פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      • סיכום
      • טבלאות

      לשחק 11 דקות, לנצח 11:31: כשג'ייק כהן יצא מאזור הנוחות

      הישראלי כבש את הלבבות בהיכל, אבל כשמכבי תל אביב שוב עמדה להסתבך הפציע פייר ג'קסון - האיש שהיה שווה 41 נקודות לערב לו היו משחקים רק ברבע הרביעי. מה ההבדל בין ז'ולבה לפסקואל, מי החזיר את ברצלונה לימי צ'יימברס ומדוע הצהובים צריכים להביט במראה ולהתגאות?

      לשחק 11 דקות, לנצח 11:31: כשג'ייק כהן יצא מאזור הנוחות
      צילום ועריכה: קובי אליהו

      לעמוד הפייסבוק של אהרל'ה ויסברג

      1. סולם ג'ייקוב

      11 דקות ושמונה שניות בילה ג'ייק כהן על הפרקט ביד אליהו, וזה בדיוק היה הערב שעליו חלם מאז ויתר על אזור הנוחות באשדוד לטובת אתגרי היורוליג בימי חמישי. זו לא הייתה רק ההקפאה שהסתיימה אחרי שלושה שבועות. אלה לא היו גם שמונה הנקודות שקלע או אפס ההחטאות שרשם, ואפילו לא 11 אלף האוהדים שקראו בשמו בהתרגשות. כדי להמחיש עד כמה היה זה הערב של כהן, מספיק להביט בנתון הבא: ב-11 הדקות ששיחק, הביסה מכבי תל אביב את ברצלונה 11:31.

      והוא לא היה לבד. נתח הדקות של ארט פראחוסקי עמד על יותר מ-26, דבר שלא קרה מאז ימי קאזאן העליזים. הסנטר הבלארוסי, שעל פי פרסומים זרים לא עלה למטוס בכיוון אחד רק בגלל שלא נמצאה לו קבוצה חלופית, חיבר משחק שלישי ברציפות בדאבל פיגרס, תוך שהוא פוגע בתקופה הזו ב-17 מ-25 מהשדה.

      ואם השניים הללו ניצלו את הרכות הזועקת של ברצלונה בצבע (להלן: אנטי טומיץ'), אז דווקא ביום קליעה חלש יחסית הפגין נוריס קול את אחת מהופעות האול אראונד הטובות שלו במדים הצהובים. בפעם השנייה העונה, ולראשונה זה שלושה חודשים, הוא חצה את רף חמשת הריבאונדים וחמשת האסיסטים באותו משחק, ובפעם השנייה העונה הוא גם הצליח להעביר ערב שלם מבלי לאבד כדור. הגארד שיחק 27 דקות, ובמהלכן טיילה מכבי ל-48:73. ב-13 הדקות שסופסל, היא הפסידה 34:21.

      אבל גם כשהשלושה הללו קרובים לשיאם, וכשהיריבה שמנגד נמצאת בשפלותה, היה מהלך אחד - לא טבעי, לכאורה - שהציל את נבן ספאחיה מערב ארוך ומייגע.

      ג'ייק כהן שחקן מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
      יצא מהקפאה. ג'ייק כהן (צילום: ברני ארדוב)

      2. לעלות כמחליף בדקה ה-30

      ארבעה משחקי בית היו למכבי תל אביב בששת השבועות האחרונים, וכל אחד מהם התפתח בדרך אחרת: היא הפסידה במפתיע למלאגה, חוללה מהפך דרמטי מול באמברג, ניצחה בקלות יחסית את הכוכב האדום בלגרד ומנעה הסתבכות מיותרת כשברחה לברצלונה. ארבעה משחקי בית, שלכל אחד החיים שלו, הדינמיקה שלו והייחודיות שלו. רק דבר אחד לא השתנה, ונותר כעוגן קבוע של יציבות - ההתעוררות של פייר ג'קסון ברגעי הסיום.

      ההספק שלו בשלושת הרבעים הראשונים:
      65 דקות. 24 נקודות. 4 מ-17 לשתיים. 3 מ-11 לשלוש. 25% מהשדה.
      ותרומתו ברבע האחרון:
      36 דקות. 41 נקודות. 2 מ-6 לשתיים. 9 מ-16 לשלוש. 50% מהשדה.

      אתמול, יותר מתמיד, הוא הוכיח שכבר אין לו מה להוכיח, כמו ההוא שרצה לשחק באירופה או בספרד. אחרי 30 דקות, כשבארסה נוגסת שוב ושוב בהפרש ומגיעה עד 65:61, עמד ג'קסון על שלוש נקודות, סל בודד מהשדה, אפס אסיסטים, ארבעה איבודים ומדד שלילי. מאותו רגע ועד לסיום הוא קלע עוד 15 נקודות, ירה ארבע שלשות (כפול מהממוצע שלו במשחק שלם), הוסיף שני אסיסטים ואף לא איבוד אחד.

      אלמלא החזרתו של ג'קסון לפרקט בתחילת הרבע הרביעי, בניגוד מוחלט לכל ההתרחשויות שנראו עד אז על הפרקט, נותר רק לדמיין היכן (אם בכלל) היה נעצר מסע הקאמבק של בארסה.

      פייר ג'קסון שחקן מכבי תל אביב (ברני ארדוב)
      מי יודע איך זה היה נגמר בלי פייר ג'קסון (צילום: ברני ארדוב)

      3. בין מסינה לשאראס, בין פסקואל לז'ולבה

      אבל איזה קאמבק, ואיזו ברצלונה. האמת היא שזה די עצוב לראות אלופה בדימוס כבולה וכבויה כל כך. קבוצת הפאר הקטאלנית הפכה לקורבן של עצמה: היא כל כך משוועת למהפכה, וכל כך ברור לה ששרונאס יאסיקביצ'יוס צריך להיות האיש שיוביל את המהפכה, עד שהיא משכנה את ההווה שלה רק כדי להגיע לקיץ בשלום.

      עשר שנים בדיוק חלפו מאז התייצבה בארסה למשחק יורוליג ללא מאמן מפוטר טרי (דושקו איבנוביץ'), כשהיא ממתינה למאמן קבוע שיגיע או לא יגיע בתום העונה (אטורה מסינה) ובינתיים מעמידה על הקווים מאמן זמני וחסר כל ניסיון. למאמן הזמני ב-2008 קראו צ'אבי פסקואל, ובבכורה שלו הוא דחף את שחקניו למשחק הגנתי קשוח ולניצחון לוחמני על אוניקאחה מלאגה 62:64. בסוף מסינה לא בא - ואל תתפלאו, אגב, אם גם שאראס ינחת הקיץ בכלל בצסק"א מוסקבה - ופסקואל הפך בעצמו למאמן הקבוע במשך שש שנים רצופות, לאלוף היורוליג ולאחד מאנשי המקצוע המוערכים ביבשת.

      אלא שהפעם כל זה לא עומד לקרות. התצוגה ההגנתית של אלפרד ז'ולבה ושחקניו הייתה מעט פחות הרואית. 94 נקודות קלעה מכבי תל אביב - דבר שלא הצליחה לעשות ב-23 המפגשים האחרונים עם בארסה, מאז ה-0 מ-14 של טום צ'יימברס בשלהי 1995. כן, 94 נקודות ספגה ברצלונה - נתון שאפילו בגרסתה הנוכחית אינו שכיח. זה קרה לה בפעם האחרונה ביורוליג לפני 15 חודשים, בתבוסה 102:63 לריאל מדריד שסימנה את תחילת הקריסה שלה.

      שרונאס יאסיקביצ'יוס מאמן ז'לגיריס קובנה (GettyImages)
      יוביל את המהפכה בברצלונה? שאראס (צילום: GettyImages)

      4. מאנטה טומיץ' לאנטי טומיץ'

      במכבי חששו לפני המשחק בעיקר מהמצ'אפ הבעייתי עם ראקים סנדרס. הם זכרו היטב כיצד הפורוורד הפיזי והאתלטי פתח במו ידיו את המבערים במפגש בין הקבוצות בסיבוב הראשון (איך אפשר להפסיד לקבוצה הזו ב-22 הפרש, איך?), ושיסו בו את האיש למשימות הגנתיות מיוחדות. דיאנדרה קיין, שרגיל לקבל את האתגרים הקשים ביותר מעמדות הגארד - ע"ע לוקה דונצ'יץ' וננדו דה קולו - מצא את עצמו בנחיתות פיזית ועמד על האותיות כבר בשניות הראשונות של המשחק.

      זה עבד היטב. סנדרס, שקלע שש שלשות והחטיא ארבע זריקות לאורך כל הערב בברצלונה, התפתה לקחת את קיין ללואו פוסט. הוא ספג שני גגות ועמד על ארבע החטאות מהשדה כבר אחרי דקה.

      על פטרי קופונן, שקלע 20 נקודות במשחק הראשון בין הקבוצות (4 מ-4 לשלוש), החליט ז'ולבה לוותר מראש. "הבעיה שלכם היא שאתם יותר מדי שחקנים, ואני מתכוון לקצר את הרוטציה", הסביר השבוע לחניכיו הזמניים באימון. "בכל משחק שאני אאמן יהיו שניים או שלושה שלא ישותפו".

      לרגע נדמה היה שכל הקלישאות על אפקט הזעזוע שוב מוכיחות את עצמן. ברבע הראשון ירתה ברצלונה חמש שלשות, שנקלעו על ידי חמישה שחקנים שונים, ובסיום המחצית הראשונה היא עמדה על תשעה אסיסטים ואפס איבודים. אבל זה עדיין לא הספיק. כי בזריקות מתוך הצבע היא פגעה באחוז מזעזע של 6 מ-18, ומנגד חגגו הצהובים עם 15 מ-25 לשתיים.

      למה? כי להלן, ולעיל, כאמור, אנטי טומיץ'. אנטה טומיץ', שהיה אחד הסנטרים הטובים והבולטים באירופה עד לפני שנה וחצי, השמיע סימני התאוששות בשבועות האחרונים. מאז הושבת קווין סראפן, הקרואטי שידרג עצמו מ-6.7 נקודות ו-4.1 ריבאונדים בערב ל-15.2 ו-7.7 בהתאמה, אבל שלא במקרה - מאזנה של הקבוצה עמד על ניצחון בודד לעומת שלושה הפסדים. כי הוא נרפה, כי הוא לא שומר, כי הוא לא מסוגל להשפיע עד כדי כך שישנה את המשחק וכי הוא כבר לא באמת שייך לרמות הללו כנראה.

      שחקני מכבי תל אביב פייר ג'קסון, ארט פראחוסקי (ברני ארדוב)
      גם מה שיש אינו מובן מאליו. שחקני מכבי תל אביב, אמש (צילום: ברני ארדוב)

      5. להסתכל על ברצלונה ומילאנו, ולהתגאות

      מכבי תל אביב לא הייתה רחוקה מלהסתבך, והבעיות ההגנתיות שלה שוב בלטו לעין. שוב היא ספגה 13 שלשות ב-45 אחוזים, ושוב הסנטר היריב העמיד מספרים נאים (טומיץ', חרף כל הבעיות, הגיע ל-14 נקודות ולמדד 16). אבל היום, כשהיא צועדת ביתרון של שתי נקודות על פני באסקוניה - ויודעת שניצחון ביתי של ז'לגיריס קובנה על חימקי מוסקבה יעלה אותה הערב למקום השביעי, היא יכולה להביט במראה ולהיות מרוצה מהדמות שנשקפת ממנה.

      שלוש אימפריות יצאו לקיץ האחרון אחוזות טראומה מהעונה החולפת; כולן השקיעו כספים, משאבים ומאמצים בניסיונות השיקום. ברצלונה וארמאני מילאנו הצליחו איכשהו לדרדר את עצמן עוד יותר, ורק מכבי שבה להיות קבוצת יורוליג לגיטימית. אולי זה לא יספיק כדי לחזור לפיינל פור ולהתברג שוב בצמרת הגבוהה, אבל גם מה שיש אינו מובן מאליו.

      יורוליג 2017/18

      קבוצה סלים
      1 צסק"א מוסקבה 30 24 6 2389-2685 54
      2 פנרבחצ'ה/אולקר 30 21 9 2255-2421 51
      3 אולימפיאקוס פיראוס 30 19 11 2302-2335 49
      4 פנאתינייקוס אתונה 30 19 11 2325-2368 49
      5 ריאל מדריד 30 19 11 2400-2582 49
      6 ז'לגיריס קובנה 30 18 12 2416-2446 48
      7 באסקוניה 30 16 14 2373-2487 46
      8 חימקי מוסקבה 30 16 14 2352-2338 46
      9 מלאגה 30 13 17 2463-2395 43
      10 מכבי תל אביב 30 13 17 2530-2440 43
      11 ולנסיה 30 12 18 2449-2360 42
      12 באמברג 30 11 19 2446-2309 41
      13 ברצלונה 30 11 19 2408-2452 41
      14 הכוכב האדום 30 11 19 2515-2333 41
      15 מילאנו 30 10 20 2576-2451 40
      16 אנאדולו אפס 30 7 23 2528-2325 37