אדם אנאקון הופתע מאוד. זו היתה העונה הראשונה שלו בצוות הרפואי של פיניקס סאנס, וברופא ביתי שמבזבז זמן במשחק NBA הוא טרם נתקל. הוא התלבט אם לומר משהו.
הסאנס נאבקו בתחזיות הפסימיות של אותה העונה, ובמהלך הערב בפורטלנד נחתך גוראן דראגיץ' מעל הגבה ואלו בדיוק הרגעים בהם אנאקון, "אתלטיק טריינר" בעגה האמריקאית ו"ספורטתרפיסט/פיזיותרפיסט" בישראל, היה צריך לפעול. כשקורה משהו במגרש, זה הם. הוא פינה את הרכז לחדר ההלבשה, לשם הגיע הדוקטור הביתי כדי לתפור את העסק. במשחקי NBA נוכחים רופאים מטעם הקבוצה המארחת, והאורחת תלויה בהם. המשחק היה צמוד ודראגיץ' היה מהותי להמשך ועצבני באותה מידה. הסיבה - הרופא לא זז, כל תפר הרגיש כמו נצח. הוא הסתכל על אנאקון, כאילו רמז לו, והטריינר לבסוף אמר: "תוכל למהר, דוק? יש לנו משחק צמוד". כן, גם דברים כאלה קורים.
קצת יותר משלוש עונות העביר אנאקון עם הסאנס, לפני שעבר לחברה אחרת, ועם תואר דוקטור והרים של ניסיון וסיפורים - כולל עבודה בצמוד לאמארה סטודמאייר בהפועל ירושלים - הוא הגיע בשבוע שעבר כדי להשתתף ב"כנס הספורטתרפיה הראשון" של "הקריה האקדמית אונו", לרגל פתיחת התואר החדש הנושא אותו שם, תחום אותו נגדיר למען הפשטות כניסיון לייבא את מקצוע ה'אתלטיק טריינר' לישראל. "כבר קשה באמת להגדיר את המקצוע שלנו", אנאקון מודה בראיון לוואלה! ספורט, "כי אנחנו עושים הכול".
עוד בנושא
מחממים את הפרקט: 30 כתבות על 30 הקבוצות המתכוננות לעונה החדשה
ריצ'רד ג'פרסון הודיע על פרישה אחרי 17 שנים ב-NBA
מומחים בארה"ב: דני אבדיה עשוי להיבחר בטופ 5 בדראפט 2020
אנאקון, יליד לונג איילנד, לא ישכח את הצמרמורת הראשונה שה-NBA העבירה בו. "למען האמת", הוא מספר על כוס קפה קר בצפון תל אביב, "ההורים שלי היו יותר נרגשים ממני, אבל זה באמת עסק נוצץ. אתה מוצא את עצמך ב-2 בלילה במטוס מפואר, או עומד בעיגול האמצע באוראקל ארנה לקראת מפגש מול גולדן סטייט. יש רגעים שזה קופץ לך לראש, שאתה אומר 'לעזאזל, תראה איפה אתה', ואין ספק שהרגע החזק ביותר היה ביציאה מהמנהרה במדיסון סקוור גארדן. אני זוכר איך חשבתי 'ואוו, כמה אנשים יהרגו כדי להיום במקום שלי'. אתה ממש מקבל סטירה, מוציא אוויר, חושב כמה מזל יש לך. ואז המציאות מכה בך - יש לך עבודה לעשות".
עבודה שכוללת דיונים, ריבים ודרינקים עם סטארים כמו בלדסו, דראגיץ' והחבר'ה, שיחות עם נוביצקי ("הכי נחמד שפגשתי") וגם, בין היתר, לנסות להבדיל בין התאומים מרקיף ומרקוס מוריס, ששיחקו יחד בפיניקס במהלך הקדנציה של אנאקון. "הם נראים אותו דבר, מתלבשים אותו הדבר, מסתפרים אותו הדבר ויש להם את אותם הקעקועים", הוא אומר, "בשבועות הראשונים הצלחתי להבדיל ביניהם רק בזכות הנעליים".
היום אנאקון כבר לא ב-NBA. הוא עדיין עובד עם ספורטאים מהליגה וגם מה-NFL, אבל על בסיס אישי יותר, ובעיקר מתעסק בעבודה עם ילדים. השעות עם הסאנס היו קורעות, הטיסות שוחקות והוא לא רצה להיות מאלה שחיים את הילדים שלהם דרך פייסטיים ולא במציאות. החברה בה הוא עובד סידרה לו ג'וב ממושך עם סטודמאייר, כשזה הגיע להפועל ירושלים. אנאקון היה אמון על המעבר של אמארה לישראל, מבחינת כושר וכשירות. "חברתי, מקצוען, אכפתי", מחמיא אנאקון, "סטודמאייר הוא אחד האנשים שהכי טוב לעבוד איתם. עבדנו הרבה בארנה, על טכניקה, גמישות, חיזוק שרירים ספציפיים והתאוששות בין משחקים. זה היה בשיתוף פעולה מלא עם הצוות, והרעיון היה להעביר להם את המידע, כדי שיוכלו להמשיך גם אחרי שעזבתי".
"העבודה עם אדם זו היתה חוויה נהדרת עבורי", סטודמאייר מחזיר מחמאה. "הוא שולט בכל העניינים, בקי בחומר, מבין בכל מה ששחקן צריך כדי להגיע לעונה מוכן וחזק. כשרציתי להתכונן לעונה בישראל כמו שצריך, לעשות את המעבר, ההתאמות, הוא זה שעזר לי".
גם אמארה וגם בירושלים היו מרוצים משיתוף הפעולה. גם אנאקון.
"מה הכי בלט בעבודה בישראל?" שאלתי אותו.
"יש כמה הבדלים, בטח במתקנים", אמר. "בארצות הברית מוציאים על מתקנים ומשאבים סכומים אסטרונומים, לדעתי אפילו מוגזמים. ב-90% ממדינות העולם חסר מכשור למען בריאות ובטיחות השחקנים, אבל בישראל יש יכולת אלתור נהדרת. אתם באמת יודעים להסתדר טוב עם מה שיש".
אז מה הכי חסר?
"כשהגעתי לירושלים בקבוצה היה פיזיותרפיסט אחד במשרה מלאה, ועוזר. זה אדם וחצי על סגל של 12-15 שחקנים. ב-NBA לכל קבוצה יש ארבעה או חמישה אתלטיק טריינרס על 15 שחקנים. זה הבדל עצום וחשוב יותר מציוד. בכל מקום אליו אני מגיע זה הדבר הראשון שאני בוחן - כמה גדול הצוות".
הערת לירושלים בנידון?
"כן, אבל הם כבר ידעו. עכשיו למיטב ידיעתי הם כבר הרבה יותר מחוזקים בעמדות האלה".
פיניקס סאנס מחזיקה באחד הצוותים הרפואיים הכי איכותיים בליגה, וזה עניין ידוע. סטיב נאש וגרנט היל החמיאו למערך בנאומי הפרישה, שחקנים שסחבו פציעות הרגישו טוב יותר במדבר. אנאקון הצטרף כאיש צוות רביעי תחת הבוס ארון נלסון. הוא היה אחראי על חמישה שחקנים, בכל יום היה צריך לתשאל ולחקור את מה שהגוף שלהם מרגיש, להציע תרגילים, לחלק עומסים ולדווח הלאה, למאמן ג'ף הורנסק - במקרה ששחקן מסוים צריך הנחת דקות או פטור מאימון קליעות. "הרי אם שחקן עומד להתפרק, זו האחריות שלנו למנוע את זה. להגיד למאמן 'אם הוא ימשיך ככה, הפציעה תגיע'. מה שאהבתי אצל הורנאסק: הוא תמיד הקשיב".
התחום בעלייה, במכשור, במידע, במודעות. סוגי טיפול, נהלי שיקום, אימונים בבריכה כשיש שני משחקים ביומיים. כשמדובר בכל כך הרבה מיליונים, צריך לעשות הכול כדי לשמור עליהם בריאים. "בכנס בקריה האקדמית אונו נפגשתי עם איש מקצוע שעבד בניו יורק ג'טס, והוא סיפר לי שבמשחק פוטבול רגיל נמצאים באיצטדיון 29-30 אנשי צוות רפואי".
כששאלתי אותו על קרע ברצועה, פגיעת ACL, הוא אמר: "יש דרכים למנוע את הפציעה הזו, יש תוכניות, אבל אתה יכול לכתוב את תוכנית המנע הכי טובה שיש, ואם אתה איש מקצוע אחד בקבוצה של 15-20 ספורטאים, זה לא יעזור". ולתשומת לב הקורא מיגל ויטור, אם כבר קורעים רצועה, אנאקון ממליץ אך ורק על ניתוח. "הברך חייבת להיות יציבה, ולא לנתח זה כאילו תיקח עץ ותכרות לו חצי מהשורש. אם אתה רוצה להתחרות ברמה הכי גבוהה, תנתח, זו ההמלצה שלי".
עונה חדשה אוטוטו נפתחת, ובגלל מכת הפציעות יש דיון לגבי מספר המשחקים שצריך לקיים בעונה סדירה. איפה אתה עומד?
"60 משחקים ופלייאוף לכל היותר. 82 זה יותר מדי. הליגה הוסיפה שבוע, ריווחה את הלו"ז, ועדיין, זה לא בריא לשחקנים. אם היו מקצרים את העונה היתה נחסכת כמות פציעות של 20%. זה המון. אבל הכול זה כסף. השחקנים האלה נשחקים עוד לפני שהם מגיעים לליגה. בהערכות שלנו לדראפט נדהמנו לגלות עד כמה 'עשירים' התיקים הרפואיים של המועמדים שלנו, כמה פציעות הם כבר עברו. אם היית שואל שחקנים במהלך העונה, ומכריח אותם לענות לך בכנות, הם היו אומרים 'זה יותר מדי, אני מטוגן מהעומס הזה'".
orenjos@walla.co.il
