הרכש המושלם: על הגעתו של פרנקי דה יונג לברצלונה

"אני רוצה להיות פרנקי דה יונג", כתב לפני כשנה אחד העיתונאים הפופולריים בהולנד, פרנק היינן. זו היתה הכותרת של מאמר מרגש, מכונן ומרהיב: "אני רוצה שייקח לאנשים חמש שניות כדי להבין עד כמה אני טוב. מסירה אחת - וזה מספיק. אני רוצה לקבל את הכדור מהשוער ולרוץ איתו לאורך המגרש כשהוא דבוק לרגל שלי כמו כלבלב. אני רוצה לקחת סיכונים, ליהנות מזה, לחשוב תמיד קדימה ולעולם לא להסס. אני רוצה להעז. אני רוצה לעלות יורו אחד ולהיות שווה 40 מיליון. אני רוצה שכולם ישאלו אותי איך אני עושה את זה? איך אני משחק כדורגל כך? ואני רוצה לענות שאין כאן תכנון, אני אף פעם לא יודע איך המהלך יסתיים. אני פשוט עושה את זה. אין הסברים, אין מפה. זה פשוט בא לי בטבעיות".

טוב, זה תרגום חלקי. היינן התפייט כהוגן. הוא פירסם את היצירה חודשים ספורים אחרי שדה יונג פרץ בסערה להרכב אייאקס, ביסס את מקומו והפך ללהיט האולטימטיבי של המדינה. כל הולנד הזדהתה עם הכמיהה להיות כמו דה יונג. הוא הצית את הדמיון, שבה לבבות, הקסים, ריתק, הרגיש כמו אגדה לא מציאותית. מעטים מאוד השחקנים שמסוגלים לעשות זאת. הנבחרת הכתומה ידעה גאונים רבים, אבל התלהבות טהורה כזו משחקן צעיר לא זכורה כבר עשורים. האוהדים הוותיקים בני המזל שראו את יוהאן קרויף הצעיר באמצע שנות ה-60' טוענים שזו היתה התחושה אז. ובאמת, ההקבלות של דה יונג לקרויף הפכו לדבר שבשגרה האחרונה. הקשר עצמו מקפיד להתנער מהן, אבל הן רודפות אחריו. כעת, כאשר חתם בברצלונה, הן רק תתגברנה.

עוד בנושא

הערב: ג'ירונה - ברצלונה (17:15), אספניול - ריאל מדריד (21:45)
סרחיו ראמוס בתור חלוץ? ריאל נדהמת מ-"מלך הפאננקות החדש"

יש, כמובן, גם המון הבדלים - בין היתר באופי. קרויף אולי היה הבן של הכובסת, אבל נולד באמסטרדם, נשם את האוויר המיוחד של העיר הזו, ושחצנותו הלכה לפניו. היא הפכה אותו למה שהיה. דה יונג מגיע מעיירה קטנטנה ארקל, בת 3,500 תושבים, בדרום המדינה. סבו הקים מאפיה במקום, אבל היה שופט חובב במשך עשורים, ועל מצבת קברו חקוקה משרוקית. אביו היה מאז ומתמיד שחקן חובב במדי ארקל - מגיל חמש ועד היום. זו משפחה של אנשים פשוטים וחמים, מעמד הפועלים הקלאסי, וזה לא מקרי שכולם אוהדים שרופים של פיינורד. גם פרנקי ישן בפיג'מות של פיינורד כאשר היה קטן. הוא אף היה במשך שבועות במבדקים בפיינורד עוד לפני שהלך לבית ספר, אבל רוטרדאם הרגישה לו גדולה מדי ורחוקה מדי. אז הוא בחר במועדון צנוע יותר קרוב לבית, ווילם II מטילבורג.

גם היום, כששמו נמצא בכותרות על בסיס יומי, הוא משתדל להישאר השחקן הצנוע ביותר באייאקס. אנשי ארקל כבר הציעו לקרוא יציע על שמו באיצטדיון הזעיר בעיירה, אבל פרנקי ביטל את הרעיון בתוקף. "השתגעתם? רק התחלתי את הקריירה", הוא אמר. וכאן קשה מאוד להתעלם מההשוואה לאנדרס אינייסטה. המקורות מזכירים את אנדרס הקדוש שהגיע לברצלונה מעיירה שכוחת אל פואנטאלבייה. האופי מחוץ למגרש מזכיר מאוד את אנדרס הקדוש. הסגנון על המגרש מזכיר מאוד את אנדרס הקדוש - דה יונג עובר את היריבים כאילו הם לא קיימים, נמצא במרחב משלו, ומקפיד לנפק מסירות גאוניות שאיש חוץ ממנו לא מסוגל לחזות. כאשר הכדור ברגליו, הקהל עוצר את הנשימה. "כולם חושבים שהוא אלגנטי כמו ברבור", כתב העיתונאי ג'ון סחורל.

