את הטור הזה ראוי להתחיל בהצהרה שעלולה לייתר את המשכו בעיני חלק מהקוראים: הפסד של מכבי תל אביב לצסק"א, בלי קשר לזהות המאמן או המאמנים על הקווים, הוא עניין כמעט מתבקש. לרוסים יש קבוצת על במושגים אירופאים. כמה מבכירי שחקניהם לא משחקים ב-NBA רק כי בחרו לא לשחק בליגה האמריקאית; ננדו דה קולו הוא ככל הנראה השחקן הטוב ביבשת; סרחיו רודריגס, שלקח יום חופש, הוא פנומן; קייל היינס ניסח מחדש את האופן שבו קבוצות אירופיות בוחרות שחקני פנים; קורי היגינס הפך איכשהו במדים האדומים לשחקן שלם וקטלני; והעומק מסביבם כמעט לא הוגן, גם כשהבחירה בשחקני הרכש בקיץ האחרון מסתמנת כלא מוצלחת. כשממול המארחת חסרה את ג'רמי פארגו, התחרות כמעט לא הוגנת. אפשר להיתפס לטון המעט לוזרי שהפגין נבן ספאחיה לפני המשחק, אבל המהפך בהתייחסות של מכבי תל אביב להפסדים - מניצחון בכל מחיר ל"עושים את המקסימום עם התקציב הבינוני שלנו" - הוא כבר היסטוריה.
עם זאת, אחרי שני הפסדים, אחד מול קבוצה שאמורה להתחרות במכבי על המקום בטופ 8 (כפי שהבהיר ההפסד של פנאתינייקוס במינכן אמש) ואחד מול אחת משתי הקבוצות הטובות במפעל, אפשר לקבל כבר אינדיקציות מסוימות ליתרונות ולחולשות של מכבי תל אביב העונה ולנסות להבין אם לקבוצה הזאת יש כלים להגיע לטופ 8.
עוד בנושא
מכבי תל אביב הפסידה לצסק"א מוסקבה 89:86 ונפלה למאזן 2:0
זוסמן "שמח על ההזדמנות", בלאק בטוח ש"המאזן ישתפר מעצמו"
נבן ספאחיה מרוצה: "זו הייתה סוג של הצהרה - עשינו צעד קדימה"
נתחיל בדברים הטובים: השיפור בעמדות 1 ו-5 הוא דרמטי. סקוטי ווילבקין, גם ביום קליעה בינוני, הוא נשק שהופך את החיים של כל מי שסביבו לקלים יותר. התפוקה ההתקפית של מייקל רול בשני המשחקים הראשונים, למשל, נגזרת גם מכך שבכל יציאה מחסימה יש לו מעט יותר ריווח ומעט יותר זמן כדי לפעול, בגלל תשומת הלב ההגנתית שניתנת לפוינט גארד שלצדו. אחרי ההלם בהתחלה, ספאחיה לקח פסק זמן, הזכיר לשחקנים למסור את הכדור מהצבע החוצה, והשלשות התחילו לעוף. זה לא היה מתאפשר בלי הנוכחות של ווילבקין על המגרש וההתנפלות עליו של צסק"א עם שני שחקנים בכל פיק אנד רול.
גם הנוכחות של בלאק בצבע דרמטית בהקשר הזה: הרכש מיוסטון הוא אומן פיק אנד רול, שיודע לנוע באופן כמעט מושלם לשטחים מתים של ההגנה או לנצל סוויץ' כדי לתפוס עמדה בצבע על שחקן נמוך. ההתקפלות של ההגנה לעברו מייצרת למכבי נשק שלא היה לה בעונה שעברה. ועל אף שקלויארו לא ימשיך בקצב של 16 נקודות למשחק ביורוליג, לפחות כרגע נחמד שבעמדה מספר 4 יש שחקן אינטליגנטי עם קליעה ומסירה, לראשונה מאז דיוויד בלו. מהלכים כמו השלשה של סקוטי ווילבקין ברבע השלישי, שהעלתה את מכבי ל-54:55, היו נדירים בעונה שעברה: פיק אנד פופ בין רול לקלויארו, כשהאחרון שחוסם מתגלגל לפינה, גורר אליו את השומר של רול, מוסר את הכדור חזרה ומתחיל הנעת כדור שמסתיימת בשלשה של ווילבקין. לדשון תומאס זה לא היה קורה.
בלית ברירה, צריך לדבר גם על הדברים הפחות מעודדים, כלומר הממש מדאיגים: ראשית, אף קבוצה בעלת יומרות ביורוליג לא מתבססת על שחקן אחד באופן שמזכיר את התלות של מכבי בווילבקין. אם פארגו לא יתאושש במהרה, יצטרך לנחות כאן מחליף עם יצירתיות ויכולת קליעה שעולות על אלו של דיאנדרה קיין - אם לדבר בעדינות. שנית, ג'וני אובריאנט. בהנחה שקלויארו יחזור לקרקע בקרוב, אינטליגנציית המשחק הנמוכה של אובריאנט, כלומר הסירוב שלו למסור גם כשסביבו שלושה שחקני הגנה, היא בעיה משמעותית. או במילים אחרות: גבר, תמסור. בעידן שבו כל זריקה מנותחת מכל הכיוונים, שחקנים אנוכיים כמותו הם נחלת העבר, באירופה וב-NBA. כרמלו אנתוני, אחד מבוחרי הזריקות הגרועים ב-NBA, לא מרשה לעשות מה שאובריאנט עושה. אם הזר שעושה את צעדיו הראשונים באירופה לא יתחיל להפנים את עקרונות הכדורסל הקבוצתי, הנזק שהוא יגרום בכל דקה על הפרקט עצום - וזאת למרות כישרון (התקפי) לא מבוטל.
עם זאת, הבעיה של מכבי, גם בעונה שעברה, לא הייתה התקפית. בכל אחד המשחקים הראשונים ספגה הקבוצה של ספאחיה 89 נקודות. אזכורו של המאמן כאן לא מקרי או קטנוני, אחרי עונה שבה קבוצתו הייתה מזעזעת, לא פחות, בצד הפחות סקסי של המגרש. לא נעים לומר, אבל מכבי פשוט לא מאומנת מספיק טוב בהגנה.
זה מתחיל בציוותים ההתחלתיים - מייקל רול, מגן שמאוד משתדל אבל עם רגליים שלא תמיד נענות לאתגר, פשוט לא מסוגל לשמור על ננדו דה קולו, שחגג עליו בתחילת המשחק. זה נמשך בטיולים לצבע, גם בהתקפה המסודרת של צסק"א וגם בהתקפה המתפרצת.
עוד נקודה תמוהה: מכבי הביאה שמירה כפולה מכיוון הקו בכל פעם ששחקן אורח קיבל כדור באזור הצבע, גם אם היה מדובר בדניאל האקט. רוב המאמנים מעדיפים היום להסתכן בשתי נקודות בפנים במקום להסתכן בהוצאת הכדור החוצה, אבל משום מה הקרואטי לא נמנה עליהם כרגע. עם זאת, דווקא כשדימיטריס איטודיס החכם שלח את היגינס לטחון את ווילבקין עם הגב לסל ברבע האחרון, להוציא ממנו עבירה אחרי עבירה ולהביא להוצאתו בעבירה חמישית, השמירה הכפולה בוששה לבוא. מה ההיגיון? לא ברור.
הבעיה המרכזית היא שספאחיה לא מנהל כל פוזשן הגנתי ונראה שהירידה לפרטים רחוקה מלהיות אידיאלית. כמה דוגמאות מהרבע האחרון: 6:44 דקות לסיום, דה קולו דפק שלשה על הפרצוף של אלכס טיוס, שנתקע עליו בירידה להגנה. כשספאחיה לקח פסק זמן, במקום לסדר את הגנת המעבר ולוודא שגארד זריז ישמור על שחקן ההתקפה הטוב ביותר של היריבה, הוא נזף בסנטר שלו שלא הרים יד על הזריקה של הצרפתי. התוצאה: ממש מעט לאחר מכן, 4:51 דקות לסיום ליתר דיוק, מכבי לחצה את הרוסים על כל המגרש, באופן מאוד לא מרשים; קייל היינס כדרר, ובלאק שמר אותו במקום לעוף אחורה לרחבה; פיק אנד רול שבו דה קולו חוסם להיינס בחצי המגרש מעבר לקו מחצית המגרש הוביל לחילוף מיותר בין זוסמן לבלאק; בלאק הגבוה נתקע על דה קולו, שלקח אותו לליי אפ קל. שוב: מיסמץ' בהגנת המעבר. גם בהמשך, בכל פעם שהיה חילוף בין נמוך וגבוה על דה קולו - שחקני מכבי לא ניצלו מצבים שבהם הכוכב של הרוסים היה רחוק מהכדור ולא ביצעו חילוף חוזר, כשגארד חוזר לשמור על גארד וגבוה על גבוה.
ברמות הגבוהות, וכמעט מול כל קבוצת יורוליג, הטעויות האלו מסתיימות בנקודות מיותרות. עם אובריאנט או בלעדיו, אם פארגו יחזור או עם שחקן אחר במקומו - מכבי לא תהיה קבוצת טופ 8 אם לא תשפר את ההגנה שלה, ובאופן דרמטי. ספאחיה לא יכול לגשר על פערי כישרון מצסק"א או מריאל מדריד, ולמרות השיפור בסגל מכבי עדיין רחוקה מהצמרת האירופית. אלא שמאמנים נבחנים ביכולתם לשפר קבוצה במהלך העונה, לאתר נקודות בעייתיות ולפתור אותן. אם ספאחיה לא יצליח לעשות זאת העונה, ספק אם הוא ראוי להזדמנות נוספת.
