופעת הבכורה שלו בזירה הזו, ולא הוריד אותו עד שהמשחק הוכרע, בתום הארכה, בניצחון דחוק 88:91. ההערכות הראשוניות דיברו על כך שגודס ישוב למגרשים בתוך שבועות ספורים.
"חמישה ימים אחר כך טסנו למשחק חוץ מול ריאל מדריד, ואז הגיעה הבשורה: גודס קרע את הרצועה הצולבת וגמר את העונה", נזכר מנהל נבחרת ישראל, מוטי דניאל, שהעונה ההיא הייתה התשיעית והאחרונה שלו במכבי. "כולם עוד היו תחת הטראומה של 1993, כשפציעה דומה של גיא הביאה לאובדן האליפות. הייתי בחדר המלון, ובדיוק התגלחתי. עודד בא אליי ושאל 'מה עושים? איך נסתדר בלעדיו?'. הסתכלתי עליו דרך המראה ועניתי לו: מה עושים? יש לנו אותך".
דרכיהם של גודס וקטש ידעו הרבה נקודות דמיון וגם לא מעט הבדלים, ותמיד התנהלו זו במקביל לזו. שניהם פרצו בגיל צעיר, הפכו לכוכבי על בכדורסל הישראלי ונפלו קורבן לפציעות טרגיות בברך. שניהם יצאו כמעט באותו זמן לאירופה - האחד כדי לשקם את הקריירה שלו והאחר כדי לפרוץ את כל הגבולות האפשריים - והזילו דמעה כשהודיעו על פרישה ב-2004. הם פנו מיד לתחום האימון וכונו "נסיכים", ספק לאות גנאי וספק לאות הערכה; והערב (חמישי, 21:00) ייפגשו לקרב ישיר בגמר גביע המדינה - כשקטש והפועל ירושלים יארחו את גודס ומכבי ראשון לציון.
עוד בנושא:
הערב (21:00, ספורט 5), גמר הגביע: הפועל ירושלים מול מכבי ראשון לציון
כמאמנים, כפי שהיו כשחקנים, וכפי שהם כבני אדם, מדובר בשתי אושיות שונות לחלוטין זו מזו. גודס תמיד היה החושב, המיושב והיסודי שמאמין בצלילה לפרטים הקטנים ביותר; קטש הוא היצירתי, הווירטואוז והשונה, שסומך על האינטואיציה ומנהל את המשחק באינסטינקטיביות. האחד - שכלתן, האחר - רגשן. האחד - קרח, האחר - אש. "הם לא מסוג האנשים שיסתכסכו ויריבו עם אחרים, אבל תמיד הייתה ביניהם מין תחרות סמויה והם מעולם לא היו חברים ממש קרובים", מעיד אדם שמכיר היטב את שניהם.
גודס יהיה בן 48 בחודש הבא, וקטש חגג לפני ארבעה חודשים את יום הולדתו ה-44. אף שרק שלוש שנים וחצי מפרידות ביניהם, וחרף העובדה שנחשבו לשניים מארבעת הרכזים הטובים בישראל בשנות ה-90 (לצד דורון שפר ועדי גורדון), הם כמעט לא שיתפו פעולה זה עם זה. במקום להוביל בצוותא את מכבי תל אביב ונבחרת ישראל במשך שנים ארוכות, הגורל ייעד להם תפקיד אחר - פריצתו של קטש הגיעה בזמן הדעיכה המוקדמת מדי של גודס.
קטש הגיע למכבי תל אביב בקיץ 1995 והיה אמור להיות מחליפו של גודס, אבל פציעתו של האחרון השביתה אותו בדיעבד לכמעט שנתיים; רק ב-1998/99 הם שיחקו יחד עונה כמעט מלאה, שהסתיימה בזכייה משותפת שלהם באליפות ובגביע המדינה - שני התארים האחרונים שלהם בישראל.
גם בנבחרת הלאומית דרכיהם נפרדו כמעט בכל קיץ. ב-1995 נופה קטש מהסגל לפני אליפות אירופה, וגודס היה הרכז הראשון; ב-1997 הוכתר קטש למלך הסלים של היורובאסקט, וגודס היה בעיצומה של מלאכת שיקום; רק ב-1999 הם שיתפו פעולה, וגם חלקו ביניהם את רגעי התהילה - קטש קלע סל ניצחון נגד מקדוניה (62:64) וגודס צלף שלשת ניצחון מול סלובניה (66:67).
נקודת השפל ביחסיהם, אם אפשר להגדיר אותה ככזו, הייתה ב-2007. קטש מונה במפתיע למאמן מכבי תל אביב, וגודס נשאר כעוזר המאמן, אף שהבוס החדש לא רצה בו והביא איתו את אורן עמיאל כנדוניה מהפועל גליל עליון. השותפות הזו לא האריכה ימים, והתפרקה כעבור שלושה חודשים. צביקה שרף, שהוצנח באותה עונה כמנכ"ל המועדון, חזר לקווים במקומו של קטש; גודס המשיך לשמש כעוזרו. שנתיים וחצי מאוחר יותר הגיע תורו של קטש להחליף את גודס כמאמן בירושלים.
"הזיכרון הראשון שלי משניהם היה מוקדם מאוד", מספר שרף, שהוחלף העונה על ידי גודס בראשון לציון. "את עודד ראיתי בפעם הראשונה כשהיה בן 14, והגיע עם דרור כהן לשחק בקבוצת ילדים במכבי. אחר כך, אלי קנטי וארז אדלשטיין לא רצו אותו בנבחרת הקדטים והקפצתי אותו לנבחרת הנוער שאותה אימנתי אז. וגודס? אני לא אשכח איך נסעתי למסעדת פועלים במוסך אגד בקריית חיים, כדי להיפגש עם גיא ועם אביו המנוח יצחק ולשכנע אותם שיבוא למכבי".
מאזן המשחקים הרשמיים ביניהם כמאמנים עומד על 9:10 לקטש, אבל גודס הדיח את ידידו/יריבו פעמיים מגביע המדינה - ב-2015 בדרבי התל אביבי ברבע הגמר, וב-2005 כשראשון לציון עברה את גליל עליון באותו שלב.
שרף: "שניהם אמנם פרשו ועברו לאימון באותו זמן ממש, אבל הדרך שעברו עד למקום שבו הם נמצאים היום הייתה שונה מאוד. גיא עבד במשך רוב השנים כעוזר מאמן, ולקח השפעות ממאמנים מסוימים, אני מאמין שבעיקר מדיוויד בלאט ומפיני גרשון בכל מה שקשור להגנות מעורבות. הוא איש של הרבה וידאו, ניתוחים, ירידה לפרטי פרטים. עודד עבר מסלול ממושך, והיה עוזר מאמן רק בנבחרת. הוא סיפר שלקח הרבה מהעונה שבה שיחק אצל ז'ליקו אוברדוביץ' בפנאתינייקוס, אבל ניכר שחל בו שינוי בשנתיים האחרונות ושהוא הפיק לקחים בעצמו: ההתקפה שלו יותר מגוונת ולא מסתמכת רק על פיק אנד רול, החשיבה ההגנתית שלו השתנתה והשתפרה. בכלל, בתחילת דרכו הוא היה הבייבי של השחקנים, והיום הוא מבין כמה חשוב שיהיה ביניהם גם דיסטאנס.
"אני תמיד אומר לשחקני עבר שהעבר שלהם חשוב, אבל כמאמנים הם חייבים לעשות סוויץ'. ועדיין, אם צריך להגדיר את שניהם כמאמנים במשפט אחד, עודד מאמין שעליו להביא את הקבוצה שלו ליעילות מקסימלית בהתקפה, וגודס מאמין קודם כל בשיבוש המשחק של היריב".
- שניהם נחתו מהפרישה היישר למשרת מאמן ראשי בליגת העל: גודס נשאר בראשון לציון, שבה סיים את הקריירה, וקטש אימן את גליל עליון עוד לפני שהשלים קורס מאמנים. העבר המפואר שלהם, שבגינו כונו "נסיכים", סייע להם להתברג בצמרת? או שהציפיות המוגזמות הפכו עבורם לנטל?
שרף: "המושג 'נסיך' נקשר יותר בשמו של קטש, אבל אני לא חושב שבאמת הייתה לזה השפעה. הם לא קיבלו הנחות וגם לא נאלצו לעבוד יותר קשה. שחקני עבר רבים ניסו להיות מאמנים - וברחו, אבל הם קשרו את גורלם בכדורסל כשסיימו לשחק והקדישו עצמם לאימון. עובדה שהם מצליחים".
דניאל: "היה לי ברור מהרגע הראשון שהם יוצאים לקריירה ארוכה וממושכת, ושזה הכיוון הנכון בשבילם. שניהם פרשו בתחושה שלא מיצו את הקריירה שלהם כשחקנים בגלל הפציעות, ובאיזשהו מקום פנו לאימון כי היו צריכים להשלים את החוסר הזה. לדעתי, זה מה שמלכתחילה משך אותם פנימה. אין באמת נסיכים בכדורסל, כי ימי החסד של מאמנים הם ספורים ביותר, אם קיימים בכלל. שניהם מאמנים כבר שנים ארוכות, ולא חיים על העובדה שהיו שחקנים".