מי שמנסה להבין את מסע החיים הייחודי של פיוטר ז'לינסקי להצלחה, צריך לחזור לילדות שלו, ולהחלטה הדרמטית של הוריו - להקים בביתם בית מחסה לילדים. ביאטה ובוגוסלאב ז'לינסקי העניקו מקלט חם לילדים ממשפחות הרוסות, לנערים שסבלו מאלימות של הוריהם, לבנים ובנות להורים אלכוהוליסטים, לילדים שהוזנחו או למקרים קשים דומים. הבית שלהם היווה קן זמני עבור אותם ילדים, שנלקחו מהוריהם על ידי המשטרה והשירותים הסוציאליים, ותפקידם היה לעזור להם ולהעלות אותם על המסלול.
ב-2002, כשפיוטר בן 8 בלבד, משפחתו אימצה ארבעה ילדים כדי להציל אותם ולהעניק לכם חוויה של בית וחום. פיוטר עצמו, שבתחילה אהב מאוד את הרעיון, התקשה פתאום לקבל את הפלישה למרחב האישי שלו. הוא סירב לקבל את חלוקת המשאבים הביתית עם ארבעה ילדים זרים, שהתווספו לשני אחים גדולים יותר שכבר היו לו. זה גרם לו לסמן את הטריטוריה שלו בבית בצורה ממשית: הוא החל להדביק דפים עם הכיתוב "ארון הבגדים של פיוטר", "השולחן של פיוטר", "הצעצועים של פיוטר" וכו' על כל החפצים בבית.
מאז 2002 למעלה מ-40 ילדים עברו תחת משפחת ז'לינסקי, שממשיכה לטפל בהם עד היום במסירות אין קץ. יהיה נחרץ מדי להניח שבגלל זה ז'לינסקי הצעיר חיפש את המרחב הבטוח שלו במגרש הכדורגל, אבל כך או כך, כיום הרווח הוא כולו של נאפולי, שנהנית משירותיו של הכוכב הפולני, שאט אט כובש את הסרייה A.
עוד בנושא
מוריניו שוב תוקף את שחקניו ומגיב לשריקות הבוז: "אני בעד חופש הביטוי"
הערב: ליברפול הלוהטת תשחק מול נאפולי (22:00, 5+)
יורגן קלופ: "אנצ'לוטי שועל ותיק, כל דבר שהוא אומר זה חלק מאסטרטגיה"
ילד, אתה שמאלי או ימני?
ז'לינסקי הוא בנו של כדורגלן עבר לא מוצלח במיוחד, ששיחק בגרמניה בקבוצת החובבים אס.גה לוטגן דורטמונד. אחת הגאוות הגדולות ביותר של האב הוא משחק אימון שקבוצתו קיימה מול בורוסיה דורטמונד הגדולה של 1997 (שזכתה בליגת האלופות) והובסה שם רק 11:0 אחרי הנחה. אחרי הקריירה שלו ככדורגלן, חזר בוגוסלאב לפולין, והחל ללמד את בניו - פאבל, תומאש ופיוטר - כדורגל. פאבל יצא שחקן לא רע ועד היום הוא משחק בליגה הראשונה בפולין במידז' לחניקה, ותומאש בעיקר שיחק בליגות הנמוכות. הילד השלישי ייצא כוכב.
שלושת האחים התחילו את הדרך באורזל זאבקוביצה המקומית, שמתחם האימונים שלה היה במרחק של 15 דקות הליכה מהבית. אחד הדברים שהאב לימד את פיוטר היה לשלוט בכדור בשתי הרגליים, דבר שמהווה יתרון משמעותי במשחק שלו עד היום. הוא תמיד נהג לשחק עם ילדים מבוגרים ממנו, כשהוא מחפה על החולשה הפיזית הבולטת שלו בעזרת טכניקה נהדרת והרבה בגרות וחוכמה. פיוטר החל את צעדיו הרציניים בזאגלייבי לובין, שם גם משך את תשומת לבם של מועדונים כמו באייר לברקוזן (לפיוטר יש תמונה איקונית עם אביו, אחיו ורודי פלר), ליברפול ופיינורד, אבל ההורים רצו שיישאר קרוב הביתה. בגיל 17 הוא פרש כנפיים, ועבר לאודינזה האיטלקית, לעולם הגדול.
"פיוטר ז'לינסקי בחר בדרך שונה מאשר הדרך הרגילה בפולין", אומר העיתונאי הפולני מיכל בוסק, "הוא לא שיחק בליגה הפולנית כי עבר לאודינזה כבר בגיל 17. רוברט לבנדובסקי למשל היה מלך השערים בליגה הפולנית ושיחק המון בלך פוזנן לפני שעבר לדורטמונד. לפיוטר אין את ההרגלים והמנטאליות של שחקנים באקסטרהקלאסה (הליגה הפולנית) ולכן הוא מסתדר טוב כל כך באיטליה". ז'לינסקי הגיע לסרייה A עם הרבה תקוות. "הוא היה כל כך טוב שאפילו לא הבחנתי אם הוא שמאלי ברגל או ימני", סיפר הסקאוט של אודינזה באותה תקופה, אנדראה קרנבאלה, "כישרון טהור עם הרבה קלאס בצורה שבה הוא נע על המגרש. הוא היה הכי צעיר מכולם, אבל בלט מעל כולם".
מה התחנה הבאה?
משפחת ז'לינסקי קיבלה המלצות חמות על אודינזה כמועדון בעל מסורת של פיתוח שחקנים צעירים, אבל הוא לא הירבה לשחק במדיה, וב-2014, אחרי שנתיים, הושאל לאמפולי, אותה אימן אז לא אחר מאשר מאוריציו סארי. שנתיים אחרי זה, ב-2016, אותו סארי בדיוק יתעקש לרכוש את הפולני לנאפולי תמורת 14 מיליון יורו. זה קרה למרות התעניינות וחיזורים רבים מצדו של יורגן קלופ, שרצה מאוד להביא את השחקן הצעיר לליברפול. קלופ היה אותו אחד שהביא בזמנו את רוברט לבנדובסקי מפולין וגם קיבל המלצות חמות על ז'לינסקי משני שחקניו לשעבר - לוקאש פישצ'ק וקובה בלאשצ'יקובסקי. קלופ הצליח אפילו להביא את ז'לינסקי ואת סוכנו לאנגליה, אבל הנחישות של סארי - שטען כי ז'לינסקי הוא "קווין דה בראונה הבא" - הכריעה ודרבנה את בעלי נאפולי אורליו דה לורנטיס להוציא את הסכום הנכון ולהשתמש בקשרים הנכונים באודינזה כדי להנחית את השחקן בסן פאולו.
ז'לינסקי שיחק רוב הקריירה שלו כפליימייקר במרכז המגרש וכך עשה גם אצל סארי, שאהב אותו מאוד, אבל הוא לא בלט: מרבית הקרדיט והכדורים בקישור הלכו לכיוון של מארק האמשיק. בסך הכל תחת סארי ז'לינסקי רשם 72 הופעות ליגה - רק 32 פעמים בהרכב - כשהוא מספק תשעה שערים (כמעט כולם יפים) ועשרה בישולים. סארי נפרד ממנו בקיץ האחרון אחרי שנתיים משותפות בנאפולי וההגעה של קרלו אנצ'לוטי שדרגה אותו אף יותר. ז'לינסקי אמנם מוצב בצד שמאל, אבל הוא הרבה יותר דומיננטי העונה על חשבון האמשיק, כשרוב המשחק עובר דרכו, כולל צמד נפלא שהוביל את נאפולי מ-2:0 ל-2:3 מול מילאן. גם במשחק מול יובנטוס בשבת ז'לינסקי סיכן את השער של וויצ'ק שצ'סני ופגש את הקורה עם רגל שמאל הנהדרת שלו, שיכולה לייצר גם עוצמה, אבל גם רגש ודיוק.
היכולת הטובה שהוא מציג מתחילת העונה הציתה המון שמועות לגבי עתידו. לז'לינסקי יש חוזה בנאפולי עד 2021, ומתחילת העונה יש דיווחים על מגעים להארכת החוזה, אבל בשבועות האחרונים החלו דיווחים על התעניינות חוזרת מצד ליברפול, כשגם טוטנהאם, מנצ'סטר סיטי וריאל מדריד מעוניינות. השבוע עשו באנגליה 1 ועוד 1, או אולי אפילו יותר, אחרי הדיווחים שארסנל החליטה לא להאריך את החוזה של ארון ראמזי ולהיפרד ממנו. כל כלי התקשורת כמעט דיווחו שארסנל זוממת להחליף את ראמזי בז'לינסקי ובשל כך קטעה את המגעים עם הקשר הוולשי על הארכת חוזהו, מגעים שהתנהלו במשך חודשים ארוכים.
הערב הבלתי נשכח בנבחרת
למרות היכולת המעולה שהוא מציג מתחילת העונה ולמרות המחמאות הרבות שהוא מקבל מהתקשורת האיטלקית, משהו עדיין חסר אצל ז'לינסקי: ההצלחה בנבחרת. "הוא מוערך באיטליה הרבה יותר מאשר בפולין", אומר בוסק, "בדיוק כמו שהיה עם לבנדובסקי עד לפני כמה שנים. האנשים בפולין תמיד אומרים שהוא טוב יותר בקבוצות שלו מאשר בנבחרת ואף פעם לא מראה את כל הפוטנציאל הגדול שלו במדים הלאומיים".
ז'לינסקי לא היה יוצא דופן משאר הנבחרת הפולנית במונדיאל האחרון: ציפיות גבוהות ויכולת נמוכה מאוד. רוברט לבנדובסקי לא עשה כלום, כך גם ארקדיוש מיליק, גז'גוז' קריחוביאק, קובה בלאשצ'יקובסקי, קמיל גרוסיצקי ומי שרק תבחרו. ז'לינסקי היה טוב במוקדמות, אבל ממש לא הגיע לטורניר הגמר, זאת למרות שגרוסיצקי פרגן לו כשאמר: "פיוטר חושב מהר, יש לו טכניקה נהדרת, הוא יודע איפה לשים את הכדור תמיד, חוזה מה הולך לקרות ומוצא פתרונות כמו שחקן שח. הוא הכישרון הכי גדול בפולין".
ייתכן שהבסיס לכישלון בנבחרת היה אותו ערב מר מבחינתו בסטאד ולודרום ביורו 2016. ז'לינסקי פתח בהרכב במשחק האחרון של שלב הבתים מול אוקראינה והיה נורא ואיום. הוא הוחלף במחצית אחרי שרק השוער לוקאש פביאנסקי השלים פחות מסירות ממנו. ז'לינסקי, שמגיל צעיר היה ילד צנום, קטן מידות ורגיש, מירר בבכי בחדר ההלבשה. אלה היו הדקות הראשונות והאחרונות שלו באותו טורניר, בו פולין דווקא הייתה טובה ונעצרה רק ברבע הגמר.
אין כמו בבית
עם זאת, האהבה והחיבור שלו לפולין לא נפגמה, וגם אחרי כל ההצלחה, למרות כל הכותרות וההתלהבות סביבו, ז'לינסקי לא שוכח מה באמת חשוב לו בחיים ותמיד נשאר נאמן למקום ממנו הגיע. בנובמבר 2015 הוא רכש בית בעיר נעוריו על מנת להקים שם מרכז סיוע לילדים, ואחרי שנה בנה אחד נוסף. ז'לינסקי צייד את הבתים במוצרי חשמל, מחשבים, טאבלטים, קונסולות משחקים ועוד, ואף מקפיד לבקר את הילדים בכל פעם שהוא נמצא בפולין כדי לשחק איתם כדורגל, לבלות איתם ולספק להם חוויה ביתית ומיוחדת. את שם העמותה "פיוטר פן" הגה אביו של פיוטר.
האב, האם ושני אחיו של פיוטר עובדים שם ממש מסביב לשעון. "אנחנו מטפלים בהם כאילו היו הילדים שלנו", סיפר האב בוגוסלאב בראיון בפולין, "כשאחד הילדים חגג טקס בבית הספר, ואף אחד מקרובי המשפחה שלו לא הגיע לשם, אז כדי שהוא לא יצטרך להסתכל אל היציע ולראות שכל הספסל שלו ריק, כל משפחת ז'לינסקי התגייסה. גם פיוטר וארוסתו הגיעו. חשוב לנו מאוד שפיוטר לא ישתנה, שיישאר בדיוק כמו שהיה כשהוא עזב את הבית. הכי חשוב שיישאר צנוע. זה ממש לא מעניין שהוא מפורסם יותר או מרוויח יותר כסף".