"אני מכיר את הפישר הזה שנים - נתן 200 גולים בנערים א' אצל אורי גוטמן". אלי גוטמן התראיין לתוכנית הבית לשעבר שלו, "שער השבת", ופרגן למוחמד עוואד, שפרגן לו ניצחון ראשון כמאמן מכבי חיפה עם גול קלאסה ובישול-הקפצה א-לה בניון נגד פריס. העיסה המשפחתית לא נגמרת שם, בטח לא מתחילה. ב-1989, כשעוואד בן מינוס שמונה, גוטמן האב מונה למאמן מכבי טמרה. היישוב בו נולד וחי מוחמד כל חייו. דודו עומאר היה מנהל הקבוצה, וגוטמן היה מבלה רבות אצלו בבית.
אותו עומאר היה אחד מהאנשים שניסו להשפיע על מוחמד בעונה שעברה. באחת הישיבות בשכונה שלהם בטמרה - משפחה ענפה זו משפחת עוואד - כ-25 קרובים התכנסו למעין אינטרבנשן. הם הטיחו בטאלנט "מכבי חיפה צוחקת עליך", "הם עושים לך בכוונה", "אתה לא נשאר שם דקה", "תתחיל להחרים אימונים". אביו של עוואד, מורה לספורט בשם מחמוד, ניצח על המקהלה, אותה הגדיר אחד מבני המשפחה 'הם עשרה דודים משכילים - רופאים, מנהלי בית ספר - וכל אחד מהם בטוח שהוא או פפ או מוריניו'.
האב מחמוד עוואד לא נעצר שם. בדצמבר האחרון, אחרי חצי עונה בה בנו בעיקר יובש על ידי גיא לוזון, הוא החליט לדבר. הוא לא זומן לאף מהדורה, אף עיתונאי לא התקשר אליו. הוא בעצמו טלפן אל תוכנית "הפאנל" של רדיו חיפה, ואפילו לא הזדהה באוזני ההפקה.
"שלום למחמוד אוהד מכבי חיפה", פתח המגיש.
"אני לא אוהד מכבי חיפה, הבן שלי משחק במכבי חיפה", ענה האב.
ואז תקף מחמוד את כל המאמנים שדילגו מעבר לבן שלו, במועדון ובנבחרות, במיוחד את לוזון, "המאמן הזה שהלך והלוואי שלא יחזור"; כשנשאל אם מוחמד טוב מחלוצי דאז דמארי וקלאוס, ענה "בטח, במיליון אחוז"; הוא ביקר את יעקב שחר, ביקש שיתערב יותר בנעשה, התחנן שהבן שלו יקבל צ'אנס אמיתי להוכיח את עצמו ולא יהפוך לעוד שחקן בית מפוספס.
"בנך יודע שאתה מדבר ברדיו?", נשאל.
"אם הוא יידע שאני מדבר, הוא יכעס עליי מאוד", השיב מחמוד, וצדק. עוואד אכן רתח. הכותרות הפכו לארציות, והילד התנצל בפני דמארי וקלאוס, ובפני המועדון. זה לא נגמר שם. הוא סירב לדבר עם אביו במשך חודשים רבים - פרט לעניינים לוגיסטיים ניתק קשר מהמשפחה. לאנשים במכבי חיפה הבטיח ואיים - "אם המצב יחמיר, מצדי לעזוב את הבית. לא את מכבי חיפה". וזה לא דבר שרואים בכל יום, בטח שלא מילד בן 20, שבני משפחתו ורבים מחבריו מנסים לגרום לו לעזוב, והוא בשלו. הוא לא חלם בהקיץ, הוא פשוט היה פרגמטי - את שיעורי הבית עשה וחילק את שחקני הבית הירוקים לשתי קטגוריות: אלה שיוצאים להשאלות ואלה שיוצאים לאירופה. והוא לא רצה להימנות על הקבוצה של גוזלן, ויסמן וריאן. הוא רצה את זו של כיאל וטואטחה. הוא החליט: אני את מכבי חיפה לא עוזב.
היום מוחמד ומחמוד שוב בקשר טוב. הם עדיין לא תמימי דעים לגבי המהלכים הקרובים בקריירה של הבן, אבל האבא מתחיל להתרצות. בכל זאת, אחרי ארבעה שערים (מקום 1 במכבי חיפה), שני בישולים (מקום 1 במכבי חיפה), 39 איומים (מקום 1 בליגה), 10 משחקים בהרכב וחוזה חדש לשלוש שנים שאולי יתארך לחמש - אפשר לומר שמוחמד בדרך לנחלה ומחמוד יכול, לאט לאט, להירגע.
עוד בנושא
הטקטיקן הפך למנטליסט: כך אלי גוטמן משנה את מכבי חיפה
גוטמן חגג ניצחון בכורה: "אתן את הנשמה כדי שהאוהדים ישמחו"
בטמרה יש גרעין חזק של אוהדי מכבי חיפה, גם עוואד כזה, שחקן-אוהד מגיל צעיר. את הגולים, מאז ומתמיד, ספר בארגזים. כאוהד, חגג ביציע את האליפות האחרונה, עם אלישע - הוא עוד לא היה בן 14. שנה לאחר מכן אמר לחבריו לטריבונה: אני לא מגיע יותר. הוא החליט שהמשחק הבא של הבוגרים בו יצפה יהיה כשחקן מן המניין. וכך, את האצטדיון החדש בחיפה לא ראה מבפנים במשך זמן רב.
בנערים אכן הדריך אורי גוטמן, בנוער אברהם אבוקרט ואיתי מרדכי, שהמשיך עמו לבוגרים. שמוליק חנין היה מנהל המחלקה, אחד ששמו נקשר לפיתוח סקוררים (שהר, זהבי, חמד ברשימה, וכל חלוצי הבית האחרונים בירוק). חנין כבר לא במכבי חיפה, לפי גורמים בשל החלטת מוחמד אלאך, אבל החלוצים שגידל כן. בעיקר עוואד. שמוליק מחמיא לכל הירוקים שעברו תחתיו אבל מבדיל את עוואד מהם. "הוא יותר מוכשר מכולם בטכניקה מול השער", הוא אומר. "שיטת העבודה מול השער השתפרה עם השנים, וזה סוד ההצלחה של עוואד. כשהוא משחק בביטחון, היכולת שלו לנצל מצבים היא מהגבוהות בישראל". ואכן, הבישול מול חדרה, יותר מכל השערים שכבש, מעיד על כך שסוף סוף יש ביטחון.
למה סוף סוף? כי ביותר מדי שלבים עוואד חש התעלמות. בנבחרת הנוער לא קיבל צ'אנס, בנבחרת הצעירה שיחק רק כמה עשרות דקות. ובבוגרים של חיפה, נראה שרק המאמנים הזרים הבינו מה מסתתר שם. הראשון שנתן צ'אנס היה סטנוייביץ', ועוואד רשם הופעת בכורה בוגרת בגיל 17, במשחק גביע הטוטו מול סכנין. באחד האימונים הראשונים בבוגרים עשה עוואד את מה שהוא רגיל - אחרי שער שכבש צווח "יש". רק שלצערו דקל קינן היה בסביבה. הבלם הוותיק והחסון לימד את עוואד לקח עם כמה אגרופים ומכות נמרצות. משם ואילך, עוואד לא חגג שערים באימונים. הוא שמר את זה למשחקים. רק שלצערו, צ'אנס לשחק הוא לא קיבל, סאלה פוטר, ובמקומו בא בלבול. האחרון לא נגע בעוואד באותה העונה.
הילד לפחות קיבל הזדמנות בנוער, וחורר 21 רשתות. בעונה שלאחר מכן, תחת איתי מרדכי, עוואד הפגיז 30 שערי ליגה בנוער ואפס אימונים בבוגרים. רוני לוי לא פזל לעברו, כך מספרים. הסברים? אין.
הגעתו של רנה מולנסטיין - זר, וטוב שכך - שיפרה את מניית עוואד, והוא קיבל צ'אנס ראשון בליגת העל, כמחליף, ואז בהרכב. ההולנדי פוטר, וגיא לוזון בא, ועם האינרציה של רנה המשיך לתת דקות לעוואד, שגם כבש גול ראשון בבוגרים והוסיף באותו ערב בישול מול בית"ר. בקיץ לוזון הודיע לעוואד שהוא בתוכניות, והוא יצא למחנה האימון עם הקבוצה, אבל שם בערך נגמר האשראי. אפילו באימונים לא היה משתחל ל-11 נגד 11. למזלו לוזון פוטר, ורוב מאס חידש את הקרדיט - ותודה גם לעומר דמארי שאיחר למשחק. ואז חתם רוטן, ואתם כבר מבינים את התבנית - זרים אוהבים את עוואד, ישראלים פחות התרשמו - ובמחנה האימון העונה, בהולנד, פרד גילה את הילד.
"כולם יודעים מה אתה שווה", אמר לו ההולנדי. "לא סתם כבשת כל כך הרבה בנוער, לא סתם אתה נראה ככה באימונים. אבל אל תלחיץ את עצמך. העונה, אני לא מבקש ממך גולים. רק עבודה". באוגוסט חתם עוואד על חוזה חדש, כפי שיעקב שחר הבטיח למשפחה זה זמן רב. למחרת, המשיך האב - "יופי, יש חוזה, עכשיו צא להשאלה". הבן, כרגיל, סירב. הוא האמין: זו העונה בה הכול יתפוצץ.
אבל רוטן החליט - העונה תשחק בצד. החלוץ לא אהב את הגזרה, היצר לכבוש היה חזק ממנו. כשב-2016/17 כבש ארבעה שערי צ'מפיונס לנוער, היה תמיד שואל את חנין כמה גולים יש לאחרים, ואיפה הוא בטבלת האיומים. "הוא ידען גדול, סקרן", אומר חנין, "אינטליגנציה מהגבוהות שראיתי על הדשא". במכבי חיפה הסכימו עם התזה. אבל עוואד גם משתגע בלי לנענע את הרשת, ובקיץ, אחרי ארבעה משחקי טוטו ואפס שערים, רטן מול רוטן: "אני לא שם גולים, אני צריך לשחק חלוץ". ההולנדי לא פספס הזדמנות ובאימון הבא, מול כולם, אמר לו: "אם אתה כל כך רוצה לשים גולים, תתקשר לסוכן שלך, שייקח אותך לליגה השנייה". עוואד הבין את המסר. רוטן הסביר לאנשים במערכת שבשנים האחרונות כל שחקן שמשובץ כ-9, קורס. "אם נשים אותו 9, נהרוג אותו", אמר. ולכן החליט שב-20 משחקי הליגה הראשונים, עוואד ישחק ככנף, ואז יוסט. ל-20 משחקים לא הגענו, רוטן עזב אחרי תשעה.
אבל עוואד כבר שוריין להרכב. הוא כבש מול אשדוד, עשה צמד של מהפך מול הפועל תל אביב, וכן, מול בית"ר לא היה טוב וגרם לעבירה שהפכה לגול של בוזגלו. יש עוד לאן להתפתח, יש עוד הרבה מקום לשיפור, אבל כבר עכשיו אפשר לומר - משהו קורה פה, יש פה חלוץ ביתי שסוף סוף יכול להפוך לדבר האמיתי.
בשבוע שעבר עוואד קיבל את גוטמן, שוב. עבורו, אין חדש תחת השמש - אלי ואורי אחד הם. במראה, בקול, בטון, בתוכנית האימונים. גוטמן האב קיבל מודיעין רב מגוטמן הבן, ומיד עשה סוויץ' בעמדה של הפישר. עוואד הוסט אל האמצע. "אתה חוזר למרכז", אמר גוטמן, "אבל תצטרך לעבוד גם שם". מול חדרה הוא עבד וזה עבד.
שחקני מכבי חיפה קיבלו חמישה ימי חופש, אבל עוואד לא טס לחו"ל. הוא נשאר בטמרה. מהנבחרת שלחו מכתב - החלוץ צריך להיות בהיכון, כרזרבה לקראת גלזגו. בצמד המשחקים הקודם מול סקוטלנד ואלבניה הוא היה חלק מהסגל, והוא מקווה שמה שלא עבד בנוער ובצעירה, יעבוד דווקא בבוגרת. בכל זאת, אנדראס הרצוג אינו ישראלי, וזרים לא מפספסים את מוחמד עוואד.
orenjos@walla.co.il
