1.
ב-8 בפברואר, לפני כמעט תשעה חודשים, רשמה מכבי תל אביב את אחד מניצחונותיה החשובים ביותר בעידן נבן ספאחיה. היא ניצלה את העובדה שברצלונה נחתה בישראל ללא מאמן - בין פיטוריו של סיטו אלונסו למינויו של סווטיסלאב פשיץ' - וגברה עליה 82:94. הצהובים יצאו לסוף השבוע בתחושה שהכרטיס לפלייאוף קרוב מתמיד. אבל אז הם נמוגו, נעלמו ונאלמו. ולא חזרו.
267 ימים חלפו מהניצחון ההוא על ברצלונה עד להפסד אמש (חמישי) לאותה ברצלונה. מכבי תל אביב הופיעה במהלך התקופה הזו ב-13 משחקי יורוליג, והפסידה ב-11. שני הניצחונות היחידים, אגב, נרשמו בחוץ. ומי כמו ג'ייק כהן יוכל להמחיש את מסע התלאות שעברה קבוצתו מאז; באותו ערב ביד אליהו, הוא שותף למשך 11 דקות ובמהלכן הביסה מכבי את יריבתה 11:31. אתמול, לראשונה העונה, הוא נכנס כבר ברבע הראשון, אבל יצא כעבור 52 שניות. בתוך עשר שניות ביצע שלוש עבירות.
וזה לא שכהן אשם במצב. באמת שלא. הוא ביצע (כנראה, הרי לא קיבלנו הזדמנות ממשית לראות) התקדמות משמעותית בשנה האחרונה, שרמזים עבים לה אפשר היה לזהות בהופעותיו המצוינות בנבחרת ישראל מול שחקני יורוליג לגיטימיים. אבל אם יש ציפייה בסיסית ויסודית אחת ממאמן שנולד, גדל וחי בקרואטיה, היא שיכיר את אנטה טומיץ'. מהרגע שכהן דרך על הפרקט והוצב משום מה דווקא על הסנטר הקרואטי, החיילים הממושמעים של פשיץ' הזינו כדור אחר כדור (אחר כדור) לטומיץ', והוא סחט עבירה אחר עבירה (אחר עבירה) ממספר 15 האומלל.
מכבי תל אביב לא הפסידה לברצלונה בגלל אותה דקה מוזרה ברבע הראשון. כשכהן ירד לספסל, היא אפילו הוליכה 6:7. אבל לפעמים, מהלך אחד מלמד כל כך הרבה.
עוד בנושא
מכבי תל אביב הובסה 74:58 בברצלונה וירדה למאזן 4:1 ביורוליג
טיוס: "צריך לעשות עבודה טובה יותר בלהשיג סלים קלים אחד לשני"
אמש ביורוליג: צסק"א מוסקבה גירדה ניצחון על אולימפיאקוס ובלאט
2.
כשנשאל בסיום על ידי עיתונאי קטאלני מה היה המפתח לתבוסה, השיב ספאחיה בפשטות כי "ברצלונה קלעה 25 נקודות ברבע השלישי ואנחנו רק שבע". קשה להתווכח עם קביעתו המלומדת, אבל מבט נוסף על האירועים בעשר הדקות הללו מעלה תמונה עגומה - שמסבירה היטב איך זה קרה ומבהירה עד כמה עמוק היה אובדן השליטה של המאמן במהלך הקריסה.
* 17 התקפות היו למכבי במהלך הרבע השלישי, ובאף אחת מהן לא נוצר מצב שכל חמשת השחקנים שעל הפרקט נגעו בכדור. בשלושה פוזשנים נגע רק שחקן אחד, בשמונה פוזשנים נגעו שני שחקנים, בארבעה פוזשנים נגעו שלושה שחקנים, ובשני פוזשנים בלבד נגעו ארבעה שחקנים.
* בדרך לרבע השני המצוין, שבו ניצחו 16:21, נהנו הצהובים מ-14 נקודות שייצרו אלכס טיוס וג'וני אובריאנט (6 מ-8 מהשדה יחד). ברבע השלישי חיברו השניים שתי נקודות בלבד, ופגעו ב-1 מ-5.
* למה זה קרה? בין היתר, כי מבין 17 ההתקפות - רק שתיים הגיעו לפואנטה שבמסגרתה שחקן זרק מתוך אזור הצבע (באחת מהן היה זה בכלל דיאנדרה קיין, שסחט עבירה כדי להחטיא פעמיים מהעונשין).
* בשש התקפות נקלעה מכבי למצב שבו היא לקחה זריקה תחת הלחץ של סוף שעון ה-24; ארבעה כדורים נזרקו מחצי מרחק, ועוד שניים הושלכו מהשלוש. רק אחד מכל אלה הסתיים בסל.
* ולסיכום, הרבע השלישי במספרים: 2 מ-7 לשתיים, 1 מ-6 לשלוש, 0 מ-2 מהעונשין, אסיסט בודד, שלושה איבודים, 9:4 בריבאונדים, 1- לעומת 33 במדד, וכן, כפי שהסביר המאמן, 25:7 בנקודות.
או.קיי, עכשיו התזה של ספאחיה מובנת.
3.
יש, כמובן, גם נסיבות מקילות. בלי טאריק בלאק, וכשסקוטי ווילבקין מוגבל כל כך, מכבי תל אביב לא באמת אמורה לנצח בפאלאו בלאוגראנה - הגם שבארסה אינה מרשימה בעליל. אלא שזה חלק מהבעיה של האלופה הישראלית: הרי היא לא באמת הייתה אמורה לנצח גם באואקה ובהיכל השלום והאחווה, וגם ההפסד הביתי לצסק"א מוסקבה נלקח בחשבון מלכתחילה. הכל הגיוני, הכל צפוי, הכל לגיטימי. כך תהיה גם ההדחה.
בעונה שעברה לא הספיקו לצהובים ניצחונות על חימקי מוסקבה (בחוץ), ריאל מדריד ופנרבחצ'ה (בבית) כדי להתברג בחצי העליון של הטבלה; לפני שנתיים לא הועילו להם ניצחונות על אולימפיאקוס (בחוץ) ופנרבחצ'ה (בבית ובחוץ) כדי להיחלץ מהתחתית. אחרי פתיחה לא מפתיעה של 4:1, המשתווה לשיא השלילי של המועדון בתולדותיו, נדרשות תוצאות בלתי צפויות כדי לעשות משהו מיוחד, או לפחות להיאבק על הכרטיס לשלב הבא.
למשל, ניצחון על הבלאנקוס בתל אביב בשבוע הבא.