זה שוב קורה לניקס. השחקן הכי חשוב שהגיע למועדון במילניום הנוכחי, חד הקרן שאמור היה להמציא מחדש את המועדון הכושל הזה, עזב את מכה של הכדורסל. זה בא משום מקום: לפני פחות מ-24 שעות כמעט אף אחד לא ידע שקריסטאפס פורזינגיס לא מרוצה מהמצב של הניקס, ופתאום הוא כבר לא בקבוצה. בדרך כלל סיפורים כאלה נגררים למשך חודשים ואפילו שנים, אבל הניקס בחרו בשיטת זבנג וגמרנו.
כאן נמצא סימן השאלה הראשון שלי לגבי הטרייד הזה: למה הניקס מיהרו כל כך? גם אם הם לא רצו להגיע לקיץ ולסיטואציה המסובכת בה פורזינגיס נהיה שחקן חופשי מוגבל, היה להם שבוע עד הטרייד דדליין לבחון הצעות על אחד השחקנים המסקרנים ביותר בליגה. לא ברור למה הם סגרו עסקה כל כך מהר. החבילה שהם קיבלו לא כל כך רעה ביחס לסימני השאלה והאזהרה סביב הענק הלטבי: דאלאס נתנה צעיר מבטיח בדמות דניס סמית', הוסיפה שני חוזים גמורים תוך שהיא סופגת את שני החוזים הגרועים ביותר של הניקס וקינחה בשתי בחירות סיבוב ראשון עתידיות (השנים המדויקות תלויות במה שיקרה עם הבחירה שדאלאס חייבת לאטלנטה) שהראשונה מהן אינה מוגנת. אבל ניתן להניח שההצעה הזאת הייתה נשארת על השולחן גם בעוד שבוע, זמן שהיה מאפשר לעוד קבוצות לחשוב מה הן מוכנות להציע. בהחלט ייתכן שניתן היה להשיג צעיר הרבה יותר מעניין מסמית'.
סימן השאלה השני לגבי הטרייד קשור לפורזינגיס עצמו. הניקס, לשם שינוי, עשו כל מה שהם צריכים בשנה האחרונה. הם פינו מספיק מקום בתקרת השכר בשביל חוזה מקסימום בקיץ והפכו את הפציעה של פורזינגיס להזדמנות לטנקינג ולבחירה גבוהה בדראפט הקרוב. שמועות עקשניות קושרות את קווין דוראנט לניו יורק, ובדראפט מחכה זאיון וויליאמסון, אחד הפרוספקטים הכי מבטיחים ב-15 השנים האחרונות. הניקס אמנם גרועים כרגע, אבל לשם שינוי יש להם אופק עתידי של ממש. קשה להבין מה בער לפורזינגיס לרצות לברוח מהסיטואציה הזאת דווקא עכשיו. הוא רמז שיש דברים שאנחנו לא יודעים, אולי בעתיד יישפך אור על התמונה המלאה.
עוד בנושא
הפתעה גדולה ב-NBA: קריסטאפס פורזינגיס עבר בטרייד מהניקס לדאלאס
הניקס אופטימיים בנוגע לדוראנט, דאלאס מפנטזת על "אימפריה אירופאית"
הלילה: לברון חזר וחגג בדרבי, גולדן סטייט נעצרה, מילווקי ניצחה בטורונטו
לברון מודה שהפציעה השפיעה פיזית ונפשית, הלייקרס חולמים על אליפות
נחשפו המחליפים לאולסטאר: דונצ'יץ' בחוץ, יוקיץ', ווצ'ביץ' וסימונס בפנים
הפוסט המסתורי של פורזינגיס באינסטגרם
שאלת פורזינגיס
הטרייד על פורזינגיס הוא חסר תקדים כי פורזינגיס הוא חסר תקדים. לא היה שחקן כזה לפניו והמצב הנוכחי שלו מכיל שילוב יוצא דופן של הבטחה וסיכון שהפך אותו לשחקן שקשה מאוד לתמחר. מכיוון שהוא לא שיחק שנה שלמה, חשוב להזכיר מה ההבטחה: שחקן בגובה 2.21 מטר שמסוגל לתפקד כשחקן חוץ בהתקפה, עם עלייה מהירה לקליעה איכותית משלוש ויכולת לבצע מהלכים עם הכדור עם הפנים לסל. בהגנה, יש לו נוכחות משמעותית מאוד בצבע ומספיק ניידות כדי להתמודד גם עם שחקני פנים מגוונים. ב-48 המשחקים לפני שקרע את הרצועה הצולבת בעונה שעברה הוא סיפק 22.7 נקודות למשחק, כולל 1.9 שלשות ב-39.5 אחוזים, והוסיף 6.6 ריבאונדים ו-2.4 חסימות. היו רגעים בהם הוא נראה מועמד ל-MVP. וכל זה כשהוא בן 22.
הסיכון מתחיל מהגובה החריג שלו. שחקנים גבוהים מאוד נוטים להיות מאוד מועדים לפציעות וקשה להם לשרוד לאורך זמן באינטנסיביות של ה-NBA. ההיסטוריה של הליגה כוללת רק 14 שחקנים בגובה של הלטבי או גבוהים יותר ששיחקו לפחות 100 משחקים ב-NBA, ועל חמישה מהם ניתן לדבר כשחקנים יחסית בכירים. שניים מהחמישה - יאו מינג ורלף סמפסון, החזיקו מעמד רק שלוש שנים לפני שהחלו לסבול מפציעות חוזרות ובסופו של דבר נפלטו מהליגה. גם שלושת האחרים - ארווידאס סאבוניס שהגיע לליגה בשלהי הקריירה, ריק סמיתס וזידרונאס אילגאוסקאס, סבלו מלא מעט פציעות לאורך הקריירה.
הסימנים המדאיגים לגבי פורזינגיס החלו לצוץ עוד לפני הקרע בצולבת. גם בשנה השנייה וגם בשלישית שלו המגמה הייתה של פתיחה חזקה, היחלשות הדרגתית ובסופו של דבר פציעה. הוא הותיר תחושה שהגוף שלו מתקשה מאוד לעמוד בעומס של עונת NBA שלמה. התפקוד שלו כשחקן חוץ שנע ללא כדור ועולה מהר לקליעה הופך את הדרישות מהגוף עצום המימדים שלו לגבוהות ביותר שאי פעם היו על גוף בגודל כזה.
מצד שני, אי אפשר להתעלם גם מהיכולות הרפואיות המשופרות מאוד שיעמדו לרשותו של הלטבי. אנו חווים כיום בכל ענפי הספורט שחקנים שנמצאים בשיאם כשהם עמוק בשנות ה-30 ואף בשנות ה-40 שלהם. דמרכוס קאזינס, עוד שחקן עם מימדים עצומים, מדגים בשבועיים האחרונים חזרה מפתיעה באיכותה מפציעה שנחשבת לאחת הקשות ביותר עבור שחקני כדורסל. דוגמא לא פחות חשובה היא ג'ואל אמביד, ששיחק 31 משחקים בשלוש השנים הראשונות שלו בליגה ובזכות הרבה סבלנות ובניית תוכנית חכמה מצליח להתחיל למצות את הפוטנציאל שלו וניתן לדמיין אותו כשחקן עם קריירה ארוכה. עם הידע הרפואי שיש כיום, הרבה יותר הגיוני להמר על פוטנציאל עם סימני שאלה בריאותיים, גם כזה שההיסטוריה לא מבטיחה טובות לגביו.
העתיד של דאלאס
כשלוקחים בחשבון גם את הקיץ, מארק קיובן שם את כל הביצים שלו על שני כישרונות על אירופאיים. הוא ויתר בשבילם על שלוש בחירות סיבוב ראשון - הכי הרבה שניתן, על דניס סמית' שהיה השחקן היחיד בסגל פרט ללוקה דונצ'יץ' עם אופק עתידי בקבוצה ועל גמישות בתקרת השכר. דונצ'יץ' כבר הספיק לשכנע שהוא שווה את המחיר, עם פורזינגיס זה ייקח זמן ויהיה מורכב יותר. אבל סמית' לא מצא את מקומו ככינור שני ללוקה וגם כך היה בדרך החוצה, וקיובן מאמין ששאר המחירים לא מוגזמים: הקבוצה אמורה להיות מספיק טובה בשנים הקרובות כדי שהבחירות שהלכו לניקס לא יהיו גבוהות ומצב תקרת השכר יהיה מצוין גם עם החוזים שהגיעו. עם התנהלות חוזית חכמה, בכל אחת משלוש השנים שנשארו בחוזה הרוקי של דונצ'יץ' תהיה לדאלאס הזדמנות להחתים שחקן משמעותי.
בינתיים, גם כשלא ברור איך ייראה הסגל סביבם, ניתן להתחיל לדמיין את שיתוף הפעולה בין דונצ'יץ' לפורזינגיס. יכול להיות בינהם פיק נ' רול בו מוביל הכדור מסוגל גם לעלות לשלשה, גם להגיע לטבעת וגם למצוא קלעים פנויים ברמה הכי גבוהה, והחוסם מסוגל להתגלגל גם פנימה וגם החוצה באותה אפקטיביות. חילוף הוא אופציה כמעט בלתי אפשרית כי פורזינגיס יחגוג על כל שחקן שלא מתקרב לגובה שלו. ריק קרלייל הוכיח יכולת למקסם את היתרונות של שחקן פנים עם קליעה עילאית מבחוץ (איזה גרמני אחד) כדי לבנות התקפה מושלמת, והפעם האופציות יהיו אפילו יותר מסקרנות. כאשר פורזינגיס שיחק בניקס טענתי שהדרך הנכונה ביותר להשתמש בו תהיה לחקות את מה שקרלייל עשה בדאלאס עם דירק נוביצקי. עכשיו הוא נמצא בדאלאס.
לצד סימני השאלה הבריאותיים, פורזינגיס יצר חשש נוסף עם השמועה שהוא מתכוון בכלל לחתום על ה-Qualifying offer בקיץ, מה שיהפוך אותו לשחקן חופשי בלתי מוגבל ב-2020. כרגע כדאי להיות מאוד סקפטיים לגבי האפשרות הזו, כי הסיכון מבחינתו הוא עצום. להבנתי מדובר בסכום של כ-4.5 מיליון דולר, והוא יסתכן בכך שפציעה קשה נוספת תרחיק ממנו קבוצות בקיץ שלאחר מכן. זה יכול להיות צעד שיעלה לו ביותר מ-100 מיליון דולר רק כדי להיות שחקן חופשי כשבכלל לא בטוח שתהיה סיטואציה טובה יותר עבורו במקום אחר. אם הוא יתעקש על כך, היתרון מבחינת דאלאס הוא שזה יפנה מקום לחוזה מקסימום בקיץ הקרוב בקבוצה שאמורה להיות יעד די מפתה לשחקני כנף.
כאמור, מעבר ללוקה ופורזינגיס אין בסגל הנוכחי של דאלאס אף שחקן שנמצא בהכרח בתוכניות העתידיות של המועדון, אבל טים הארדווי יקבל הזדמנות לשכנע שיש לו מקום כזה. החוזה שלו מוגזם, אבל מדובר בסקורר עם פוטנציאל שנאלץ לקחת על עצמו תפקיד שגדול ממידותיו בניקס. עכשיו תהיה לו הזדמנות לתפקד כיוצר משני בסיטואציה שכוללת כוכב אידיאלי ומאמן אידיאלי עבורו. ניתן לראות אותו הופך לאריק גורדון של דאלאס, בין אם כשחקן חמישייה או כמחליף.
נקודה מעניינת אחרונה לגבי דאלאס היא עוד קבוצה שהגרלת הלוטרי הקרובה תהיה חשובה במיוחד עבורה. הבחירה שלה תלך לאטלנטה אלא אם כן תיפול בין חמשת המקומות הראשונים. שינוי שיטת הלוטרי מגדיל מאוד את הסיכוי של קבוצות במקומות 8-10, האיזור הצפוי של המאבס, מהסוף להשתחל לאחת מארבע הבחירות הראשונות. זו תהיה הגרלת לוטרי מרתקת במיוחד שתשפיע מאוד על העתיד של לא מעט מועדונים, כולל דאלאס שיכולה להרוויח בעזרתה עוד צלע חשובה בבנייה העתידית.
התקווה של הניקס
הטרייד על פורזינגיס הופך את הקיץ הקרוב לקריטי במיוחד עבור הניקס. גם אצלם הגרלת הלוטרי תהיה חשובה מאוד, לצד המקום לשני חוזי המקסימום. הבשורה הטובה היא שניתן לפנטז מאוד מאוד בגדול, למשל על כך שבעוד שישה חודשים הסגל של הניקס יכלול את קווין דוראנט, קיירי אירווינג וזאיון וויליאמסון (או שבעזרתו ניתן יהיה להשיג את אנתוני דייויס). הבשורה הרעה היא שזה תלוי בהגרלה שתהיה השנה שוויונית יותר ובהחלטות של שני שחקנים מאוד לא צפויים שיצטרכו לעזוב שתיים מהקבוצות הכי טובות בליגה. מכיוון שמדובר בניקס, עצם היכולת לחלום חשובה בפני עצמה, גם את זה אין לאוהדים המסכנים בדרך כלל.
בינתיים, ניתן לטפח תקוות מתונות גם מהצדדים האפורים יותר של תהליך הבנייה. הסגל הנוכחי מכיל כמה צעירים עם פוטנציאל מעניין, גם אם אף אחד מהם לא נראה כרגע כמו סופרסטאר בהתהוות. הליגה מלאה ברכזים שהיו זקוקים לשלוש-ארבע שנים כדי להבין איך להפוך לשחקנים מובילים בליגה, ולדניס סמית' בהחלט יש כלים ראשוניים לבצע קפיצת מדרגה מהסוג של ויקטור אולדיפו או התקדמות הדרגתית מהסוג של קמבה ווקר או מייק קונלי. קווין נוקס הוא סקורר מסקרן, פרנק ניליקינה ומיטשל רובינסון הם שחקנים בני 20 עם פוטנציאל הגנתי גבוה מאוד, נואה וונלה מתחיל להיראות כמו שחקן פנים מגוון שיכול לתפקד כרול פלייר אידיאלי. ניתן להוסיף לרשימה את בחירות הדראפט שיגיעו מדאלאס, כולל בחירה לא מוגנת בעוד 3-5 שנים שזה תמיד נכס מעניין. סביר שמהחבורה הזאת יתפתחו לפחות שני שחקנים טובים עד טובים מאוד.
בשורה התחתונה, הניקס אמנם ויתרו על השחקן שריכז את כל תקוות העתיד, אבל הטרייד הזה השלים תהליך בנייה ששם את המועדון הבעייתי בנקודת הפתיחה הטובה ביותר שלו מזה שנים רבות מאוד. יש להם המון מקום מתחת לתקרת השכר, אפס חוזים מוגזמים, בחירה גבוהה בדראפט הקרוב, בחירות סיבוב ראשון עתידיות שחייבים להם בלי שהם חייבים לאף אחת וכמה צעירים מעניינים. היה יכול להיות הרבה יותר גרוע.
