הבעיה הכי דחופה של מכבי חיפה: סיכום השבת בליגת העל

בדיוק כשחשבת ש... (1)

- בדיוק כשחשבת שאי אפשר ליפול למקום יותר נמוך, הגיע ההפסד בדרבי.

- בדיוק כשחשבת שההפסד בדרבי הוא שיא השפל, הגיעה מסיבת הפרידה האומללה מאלי גוטמן, כולל הסרטון ההוא של ערן זהבי.

- בדיוק כשחשבת שהפעם באמת תמו ייסוריך, הגיע גול משווה בזמן הפציעות, ועוד מהראש של שוער היריבה.

בדיוק כשחשבת ש... (2)

- בדיוק כשחשבת שאי אפשר לאבד בבית נקודות להפועל חדרה, בא גול שוויון ומיד אחריו החמצת ענק.

- בדיוק כשחשבת שחזרת לעצמך והובלת 2:4, באו נס זמיר והפועל חיפה והוציאו 4:4.

- בדיוק כשחשבת ששני גולים משווים אחרי הדקה ה-75 הם תסריט שלא יחזור, בא פנדל, גם הוא אחרי הדקה ה-75, וגם הוא לקח שתי נקודות. כל זה כשסכנין בעשרה שחקנים.

מכבי חיפה, הפועל באר שבע - כרוניקה של שבוע איום במיוחד.

את עונת 1990/1 פתחה מכבי חיפה היטב ואז נקלעה למיני-משבר, כשהיא חוטפת עשרה שערים בשלושה משחקים. מיד לאחר התבוסה 5:0 בנתניה הונחת בקבוצה, בפעם הראשונה בתולדותיה, שוער זר, ויקטור צ'אנוב. ההמשך ידוע - עונה ענקית שהסתיימה בדאבל. השוער שהודח אז: גיורא אנטמן, היום מאמן השוערים של הקבוצה.

לאנטמן, שחזר למכבי חיפה עם אלי גוטמן, אין חלק ביכולת האיומה של גיא חיימוב העונה. 10, 12, 14 נקודות חייב חיימוב לירוקים, אף אחד כבר לא סופר. אנטמן גם לא אשם בכך שבמועדון לא סומכים על עומרי גלזר, שהגיע לא בשל עם ציפיות מוגזמות ולא לקח את ההזדמנות שקיבל. הבעיה שלו היא שלא נראה שיש לו כרגע עם מה לעבוד. הביטחון של חיימוב מתחת לאדמה, זה של גלזר לא רחוק משם. לא מצב אידיאלי עבור מאמן ראשי, בוודאי שלא בשביל מאמן שוערים.

במצב שנוצר, הדבר הכי דחוף היום למכבי חיפה הוא שוער, ונכון לנקודת הזמן הזאת זה לא יכול להיות חיימוב. אפשרות אחת היא אופציית השוער הזר. עם שראנוב זה עבד פחות טוב, עם סטויקוביץ' כבר היה סביר פלוס. יכול להיות ששחר צריך לגשש עם יואב כץ לגבי מעבר מידי של ארנסטס שטקוס, אף על פי שכץ כבר הודיע לשוער שהוא נשאר. אם הליטאי לא זמין ואין שוער אחר זמין או שאופציית הזר לא על הפרק, הגיע הזמן לתת את המושכות לגלזר. גם אם במועדון לא ששים להקפיץ אותו להרכב, אם עכשיו הוא לא יקבל צ'אנס, זה כבר לא יקרה. האם אנטמן יצליח ליישר מחדש את חיימוב? את זה עוד נראה, אבל כל עוד הוא ממשיך לקבל קרדיט, מכבי חיפה תאבד עוד הרבה נקודות חיוניות העונה.

