כשהתחילה העונה התבקשנו, כחלק מפרויקט מחממים את הפרקט, להמר על שלל קטגוריות מוזרות לגבי עונת ה-NBA הקרבה ובאה. בדרך כלל אנחנו מהמרים על ה-MVP, על מאמן העונה, שחקן ההגנה ושאר התארים הרשמיים של הליגה. העונה הימרנו גם על העולות לפלייאוף מכל קונפרנס. במערב זו הייתה ממש בחירתה של סופי, משום שאף קבוצה מבין קבוצות הפלייאוף של העונה שעברה לא ממש נחלשה (חוץ ממינסוטה הדיס-פונקציונלית) ואילו היה קשה להשאיר את לברון והלייקרס מחוץ לשמינייה.
זה למעשה קבע שדנבר, שבשנה שעברה הייתה מרחק הארכה מלשבור את 5 שנות בצורת הפלייאוף שלה, תישאר בחוץ שנה נוספת. אחרי לילות ללא שינה, בלב כבד, השארתי את הנאגטס שוב במקום ה-9 המאכזב, כשהרציונליזציה שלי הייתה שההגנה שלהם, זו שהייתה מדורגת במקום ה-25 בליגה בעונה שעברה והייתה האחראית העיקרית שלהם לפספוס הפלייאוף, תשאיר אותם מאחור.
אנחנו כבר כמעט חודשיים אל תוך העונה, והנאגטס גורמים לי לאכול בשמחה את הכובע. נכון לכתיבת שורות אלו הם מדורגים במקום הראשון במערב עם מאזן 7:17 ושבעה ניצחונות רצופים, כולל כמה מרשימים במיוחד על הלייקרס (ב-32 הפרש) בבית ועל אוקלהומה סיטי, פורטלנד וטורונטו בחוץ. במערב הכל כל כך צפוף הכל יכול להשתנות מהיום למחר, אבל הנאגטס נראים יציבים ויש תחושה שהמיקום שלהם לא מקרי.
מה שמפתיע הוא שקפיצת המדרגה שלהם הגיעה מהצד ההגנתי. מהרגע הראשון של העונה הנאגטס שברו את כל הקונספציות שהיו לנו לגבי החולשות ההגנתיות שלהם. בשלושת המשחקים הראשונים של העונה הם שמרו את היריבות מתחת ל-100 נקודות בזמן שכל הליגה מפגיזה מספרים של ההארלם גלובטרוטרס, כולל משחק בו הם עצרו את הווריירס, בהרכב מלא, על 98 נקודות. אז עוד אפשר היה להגיד שזה פוקס, אבל גם היום, אחרי יותר מרבע עונה, ההגנה של הנאגטס מדורגת במקום הרביעי בליגה ביעילות הגנתית והאחוזים של היריבות שלה לשלוש הם הכי נמוכים בליגה חוץ מדטרויט. הם תמיד היו קבוצת התקפה מופלאה בזכות המח של ניקולה יוקיץ', וגם העונה הם בטופ 10 ביעילות התקפית, אבל העונה מדובר גם בקבוצת הגנה פנטסטית.
עוד בנושא
הלילה: ניצחון שביעי ברציפות לדנבר, 47 נקודות וסל ניצחון לפול ג'ורג'
המוסר הכי טוב בין הסנטרים מזה 30 שנה? ב-NBA מתלהבים מיוקיץ'
קו פרשת המים: האם כבר בשלו התנאים לקו ארבע נקודות ב-NBA?
ההסבר הפשוט לשינוי הקיצוני הזה הוא שפול מילסאפ בריא. זה די הגיוני שכשחקן הגנה בכיר חוזר מפציעה היישר לחמישייה זה יתרום להגנה הקבוצתית, ובאמת גם בעונה שעברה ההרכב הפותח של הנאגטס (עם וויל בארטון) נראה טוב הגנתית עם מילסאפ. אלא שזה לא מסביר את הטרנספורמציה המלאה של הנאגטס. בשביל להסביר את הכל צריך לחזור לקיץ.
