חובבי ה-NBA למדו עם השנים להתייחס לאמירות של גרג פופוביץ' כאל דברי אלוהים חיים, אבל השבוע - אולי בהשפעת התבוסות האחרונות של סן אנטוניו, אולי בגלל הזקן המגולח שמחזיר אותו לימים בהם היה רחוק מלב הקונצנזוס - הוא נשמע לרגע בסך הכל כמו סתם עוד פארטי פופר.
"שמים היום כזה דגש על שלשות, שכל מה שאתה צריך לבדוק בבוקס-סקור זו עמודה אחת. אם קלעת שלשות והיריבה שלך לא, ניצחת", חבש פופ את כובעו של נביא הזעם, והחל להטיף. "אתה אפילו לא מסתכל על ריבאונדים, או איבודים, או הגנת מעבר. לא אכפת לך מכל זה, רק משלשות. אני שונא את זה, כבר 20 שנה שאני שונא את זה. אין יותר כדורסל, אין יותר יופי במשחק הזה. בגלל זה אני תמיד מתבדח ואומר שאם רוצים ללכת עם זה עד הסוף, שיעשו כבר קו ארבע נקודות. כולם אוהבים שלשות, אז הם בטח ימותו על מהלכי ארבע נקודות".
דוקטרינת הכדורסל האחרת של פופוביץ' הייתה אמורה לשלוט כיום ב-NBA, כביכול. חסידיו פזורים בכל רחבי הליגה, ורבים מהמאמנים שהתחנכו על ברכו בנו שלוחות שלו בקבוצות אחרות, אולם בשלב מסוים הם סטו מהדרך ונסחפו עם הזרם. גם הם, כמו הרוב המכריע, לא רק נותנים יד חופשית להפגזות נטולות מצפון מחוץ לקשת, אלא אפילו מעודדים אותן. וכשפופוביץ' יודיע במוקדם או במאוחר (יותר סביר שבמוקדם) שהוא מפריש לגמלאות את התרגילים הגאוניים, אמרות השפר וחוש ההומור החד, יידע שלפחות חלק אחד ממשנת הכדורסל הסדורה שלו - הסלידה משלשות - ייבלע מבלי להותיר זכר.
אז בינתיים פופוביץ' נאחז. יש שיאמרו נאחז מדי. ובעונה שבה כל סנטר זב חוטם עושה הסבה לריי אלן ומעתיק את אזור המחיה מהצבע אל מחוץ לקשת, עונה שבה לא פחות מ-18 קבוצות משליכות 30 זריקות ומעלה מחוץ לקשת בממוצע, שבה ממוצע 31.2 השלשות שזרקה גולדן סטייט מודל 2015/16 (כן, זו עם ה-73 ניצחונות) היה תופס את המקום ה-16 בלבד בליגה - הוא עדיין מתעקש להיות האלטרנטיבה.
אפשר רק לנחש איך דמאר דרוזן - 1.1 שלשות למשחק ב-31 אחוזים בעונה שעברה בטורונטו, 0.3 שלשות למשחק ב-18 אחוזים העונה בסן אנטוניו - היה ממשיך את גרף השיפור שלו מחוץ לקשת בקבוצה אחרת; או עד כמה למרכוס אולדריג' - אחד מקלעי חצי המרחק הקטלניים בעסק - היה משפר טווחים (0 שלשות העונה).
אבל פופוביץ' מנסה להבהיר נקודה. ובזמן שזה קורה, שאר ה-NBA מתרחקת. לא רק סימבולית או טבלאית, אלא גם פיזית. במקום למתן את השלשות, כולם זורקים אותן מרחוק יותר. הייתכן שהפאנץ' ליין הקבוע של פופ על זריקת ארבע נקודות יהפוך מהלצה למציאות?
עוד בנושא
קובי בריאנט מקניט את גולדן סטייט: "בקרוב נצחק עליהם"
טריפל דאבל ענק ליוקיץ' בטורונטו, קרי הפציץ 30 נקודות
שיקגו פיטרה את פרד הויברג ומינתה את ג'ים בוילן
כבר שנים שה-NBA משתעשעת ברעיון למתוח קו נוסף שייטיב עם הסטף קרים והדמיאן לילארדים של העולם. משתעשעת, זו המילה.
כשאנטואן ווקר נשאל בשלהי שנות ה-90 מדוע הוא זורק כל כך הרבה שלשות והשיב בסרקזם "כי אין קו ארבע" - השתעשעו.
כשהארלם גלובטרוטרס הוסיפו קו ארבע נקודות לשם הבידור והציעו ל-NBA להעתיק - השתעשעו.
כשהאפשרות להוסיף טווח שכזה עלתה בפגישה של מנהלי ה-NBA בשנת 2014 - השתעשעו, ואפסנו את הרעיון לעוד כמה שנים טובות.
הזמירות נשמעו דומות להפליא לאלו שהשמיעו מתנגדי קו השלוש בשלהי שנות ה-70. ככה זה כשמושגים פטאליים כמו "טוהר המשחק" משתרבבים לדיון אמוציונלי ממילא, וכשספורטאים נאלצים לנער הרגלים של שנים. "זה יהפוך את ה-NBA לקומדיה", הזדעק רג'י מילר - עדיין אחד הקלעים הגדולים בהיסטוריה - כשנשאל על כך ב-2015. "ביום שזה יקרה הליגה הזאת תהיה בדיחה, ואני אעמוד בשורה הראשונה ואצחק בקול הכי רם. למה תמיד מנסים לשנות לנו את המשחק?"
מילר בז לקונספט בדיוק כמו פופוביץ', אבל מאז שהתרעם על עצם השאלה, לא מעט השתנה. יד הזהב של סטף קרי הגיחה לעולם, ויצרה אפקט שרשרת שיורגש שנים קדימה. בשנים האחרונות - בעיקר בשנתיים האחרונות - יותר ויותר שחקני NBA מרגישים מספיק בנוח כדי לקחת את קו השלוש הסטנדרטי רק כהמלצה ולהטיל שלשות מכל טווח.
תבינו - יסביר בעלי דאלאס מארק קיובאן אשתקד - קו השלוש הנוכחי (7.24 מטר מהסל, 23 פיט ו-23 אינצ'ים למניינם) פשוט לא ממוקם מספיק רחוק כדי שיהיה עד כדי כך מתגמל. "חייבים להרחיק את קו השלוש. לא שינו את החוק מאז שנות ה-90, והכדורסל התקדם מאז. זה קל מדי, פשוט קל מדי". ואכן, השלשה נראית כמו הפרצה הכי גדולה בגדר של ה-NBA כיום. מתברר ששיפור הקליעה הוא אכן המפלט הקל והזמין ביותר ששחקן עם קמצוץ של כישרון מסוגל להשתמש בו בימינו. להפוך לאיום מחוץ לקשת קל יותר מלהשתפר בכדרור או במסירה, כל שכן מלשפר את האתלטיות.
כמו כן, מסתבר שמומחים בתחום מסוגלים למתוח עוד יותר את הגבולות. עבורם, הצבת קו השלשה על 7.2 מטר היא שרירותית למדי. קליעה מ-9.1 מטר - המרחק שאותו נהוג לקבוע כקו המדומיין של ארבע נקודות - כבר יותר מאתגרת, אבל בהחלט אפשרית. סטף קרי, כמובן, מצליח לטשטש את ההבדלים: עבורו, רמת הקושי לא בהכרח שונה בין אם מדובר בתשעה או שבעה מטרים. העונה, למשל, הוא עומד על 51.4 אחוזים (18 מ-35) בזריקות מ-30 פיט (9.1 מטר) ומעלה. טום הברסטרו מ-NBC בדק ומצא שקרי משיג בממוצע 1.82 נקודות בזריקות מטווח הארבע - שווה ערך, שימו לב, לממוצע של הליגה כולה בניסיון דאנק (!).
אבל הוא לא לבד: דמיאן לילארד קולע זריקות כאלה על בסיס קבוע (12 שלשות ב-34 אחוזים העונה, 42 שלשות בעונה שעברה - הכי הרבה ב-NBA - ב-30 אחוזים), וכך גם אריק גורדון וטריי יאנג המבטיח. עד כה העונה, מבין השחקנים שלוקחים זריקות ממרחקים כאלו באופן קבוע (לפחות 15), שבעה שחקנים (סטף קרי, ניקו מירוטיץ', אוסטין ריברס, לו וויליאמס, רג'י ג'קסון, דווין בוקר, ג'יימס הארדן) מדייקים בלמעלה מ-35 אחוזים.
לשם ההשוואה, בעונת 2000/01 כולה זרקו 23 שחקנים לפחות 15 זריקות מהטווח הזה, ודייקו יחדיו ב-17.4 אחוזים בלבד. במילים אחרות: גם את הקוד הזה כוכבי ה-NBA כבר פיצחו.
פיצחו עד כדי כך שהוספת קליעה מהטווחים הללו תהפוך למצרך לא נדיר בכלל, וללהיט בקרב שחקני NBA שמבקשים להתמקצע באלמנט אחד חדש במהלך הפגרה. קייל לאורי, למשל, עבד קיץ שלם על זריקה מתשע מטר ומעלה, והפך אותה לחלק אינטגרלי מהמשחק שלו. ווסלי מתיוז הצהיר שעשה אותו דבר, וגם הוא מנסה להפוך את הזריקה מטווח הארבע לדבר שבשגרה.
"הזריקה הזאת, פעם כולנו שנאנו אותה. אם שחקן היה מעז לקחת זריקה כזאת בעבר, היינו מעיפים אותו לספסל ולא מחזירים אותו למגרש במשך שבוע", הסביר מאמן שארלוט ג'יימס בורגו, שנהנה מהיכולות של עוד אשף שלשות מרוחקות, קמבה ווקר. "בימינו זו כבר הפכה להיות זריקה יעילה. אני חושב שלכל קבוצה יש לפחות שחקן אחד בסגל שמסוגל לקלוע אותה באחוזים גבוהים יחסית".
טווח ארבע הנקודות יכול לעתים לשרת לא רק את החשודים המיידים. אם תיכנס זריקה לארבע נקודות לתוקף החל מהיום, לברון ג'יימס - דווקא הוא - יהפוך לאחד הטובים בתחום. הכדורסלן הטוב בתבל סיפר שעבד על כך באופן מיוחד בעונה שעברה עם עוד צלף מדופלם בדמותו של קייל קורבר, ומצא שלעתים הזריקה מתשעה מטרים ומעלה קלה לו יותר מזריקה מטווח השלוש הרגיל, משום שבזריקה מרחוק הוא יכול להשתמש בכוח הפיזי העצום שלו בניגוד לזריקות מטווח השלוש הסטנדרטי, שבהן הוא בעיקר מתמקד בוויסות הכוח. גם המספרים תומכים בטענה של ג'יימס. במובן מסוים, ייתכן שהזריקה מטווח הארבע נוחה לו אפילו יותר מזריקות עונשין, עקב האכילס שלו.
ובמספרים:
בעונה שעברה - 52% בזריקות מתשעה מטר והלאה.
בעונה שעברה פלוס העונה, בקלאץ' - 48% בזריקות עונשין.
קו הארבע המדומיין רק נשמע כמו גימיק שאין לו תועלת מלבד סיפוק בידור חדש להמונים. באתר הסטטיסטיקה "ניילון קלקולוס" ביצעו בדיקה מקיפה והממצאים לא הותירו ספק - מדובר בזריקה "משתלמת" גם בעידן האנליטיקס. כשמדובר בקלעים טובים, זריקה מתשעה מטר מפיקה כמעט את אותה תועלת (כלומר, מספר נקודות ממוצע) כמו זריקה מחצי מרחק. ייתכן שמדובר בהטיה סטטיסטית שמקורה בעובדה שרק קלעים טובים מאוד (מאוד מאוד) לוקחים זריקות מטווחים כה רחוקים, אולם כך או כך מדובר בנתון שמעניק תוקף כלשהו לטענה שקו הארבע יכול לשדרג את הענף.
"לפני שהכניסו את קו השלוש, אני זוכר איך בשנות ה-60 וה-70 חששתי מאוד שלבחורים נמוכים לא יכול להיות יותר מקום ב-NBA", נזכר לארי בירד בערגה, בנסיון לנתח אם הכנסת קו הארבע יתרום למשחק ולא רק לרייטינג. "הייתי בטוח שכולם יהיו גארדים גבוהים וגדולים כמו מג'יק ג'ונסון. אבל אז הכניסו את השלשה, המשחק הפך להיות יותר מרווח, ועכשיו כולם רוצים גארדים נמוכים. אני צופה בילדים האלה משחקים, ואומר 'וואו, הם באמת מסוגלים לקלוע'. אני חושב שזה החידוש הבא שצריך להכניס לליגה".
בחצר האחורית של ה-NBA כבר מכינים את הקרקע. ב-BIG3, ליגת השלוש על שלוש של אייס קיוב, כבר הכניסו לשימוש בעונה שעברה טווח של ארבע משתי נקודות ספציפיות על הפרקט, שהפכו לאטרקציה. סטטיסטיקות אי אפשר למצוא, אבל הקבלה אפשר ועוד ואיך: גם בשנים שלפני הכנסת קו השלוש ל-NBA שפן הנסיונות היתה ה-ABA, סמי-מקבילה ל-BIG3.
ככה זה נראה ב-BIG3
באופן מפתיע - או שלא - דווקא גולדן סטייט שיכולה להיות הנהנה העיקרית מהוספת קו ארבע נקודות סולדת מכך באופן מובהק. סטיב קר נשאל על כך בעבר והשיב נחרצות: "בבקשה, אל תשאלו אותי על זה יותר, לא רוצה להיות חלק מזה. זה נשמע משוגע לגמרי, כמו קרקס - כמו תחרות זכייה בצעצועים בקניון, או משהו". גם סטף קרי, מלך הארבע נקודות של ה-NBA, אמר ש"עדיף להשאיר את זה כמו שזה".
אבל ה-NBA היא ליגה של טרנדים והעתקות, ואם גולדן סטייט מסרבת, יש מי שכבר מוכנה להתנסות על יבש בשבילה. פילדלפיה הוסיפה בשנה שעברה קו ארבע נקודות במתקן האימונים, ומאז ג'יי ג'יי רדיק ורוברט קובינגטון (שכבר הפך לאקס) הרחיבו את הטווח. "כשאתה מסתכל על ההתקפה המודרנית, אתה חייב לרווח את המשחק, אתה חייב לזרוק כמה שיותר מרחוק כדי לייצר ריווח. אנחנו רוצים לקחת את זה לרמה אחרת, ולזרוק שלשות קצת יותר מרחוק מכולם", הסביר ברט בראון, וחתם: "אנחנו מאמינים שבסופו של דבר כולן ילכו בעקבותינו".
האם גם גרג פופוביץ' יהיה שם כשזה יקרה?