יוסי בניון לא רצה לשבת על הספסל ולכן לא התלבש למשחק של מכבי פתח תקווה באשדוד - הסיפור המוכר על אחד מגדולי השחקנים בהיסטוריה של מדינת ישראל, שהאהבה העזה שלו לכדורגל מונעת ממנו לפרוש בכבוד. אבי לוזון נצמד לחוזה ולא משחרר, משה חוגג ובית"ר ירושלים קורצים מבחוץ ועכשיו מגיע ינואר, וכולם מחכים להודעה על המעבר.

השאלה שעולה מכל הסיפור הזה היא האם יש לבית"ר ירושלים, שתסגור את הסיבוב הראשון במקום האחרון גם אם תנצח את הפועל תל אביב, סיבה לפנטז על בניון. זה האיש שירגיע את המערכת, שיידע לשים את הקבוצה לפני עצמו וללכד חדר הלבשה שכולל את ערן לוי, מאור בוזגלו, טל בן חיים ועוד שאר בעלי אגו?

יכול להיות שבניון יגיע לבית"ר ויכול להיות שלא. הכוונה פה היא הבעיה. חיבתו העזה של חוגג לשמות נוצצים כבר הפילה אותו סיבוב שלם ועלולה לדרדר אותו עד לליגה הלאומית. בית"ר ירושלים לא זקוקה בינואר לשם גדול, היא צריכה נינג'ה על המגרש, שחקן שנלחם, נטול אגו, עושה הרבה עבודה שחורה ומנוסה בקרבות הישרדות. כל מה שבניון הוא לא.

רק בשבוע שעבר נחנך בטור זה מיני-מדור "הצבוע של השבוע", קמפיין שיוצא נגד שחקנים שלא חוגגים שער. מי חשב שיונתן כהן יסדר לנו כזה שבוע שני לפנתיאון?

הטאלנט הצעיר של מכבי תל אביב בקושי ראה מגרש העונה, קיבל פרחים לפני המשחק מהקבוצה שאליה הושאל לשנתיים ואז גמל בשער לכל עונה שבה היה זהוב. יש לו נסיבות מקלות, ועדיין - אתה מבקיע צמד במעט הזדמנויות שיש לך, מפגיז לחיבורים ועומד בפוזת דיכאון? לא נראה לנו, אבל לא אנחנו נחליט, ניתן לכם לפסוק. זכרו, הציון נע מ-5 (צביעות גדולה ומיותרת) ל-1 (השחקן יצא ג'נטלמן אמיתי).

- ביום שלישי האחרון דיווח כתב ספורט1 רענן ברנובסקי, כי שחקני מכבי תל אביב, שכבר היו בחדר ההלבשה אחרי הניצחון על אשדוד, שחררו צעקה לאחר השער של נס זמיר לרשת הפועל באר שבע שהשווה ל-4:4. שלושה ימים לפני כן הודו הצהובים כי העובדה שבאר שבע סיימה בתיקו ביתי מול חדרה הכניסה אותם לשאננות במשחק נגד מכבי פתח תקווה. המסר ברור: מכבי תל אביב לא רואה באף קבוצה מלבד באר שבע יריבה במרוץ לתואר. האמת שאין שום סיבה לחשוב אחרת.

המהפך הגדול ביותר בעידן 3 הנקודות נרשם ב-1983/4, כשמכבי חיפה נקלעה במחזור ה-11 לפיגור 13 נקודות מבית"ר ירושלים ועדיין הצליחה לזכות באליפות היסטורית. מכבי תל אביב חצתה בשבת את הרי החושך וכעת היא רחוקה 14 נקודות מהמקום השני (על פי הטבלה הפנימית שלה, כאמור). אפילו האוהדים הכי חששנים, אלה שמפחדים מכל ניחוס אפשרי, יודעים שהשנה הם יהיו אלה שיחגגו ולא אף אחד אחר.

- קצת מוזר ששלומי אזולאי מבני סכנין לא פרגן לג'ון אוגו מהפועל באר שבע בבעיטת הפנדל. אחרי הכול, שניהם הגיעו ביחד לכדור.