"אתה מייצג טרוריסטים ורוצחים! חופש לפלסטין!", פרצו שני אוהדים וצעקו לעברו של נבן ספאחיה, תוך שהם מניפים כרזה בבאסקית ומנופפים בדגלי הרשות הפלסטינית. לנגד עינינו המשתאות, בחדר מסיבות העיתונאים בפרננדו בואסה ארנה ב-2007, קם מאמן מכבי תל אביב דאז, הפסיק לדבר על המשחק שזה עתה הסתיים ויצא החוצה בהפגנתיות. "זו בושה, סקנדל גדול", סינן במסדרון. "אסור שפוליטיקה תחדור לספורט".
אלא שהפוליטיקה חדרה לספורט, והיא תמיד חודרת למגרש הזה כשמדובר בבאסקוניה ובמכבי תל אביב. בכל פעם שהצהובים מתארחים בוויטוריה, הופכים היציעים לזירת הפגנות אנטי ישראליות ופרו פלסטיניות. כך היה לפני 12 שנים, כך היה בביקורים אחרים של הצהובים בעיר - שבחלקם אף פרצו אוהדים לפרקט, וכך יהיה גם הערב (חמישי, 21:45).
אף שזו עומדת להיות הופעת בכורה לקבוצה ישראלית באזור מאז פירוקה הרשמי של המחתרת הבאסקית, במאי אשתקד, הרוחות צפויות להיות סוערות. המשטרה המקומית נערכת להפגנה של פעילי BDS, ומשחק היורוליג יהיה רק יריית הפתיחה לסוף שבוע סוער שצפוי להיות בעיר. אבל מה עומד מאחורי האיבה הפוליטית הזו, שאמנם מורגשת במקומות רבים ברחבי אירופה, אך לא בווליום שתמיד עולה בוויטוריה?
עוד בנושא:
דני אבדיה: "דקות המשחק חשובות אבל אני לא חושש, הן יגיעו"
ספרופולוס מודה: מכבי תל אביב זו כבר לא אותה קבוצה שהפסידה בבית לבאסקוניה
יורוליג: יאן וסלי ייעדר 5-6 שבועות, פנרבחצ'ה יוצאת למינכן
הבסיס לעוינות בין הקבוצות הונח לאורך 20 השנים האחרונות, כשמכבי תל אביב הדיחה את באסקוניה פעם אחר פעם בשלבי ההכרעה של היורוליג: ב-2011 היא הדיחה אותה בסדרת רבע הגמר, ב-2005 וב-2006 גברה עליה בגמר ובחצי הגמר, וב-2002 לבש הבואסה ארנה חג לקראת חגיגות העלייה לפיינל פור - אבל אז הובסה טאו ויטוריה בידי הצהובים 94:65 וגמרה את העונה. אפילו ב-1999, כשאף אחת מהקבוצות לא הייתה בצמרת האירופית, הסתיים המפגש ביניהן בתל אביב בסערה קשה; מכבי טיילה ל-64:104 ענק, לא לפני שעל הפרקט פרצה קטטה המונית ועודד קטש היכה באגרוף את ג'ורדי מיירה הספרדי.
"אנחנו שונאים את מכבי בגלל המוסד", הסביר בעבר כתב מקומי לעיתונאי יוני לב-ארי. "אנשי הביון הישראלים הגיעו למשחק כאן ב-2002 וקיבלו אישור לעשות באולם ככל העולה על רוחם. זה נראה כאילו הם המלכים של המקום. הם החרימו שלטים ודגלים, והתייחסו לאוהדים שלנו כאילו הם פושעים. הם מנעו מהם כל אפשרות להקשות על שחקני מכבי, ואפילו לא איפשרו להשליך לפרקט ניירות קונפטי פשוטים. לנו לא איפשרו להניף דגלי פלסטין, ומאות אוהדים ישראלים נעו בחופשיות עם דגלי ישראל, שלטים, תופים, הכל. אפילו לפרקט הם הגיעו".
העוינות הזו לא דילגה גם על מי שלבש את מדי הקבוצה המקומית, ומי שיכול להעיד על כך בעצמו הוא קפטן הפועל ירושלים, ליאור אליהו, ששיחק לפני תשע שנים בבאסקוניה ואף זכה איתה באליפות ספרד. "לא קל להיות ישראלי במקום כזה", סיפר לי בעבר. "מדי פעם צעקו לי ברחוב 'פלסטינה, פלסטינה', וכל הסיטואציה הזאת הייתה לא נוחה. אני לא פוליטיקאי או איש צבא, בסך הכל באתי לשחק שם כדורסל. היה מי שהפיץ פליירים שלי וטען שאני תומך במלחמה. היו שם תמונות שלי עם עומרי כספי ומרקוס פייזר, כשביקרנו חיילים בגבול הרצועה במבצע עופרת יצוקה, והשתמשו בזה נגדי. אחרי שהדפיסו את הפליירים האלה, הגעתי למשחק עם הרבה חששות. אבל התגובה הייתה הפוכה: בהצגת השחקנים, כשהכרוז קרא בשמי, קיבלתי הרבה יותר תשואות מבדרך כלל. בסופו של דבר היה לי חיבור טוב מאוד עם הקהל".
ויטוריה, שתארח העונה את הפיינל פור של היורוליג, היא עיר די שוממת. ב-2007, בדרכנו לאימון המסכם של מכבי תל אביב באולם המקומי בשעת ערב מוקדמת, נדהמנו לראות את הרחובות ריקים מאדם. "מאיפה הם בדיוק מצליחים להביא 10,000 אוהדים למשחקים?", התלוצץ ג'יימי ארנולד.
לא הספורט עומד מאחורי העוינות הקיצונית. "המחתרת הבאסקית אולי חדלה מלפעול, אבל הרעיונות שלה עדיין חיים", מסביר לוואלה! ספורט לורנס פרנקס, נשיא התאחדות התרבות הבאסקית-ישראלית, שמתגורר בברצלונה ונמצא כעת בוויטוריה. "פעילי המחתרת יצאו בזמנם באופן מובהק נגד ישראל. כשפרופ' שלמה בן עמי היה שר, הוא ביקר בבילבאו והותקף על ידי מקומיים. בשנים האחרונות החלה תנועת ה-BDS להיות אקטיבית מאוד בכל רחבי ספרד, והמסרים שלה עוברים בכיכרות הערים. היא נהנית ממימון ציבורי, ובמקומות רבים שומעים את הסיסמה 'Boycott Israel'. גם את הביקור הקרוב של מכבי תל אביב הם מתכוונים לנצל כדי להביע את האמירה שלהם".
כיום לא חיים יהודים בעיר. הייתה בה קהילה ענפה עד גירוש יהודי ספרד ב-1492, שבעקבותיו הועבר בית העלמין לרשות השלטון בתמורה לכך שלא יבנה ולא יחפור בשטח. רבים מהיהודים עקרו אז לבאיון הקרובה שבדרום צרפת, והסיכום נשמר במשך 460 שנים, עד שב-1952 נעתרו צאצאיהם לבקשת תושבי החבל הבאסקי לאפשר לבנות בבית העלמין - בתנאי שהעצמות מהקברים ייאספו למצבה שתספר את סיפורה של הקהילה הנכחדת. עד היום עומדת המצבה הזו ב'חודימנדי' (הר היהודים).
"ויטוריה היא עיר מאוד פרובינציאלית, אין בה מסחר מפותח או בתי חרושת, וזו לדעתי הסיבה העיקרית לכך שלא תוכל למצוא בה עוד יהודים", מבאר פרנקס. "בבילבאו, שהיא מרכז חבל הבאסקים, יש כמה וכמה יהודים, והם היחידים שמתגוררים באזור. הם לא חיים חיי קהילה, ואפילו מניין לתפילה הם לא מסוגלים להרכיב. גם אין שם בית כנסת. רוב הקהילות היהודיות בספרד מתרכזות בברצלונה, במדריד ובמלאגה. האזרח הפשוט אינו שונא ישראל. אני יכול להגיד לך שבביקוריי באזור, אני מסתובב ברחובות עם כיפה לראשי, ובוויטוריה מעולם לא נתקלתי בבעיה. להפך. אנשים ניגשים, שואלים מה זה, מתעניינים, מבררים אם אני יהודי, ישראלי או ציוני, חלקם אפילו אומר 'שלום' בעברית. דווקא בברצלונה ספגתי פה ושם הערות אנטישמיות".
האווירה האנטי ישראלית אינה מורגשת במסדרונות השלטון. ראש עיריית ויטוריה גורקה אוטאראן אישר לבנות מוזיאון יהודי בעיר, והוא צפוי להיפתח בעוד כשנתיים. ביום שני הקרוב הוא ישתתף בטקס מיוחד בחודימנדי, שאליו יגיע גם הרב הראשי של מדריד. "נקיים שם דקת דומייה לזכר קורבנות השואה, ונדליק שישה נרות נשמה", מתאר פרנקס. "אלפי אנשים צפויים להגיע לאירוע הזה, וכן, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שגם גורמים אנטישמיים יבואו כדי לומר את דברם".
אתם לא חוששים לשלומכם?
"לא, וגם מכבי תל אביב לא צריכה לחשוש. להפך. המשטרה כאן מקצוענית, והיא אומנה בעבר על ידי הבריטים והישראלים. השוטרים המקומיים יודעים להכיל את האירועים האלה ולשלוט בהם. ברור שלא נעים לשמוע קריאות אנטי ישראליות, ולא נעים לראות את דגלי פלסטין ואת הכרזות שמאשימות ברצח ובכיבוש, אבל איש לא יהיה מאוים מבחינה פיזית".
למה עלה הצורך להקים מוזיאון יהודי במקום שכלל לא מתגוררים בו יהודים?
"היהודי האחרון שהתגורר בוויטוריה היה הרופא הפרטי של שליטי האזור, ובמסגרת הגירוש ב-1492 הוא התבקש לעזוב כמו כל בני העם. השלטונות פנו לממלכה וביקשו שלא יגורש, והוא אכן נשאר כאן עד יומו האחרון. שאר היהודים ברחו או המירו את דתם. כך שרבים מתושבי המקום, אף שאינם מודעים לכך, הם צאצאים של יהודים אנוסים. חשוב לי שיידעו זאת, חשוב לי שיכירו את ההיסטוריה שלהם עצמם".
