שתהיה לראס ולא לזנב: האם זה תחילת הסוף של ראסל ווסטברוק?

המספרים לא משקרים: ראסל ווסטברוק נראה העונה פחות אתלטי, פחות דומיננטי ופחות חשוב. האם זהו משבר קטן וחולף, או שבאמת השיא כבר מאחוריו? יובל עוז על כוכב אחד בצומת מכריע, וקבוצה שלמה שמחכה שיתעשת כדי להגשים את חלום האליפות

רויטרס

לאוקלהומה סיטי יש עונה נהדרת עד כה, למרות ההפסד הלילה לוושינגטון. כמעט חצי דרך אל תוך העונה הרגילה, הם מוצאים את עצמם בצמרת של אחד הקונפרנסים הצפופים והמבולבלים שהיו בהיסטוריה של הליגה, ויש להם את ה-Net Rating הטוב ביותר בקונפרנס. פול ג'ורג' נראה כמו MVP בפוטנציה, סטיבן אדאמס משתפר ממשחק למשחק, ג'רמי גרנט סותם את כל החורים, דניס שרודר נראה כמו מועמד לגיטימי לתואר השחקן השישי וראסל ווסטברוק שוב מוביל את הליגה בטריפל דאבלים. יש תחושה שאחרי תקופה קשה בעקבות הפרידה מקווין דוראנט, ווסטברוק והת'אנדר מצאו פרטנר חדש בדמות פול ג'ורג' וזה מרגיש נכון. אולי הפעם זה ייגמר בטבעת.

למרות האופטימיות שיש סביב הת'אנדר העונה והעובדה שהם מנצחים משחקים חשובים (כמו מול פורטלנד בשישי), יש סיבות לדאגה, והסיבה המרכזית היא העונה החלשה שחווה ראסל ווסטברוק.

לאוהד הממוצע זה בטח נשמע מוזר ששחקן עם ממוצע של טריפל דאבל חווה עונה חלשה, אבל זו הייחודיות של ווסטברוק. אנחנו מאוד אוהבים להכניס כל דבר בחיינו, ושחקני NBA בפרט, לתוך תבניות וסכמות של שחור ולבן. לברון הוא צ'וקר, קובי הוא קלאץ', דוראנט הוא קאפקייק. אלא שהמציאות היא אף פעם לא שחור ולבן. יש אוקיינוס שלם של אפור בין לבין, וראסל ווסטברוק הוא אחד השחקנים ששוחים ללא הפסקה באוקיינוס הזה כבר שנים.

מה השתנה אצל ה-MVP המפוקפק של עונת 2017? האם מדובר במשבר קטן וחולף? או שמא מדובר בניצנים של שבר גדול יותר?

עוד בנושא

אוקלהומה סיטי הופתעה על ידי וושינגטון, טריפל דאבל לראסל ווסטברוק
טום תיבודו פוטר במפתיע ממינסוטה, פרד הויברג מועמד מוביל להחליפו
פחות מהר, פחות גבוה, יותר חזק: הכוכבים שמשנים הגדרות ב-NBA

טיפול ללא כאב

הטכנלוגיה בנעליים שתציל אתכם מכאבי הגב והברכיים

לכתבה המלאה
חצי עונה עברה, ולא נראה שמשהו משתנה. ווסטברוק מאוכזב (צילום: AP)

רק בשבועיים האחרונים חווינו את החוויה המלאה שהיא ראסל ווסטברוק. במשחקי חג המולד הוא הסריח את הפרקט עם 6 מ-20 מהשדה והפסיד לג'יימס הארדן גם במפגש האישי וגם במפגש הקבוצתי. משחק לאחר מכן מול פיניקס, ללא פול ג'ורג', הוא נראה כמו ווסטברוק הישן והטוב. הוא חדר ללב ההגנה, ייצר כאוס חיובי וסיים את המשחק עם 40 נקודות ב-17 מ-29 מהשדה ביחד עם 12 ריבאונדים ו-8 אסיסטים בדרך לניצחון משכנע. יומיים אחרי כך הוא שוב הלך לאיבוד עם 4 מ-22 מהשדה מול דאלאס, כולל 0 מ-8 לשלוש והחטאה של זריקה מכרעת בסיום.

אחרי ההפסד הוא אמר בראיון שהוא לוקח אחריות על התוצאה. "זה עליי, אני משחק כמו חרא בחודש האחרון. אני פשוט צריך להתפקס ולחזור לעשות את מה שאני צריך לעשות".

יום לאחר מכן הוא ניצח את אותה דאלאס עם 32 נקודות ב-13 מ-24, טריפל דאבל ו-6 מ-6 מהקו, ואילו במשחק הבא מול הלייקרס הוא חזר לסורו עם 3 מ-20 מהשדה וטריפל דאבל. בשישי מול פורטלנד הוא נראה שברירי מאוד במחצית הראשונה ונראה היה שמשבר הקליעה שלו נכנס לו לראש, אולם בחצי השני הוא נראה הרבה יותר טוב וסחף את הת'אנדר לניצחון איכותי. והלילה, הפלא ופלא, קיבלנו שוב את תמצית ווסטברוקית מול וושינגטון: 22 נקודות, 15 ריבאונדים, 13 אסיסטים, אבל גם 8 איבודים, אחוזים בינוניים מהשדה (9 מ-23) וחלשים מאוד מהעונשין (2 מ-6).

זהו ווסטברוק. ממגנט ומחשמל ומסעיר מצד אחד, מתסכל, לא יציב ומעורר מחלוקת מצד שני. אז לפני שנתחיל להתמודד עם הדעות הקדומות של כל אחד מאיתנו וננסה להבין לאיזה כיוון הקריירה של ווסטברוק הולכת, בואו נסתכל קצת על עובדות.

ווסטברוק קולע הכי מעט נקודות (21.1) באחוזים הכי גרועים בקריירה מאז העונה השנייה שלו בליגה (44.6% eFG%). הוא מגיע הכי מעט לקו מאז העונה השנייה שלו בליגה (5.6 פעמים בלבד) וקולע מהעונשין באחוזים מטרידים מאוד (62.3%, הכי גרוע בקריירה בפער ניכר ופחות טוב מרודי גובר ודיאנדרה ג'ורדן). הוא חודר פחות לסל (4 חדירות פחות למשחק ביחס לעונה שעברה), מטביע פחות (0.5 דאנקים למשחק לעומת 0.7 בעונה שעברה), יש לו את ה-Usage הכי נמוך מאז 2010 והוא נראה אבוד לגמרי מחוץ ל-Restricted Area. 61% מהזריקות שלו מגיעות מחוץ לאזור הזה, אבל הוא קולע אותן רק ב-29%. תקראו את הנתון הזה שוב.

לקח את המושכות. פול ג'ורג' עם ווסטברוק (צילום: AP)

לחלק מהטרנדים הללו יש הסברים יחסית רציונליים, וחלקם הם אפילו טרנדים חיוביים. הירידה ב-Usage, למשל, היא תוצר בריא של ההשתלטות של פול ג'ורג' על ההתקפה והנוכחות של דניס שרודר. ווסטברוק לא מוביל את הכדור בכל התקפה ובלא מעט התקפות הוא משחק ללא הכדור, משהו שלא ראינו אותו עושה בעבר. הוא עדיין אחד השחקנים עם ה-Usage הכי גבוה בליגה, אבל יש תחושה שההתקפה של הת'אנדר יותר מאוזנת העונה.

בנוסף, נראה שההגנה שלו יחסית השתפרה, גם במספרים היבשים (הוא מוביל את הליגה בחטיפות בפער יוסאין בולט) וגם בהערכה שהוא מקבל מהקולגות שלו. "אני רואה קפיצה הגנתית גדולה אצלו", אמר ג'ורג' ל-ESPN בשבוע שעבר.

אבל הטרנדים החיוביים הללו הם נרות דקיקים שמנסים להאיר חדר ענק וחשוך של טרנדים שליליים. אפשר לנסות לתרץ את הצלילה שלו באחוזים דרך הפציעות שליוו אותו בקיץ ובתחילת העונה (הוא הפסיד שמונה משחקים העונה בעקבות פציעה בקרסול); או דרך התאומים שנולדו לו בנובמבר ושינו לו את השגרה שהוא כל כך אוהב; או דרך שינויי החוקה לגבי זריקות עונשין (הליגה אוסרת על שחקנים לצאת מאזור השלוש בין זריקות כדי לחסוך בזמן בין זריקות, משהו שווסטברוק היה עושה במשך כל הקריירה שלו), שגרמו לו לשנות את הרוטינה בזריקות מהקו, וכנראה משפיעים על האחוזים שלו.

התירוצים הללו יכולים להסביר ירידה זמנית באחוזים או משברון חולף, אבל ממש אוטוטו אנחנו עוברים את קו מחצית הדרך של העונה ונראה שמשבר הקליעה של ווסטברוק כאן כדי להישאר. עצם העובדה שהת'אנדר ניצבים במקום השלישי במערב כאשר ווסטברוק נותן עונה בינונית בסטנדרטים שלו אומרת הרבה מאוד על האספקטים האחרים שווסטברוק מביא לשולחן חוץ מהקליעה, וגם על היכולת של הארגון של הת'אנדר, מסם פרסטי דרך בילי דונובן ועד לפול ג'ורג', להכיל את ההפכפכות של ווסטברוק.

"הוא עושה כל כך הרבה דברים חוץ מלקלוע, וזו הסיבה שאנחנו מנצחים גם כשהוא לא קולע טוב", אמר ג'ורג' ל"אתלטיק" אחרי הניצחון על הלייקרס השבוע. גם דונובן לא נשמע מודאג ממשבר הקליעה של הכוכב שלו. "הכוח הגדול ביותר שלו זו הנחישות והרצון שלו. לא משנה מה הוא עובר, אני לא מודאג מזה בגלל הדברים הלא מוחשיים שהוא מביא. אם זה היה מישהו אחר הייתי דואג קצת יותר, אבל איתו אני לא, כי הוא פורח סביב אתגרים כאלו".

גם את הרוטינה מהעונשין לקחו לו. ווסטברוק (צילום: AP)

אז הת'אנדר לא מודאגים, אבל אולי כדאי כן להיות? ווסטברוק כבר בן 30 והוא לא יהיה הגארד הכי אתלטי בליגה לנצח. למעשה, כבר העונה אנחנו רואים דעיכה באתלטיות שלו, שמתבטאת, כאמור, בפחות חדירות ופחות דאנקים. אם הוא יאבד עוד קצת מהצעד הראשון שלו ומנגד ימשיך לקלוע באחוזים גבינתיים מחוץ לצבע, הוא עלול להפוך להיות נטל על הת'אנדר.

הדוגמא הקלאסית לתיאור של גארד יוצר ששינה את אופי המשחק שלו עם השנים היא ג'ייסון קיד. קיד היה בתחילת הקריירה שלו שחקן שמזכיר מאוד את ווסטברוק בדומיננטיות שלו במשחק וביכולת שלו לתרום בשלל קטגוריות סטטיסטיות (למעשה, ווסטברוק עקף את קיד העונה ועלה למקום הרביעי בטבלת הטריפל-דאבלים ההיסטורית הכל כך חשובה) וגם לו הייתה קליעה חשודה, אולם בחצי השני של הקריירה שלו הוא שיפר את הקליעה שלו מבחוץ וזה אפשר לו להמשיך להיות שחקן רלוונטי עמוק אל תוך שנות ה-30 שלו, כולל תפקיד משמעותי באליפות המתוקה של דאלאס ב-2011. האם ווסטברוק יהיה מסוגל לעשות שינוי כזה? או שמא ברגע שהוא יאבד עוד כמה אחוזים מהאתלטיות המעמד שלו כאחד הכוכבים הגדולים בליגה הולך ליפול מצוק?

הדיון הזה רלוונטי מתמיד כי יש תחושה שהחלון של הת'אנדר לאליפות, איכשהו, נפתח שוב. גם אם העונה הווריירס יחליטו להתעורר משנת החורף וימנעו משאר הקבוצות במערב להגיע לגמר, הקבוצה הזו של הת'אנדר לא הולכת לשום מקום. ג'ורג' חתום לפחות לעוד שנתיים אחרי העונה הנוכחית, כנ"ל לגבי אדאמס, שרודר, טרנס פרגוסון וג'רמי גרנט (שיש לו אופציית שחקן ב-2020/21). ביחד עם ווסטברוק שחתום עד 2023, אלו שישה שחקני רוטציה בכירים שנעולים לפחות שנתיים קדימה. מעט מאוד קבוצות יכולות להתגאות בהמשכיות שכזו, ולהמשכיות הזו תהיה השפעה בשנתיים-שלוש הקרובות שבהן כנראה הווריירס יפנו את הבמה באיזשהו שלב.

עם זאת, בשביל לנצל את הואקום שגולדן סטייט תותיר מאחוריה הת'אנדר יהיו חייבים גם את ווסטברוק וגם את ג'ורג' בשיאם. להשלים את פאזל האליפות זו משימה מורכבת מאוד, וכרגע נראה שלת'אנדר יש את כל החלקים, אבל שלג'ורג' יש את כל החלקים באמצע בעוד ווסטברוק מסתפק בפינות. בשביל להשלים את הפאזל, הת'אנדר יצטרכו שהחלון של ווסטברוק ושל ג'ורג' לשיא הקריירה יהיה פתוח בו זמנית.

תמונת האליפות תלויה גם בו. ווסטברוק עם קרי (צילום: AP)

אם זה לא יקרה, ההמשכיות הזו תהפוך לחרב פיפיות, משום שלת'אנדר לא תהיה יכולת לשפר את הקבוצה מבחוץ, אלא אם כן סם פרסטי ירקוח עוד טרייד כמו זה שהביא לקבוצה את שרודר במקום כרמלו אנתוני. זה המחיר שהם בחרו לשלם כאשר נתנו לראסל ווסטברוק את חוזה הסופר-מקס (205 מיליון דולר ל-5 שנים).

עד עכשיו, פרסטי הצליח איכשהו לבנות קבוצות איכותיות גם כאשר ג'יימס הארדן עבר בטרייד בשביל נזיד עדשים וגם אחרי שקווין דוראנט נטש אותו בפרי אייג'נסי. החוזה של ווסטברוק בעצם יקשה על פרסטי להמשיך לעשות תעלולים שישאירו את הת'אנדר רלוונטיים בעתיד ולמעשה המהלך הזה העביר את המושכות לווסטברוק וג'ורג'. אם הם לא יצליחו להביא את הת'אנדר לארץ המובטחת בקדנציה הזו, זה כבר כנראה לא יקרה בעידן פרסטי.

ווסטברוק לבטח יגיב לאתגר הזה בדרך שלו ויענה ב"למה לא?" טיפוסי, אבל העונה אנחנו מתחילים לראות סימנים ראשונים למה באמת זה לא יקרה. שיא הקריירה של ראס נמצא כנראה מאחוריו, ואלו חדשות מאכזבות לא רק לת'אנדר, אלא לליגה כולה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully