אני הולך לגיהינום. אני הולך לגיהינום לא משום שאני אדם רע, אלא כי אני פשוט לא מספיק טוב כדי להגיע לגן עדן, והסיבות לכך כלל לא משנות. תבינו, אני מכבי פתח תקווה של בני האנוש. דבר אחד ברור: כשאשפט בפני בית דין של מעלה, ישלחו אותי למקום שבו לא אמצא מנוח.
הדבר הראשון שעושים לכל אוהד כדורגל שהולך לגיהינום הוא להושיב אותו באצטדיון רמת גן ולהראות לו משחק אינסופי של הפועל רעננה. לא 90 דקות ולא שבוע - נצח. יש שריקת פתיחה, אין שריקת סיום. כן, זה מה שקורה למי שעשה דברים רעים בחייו, זו התמורה הראויה.
אתמול הייתה הפעם השנייה בתוך שבועיים שבה צפיתי במשחק של רעננה באצטדיון הלאומי לשעבר. את החוויה הזאת ניתן לתאר רק בצורה אחת: המקום שאליו באים תאי המוח כדי להתאבד. תחשבו הפועל רעננה, תחשבו אצטדיון רמת גן, תחשבו קור אימים - ועכשיו תחשבו על כל השלושה ביחד. במערבולת ההרס הזאת נכחתי לפני שבועיים וגם אתמול, אבל סמכו עלי שיש לי תכנית. היו בטוחים שכשאגיע לשערי שמיים, המלאכים יביטו בי ברחמים וימלמלו: "אתה הולך לגן עדן. את העונש שלך כבר קיבלת".
עוד בנושא
מחוץ לפלייאוף העליון: באר שבע ירדה למקום ה-7 עם הפסד למכבי חיפה
בבאר שבע עוקבים בדאגה: "זו התקופה הכי קשה של ברק בכר כמאמן"
אוהדי הפועל באר שבע מחו מחוץ לטרנר, ברק בכר לא מבין מדוע הורחק
המחליף של ערן זהבי בסין? דיא סבע קיבל הצעה גדולה מגוואנג'זו
עם כל האמפתיה לרעננה (ובמיוחד לחשבון הטוויטר הנהדר של המועדון), הסיבה העיקרית לביקור המדכא הייתה בני יהודה. חצי שעה לפני המשחק, האוהדים שלה עמדו ומחו עם שלטים. היו שם כמה עשרות. אולי 50, אולי 100. אלה אנשים שאכפת להם, שהכאב ניבט מפניהם, שלא יכלו להשלים עם המעבר של ירדן שועה למכבי חיפה. "הבא בתור זה חזיזה", ניבא אחד מהם, והוא כנראה צודק, כי מספר 9 הוא הכישרון הכי גדול היום, לטעמי לפחות, בקבוצה. כפי שלמדנו לאחרונה, כישרונות גדולים לא נשארים בבני יהודה.
זו מחאה צודקת ולגיטימית. יוסי אבוקסיס אמר אחרי שריקת הסיום שאלה דברים שקורים בכל מועדון בסדר הגודל הזה, אבל אוהדי בני יהודה לא מוכנים לקבל את "סדר הגודל הזה". מבחינתם, משהו נשבר ביום שלישי. אולי אם הם היו באמצע הטבלה או נלחמים נגד הירידה זה היה שונה, אבל דווקא אחרי מהפך כל כך גדול נגד הפועל באר שבע, פתאום הם קיבלו פטיש של 20 קילו בראש. אפשר להבין אותם.
הבעיה היא שהם מעטים מדי. יש את אלה שנשבר להם או שמלכתחילה לא חשבו להגיע - בכל אופן הם נשארו בבית. היו את אלה שבאו כדי לעודד, כי בכל זאת הקבוצה נאבקת על כרטיס לאירופה, יש לה אחלה עונה. בראש שלהם שועה יותר או שועה פחות לא ישנה את זה. ויש את הקבוצה הקטנה ביותר, אלה שהגיעו ומחו, כמה עשרות ולא יותר. מחאות שקטות לא עושות רושם על בעלים של קבוצות כדורגל. אברמוב, עם כל נאום ה"כואב לי, עצוב לי" בסיום לא נראה מוטרד מדי. מבחינתו, זו סערה קטנה שתחלוף. לא הייתה לו שום סיבה להרגיש אחרת.
זו לא העונה של הפועל באר שבע, את זה הבנו עוד לפני המשחק עם מכבי חיפה, אבל ההפסד אתמול בטרנר היה שפל חדש ולבטח הרגע הכי עצוב של האלופה בעידן ברק בכר. לשפל הזה היו אין ספור מרכיבים: השליטה המוחלטת של הירוקים בשדה במחצית השנייה עם טיווח קורות בלתי נגמר, הזלזול המעליב של ג'ון אוגו, האדום הקבוע של אלחמיד/טהא, העובדה שלמרואן קבהא יש סיומת ברמה מאוד, מאוד נמוכה, ההרחקה של בכר ולקינוח האמירה שלו לפיה "הפסדנו משחק שיכולנו לנצח", שמתעלמת לחלוטין מההתרחשויות על המגרש במשך 70 דקות, ועוד ועוד.
מעל הכול, מה שמעיק בבאר שבע זו העובדה שמחולל המטרות שלה ירד מהפסים. זה התחיל בשאיפות לאליפות, עבר להתכווננות לסגנות, אחר כך דיברו שם בפה חצי מלא על כרטיס לאירופה (ועדיין כיוונו למקום השני) והשבוע נפל דבר - הפועל באר שבע הגדולה נפלה למקום השביעי, זה שאם נשארים בו במחזור ה-26 כבר מפסיקים לחלום על אירופה.
ההפסד הזה הוא קו פרשת המים. בהפועל באר שבע חייבים להבין שהם כבר לא מועמדים לאליפות, או לסגנות, או לכלום, שטרנר כבר לא מביא נקודות מעצמו, שהקסם אבד ומהשושלת הגדולה נותרה רק מציאות חיוורת. במחזור הבא מכבי פתח תקווה במושבה, ואחר כך רעננה ברמת גן (תמליצו בחום לכל האנשים שאתם שונאים). אם באר שבע לא תנצח במשחקים האלה, ואין שום סיבה כרגע להאמין שזה יקרה, בכר יצטרך לתת תשובות עמוקות יותר מ"יכולנו לנצח".
מהצד השני, מה תגידו על מכבי חיפה? מרקו בלבול ניצח את אשדוד ומכבי פתח תקוה, אבל גם את בני יהודה ובאר שבע. הקבוצה שלו הצמיחה חתיכת חוט שדרה. מכל המשחקים של הירוקים בשנים האחרונות, זה, אולי, היה המכונן. כמעט עשר שנים הם לא ניצחו בבאר שבע. בהיסטוריה הקצרה של טרנר הם היו קרובים פעם אחת, אבל לואי טהא הוציא מהקו גול בטוח של אלירן עטר והציל את האליפות הראשונה. אתמול, אחרי שאותו טהא הורחק, מכבי חיפה רקדה. עם קצת יותר ריכוז זה מסתיים ב-0:5 ואולי בהודעה דרמטית של בכר. בסוף נגמר "רק" שתיים, אבל גם זו סיבה למסיבה.
בהיפוך מושלם לבאר שבע, מכבי חיפה נאבקה, לפחות על הנייר, נגד הירידה לפני חודש. פתאום שישה ניצחונות חוץ רצופים, פלייאוף עליון ועכשיו הדרך לסגנות נראית סלולה, במיוחד אחרי שהשחקן הכי טוב של הסגנית הנוכחית נמצא כבר בכפר גלים. ועדיין, צריכים לשמור שם על פרופורציות. זה מועדון שהרהבתנות הרגה אותו בעבר יותר מפעם אחת. מותר למכבי חיפה ליהנות מהרגע, אבל באותה מידה גם לקחת את העניינים באיזי, בלי לצאת בהצהרות מפוצצות.
ומי בכלל זוכר עכשיו שהסיפור של המשחק הזה היה אמור להיות ירדן שועה?
הגיגים לסיום
הדיל של אילון אלמוג נראה, על פניו, כמו השחלה של מכבי תל אביב לבית"ר ירושלים. סביר להניח שלו הייתה האלופה שבדרך רואה ביהלום הצעיר פוטנציאל כל כך גדול, היא אפילו לא הייתה מציבה אותו על הלוח, במיוחד בימים כאלה שבהם המועדון חוזר להאמין בצעירים שלו, פייר פליי או לא. בכל מקרה, במצב שנוצר חובת ההוכחה היא על השחקן, שפתאום מייצר ציפיות גבוהות במועדון שההצלחה בו תלויה בהרבה מאוד סיבות שלא בהכרח קשורות לכדורגל.
אם כבר מדברים על טאלנטים של מכבי תל אביב, אור דסה יהיה אחלה שחקן. העובדה שהוא משחק ברעננה עושה לו עוול, פשוט כי שם אין כל כך עם מי לשחק. חוץ מזה, הוא רבע עוף וצריך לקבל קצת יותר נפח, אבל בזמן שהאח אלי משדר שהוא בדרך החוצה מקרית שלום, אולי האלופה שבדרך צריכה לעקוב אחרי דסה הצעיר ולקחת אותו בחשבון לעונה הבאה.
ואם עדיין מדברים על טאלנטים של מכבי תל אביב...
הפועל תל אביב מנסה, על פי הדיווחים, להקפיא את פייסל מוליץ'. הסיבה: אם תשתף רק חמישה ולא שישה זרים העונה, תקבל מענק של 300 אלף שקל ממנהלת הליגה. יש כאן שתי בעיות. האחת: הכוונות של מנהלת הליגה אולי טובות, אבל יוצרות עיוות ופגיעה חמורה בחופש העיסוק. השנייה: הפועל תל אביב, מועדון עם יומרות, עושה חישובים כל כך ציניים כדי לקבל 300 אלף שקל בסיום העונה. אפשר להתהדר בקהל מסור ומתוחכם, אפשר גם להסתכל על ההיסטוריה המפוארת ולהיזכר בעונות הדאבל - בשורה התחתונה, ככה מתנהג מועדון קטן.
ועוד נקודה לסיום: איך בכל החלון הזה, עם השמות שהתרוצצו בו, אף אחד עדיין לא עשה מוב רציני על עלי מוחמד?