שקר החן: הכישלון של חן עזרא כמשל לעיוורון של הפועל באר שבע

בדקה ה-77 בסנט מארי הכניס ברק בכר את יובל שבתאי וכולנו שאלנו 'מה לעזאזל הוא עושה?!'. בדקה ה-78 שבתאי, רובכם בטח שכחתם בכלל ששיחק בהפועל באר שבע, בישל למאור בוזגלו את ה-0:1 של האדומים בסאות'המפטון. בצד השני הכניסו סופרסטאר, דושאן טאדיץ', שהיום חורך את אמסטרדם והתפוצות, אבל בימים ההם בכר היה יכול לעשות יותר עם איזה שבתאי מאשר קלוד פואל עם איזה טאדיץ'.

באר שבע סיימה ב-1:1 ועלתה לשלב הבא בליגה האירופית, וזו היתה תקופתה היפה ביותר בעונה הטובה ביותר שלה. זו בעיקר היתה תקופה שבא כל מה שבכר עשה, עבד. כפי שהבנתם כבר ממקרה ולאדן איביץ', לא מדובר במזל. כשביטחון חובר ליכולת, גם וירג'יל ואן דייק לא מספיק מהצד השני. לא, גם לא אינטר. ובימים ההם החלה להישאל השאלה - "מה ברק בכר לא יכול לעשות?". הרי מה שעשה, הצליח. השמיים הם הגבול, היה נראה.

אז זהו, שהגבול לא בשמיים. הגבול כנראה הוא חן עזרא.

עוד בנושא

בבית"ר חגגו את ה-0:3 על הפועל תל אביב, בריהון סירב להיכנס
הפועל תל אביב מתחילה להפנים את מצבה: ולמה עגייב לא שותף?
סיכום ביניים: הצביעו לנבחרי הסיבוב הראשון בליגת העל בסקרים

יש שחקנים שאתה פשוט לא יכול לדמיין עם צלחת. עזרא הוא אחד כזה. הכישרון נוזל מהברכיים, ועדיין, בראש, כשהקבוצה שלך בפיגור או בשוויון מתסכל, הוא לא זה שאתה רוצה לראות על הדשא. הוא היה בסדר בבית"ר, אבל זה נגמר בלי תואר, בהפועל תל אביב הוא ירד ליגה ובמכבי חיפה הוא אמנם רשם כמה מספרים ואולי ואולי לא נגע בכדור שהרים אוברניאק וחדר לרשת והביא גביע. אבל בעיקר, עזרא, הרכש הנוצץ של הירוקים שהחל את עידן פוסט אלישע לוי, הוא גם הלוגו של מכבי חיפה ההיא. הכישרון ישנו, אבל כלום מעבר.

ובגלל שברק בכר מסוגל להכל, כך היה נדמה, המעבר של עזרא לבאר שבע שוב הפיח תקוות מחודשות בשחקן. גם אני חטאתי בכך - באמת האמנתי שאם לוקחים את הטאלנט של עזרא עם המערכת של בכר, מקבלים שחקן כדורגל שפעם חשבנו שנראה ומזמן ויתרנו.

עבר סיבוב, מה שנותן את הזכות לשיפוט ראשוני. במבחן העיניים זה הכי לא זה שבעולם. במבחן ההרגשה, גם. עזרא, כשעל המגרש, לא האיש שמסוגל להרים קבוצה, לשנות מצב קשה. כשבאר שבע תקועה על תיקו, הוא לא זה ששובר את השוויון. כשבאר שבע בפיגור, הוא נמוג. ועל הנתון הבא אחראית משפחת חדד, ליאור וערן, שישבו וחישבו מה האלופה היוצאת עושה כשעזרא על הדשא. זה המקום לציין שבאר שבע כולה נכשלה בסיבוב זה, וזה לא שכשעזרא על הספסל יש ניצוצות של צ'מפיונס על המגרש. ועדיין, כשעזרא שיחק, באר שבע לא מובילה. בשום שלב שהיה על המגרש לא נרשם יתרון לזכות קבוצתו, ובמצטבר, ב-470 דקות שלו בליגה, באר שבע כבשה רק שער אחד (!), מבישול שלו לפחות.

כשהוא על הדשא היא סופגת שישה, ולמעשה, באף סשן בו עזרא במשחק, באר שבע לא יצרה יתרון. סיבוב שלם, פעם אחת בלבד שהוא נדרש לחבק את החבר'ה - בלתי נתפש. גולת הכותרת: כניסה בדקה ה-70 בשבת, בטרנר, מול עשרה שחקני סכנין. זמן למחוץ, לדרבל, 20 דקות לחרוך את האגף. בפועל: עוד ערב שלילי מבית היוצר של חן. הוא לא הפסיד לסכנין לבד, הוא בטח לא הושיע. שוב.

וכרגע, בתמונה הקבוצתית, אתה פשוט לא יכול לדמיין צלחת. ובכן, לא רק שעזרא לא נהיה הפועל באר שבע; באר שבע נהייתה חן עזרא. וזה המקום להסביר שלא בגלל חן עזרא באר שבע כושלת, אלא שזה רק הסימפטום.

הוא לא לבד. זריהן הוא סגן מחלקה, גם בן בסט חייל בסדיר. גם הם לא הבעיה אלא רק הוכחות לאנושיותו של בכר. הוא לא עשה מהם משהו שהם לא, ואם יזרוק אותם למערכה בסנט מארי - ברכות לטאדיץ' על העלייה לשלב הבא.

בכר לא שכח לאמן, ולמרות אמנז'יה מסוימת בציבור הישראלי, הוא עדיין המאמן הטוב ביותר עם תעודת זהות כחולה. ועדיין, דרך עזרא למדנו שהוא אנושי, שלפחות כרגע יש גבול ליכולת. דרך עזרא למדנו על מה ששלוש שנות הצלחה עשו לבאר שבע: הם גרמו לה לא לראות את הגבול הזה. כמו במכבי תל אביב של 2015, ההישגים הקהו את החושים. תקראו לזה שחצנות, תקראו לזה היבריס.

תקראו לזה חן עזרא.

זו לא אשמתו, אגב - הוא בדיוק מה שהיה. ושנתיים אחרי נפלאות סנט מארי, כשבאר שבע מאבדת יתרון שלישי ברציפות מול קבוצה בינונית, פעמיים בבית, זו בדיוק הבעיה.

231 ימים עברו מאז הפעם האחרונה שבית"ר ירושלים שמרה על רשת נקייה. עד אתמול קיימה 17 משחקי ליגה בתקופה זו, במהלכם ספגה 41 שערים מ-12 קבוצות שונות ו-33 כובשים. היו שלישיות, היו רביעיות והיתה חמישייה אחת מבני יהודה. היא ספגה את האחרון של טים הויבאך, את האחרון של חנן ממן, את שער הפרידה של גורדנה, אלוהים ישמור - את האחרון של דוידזאדה. היא ספגה מאקסים כמו אצילי ובניון; היא ספגה מיונתן כהן, שאפילו חגג את השער; היא ספגה מרגליו של מוטי ברשצקי.

ברשצקי כבר לא בהפועל, וגם בית"ר כבר לא מחוררת. אחרי כל כך הרבה ימים ומשחקים, סוף סוף שמרה על שער נקי, מול קבוצה שכשמשחקים נגדה לא חייבים אפילו שער. אל תחמיאו לשוער ניצן ולא לבלמים בן חיים וזהבי - ליום אחד הרגישו את מה שמרגישים ייני וחבריו כל העונה: מחסור בעבודה.

הפועל תל אביב סוגרת סיבוב מדהים עם 6 שערים ב-13 משחקים, ושניים מהם עצמיים! שחקניה, כולם, כבשו ארבעה העונה. שועה עשה פי 2. הפועל תל אביב צריכה, מאז המחזור הרביעי, 47 (!!!!!!!) איומים כדי לכבוש שער. ובקצב הזה, השער הבא ייכבש בלאומית.

אגב, זו תהיה עמידה בציפיות, שכן זה הסגל של האדומים - סגל לליגה השנייה. ועם כל הכבוד לאופיר חיים, כרגע זו קבוצה של קובי רפואה. אם דגני משחק אתמול זה כנראה נגמר בניצחון מינימלי לבית"ר, אבל פה זה נגמר.

לא חיים אשם ולא רפואה. זו אשמה של בנייה, של הנהלה. ה"שפויה". ה"לא מתפרעת מעבר לתקציב". ה"עומדת בתשלומים". וזו בדיוק הבעיה - שכל המילים הטובות על הניהול החדש של קבוצת ניסנוב מסתכמות ב"הם לא כבירי". תנו לי יתרון אחד של הבוסים האלה, איכות אחת שלא מסתתרת תחת "הם לא חייבים לפיפ"א 14 מיליון יורו". זה מצוין שהעסק שפוי, זה נהדר שלא קופצים מעל הפופיק, זה מקסים שהקבוצה לא תלך שוב לפירוק.

אבל זו עדיין קבוצת כדורגל. להתלהב משפיות כלכלית אחרי כבירי זה כמו שנכבה את המתלוננים על עידן משה חוגג ב"הוא לפחות לא שולח למאמן סמסים מהיציע". בסדר, אין לניסנובים כסף, הבנו את זה. ועדיין, יש לבנות קבוצה צנועה ויש את הפועל תל אביב - שכרגע, באמת, לא נראית כמו קבוצה. לא כוכבים, לא מנהיגים, לא צעירים מבטיחים (אולי עידן כהן) ולא זרים. וסיבוב ראשון נגמר במקום אחרון, ובצדק מתחילים דיבורי ירידה. וההבדל הגדול מעונת הירידה הקודמת הוא שאז כבירי ניסה לשלם עם פסלים; הניסנובים מנסים לשחק איתם כדורגל.

נתחיל בכך - לדעתי, יוסי בניון הרוויח את הזכות שלא להיות כמו יתר שחקני מכבי פתח תקוה, ולא לגלות באשדוד שהוא לא פותח במשחק נגד אשדוד. מכבי פתח תקוה טעתה בגדול, שכן סיכנה את המשחק שלה בשל סצנות מיותרות שיכולה היתה למנוע או במקרה הטוב להקדים ולהעלים. כולם יודעים מי זה יוסי, מה יתרונותיו ומה חסרונותיו. בטח שפתח תקוה יודעת - היא זו שקנתה אותו אחרי מה שעשה ועבר במכבי חיפה ובבית"ר. אלישע לוי שניהל כמה שחקנים עם אגו היה צריך להיות חכם יותר.

בניון הוא השחקן עם הקריירה הגדולה ביותר לכדורגלן ישראלי. הוא לא רוצה לסיים קריירה, נלחם עם האצבעות כדי להישאר. זכותו. שישחק כל עוד הוא רוצה. אבל שיעצור לרגע וישאל את עצמו באיזה שלב האירועים הללו יאפילו או במקרה הטוב יכתימו את מה שעשה בברנבאו ובשאר איצטדיוניו היפים של העולם הזה. שיבין שיש דור חדש, שלמרות היוטיוב, לא גדל על בניון החבר של טורס אלא על יוסי שצריך להדריך את מנור סולומון.

הסיבוב הזה של בניון מאכזב בגדול בעיקר בגלל איך שהתחיל. נראה שבניון הצליח להוכיח לכולם שמבחינתו, העיקר לשחק, אפילו אם זה במכבי פתח תקוה. אין קהל, קצת עצוב, אבל איזה גול מול בית"ר - וזה מה שחשוב. ומה שבאמת חבל זה שהשבוע סוף סוף ראינו את בניון הגדול מלמד את סולומון משהו: מה לא לעשות, איך לא להתנהג, איך לא מסיימים קריירה.

קשה להאמין שזה כבר יכול להשתנות, אבל אולי בתחנה הבאה. אם לא, תמיד יהיה לנו יוטיוב.