את הכישרון הנדיר הזה אי אפשר היה לפספס. המאמנים שהדריכו את דה יונג באקדמיה של ווילם II ניבאו לו עתיד מזהיר. יוס בוחרס, שעבד עם נערים עד גיל 15, אף בחר בו כבר מזמן לשחקן האהוב בעולם. "עשו משאל באתר האינטרנט של המועדון, וכולם הצביעו לליאו מסי או לכריסטיאנו רונאלדו. אני הלכתי על פרנקי דה יונג", התגאה בוחרס - עוד לפני שהבחור ערך את הבכורה במדי אייאקס. הבכורה הזו הגיעה בשלב מאוחר יחסית, וגם כאן ההקבלה לאינייסטה טבעית.

האמירה של פפ גווארדיולה כשחקן לצ'אבי הצעיר ידועה היטב. כאשר צפו השניים בביצועים של אינייסטה בן ה-15 בקבוצת הנוער, לחש המאמן לעתיד לעמיתו: "אתה תהיה טוב ממני, אבל הוא יהיה יותר טוב מכולנו". גאונותו של אנדרס הקדוש היתה ברורה כשמש, אבל רק בגיל 20 הוא הצליח לתפוס מקום קבוע יחסית בהרכב ברצלונה. עד אז, הוא נתפס כצנום מדי והרפתקן מדי, ומאמנים היססו לזרוק אותו למים העמוקים. וזה בדיוק התהליך שעבר דה יונג. המעבר מהנוער לסגל הראשון של ווילם II לא הלך חלק בלשון המעטה. סגנונו החצוף ומבנה גופו השברירי הרתיעו, במיוחד כאשר דובר בקרבות תחתית. לתדהמתם ואכזבתם העצומה של מאמני האקדמיה, המועדון איפשר לאייאקס לרכוש אותו תמורת 300 אלף יורו בלבד ב-2015. גם אז הוא הושאל באופן מיידי חזרה לעונה אחת, אבל המאמן יורגן שטרפל לא השתמש בו, אז היא קוצרה, והבחור הצטרף למילואים של אייאקס כבר בינואר 2016.

במילואים שיחק דה יונג במשך שנה וחצי, בליגה השניה. פטר בוס עקב בדריכות אחרי התפתחותו בעונת 2016/17, אבל לא היה לו אומץ להמר על הנער. ורק אחרי שעזב לדורטמונד, נפתחו סוף כל סוף הדלתות מבחינת הקשר יוצא הדופן. המאמן החדש מרסל קייזר הלך על הצעירים, ודה יונג הפך לבורג משמעותי ביותר במערך. עם זאת, באפן משעשע, הוא הוסט במהרה לעמדת הבלם, בין היתר בשל המצוקה בסגל. קייזר, שפוטר לפני שנה, וגם מחליפו אריק טן האך, ראו בציוות עם מתייס דה ליכט המופלא רעיון מוצלח. וזה באמת הלך טוב. דה יונג ניהל את המשחק מאחור, הצטרף בקביעות להתקפות עם דהירה חסרת מעצורים לאורך המגרש, וכך נולדה עוד השוואה יומרנית מאוד. ארי האן, מגדולי הולנד בשנות ה-70', הצהיר: "פרנקי הוא גרסה משופרת של פרנץ בקנבאואר, כי הוא מהיר יותר ומוסר טוב יותר".

קרויף? בקנבאואר? היו שהישוו את דה יונג גם לפרנק רייקארד וליוהאן נייסקנס. בעצם, המיקום האידיאלי שלו על המגרש היה תמיד שנוי במחלוקת. האם הוא פליימייקר, שחקן רחבה לרחבה, קשר אחורי, או אולי באמת בלם? לא משנה היכן הציבו אותו, הוא ריתק את הצופים - לא רק אוהדים אלא כדורגלנים עצמם. וכה אמר לפני שנה ריאן תומאס, הקשר הניו זילנדי שעבר הקיץ מזוולה לאיינדהובן: "ראיתי משחק של אייאקס, ועקבתי אחרי דה יונג במשך כל 90 הדקות. לא הסתכלתי על אף שחקן אחר. האופן בו הוא מוצא שטחים מדהים. הוא הכי צעיר על הדשא, אבל כולם נותנים לו את הכדור. הוא הכי טוב שיש, אין ספק שיגיע לברצלונה או ריאל מדריד".

ובשנה האחרונה, כל מועדוני הפאר באמת עמדו בתור. אחרי שהוחזר מההגנה לקישור, כפי שהבטיח שיהיה, הנסיקה של דה יונג לא ידעה מעצורים. הוא נכנס בקלילות להרכב של מאמן הנבחרת החדש רונאלד קומאן, והנהיג את הכתומים להישגים גדולים מול צרפת וגרמניה בליגת האומות. הוא ערך הופעות בכורה בליגת האלופות, והרגיש כאילו שיחק במפעל במשך עשור, כולל הצגה כבירה ב-3:3 מול באיירן מינכן. באיירן רצתה אותו, שתי הנציגות של מנצ'סטר גיששו, פריס סן ז'רמן הגישה הצעה שמנה וחשבה בשלב מסוים שניצחה במירוץ. ואולם, אלה שהכירו את דה יונג ידעו שהוא מכוון רק לברצלונה, כי יש התאמה מושלמת של המשחק שלו ל-DNA של המועדון הקטלאני.

הקשר ההדוק בין הסגנונות של אייאקס ובארסה נבנה על ידי רינוס מיכלס וקרויף השחקן, וחוזק על ידי קרויף המאמן. נייסקנס וקומאן הם דמויות מיתולוגיות בתולדות המועדון. בשלהי סנות ה-90', במיוחד בעידן לואי ואן חאל, נהרו הולנדים רבים (אפילו רבים מדי) לקאמפ נואו. ואולם, בעשור האחרון הזרם הזה פסק. ריאל מדריד היתה קבוצה הולנדית הרבה יותר בתקופה מסוימת, עם רוד ואן ניסטלרוי, ווסלי סניידר ואריאן רובן. מאז 2006, שחקן השדה ההולנדי היחיד של בארסה היה איברהים אפלאי. שוער המשנה הנוכחי יאספר סילסן אי אפשר לא רלוונטי לסוגיה. לכן, יש חשיבות עצומה בהחתמתו של דה יונג, ו-75 מיליון יורו ששולמו תמורתו מרגישים כמו מחיר מציאה.

ואולי בהולנד מדברים עליו במונחים של קרויף, אבל בברצלונה צריך לראות בו בעיקר יורש אמיתי של אינייסטה. תקראו שוב את המילים של היינן. "אני רוצה שייקח לאנשים חמש שניות כדי להבין עד כמה אני טוב. מסירה אחת וזה מספיק. אני רוצה לקבל את הכדור מהשוער ולרוץ איתו לאורך המגרש כשהוא דבוק לרגל שלי כמו כלבלב. אני רוצה לקחת סיכונים, ליהנות מזה, לחשוב תמיד קדימה ולעולם לא להסס. אני רוצה להעז. אני רוצה שכולם ישאלו אותי איך אני עושה את זה? איך אני משחק כדורגל כך? ואני רוצה לענות שאין כאן תכנון, אני אף פעם לא יודע איך המהלך יסתיים. אני פשוט עושה את זה. אין הסברים, אין מפה. זה פשוט בא לי בטבעיות". זו התחושה שהשאיר אינייסטה. זו התחושה שמעביר היום היהלום ההולנדי בן ה-21. אם יש בעולם שחקן שמסוגל, אולי, להזכיר את האיכות והסגנון של אנדרס הקדוש, זהו פרנקי דה יונג.

הציפיות האלה עצומות, אבל עם הצניעות, ההתמדה והגאונות, יש סיכוי שהן יתממשו. דה יונג הוא שחקן של פעם בדור. החל מהעונה הבאה, הברבור האלגנטי הזה עשוי להפוך לאחד הכוכבים הגדולים בעולם. תחזיקו לו אצבעות, כי ההצלחה שלו היא ההנאה של כולנו.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק