1.
על קו הטלפון היה גורם בכיר בהפועל תל אביב. יש לי רעיון, הבריק, אולי תצלם סרט על תולדות המועדון? שאלתי למה בדיוק הוא מתכוון? סרט-סרט, אמר, על כל התקופה של הפועל. הכול: בית ברנר, החלפת הבעלות, כל הבלגנים, גם האליפויות, הכול. אעמיד תקציב ענק, הפקה ברמה של הוליווד - הבטיח. התחמקתי בנימוס, זה הרגיש כבד מדי, בשיא הכנות - השילוב בין גורם בהפועל תל אביב ותקציב ענק הפחיד אותי אפילו יותר מהאתגר. אחרי הכול, אני מכיר, קורא, צורך את המועדון הזה שנים. רואה לאן נושב הרוח. אני לא אורליצקי. השבוע, עם כל מה שיצא בדו"ח המפרק הוכח סופית:
את הסיפור של הפועל תל אביב על גלגוליה לא היה אפשר לתאר ספרותית אלא רק משפטית. אין שום דרך אחרת. לא בראיונות, בחקירות. לא בתסריט, בדו"ח. לא על ידי במאי, על ידי שמאי. לא בבית הקולנוע, בבית המשפט. הלוואי.
עוד בנושא:
"חוות דעת מומחה, הפועל תל אביב": ספר המתח הסוער של השנה
חוזה כפול לאלטמן, פעילות כספית אסורה: ימי רמון וכבירי בהפועל תל אביב
הוגש דו"ח המפרק של הפועל תל אביב: "בהעברה מטביב לרמון החלה הידרדרות"
שילם על ייצוג פרטי מכספי המועדון: מעללי טביב בהפועל תל אביב נחשפים
2.
"אני לא מבין… למה הם מודים?"
"הם לא מודים… הם משוויצים!"
ואולי בכל זאת עשו על הפועל סרט. בלי להתכוון. (זה הזמן לכתוב - אם לא צפיתם ב-The Big Short, "מכונת הכסף" בעברית, קחו איזה שעתיים וחצי וצפו, ותחזרו לנקודה הזו. אם אין לכם זמן, אתמצת לכם. סרט מצוין, מועמד לאוסקרים וזכה באחד (תסריט), עם שחקנים מצוינים (כריסטיאן בייל, סטיב קארל, ריאן גוסלינג, בראד פיט וכו'). הסרט עוקב אחר משבר משכנתאות הסאבפריים בארצות הברית, ונפילת השוק. איני כלכלן ולא מבקר קולנוע, אבל בגדול - כמה חבר'ה גילו שכל שוק המשכנתאות מבוסס על בלוף. אנשים לא משלמים ואפילו לא יכולים לשלם, והגופים הגדולים - הבנקים, חברות הדירוג - ידעו, ולא עשו דבר. למעשה, הם אפילו ניצלו את המצב. כמה חבר'ה גאונים עלו על זה והימרו נגד שוק המשכנתאות. השוק אכן קרס, המשבר הגדול הגיע, וכמה מבריקים לפחות הרוויחו.
הפועל תל אביב זו מכונת הכסף - רק בלי הקטע של המרוויחים. אנשים שהתנהלו נוראי מבחינה כלכלית, במשך שנים, על הקו הדק שבין רשלנות לפשיעה, וכל זה בגיבוי הגופים שאמורים לאכוף אותם. בסרט, נציגי חברת הגידור יורדים לפלורידה (צפו ביוטיוב המצורף מעלה) כדי לבדוק האם אכן יש כאן בועת נדל"ן, מוצאים פילים לבנים (בסרט אלו אחוזות שוממות, במציאות אלו בומבה ורייכרט ואלוהים ישמור - מנדיונדו), ובעיקר נדהמים לגלות שמשווקי המשכנתאות לא רק שיודעים על הבעיה אלא מנצלים אותה. הסוכנים שפגשו לא רק שמודים בחטאם, הם משוויצים בכך. באותה נקודה ראש הצוות, מארק באום, מבין שהכל רקוב.
גם במקרה של הפועל זה היה ככה. אנשים הבחינו בצרה שעומדת להגיע, אבל כמו שבסרט חברות הדירוג נותנות למשכנתאות רייטינג גבוה למרות הידיעה שהעסק עומד ליפול - עשו יד אחת - כך הבקרה התקציבית בסיפורינו. תפקידה העיקרי הוא להיות העומד בשער, אבל איזה עומד, היא פשוט שער. גורמים בבקרה ובהפועל תל אביב מספרים שבמקרים רבים, דברים לא היו מאושרים על ידי העובדים הזוטרים בבקרה, אבל אז היו מגיעים כבירי ו/או ויצמן אל אורליצקי עצמו, והופ, הבעיה נפתרה.
ואם בסרט אפילו העיתונאים לא רוצים לטפל במקרה הזה, אצלנו היה את העיתונאי שהרים את הכפפה. כשכל המדינה וההתאחדות נרדמו ונדמו, עמית גולדשטיין חשף תקלה אחר תקלה, ערבונות של פסלים וטריפים לאיי סיישל./ כל המעורבים צעקו שזו שטות, ניסו להעיף אותו מכל המדרגות. אפילו איימו בתביעות. חבל, אם היו מקשיבים לגולדשטיין, אולי היה אפשר להציל את המצב.
גם בסרט וגם במציאות, היו כל כך הרבה דרכים למנוע את הכאוס אבל לא היו אנשים שרצו בכך. גם וגם - זו היתה הסערה המושלמת. במקום חוק וסדר, 'יהיה בסדר'. שיגעון גדלות של אנשים שלא מאמינים שמקומה 40 אפשר יום אחד למצוא את הרצפה
הפועל מצאה את הרצפה.
What have I done to deserve such a fate
I realize I have left it too late
And so it's true pride comes before a fall
I'm telling you so that you won't lose all
3. 950 עמודים מכילים שני הדוחות, של המפרקים ושל רואה החשבון, ומאז שפורסמו, כל כלי תקשורת וכל אדם מצטט את החלקים שטובים לגרסתו ולשיטתו. אני ממליץ לכל אדם עם זמן פנוי לטוס לחודשיים להודו ולקרוא את הכול, ואני מודה שגם אני קראתי בקושי 25% מהחומרים.
שתי מסקנות:
1. הדברים שמוצאים שם מכעיסים ומצחיקים, בועטים ומדהימים. שריפת כסף ומועדון עם להביור, לאורך שנים ותחת בעלים שונים. זהו מסמך מרתק וביחס לסטנדרטיים כלכליים ומשפטים אפילו מבדר.
2. אל תחפשו מי אשם יותר ומי פחות - כולם אשמים, ובגדול. במסדר הזיהוי שמכיל את כל בעלי הפועל, תורמיה הגדולים, ואנשי הבקרה - אין אחד נקי. האם פשעו, האם התרשלו, האם יזוכו - בית משפט יחליט. אבל פילוסופית, זהו קונצרט הרמוני.
הראל הכניס למיטה החולה הזו את הבוס הכי חולה - לדעתי - בתולדות הכדורגל הישראלי, טביב; טביב, לפי הדוח, נכנס ללא צינון מספק ואחרי שמכר ממועדונו הקודם כפר סבא למועדונו העתידי הפועל תל אביב שלושה שחקנים (דה סילבה, לוז, ידין) ולפי הדוח, איך לא, שלשל את הכסף לכיסו (תנו לזה לשקוע); טביב מיד הסתכסך עם הראל (דא), ובהליך bmby דחק אותו אל מחוץ למועדון; לאחר עונה השאיר את המועדון לרמון, אדם שלפי הדוח לא החזיק באמצעים כלכליים להחזקה בנכס (יפה, בקרה, בשביל מה אתם כאן, הרי?); רמון הביא את כבירי, שגם, לפי הדוח, לא היה ברור מאיפה כספיו ונכסיו והיכן נמצאים פסליו; מאחורי הקלעים, במחשכים, ניווט ויצמן, עליו הסתמך אורליצקי - שוב, לפי הדוח - באופן מתירני מדי, גם כך נטען בדוח.
מונית של 100 אלף שקל, תשלום לבת של טביב שנתיים אחרי שעזב, משיכת כסף של כבירי מחשבון המועדון, צ'קים במגירה של אורליצקי במקום בכספת של הבקרה, רכישת דמארי למרות שהראל לא חתום על הטופס ואף הגיש תלונה במשטרה - וכל פסקה על רמון היא קאלט, באמת. והכל מאוגד בתוך "יהיה בסדר" אחד גדול, שמור לי ואשמור לך, מני יסדר, האוהדים ישלמו, "ואחר כך נראה", ועוד, ועוד. תרשו לי להמר שעדיין רב הנסתר על הגלוי כשזה נוגע למועדון הלא מתפקד הזה.
תיארנו כאן בקצרה מעלליהם של חמישה אנשים, ולא נדרג את טוב לבם כרגע. יכול להיות שטעו מאהבה באמת, יכול להיות שפשעו בכוונה תחילה - שוב, בכך יכריעו הגורמים המתאימים לכך. ועדיין, חשוב לציין, שכל אחד מהחמישה אחראי במידת מה להתרסקות. אטען אפילו שאם תורידו חוליה אחת בשרשרת הזו, כל אחד, לא תקבלו מחדל מפואר שכזה. זה היה תיאום מושלם בין אנשים (שלפי הדוח!) טעו כל כך הרבה פעמים בשיקול הדעת, ושוב, זה ניסוח עדין מאוד. הראל-טביב-רמון-כבירי-ויצמן תפקדו כאן בהרמוניה מושלמת. כל אחד מהם נכשל, אבל יחדיו השלם נוראי מסך חלקיו. הם הביטלס של הבוסים הגרועים.
הביטלס, אבל חיפושיות זבל. קראתי עליהן קצת, ואותן חיפושיות יוצרות מהזבל כדור, ומטילות בו ביצה, ומשם בוקע הזחל, מתוך הזבל, חי ממנו, ואז יוצא ומחפש בעצמו ערימת זבל חדשה. סליחה על התמונה שיש לכם בעיניים עכשיו, אבל זו מטפורה מושלמת: בזכות אותם בוסים, קבלו את הפועל חירייה תל אביב.
ושוב, כמו שלכל להקה יש אמרגן, כל זה לא היה קורה בלי שהבקרה התקציבית תאפשר לזה לקרות. ואם באמת אורליצקי צודק ואין דרך לאכוף את המקרים האלה, אז אין טעם להעסיק אותו וגם לא אף אחד אחר בתפקיד זה. לפחות שלא יהיו לנו ציפיות.
4.
ואם כבר תגובות, שימו לב איך האחרי מראה על הלפני. כבירי מדבר על רגש ותמימות ו'אני אוהד אז טעיתי', ומסביר שמתוקף ענייני הלב לא ביצע בדיקת נאותות על עסק שלפניו היה בשליטת טביב ואז רמון. אורליצקי, אם כן, מתנער, מסביר שאין דרך לאכוף מעשים לא חוקיים. אני הייתי מתחיל ב"לא להאמין שלנתניה יש ביזנס עם בנק אנגלי ולא להאמין שפסלים יכסו משכורות של שחקנים", אבל איני רואה חשבון מוצלח כמוהו.
טביב, כך נראה מתגובתו, כמעט שמח לאיד הנופלים האחרים ועוד יותר מתנצח עם אלו שהאשימו אותו בקריסת המועדון. והוא, להזכירכם, נתבע במיליונים לפי הדוח ויוצא ממנו ממש, אבל ממש לא נקי - פרק של עשרות עמודים מתעד את מעלליו. העיקר שיש מישהו שנתבע על יותר מיליונים ממנו, כנראה.
רמון, כמובן, משתלח במפרקים. הוא, שניהל את המועדון מבלי להשקיע שקל - לפי הדוח - ונכשל אפילו עם כסף של אחרים. בדוח עולים ציטוטים שלו ועליו, והשחצנות פשוט מרתקת.
וויצמן? זה שהוגדר בדוח כ"בעלים בפועל, מושך בחוטים" ממשיך למלא פיו מים כמו שעשה עד כה.
5.
טוב יעשו החוקרים אם ילכו עוד לאחור. נכתב שטביב העביר לרמון קבוצה נקייה מחובות, אבל אם בודקים איך 0 בבנק הפך למינוס 77 מיליון, שווה שיבדקו איך עשרות מיליונים שנכנסו למועדון מקמפיין הצ'מפיונס ומכירות שחקנים (דה סילבה, זהבי, ורמוט, שכטר ועוד) הפכו כל כך מהר לאפס.
6.
מה שמביא אותנו לסוף, ואולי בעצם להתחלה - הפועל תל אביב תמיד היתה כזו. אם "מכבי" היא מותג לווינריות, הצלחה, דומיננטיות, שם שעושה ליהודים עשירים טוב - הפועל היא ההפך. גם בהצלחותיה היא יותר מרגשת מדורסת, אנדרדוג שהצליח למרות ולא בזכות. ומחוץ לדשא זה פשוט ביוב. עשרות שנים של גועל נפש, של קומבינות, של התרסקויות מפוארות, של נוכלות.
כשעבדתי על הסיפור על משה סיני בספר "100 הגדולים" אחד מאנשיו סיפר לי איך אחרי שנבחן באסטון וילה, והרשים, ממועדון הפאר האנגלי התקשרו להפועל תל אביב. נציגי האדומים השיבו "אין לנו שחקן בשם סיני". זו הפועל. קאלט עצוב, מותג של רוע ולוזריות עם כל מה שקשור אליו. בית ברנר, מפעלות, המגרשים, הכוכבים שהוגלו, המאמנים שהועזבו, הירידות.
וזה כנראה ב-DNA. דיברנו על החיפושיות קודם לכן, וכנראה שאלו הבוסים שמושך הריח הזה. אולי את הביצה הזו אי אפשר באמת לייבש. ב-1923 הוקמה הקומבינה, ואולי זה באמת מאז ולתמיד. רמון אולי טען שבגלל אוהדים המועדון הזה לא נרכש על ידי בוסים טובים. ובכן, חיים, בגלל בוסים רעים המועדון הזה לא נרכש על ידי בוסים טובים. צבי אומר שקשה לו לנשום ונגמרו לו הטיפות…
ליגת העל 2018/19
קבוצה משחקים נצחונות תיקו הפסדים שערים נקודות 1 מכבי תל אביב26 20 6 0 12-57 66 2 מכבי חיפה26 12 8 6 27-34 44 3 מכבי נתניה26 12 7 7 29-34 43 4 הפועל באר שבע26 10 9 7 32-36 39 5 בני יהודה תל-אביב26 10 7 9 25-39 37 6 הפועל חדרה26 9 6 11 41-30 33 7 הפועל חיפה26 7 11 8 37-42 32 8 הפועל תל אביב26 6 13 7 23-26 31 9 עירוני קרית שמונה26 7 9 10 28-25 30 10 הפועל רעננה26 6 12 8 30-20 30 11 בית"ר ירושלים26 7 8 11 37-32 29 12 מכבי פתח תקוה26 6 10 10 40-26 28 13 מ.ס. אשדוד26 5 7 14 42-20 22 14 בני סכנין26 4 9 13 39-21 21