פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        האישה שממחישה את כוחו של הכדורגל: אלונה ברקת תחסר לענף

        מי היה מאמין שהענף המושמץ הזה עדיין יכול לייצר גיבורים, שפוליטיקאים ירצו לרכוב על הגל שלהם? על העוצמות של אלונה, הפער בין החזות הנעימה לציוות המפתיע עם בנט, והכעס של אוהדי באר שבע. 6 הערות פרידה

        האישה שממחישה את כוחו של הכדורגל: אלונה ברקת תחסר לענף
        צילום: שי מכלוף, עריכה: נועה לוי וליר שפיגלר

        1.

        מתברר שהכדורגל שלנו הוא לא חסר תועלת כמו שתמיד חשבנו. הענף הפיסח הזה, המושמץ והנלעג, עם הכדורגלנים הפרחחים והקהל האלים, עם התדמית הנלוזה, שתמיד מושך אליו רק טיפוסים מפוקפקים ושנויים במחלוקת, הצליח בכל זאת לייצר דמות חזקה וכובשת, כזו שפוליטיקאים ציניים רואים בה ככוח אלקטורלי פוטנציאלי, כמישהי שתעזור להם לסחוף את העם. לבנט ושקד ממש לא אכפת מההצלחה של אלונה ברקת בהפועל באר שבע, אלא מהתדמית שלה, מהרוח שלה, מכל מה שהיא משדרת, והם רוצים לצרף את כל החבילה הזאת אליהם, לרכוב על הגל של הכדורגל, ששוב ממחיש את כוחו.

        2. בכל פעם תוהים פה מחדש למה אנשי עסקים עדיין רוצים להיכנס לענף הכושל הזה, למה להם לטבול בבוץ הטובעני הזה ולהתעסק עם קהל בעייתי, ובכל פעם מתברר כמה כוח יש בכדורגל, כמה כסף שווים האזכורים בתקשורת, כמה עוצמה יש בלהיות בכותרות בלי הפסקה, כמה כסף שווה לקבל "פרסום בחינם" לשם שלך, כמה דלתות זה פותח בעסקים, ואיזו זירה מושלמת זו לקדם אדם אלמוני, שאם מצליח לעשות עבודה טובה, יכול להגיע בסופו של דבר למצב (חלומי) שבו אצטדיון שלם קורא בשמו, מניפים אותו על הכתפיים וזורקים אותו באוויר, ואחר כך הוא נעמד על במת הניצחון כמו כוכב רוק ומנופף ל-100 אלף איש שמריעים לו. זו עוצמה נדירה, וממכרת. דברים כאלה לא קורים במכירת מכוניות, לדוגמה, אם מישהו תוהה למה יעקב שחר לא מסוגל ללכת הצדה.

        עוד בנושא:

        יש עתיד? על המעבר של אלונה ברקת מהפועל באר שבע לפוליטיקה
        יום שחור לאדומים: באר שבע בהלם מעזיבת הגברת הראשונה של העיר

        מסע"ת של הימין החדש - הצטרפותה של אלונה ברקת למפלגה, בית העיתונאים, תל אביב 7 בפברואר 2019 (ראובן קסטרו)
        יצרה לעצמה תדמית חזקה בזכות הכדורגל, והכדורגל הרוויח אותה. אלונה ברקת עם הפרטנרים החדשים (צילום: ראובן קסטרו)

        3.

        כמובן שאלונה ברקת עשתה עבודה טובה במיוחד, היא לא עוד ניסנוב או ג'קי בן זקן, היא באמת הייתה לא רק מצליחה, עם הישגים היסטוריים - אלא גם כובשת. אהובה אמיתית. יהיה זה עוול להגיד שהיא בלטה רק בגלל שהיא אישה בעולם גברי, היא הייתה הרבה מעבר לזה, ואלוהים יודע, יש נשים שהצליחו בכדורגל בלי אף "תכונה נשית" (דש לאופירה), אבל ברקת, אלונה בשבילנו, תמיד הצליחה לשדר רוך אימהי. היא לא הרימה את הקול, לא דיברה באלימות, לא נופפה אצבע מאיימת, וכן, נתפסה הרבה פעמים כמו דמות אימהית, נעימה יותר, שונה.

        ההצלחה של הפועל באר שבע היא דבר מורכב, שכרוך בשורה ארוכה של החלטות ובחירות, אבל כמו בגות'הם סיטי, גם הסיפור הזה היה צריך פרצוף, דמות, מישהו לשאת אליו מבט, וזו הייתה אלונה. ואסור לדבר על זה, אבל זה פרצוף יפה. אלונה ברקת היא אישה טובת מראה. מטופחת ואלגנטית. אילו הייתה עושה בדיוק את אותן פעולות אבל נראית כמו ברק אברמוב, ייתכן שהייתה זוכה לפחות אהבה, או לחיבוק פחות חם. אלונה הצליחה לתת להכל עטיפה נעימה ואלגנטית, פחות לוחצת אלא יותר מחבקת, עד שבאיזשהו שלב כבר הפכה (וסלחו לי על הקלישאה והביטוי המאוס, אבל זה באמת קרה) ל"מאמי הלאומית". כבר אי אפשר היה לכעוס עליה גם בשערוריות. אסור היה לבקר אותה גם בפאדיחות. הכל נסלח לה. היא הצליחה להחליק טעויות ושגיאות בזכות הדמות שהצליחה ליצור לעצמה. זה לא מובן מאליו. זה לא מגיע ממקום ציני או רע. זו פשוט הצלחה. קסם אישי שמגובה בהצלחות.

        קווין טאפוקו קשר הפועל באר שבע עם אלונה ברקת הבעלים (אתר רשמי , אתר הפועל באר שבע)
        הכי רחוקה מג'קי בן זקן. אלונה ברקת עם קווין טאפוקו (צילום: האתר הרשמי של הפועל באר שבע)

        4.

        בדיוק את זה מנסים לצרף אליהם שקד ובנט ומפלגת הימין החדש, את היכולת של אדם להישאר אהוב ומוערך גם כשהוא טועה, לקבל אמון טוטאלי. למעשה, אלונה הייתה כזה קונצנזוס, שקשה היה להאמין שהיא חלק ממפלגת ימין כמו זו של בנט ושקד. היא תמיד נראתה מרכז קלאסי שפוי, לא מתלהם, ליכוד ישן, בטח לא הימין המובהק והכוחני של בנט ושקד. ייתכן שתמיד ידעה להעמיד פנים ולשדר משהו שהיא לא, ייתכן שהתפתתה להצעה המרשימה מהשדה הפוליטי גם כשמדובר במפלגה שלא תואמת לחלוטין את דעותיה, אבל כך או כך, הקונצנזוס נגמר. הלך המאמי, הלאומית הפכה ללאומנית.

        אוהדי הפועל באר שבע (דני מרון)
        חלקם מרגישים נבגדים. אוהדי הפועל באר שבע (צילום: דני מרון)

        5.

        ואם חוזרים לכדורגל, אלונה ברקת היא תזכורת נוספת לחשיבותם של בעלים. אף אחד לא מקל ראש בתפקיד הבעלים בקבוצת ספורט, אבל לפעמים מירב הפוקוס הולך למאמנים ולשחקנים שנמצאים בעין הסערה, ואלה שלמעלה, שמקבלים את ההחלטות ושמים את הכסף ומתווים את הדרך, לא פעם נשכחים ונזנחים ומתקבלים כמובן מאליו, עד שקורה משהו. קשה לדמיין, למשל, מה יעשו אוהדי מכבי תל אביב ביום שיעזוב אותם גולדהאר, איזה אובדן ירגישו, איזו מכה. מה יעשו אוהדי חיפה בלי שחר, את מי יאשימו, איזו תחושת יתמות. בעלים הוא באמת כמו אבא, או אמא, דמות שהאוהד תלוי בו כמו ילד, לטוב ולרע. מסתכל עליו בהערצה, בתיעוב, בתקווה.

        בעלי הפועל באר שבע אלונה ברקת (יוסי ציפקיס)
        מה יישאר אחריה? אלונה ברקת (צילום: יוסי ציפקיס)

        6.

        לכן עכשיו אוהדים רבים של הפועל באר שבע מרגישים נבגדים ושאלונה "עשתה עליהם סיבוב". אפשר להגיד עליהם כמובן שהם כפויי טובה, שיש להם מבט צר על הדברים, שהזיכרון שלהם קצר, שהם קטנוניים ורואים דברים בפשטנות - ואפשר לתמצת את זה בקלות: הם פשוט אוהדי כדורגל. זה עולמנו, פשוט ופנאטי. ניצחת? אתה המלך. עזבת? אתה כבר לא איתנו. מבחינתם, שיהיה בהצלחה לאלונה, תודה על הכל, לא נשכח אותך לעולם, אבל עם כל הכבוד לפוליטיקה, עם כל הכבוד ליומרות חברתיות וצורך לעשות שינוי, יש לנו פה על הראש עניינים הרבה יותר חשובים.