אולה והצלח: סולשיאר הוא האופציה האופטימלית עבור מנצ'סטר יונייטד

את האמירה הזו אי אפשר לשכוח. לפני חמש שנים, כאשר אולה גונאר סולשיאר הוזעק להציל את קרדיף באמצע העונה (ונכשל), דהרה ליברפול בפסגה בעונה הסנסציונית. הביקור שלה בוויילס הסתיים בניצחון 3:6 דרמטי עם שלושער של לואיס סוארס וצמד של מרטין שקרטל, ואחרי שריקת הסיום נשאל הנורבגי בעמדת הראיונות: "מה אתה חושב על סיכוייה לזכות באליפות?". סולשיאר לא היסס לשבריר שניה. "ממש לא אכפת לי", הוא השיב - ועזב מיד. זה היה רגע קאלט. לא היה אוהד מנצ'סטר יונייטד, בה בילה אז דייויד מויס את השבועות האחרונים של הקדנציה הקצרה, שלא חש צביטה בלב ולא אמר לעצמו: "למה לעזאזל לא יכול סולשיאר להיות אצלנו באולד טראפורד כאן ועכשיו?".

ליכולת למצוא את המילים הנכונות יש משמעות עצומה. באופן כללי, למילים יש השפעה אדירה. אפשר לנתח ללא הפסקה את ההיבטים הטקטיים, לבחון את המאפיינים הפיזיים של כל שחקן, למצוא את שיטות ההכנה הנכונות ביותר, לחפש את האיזון האידיאלי בין הכושר לעבודה עם כדור במחנות האימונים, ולנבור בנתונים הסטטיסטיים - והרי יש אינספור כאלה, חלקם חיוניים, וחלקים מגוחכים ומיותרים, כגון אחוזי הדיוק במסירות של בלמים אשר עולים באופן טבעי אם הם מעבירים את הכדור אחד לשני, וחוזר חלילה. כל זה נחמד, אבל הפסיכולוגיה חשובה מכל, במיוחד בקבוצות צמרת. רק אם כדורגלן מרגיש נוח עם עצמו ומקבל את החיזוקים הספציפיים להם הוא אישית זקוק, הוא ימצה את הפוטנציאל. רק אם החיבור עם התקשורת והקהל יהיה נכון, הם יתייצבו מאחורי הקבוצה.

עוד בנושא

דה חאה סיפק מופע נדיר, מנצ'סטר יונייטד ניצחה 0:1 את טוטנהאם
סולשיאר: "דויד דה חאה הוא הטופ של הטופ". פוגבה עקץ את מוריניו
סקס, סמיר ורוקנרול: סמיר נאסרי חוזר לפרמיירליג אחרי עונש ארוך

מינויו של סולשיאר, גם אם כאופציה זמנית, עורר חששות מובנים לגבי כישוריו כמאמן נטו, אבל דבר אחד היה ודאי עוד לפני ההכרזה - מבחינה פסיכולוגית הוא התשובה המדויקת לצרותיהם של השדים האדומים. בתום שנתיים וחצי של סיוט מתמשך עם ז'וזה מוריניו, אשר העמיקו בשנת 2018 למשבר בקנה מידה היסטורי, קל וחומר אחרי הביטול המוחלט של מורשת המועדון במסיבת העיתונאים ההזויה בתום ההדחה מליגת האלופות בידי סביליה, היה צריך מישהו שמסוגל לשבור את הקרח ולחדור ללבבות תוך שבריר שניה. מישהו שמסוגל להגיד "ממש לא אכפת לי" על שאיפות האליפות של ליברפול. מישהו שמכיר את נפשו של המועדון מבפנים, מעריך אותה כמו שהיא, ומקדש אותה.

אם צריך לסכם את עידן מוריניו במילה אחת, המילה היא שליליות. אם צריך לסכם במילה אחת את תחילת הקדנציה של סולשיאר עד כה, זוהי חיוביות. הוא קורן מאושר. הוא נרגש מההזדמנות שנפלה בחלקו לחזור למועדונו האהוב. הוא מרוצה מהסגל. הוא משבח את השחקנים ללא הפסקה. הוא לא מייפה את המציאות, אבל מדגיש כלפי חוץ רק את הטוב. הוא חוזר על כך שיונייטד היא המועדון הגדול בעולם. הוא לא רק נזכר בנוסטלגיה באלכס פרגוסון, אלא גם מתייעץ איתו על בסיס יומיומי ושואב ממנו השראה. הוא מצטט את מאט באזבי. הוא החזיר לצוות האימון את מייק פילאן, אשר עבד עם פרגי במשך תקופה ארוכה, כדי ליהנות מהנסיון והחוכמה שלו. כולם השתחררו מהכבלים. "זה מרגיש כמו מנצ'סטר יונייטד הישנה והטובה", אמר בשבוע שעבר ג'סי לינגארד.

עבור אדם עם הגישה של סולשיאר, זו אפילו משימה קלה. הוא עדיין לא מכיר את הנפשות הפועלות לעומק, אבל הוא בילה שנים ארוכות מאוד בחדר ההלבשה עמוס האגו של מנצ'סטר יונייטד כשחקן, ראה את פרגי בפעולה, ויש לו אינטליגנציה רגשית גבוהה מספיק כדי לייצר שינוי פוזיטיבי. "אולה הוא אדם חיובי וידידותי שמכיר את צרכי הקבוצה. אנחנו רוצים את הטוב ביותר עבורו, והוא רוצה את הטוב ביותר עבורנו. צריך לעבוד ביחד ולהמשיך לחייך", אומר לוק שואו, שיכול כעת לחשוב לבד על המגרש. לחייך - זה כל ההבדל.

זה היה טריוויאלי במיוחד עם פול פוגבה. לא צריך להיות גאון כדי לדעת שאין טעם לחנך את הצרפתי. הוא דמות מורכבת, עם יתרונות וחסרונות ידועים. כאשר לא מתעמתים איתו בכוונה, היתרונות עולים על החסרונות, הן על המגרש והן מבחינה חברתית. אפשר להחליט לוותר עליו, ואפשר לבנות את הקבוצה סביבו. סולשיאר בחר בדרך השניה, וקל לראות את התוצאות - ארבעה שערים וארבעה בישולים בחמישה משחקים. "הוא אחד השחקנים הטובים בעולם בתנועה קדימה, ואנחנו מדרבנים אותו ללכת קדימה, וגם מדרבנים אותו לעשות הגנה", אומר הנורבגי. פוגבה כאמן חופשי גם מגיח לרחבה בעיתויים לא צפויים, וגם שולח מסירות עומק על חצי מגרש, כמו שעשה אתמול בוומבלי לעברו של מרכוס רשפורד שהבקיע את שער הניצחון על טוטנהאם.

רשפורד הוא סיפור בפני עצמו. המנג'ר הקודם ניסה לדחוק אותו לאגף, אבל סולשיאר - חלוץ רב גוני בעצמו - יודע בדיוק כיצד מרגיש הכישרון הצעיר שגדל באקדמיה. הוא יודע שלא כדאי להגביל אותו למשבצת ספציפית, עם רומלו לוקאקו על המגרש או בלעדיו. חופש פעולה חיוני גם עבורו, וגם עבור אנתוני מרסיאל. הם מקבלים טיפים ומשימות טקטיות מול כל יריבה, אבל יש להם לגיטימציה לחפש שטחים פנויים, לכדרר וליצור הזדמנויות כפי שהם מוצאים לנכון. למעשה, לכל שחקן יונייטד מותר לשגות. "אנחנו יכולים לאבד כדור אם אנחנו מנסים להרוויח אותו בחזרה. אפשר לעשות טעויות", מספר לינגארד. מבחינה פסיכולוגית, לא יכול להיות מסר חשוב יותר, וזה בא לידי ביטוי גם בגישה ההתקפית המובהקת.

זו המנטליות החדשה של מנצ'סטר יונייטד. טוטנהאם אמנם הצליחה לדחוק אותה לשערה במשך כחצי שעה אתמול בנסיון להשוות, אבל בתחילת המחצית השניה התרנגולים כמעט כבשו במתפרצת לנוכח הפקרות מוחלטת בעורף השדים האדומים כי כולם עלו למעלה. המחדל הזה היה בלתי אפשרי בעידן המנג'ר הקודם, אבל אפילו הוא משדר חיוביות. בימים הקרובים ינסו המעורבים להפיק ממנו לקחים, אבל סולשיאר לא הזכיר זאת במסיבת העיתונאים. בניגוד לקודמו, הוא נמנע מביקורת פומבית, ויתמיד לעשות כך גם אחרי הפסדים. הוא גם נמנע מלדבר על עצמו ועל עתידו, גם אם ממש אינו מסתיר את השאיפה לקבל את המשרה באופן קבוע. הוא מדבר על הקבוצה כקולקטיב, אשר לו מטרה משותפת. בכל סיטואציה, בכל מצב, הוא מצליח למצוא את המילים הנכונות, ועיניו תמיד בורקות.

ובינתיים, ביחד עם פילאן ומייקל קאריק, הוא אף הוכיח את עצמו מבחינה טקטית, אם כי אסור לקפוץ למסקנות מרחיקות לכת על סמך שישה משחקים. יונייטד לא רק התקפית יותר ויצירתית יותר, אלא גם גמישה יותר. החילופים יעילים יותר ומגוונים יותר. השימוש התכוף במרואן פלאיני כפתרון לכל בעיה נפסק לחלוטין, ואתמול הבלגי כלל לא היה על הספסל. סולשיאר משתדל להציב את השחקנים בעמדות הטבעיות ולא להפריע להם לבטא את עצמם. באווירה הנוכחית, זה קל.

אז נכון, לוח המשחקים בהחלט שיחק לטובתו, וניצחונות על קרדיף, האדרספילד, בורנמות', ניוקאסל ורדינג סייעו מאוד לייצר מומנטום חיובי. אז נכון, אלמלא הופעה הירואית של דויד דה חאה סביר שהמאזן המושלם היה הולך לאיבוד בוומבלי, והנורבגי לא היה משווה את השיא של באזבי עם חמישה ניצחונות ליגה רצופים בפתיחת דרכו בקבוצה. ברור לחלוטין שהמעידות יגיעו, אבל מצד שני ברור גם כי סולשיאר יידע להתמודד עם מעידות אלה מבלי לפגוע בתלכיד המיוחד שנבנה. מבחינות רבות, הוא יצטרך ללמוד תוך כדי תנועה, והמורה הסקוטי הנערץ ביציע הכבוד תמיד זמין עבורו, אבל בהיבט הפסיכולוגי אין צורך להשלים פערים. וזה הופך אותו למנג'ר הנכון ביותר עבור יונייטד בטווח הארוך.

סולשיאר אינו האופציה האידיאלית (פשוט כי אין כאלה), אבל הוא הפתרון האופטימלי. במקום לפנטז על מאוריסיו פוצ'טינו או לגשש אצל אנטוניו קונטה, טוב יעשה אד וודוורד אם יאריך את החוזה של הנורבגי כבר עכשיו, ויאפשר לו לתכנן את העתיד בראש שקט. כי אז, גם בהצלחות וגם בכישלונות, העתיד הזה תמיד ייראה חיובי.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק