יענקל'ה, צדקת, זה לא בשבילך: על מכבי חיפה שאחרי עזיבת מו אלאך

בווידאו: הפגנת אוהדי מכבי חיפה נגד יעקב שחר

קצת אחרי חצות, ביום מסוים, אחרי הפסד מסוים של מכבי חיפה, נניח למכבי נתניה.

עלייה פתלתלה בדרך פרויד, הרדיו על 107.5.

"תודה שאתם איתנו בערב כואב זה. מי מכם שיש לו משהו להוריד מהלב, בכיף, עכשיו זה הזמן. כן, מעדכנים לי שיש איתנו מישהו על הקו. לילה טוב".

"היי, דולב. אם אפשר לקרוא ללילה כזה, 'טוב'. שוב הפסדנו, דולב, ועוד למי?!".

דולב: "מי איתנו, אם אפשר לשאול?".

"יקי".

דולב: "דבר אלינו, יקי, איתי באולפן נמצאים כרגיל יניב, איציק, תום, ליאב ודורון".

יקי: "אהלן לכולם. יניב, אוהב אותך".

יניב: "תודה, יקי. מעריך. אז מה אתה אומר?".

יקי: "מה אני אומר? אתם ראיתם את מה שאני ראיתי? פאקינג ברשצקי. ראיתם את זה?".

תום: "ראינו, יקי, נורא, זו לא מכבי חיפה שאנחנו רגילים לראות".

יקי: "כבר שבע שנים, רבאק, שבע שנים שאני בא, כמעט לכל משחק - כשאני לא בחו"ל. ומה?! מה אני רואה, קיבינימט. זו נראית לכם כמו קבוצה מאומנת?! זה סגל לצמרת?! איזה אדומים הם קיבלו, אני משתגע, נשבע לכם. אתם לא מבינים כמה כואב לי".

איציק: "לכולנו כואב, יקי, ואני אומר - הגיע הזמן לשלוח את ההולנדים האלה הביתה!".

יקי: "שיעופו, נשבר מהם, באמת. בשביל מה אני משלם כל כך הרבה כסף? כל שנה נשבר לי הלב, באמת. אין להם מושג. אין. מביאים חברים שלהם, בלם שלא יודע לבלום, חלוץ שלא יודע לכבוש, נמאס לי מהם, כנראה שהולנדים וירוק זה לא הולך ביחד. הלוואי ומחר הם על טיסת KLM לסחיפול".

דולב: "מבינים ללבך, יקי, גם לנו קשה. אגב, אם אפשר לשאול, מה אתה עושה בחיים?".

יקי: "אני? אני נשיא".

דולב: "נשיא? של מה?"

יקי: "משהו בכדורגל. ועם מכוניות".

נכון, לא בטוח ששיחת טלפון כזו באמת התקיימה, סביר להניח שמעולם לא, אבל דבר אחד אפשר לומר: כבר שבע שנים שיעקב שחר מתנהג ומתנהל כמו מאזין שעולה לרדיו חיפה בחצות הליל, ושופך את הלב אחרי עוד הפסד כואב.

עוד בנושא

מו אלאך ביקש לעזוב את מכבי חיפה, מעמדו של פרד רוטן לא יציב
מכבי חיפה קיבלה החלטה עקרונית לא למנות בשלב זה מנהל מקצועי
בבית"ר: ניר קלינגר שוקל מערך של שלושה בלמים מול מכבי חיפה

ועכשיו, ברצינות: כל ביקורת שנכתבה או נאמרה על מו אלאך היתה במקום.

למנהל מקצועי, בטח בישראל, יש שתי מטרות שונות: הצלחה בטווח הקצר, והצלחה בטווח הבינוני-ארוך. הליגה פה לא קשה מדי, ולכן מכל איש מקצוע בקבוצה גדולה מצופה להצליח, או לפחות להשתפר, די מהר. אלאך, לפי אנשים שעובדים עמו, עשה הרבה דברים טובים בגזרת הטווח הארוך. בטווח הקצר הוא אכזב. הסגל לא מספיק טוב, בחירת המאמן נראית כבעייתית, ומכבי חיפה, גם אם זה בשל רצון לנקות ולהקנות יציבות, מאבדת ערך בכל משחק.

אתמול הודיעה מכבי חיפה על עזיבתו של אלאך. בין אם באמת עזב בעצמו ו/או סידרו לו מהלך של "ניפרד כידידים", המהות היא:

מנהל מקצועי לא יכול היה לנהל את מכבי חיפה. שוב.

לגבי אלאך - הקהל יכול להתעצבן, זו זכותו; אנחנו יכולים לבקר, זה תפקידנו. אבל שחר מינה את המנהל המקצועי הזה, ישב איתו, ריאיין אותו, קיבל אותו. קיבינימט, זה מה שאמר עליו בינואר, בעוד ראיון אימים שלו בערוץ הספורט:

"הבאנו מנהל מקצועי ברמה גבוהה עכשיו... הוא עשה עלינו רושם מאוד חיובי. בדקתי עליו... אחרי שנכווים, נזהרים. הדעות המקצועיות עליו וגם הניסיון שלו מוכחים... המנהל המקצועי הזה יכול לעזור לנו לצאת מהמצב הזה... ניתן לו את הזמן... אני מאמין בדרך שלו".

אלוהים ישמור, יקי. סליחה, יעקב.

בואו נעשה רגע סדר: בין מאמן למנהל מקצועי יש הבדל גדול, וגם ביחס אליהם במקרה של כישלון נקודתי. יחסית לזמן שניתן לו, רוטן כשל. אם הסמכות המקצועית העליונה חושבת שיש לפטרו, קורה, קרה, יקרה. אבל שחר, שטען רבות כי הוא לא מאמין בתפקיד המנהל המקצועי ולא חפץ בו - ממהר לשבור את העסק כבר פעמיים, וזה בלי לדעת מה לעזאזל קרה לטוני, קשבנו בספרד.

את כריסטיאן קרלסן הביא במאי 2016 על ראשו של מאמן מכהן, רוני לוי. ואז לוי פוטר, חודשיים לאחר מכן, ורנה מולנסטיין ההולנדי מונה, ואז מולנסטיין פוטר, לכאורה על הראש של הנורבגי, ועל חשבונו הגיע גיא לוזון. כה אמר קרלסן במאי 2017: "מולנסטיין הוחלף במאמן ישראלי אותו לא ממש הכרתי היטב, ובסופו של דבר מתברר כי הוא פועל ומתנהל לפי עקרונות שהם שונים לחלוטין ממה שראיתי בעבר, אז ברור שהסיטואציה כבר לא אידיאלית עבורי". המשמעות: לא המנהל המקצועי מינה את המאמן. פאק בהגדרת התפקיד, יעקב.

את אלאך הביא שחר באמצע העונה שעברה. מנהל מקצועי שמגיע בנובמבר? יאללה, זורמים. רק שהוא הגיע מעל מאמן שכבר היה במערכת, והמאמן - לוזון - פוטר, ואז אלאך בחר מחליף, ועכשיו, ככה מספרים, רצה להשאירו, ועזב בעצמו. מה שבטוח - גם אלאך לא הרגיש שהוא יכול לעשות את עבודתו. בא בנובמבר, הולך באוקטובר, ראיתם פעם מינוי כזה של תפקיד כזה?

כן, הכול היה ידוע, אבל קחו לעצמכם דקה ותקראו את שתי הפסקאות האחרונות שוב. יותר עקום מזה, זה ישר.

אפשר לבקר את אלאך, אפילו רצוי, אבל גם הוא הבין לאן הגיע, כשבראיון לוואלה! ספורט במרץ האחרון אמר: "קחו את שש-שבע השנים האחרונות - היו כאן תשעה מאמנים, 11 עוזרים, נעשו שינויים אפילו בצוות הרפואי, מעל 100 שחקנים הגיעו והלכו. אז יש בעיה במערכת".

אמת. כי כשממנים כל כך הרבה אנשים שונים וכולם נכשלים, מן הסתם האשמה היא בממנה. בין אם שחר עצמו טעה פעם אחר פעם, ובין אם יועצי אחיתופל לחשו על אוזנו, האחריות היא שלו. זו הקבוצה שלו, ובין אם אחת ממחאות האוהדים תצליח לחדור ותשכנע אותו למכור, כרגע המועדון ברשותו. וכל עוד המועדון ברשותו, הוא הכתובת, וחייבים להודות:

השנה היא 2018, ויעקב שחר פשוט לא טוב בזה.

אין דרך אחרת לכתוב את זה: הוא לא טוב בזה. ונכון, במבט לאחור רואים שקרלסן עשה טעויות, אלאך טרם הרים את המועדון, וגם שלל המאמנים שעברו מאז האליפות האחרונה לא הותירו חותם חיובי מדי. אבל אף אחד מכל אלה לא טעה כל כך הרבה כמו מי שמינה אותם. ואם תקחו את הסטטיסטיקה של החלטות שחר מ-2011 ועד היום, הנשיא על אחוזי הצלחה של קוטג'.

בעבר, בראיון אחר, זלזל שחר בג'ורדי קרויף, שכח את שמו במופגן, ושאל "מה הוא שווה בלי הכסף?". השאלה שיענקל'ה צריך להישאל היום היא:

"מר שחר, מה אתה שווה עם הכסף?".

גם קרויף נכשל בשלהי הקדנציה שלו, ומכבי תל אביב שלו הידרדרה, וכדי להחזיר אותה הבוס מיטש גולדהאר עשה מהלך. גם הקנדי טועה, וגם בו יש חסרונות, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת ממנו - יש לו דרך, יש לו חזון. כשדיברנו איתו באיצטדיון רמת גן אחרי האליפות הראשונה ב-2013 הוא אמר שאליפות זה מרגש וטוב, אבל זה לא הכול. אותו מעניינת התרבות של המועדון, הצלחה מתמשכת. כששאלו אותו על צ'מפיונס, הוא דיבר על קביעות בליגה אירופית - "תרבות", חזר ואמר. וכשראה שזה לא הולך, כינס מסיבת עיתונאים ואמר לקרויף שלום, אבל יפה, ומכובד, ונתן לו לסיים את העונה. זה אולי פגע במאבק האליפות של הצהובים, אבל שוב, את גולדהאר לא מעניינות רק צלחות. הוא חושב מעבר. יש משהו שמנחה אותו, הוא מסתכל לאופק.

יעקב שחר של היום מצטייר כמו ההפך הגמור. אותו, כך נראה, מעניין רק העכשיו, רק מה חושבים האוהדים, מה מקלידים הכתבים, צלחות או לא להיות. ובינתיים, המצב במועדון בכי רע, בניגוד ל"הם מתל אביב", העסק שלו מתפורר ודולף, האוהדים כבר גמורים מרוב כאב וההתנהלות התקשורתית של הקבוצה - לא מוציאים שחקן להתראיין אחרי משחקים, מגיבים על כל שטות - מתאימה למחוזות הרבה יותר קטנים ומסכנים ממה שמכבי חיפה הזו אמורה להיות. ומרגיש, באמת שכן, שהקבוצה הזו, ה"אימפריה", מנוהלת מהרחוב. בואו נודה: הנרטיב "מכבי חיפה מנוהלת בצורה אירופית" הוא אחד השקריים בספורט הישראלי כרגע. מתקנים טובים, בגדים ממותגים ומשכורות בזמן זה מצוין, אבל זה לא הופך ניהול ל"אירופי". מכבי חיפה הזו היא כמו אישה מתבגרת שעשתה יותר מדי ניתוחים פלסטיים כי היא חשבה שזה יגרום לה להיראות צעירה יותר. בפועל, היא רק נראית קשישה יותר, מרירה יותר, חסרת חן לחלוטין.

לצד כל הביקורת, בדבר אחד שחר הוכיח שצדק לאורך כל הדרך: למכבי חיפה הזו, שלו, מנהל מקצועי זה לא מתאים. הוא 'ניסה' פעמיים, פעמיים זה היה עקום ופעמיים זה נגמר בתוך שנה - בפירוש לא זמן מספק כדי להעריך את פועלם באופן מוחלט. ליעקב של 2018 אין באמת דרך ולא חזון, ועל כן הוא לא יכול להעסיק אנשים שמחזיקים בכזו או בכזה.

אז כן, צדקת, מר שחר - מיצית את התפקיד הזה. הבעיה היא שבהיעדר סמכות מקצועית עליונה, כל האחריות שוב נופלת עליך. ואז, אחרי כל כך הרבה פיאסקואים מהדהדים, אתה חייב להבין את כל אלו שמתעקשים לשאול:

האם אולי, ובמלוא הכבוד וההערכה להיסטוריה - האם ייתכן שמיצית גם את תפקידך?

orenjos@walla.co.il