בקיץ צוות האימון של הנאגטס החליט לחשוב מחדש על כל הסכמה ההגנתית. עד העונה שעברה הגישה שלהם הייתה להשאיר את יוקיץ' קרוב לטבעת כאשר השחקן שלו עושה פיק-אנד-רול (Drop בעגה המקצועית) ובכך להוביל את היריבים לזריקות לא יעילות מחצי מרחק. זה רעיון יפה בתיאוריה, אבל במציאות הגארדים יצאו מהפיק-אנד-רול וניצלו את התנופה שלהם כדי לתקוף את יוקיץ' ולהפוך אותו לקונוס בהגנה. לא היה לו סיכוי מול הג'ון וולים והראסל ווסטברוקים של העולם שהגיעו מולו בשיא המהירות באזור הטבעת. חוץ מטריסטן תומפסון, אף שחקן לא הגן על הטבעת באחוזים גרועים יותר מיוקיץ' בעונה שעברה (67.9%).
כחלק מהחשיבה מחדש של השיטה ההגנתית, עוזר המאמן ווס אנסלד ג'וניור (הבן של) שאל את יוקיץ' איפה הוא מעדיף להיות בפיק-אנד-רול. "למעלה", יוקיץ' ענה לו בבירור כשהוא מתכוון לכך שהוא רוצה לעשות Hedge או Show בפיק-אנד-רול, שיטה אגרסיבית יחסית שדורשת זריזות רגליים מצד יוקיץ' ותיאום גבוה מצד שאר חלקי המכונה שמחפים עד שיוקיץ' יחזור למקומו. לכאורה, מדובר במתכון לאסון. יוקיץ' הוא לא הביג-מן הכי נייד בליגה ולהוציא אותו כל כך רחוק מאזור הטבעת עלול לחשוף אותו להתעללות מצד הגארדים המובילים של הליגה, אולם בינתיים הוא מראה שההחלטה להוציא אותו מאזור הצבע היא הברקה.
הוא מפתיע במוביליות שלו מחוץ לצבע ובמשחקים האחרונים היו לו פוזשנים שבהם הוא רדף בהצלחה אחרי דמיאן לילארד וקייל לאורי והטיל עליהם צל מספיק גדול כדי למנוע מהם לנצל אותו. הוא עדיין מדי פעם מתקשה מול הזריזות של הגארדים הבכירים (כריס פול הזכיר לו את זה לפני כמה שבועות עם מהלך מקרקס), אבל זו כבר לא הנורמה. האגרסיביות של יוקיץ' הפכה אותו לנכס הגנתי, ואפילו במדד ה-Defensive Real Plus Minus של ESPN הוא מדורג במקום ה-17 בליגה, לפני אסים הגנתיים יאניס אנטטוקומפו, ג'ואל אמביד, פול ג'ורג' ואל הורפורד.
על אף הנוכחות של מילסאפ והעובדה שיוקיץ' הפך לג'וקר גם בהגנה, לנאגטס, לפחות על הנייר, יש כמה חולשות הגנתיות. הם מאפשרים הכי הרבה שלשות מהפינה ורק פיניקס מאפשרת יתר זריקות מאזור הטבעת, לפי Cleaning the Glass. לכאורה אם היינו מראים ל-100 סקאוטים את הזריקות שהנאגטס מאפשרים ליריבות שלהם, סביר להניח ש-99 מהם לא היו חושבים שמדובר בהגנת טופ 5 בליגה. עם זאת, מייק מאלון ושחקניו מפצים על כך בעזרת מאמץ וסינכרון הגנתי משובח, משהו שהיה בעוכריהם בעונה שעברה. בראיון ל-NBA.COM מאלון תיאר את השינוי.
"אנחנו עפים מסביב בהגנה, יוצרים הסטות כדור, שמים יד מול הזורק. זה לא תמיד מדויק ולא תמיד יהיה מדויק, אבל מה אתה עושה כשזה לא? האם אתה מוותר על המהלך? בעונה שעברה, היינו קבוצה של מאמץ יחידני והדבר שקופץ לי מול העיניים העונה זה המחויבות של השחקנים, יש פה מאמץ קבוצתי. זו ההגנה שחלמתי עליה מהרגע שהגעתי לפה".
מאלון מתאר פה בעצם קבוצה בוגרת יותר, וזה בא לידי ביטוי גם במשחקי החוץ. בעונה שעברה לנאגטס היה מאזן 26:15 בחוץ, בעיקר בגלל שלא היה להם את המאמץ הקבוצתי שמאלון מדבר עליו. חוץ מהספרס, לאף קבוצת פלייאוף לא היה מאזן חוץ גרוע יותר, וזה בסופו של דבר מה שקבע את גורלם של הנאגטס, שהיה להם את מאזן הבית הרביעי בטיבו בליגה. העונה רק לטורונטו יש מאזן חוץ טוב יותר, עוד סימן להתבגרות של הנאגטס ולבשלות שלהם לקפיצת המדרגה.
האם ההתבגרות הזו, השינויים במיקום של יוקיץ' בהגנה והנוכחות של מילסאפ יספיקו לאורך עונה שלמה לתחזק הגנת טופ 5? האם בסופו של דבר הזריקות העסיסיות שהנאגטס מאפשרים ליריבות יפגעו להם ביעילות ההגנתית? אלו שאלות שחשוב לשאול, אבל תובנה חשובה נוספת היא שהנאגטס לא חייבים להיות קבוצת טופ 5 בהגנה. הם קבוצת התקפה כל כך טובה כך שאם הם יהיו פשוט סולידיים בהגנה, ולא חלשים כמו בעונה שעברה, זה אמור להספיק להם כדי להבטיח מקום לפלייאוף.
"אנחנו יודעים כמה כישרון יש לנו בקבוצה" אמר הפורוורד טורי קרייג. "ואנחנו יודעים שאם רק נעשה הגנה, אנחנו יכולים לקלוע יותר מכל קבוצה בליגה". כרגע הנאגטס נמצאים בטופ 10 ביעילות התקפית בזכות כל מיני אלמנטים כמו הספסל המצוין שלהם, הקליעה משלוש של חואנצ'ו הרננגומז (שנראה שהוא לא מסוגל להחטיא) וכמובן הגאונות של יוקיץ', אבל הם עדיין לא הגיעו לתקרה שלהם.
ג'מאל מארי וגארי האריס רחוקים מהאחוזים הרגילים שלהם בשנתיים האחרונות וחשוב לזכור שהנאגטס עוד חסרים את וויל בארטון ואייזיאה תומאס. למאלון יהיו צרות טובות כשהשניים הללו יחזרו (כנראה עד סוף החודש) כי מונטה מוריס וקרייג והרננגומז ומאליק ביזלי פשוט משחקים טוב מדי בשביל לרדת לספסל. בנוסף, בארטון ו-IT הם שחקני Usage שלרוב צריכים את הכדור כדי להיות אפקטיביים ותמיד עדיף שהכדור יהיה אצל יוקיץ', כך שזה לא מובן מאליו שהנאגטס יהיו טובים יותר התקפית עם השניים הללו על הפרקט, אבל זו בהחלט עוד תחמושת שמאלון לא יתנגד לה.
בסופו של דבר, הנאגטס כרגע נראים כמו קבוצת הגנה מעולה וקבוצת התקפה טובה מאוד, ויש להם את היכולת להפוך לקבוצת התקפה מעולה, כך שגם אם הם לא יצליחו לשמור על הרמה ההגנתית שהם מראים עד עכשיו, יש להם מספיק מרווח לטעות בהתקפה כדי לשמור על מקומם בטופ של המערב.
כל הדיונים הוירטואלים על יעילות הגנתית ויעילות התקפית הם חשובים ואינפורמטיביים, אבל דנבר הנוכחית היא קבוצה שמתעלה מעבר למספרים היבשים, וזה בעיקר תודות ליוקיץ'. הג'וקר הוא השחקן הכי קסום בליגה והוא כנראה בדרכו להיות הביג-מן המוסר הטוב בכל הזמנים. זו חווייה לראות אותו משחק וכשנזכרים בסיפור חייו, זה הופך את החווייה לעוד יותר עוצמתית. נדיר לראות פרנצ'ייז פלייר שנבחר ממעמקי הסיבוב השני, אבל יוקיץ' הוא פשוט שחקן נדיר, שמזכיר לנו שאתלטיות היא אמנם תכונה חשובה להצלחה ב-NBA, אבל היא לא תנאי הכרחי. לעומת זאת, חכמת משחק זו תכונה שחוצה מגבלות פיזיות ומשנה עולמות, ואת זה יש ליוקיץ' בכמויות סיטונאיות.
מארי סיכם את זה טוב מכולם השבוע בראיון ל-ESPN: "הוא פשוט עושה הכל. הוא מוסר, הוא לוקח ריבאונדים, הוא שולט בכדור. אין שום דבר שהוא לא יכול לעשות, חוץ מלקפוץ".
