מצבת הזרים: הקבוצה שממחישה את בעיית הזרים בכדורגל הישראלי

העובדה שעירוני קרית שמונה היא אחת היחידות שמנצלת כהלכה את מכסת הזרים שלה, כבר לא אמורה להפתיע אף אחד. לא מזמן היו אלה טיירה והאסלביינק, כעת אלו אחמדי, גרסיה ודיניז. זה לא מקרי, זו שיטה.

הסיפור של דיניז, אולי הבלם הכי טוב בליגה, עשוי להסביר זאת. איזי שרצקי צפה בבלם משחק בשוויץ ומיד פנה לשחקנים ישראלים שעברו בליגה הזו. הוא ביקש מהם להשיג לו חוות דעת ממקור ראשון. וכאשר קיבל אחת כזו ועוד טובה, הוא הפך את הבלם מעוד שם ברשימה לאחד המועמדים שלו להצטרף למועדון.

אותו דבר לגבי לוי גרסיה ו-ואלון אחמדי. שרצקי צפה בהם משחקים נגד מכבי תל אביב והפועל באר שבע באירופה, זכר אותם, והכניס אותם לפנקס שלו. הפנקס שלו כולל 6-7 מועמדים על כל עמדה, אבל אלו שעוברים את הסלקציה, זוכים לעשות זאת רק אחרי שצופים בהם במשחקים שלמים, יוצאים לעקוב אחריהם לא פעם, והכי חשוב - מקבלים עליהם חוות דעת ישירה. אולד פאשן, במובן הכי טוב שיש.

שיטת העבודה המנצחת של קרית שמונה בתחום הזה בולטת לעומת מה שקורה במועדונים הגדולים. שם קשה למצוא זרים שהם באמת ערך מוסף יוצא דופן. בהפועל באר שבע, שעדיין מסתמכת על אוגו, התרסקו כל כך הרבה פעמים עם הזרים, שהם חזרו להביא כאלה רק מהליגה. במכבי תל אביב עולים לפעמים למשחקים עם זר אחד בלבד, ובמכבי חיפה יש את מאנג'ק - קשר טוב אבל ספק רב אם הוא זר שישנה את הקבוצה הזו.

עוד בנושא

המשבר בבאר שבע: "בכר פשוט לא סופר את ממן ושהר"
במכבי תל אביב התאכזבו: "הפועל היתה נחושה יותר"
אורן יוסיפוביץ על ההחמצה של הפועל תל אביב בדרבי

ופעם, אתם בוודאי עוד זוכרים, היו זרים כאלה שמשנים קבוצה. היום, משום מה, הם הולכים ומתמעטים, ויש הטוענים שלמעט אוגו אין יותר כאלה. זהו. מאז שטוני וואקמה עזב, לא רק הפועל באר שבע נשארת מיותמת, גם צמרת הליגה שלנו. וזה מפתיע. מאוד מפתיע. כי שיטות העבודה כיום הן הכי מתקדמות שיש. בעזרת התוכנות החדשות ואתרי הסקאוטינג למיניהם, אתה יכול להכין קליפ מדויק של כל שחקן כמעט על פני הגלובוס. היום מאמן לא חייב שסוכן יביא לו קלטות ראשוניות על איזה זר בקרואטיה. הכל נגיש לו בלחיצת כפתור.

אלא שדווקא הקדמה הזו היא כרגע גם המכשול של מאמני קבוצות הצמרת. ההסתמכות שלהם על קליפים, או על נתונים כאילו חודרניים, מפספסת המון דברים שלא רואים על הנייר. מאמנים כבר לא יוצאים לעקוב אחרי זרים בחודשי החורף, וחלק מהסקאוטים שמעסיקות הקבוצות הגדולות הם לא ברמה המספקת כדי להתמודד עם המידע שמגיע אליהם.

לסוגיה הזו, אגב, יש הסבר אחר: יש הטוענים שבזמן שליגת העל החלה להתמכר לאתרי הסקאוטינג למיניהם והנתונים והקליפים שאפשר להוציא מהם, שאר העולם יצר מאיתנו פער עצום בתחום הזה. אנחנו עשינו צעד אחד קדימה, אבל המתחרות חמש. אם בשיטות הישנות היכולת שלנו לגנוב זר איכותי לצמרת הליגה היתה גבוהה יותר לעומת הליגות המקבילות, כעת המצב חמור יותר.

אפשר להתווכח איזו גרסה מדויקת יותר, אבל את הבעיה הזו אסור לטאטא מתחת לשטיח. קשה לראות אילו ישראלים יובילו את ליגת העל בעתיד. המחסור רק הולך וגובר. ובלי זרים משפיעים באמת, כאלה שמובילים קבוצות כמו פעם, נמשיך לקבל דרבי תל אביבי כל כך מבייש ומשחקי עונה ברמה של ליגת לאומית. נכון לעכשיו, מתברר, אין תחליף לשיטות הישנות בבחירת זרים. אין דרך טובה יותר להביא זר לליגה הישראלית מאשר אותם אינסטינקטים, ואותו מעקב שאפשר לראות בו פרטימיטיבי, לאור היכולת הטכנולוגית הקיימת בענף.

הנה, תראו את הזרים הנהדרים של הפועל חדרה. כמו ג'ון אוגו, הם באו קודם כל להתרשמות. גם ב-2018 זו עדיין אחת השיטות הכי יעילות לראות שחקני רכש ולחפש אצלם דברים שלא רואים על הנייר, או בסרטון של חמש דקות. נכון, עלולים לצחוק עליך כאשר כל הזרים שלך באים לסוג כזה של מבחנים. זה מה שעשינו עם חדרה. נחשו מי צוחק אחרון היום?

העובדה שדיא סבע הוחלף משחק שני ברציפות, לא אמורה לזעזע יותר מדי. אחרי הכל, סבע לא עשה הכנה אידיאלית לעונה הזו. הוא לא היה טוב בשני המשחקים האחרונים. והכי חשוב - עליו להבין שבקבוצה גדולה כמו הפועל באר שבע, המקום שלך תמיד נמצא בסכנה. אם לא תתאים את עצמך למציאות הזו, מהר מאוד תחזור לסבול מהדכאונות הישנים.

אלא שכאן גם חשוב לפתוח סוגריים. כאן חשוב לשים כוכבית: האתגר הזה הוא גם של המאמן. גם של ברק בכר. כל מה שנכתב למעלה יהיה תקף, אם מאמן הפועל באר שבע יידע לתת לסבע את התנאים המספיקים כדי להצליח. חרב החילופים היא לגיטימית, ובתנאי שידעת להשתנות ולבנות שיטת משחק שתבליט את הכוכבים שרכשת.

במקרה של ברק בכר, זהו אתגר כפול. אולי האתגר הכי גדול שלו העונה. לדעת להשתנות בשביל השחקנים. לדעת לשחק עליהם, לא להתבייש לשנות את הקבוצה בשבילם. לא פעם נדמה שהפועל באר שבע רק קונה, וקונה, וקונה, ומצפה מאותם שחקנים להתאים את עצמם אליה. מעטים השחקנים שבאר שבע מוכנה להשתנות בשבילם.

זו, אגב, אחת הסיבות שכל כך הרבה שחקני רכש שמגיעים למועדון מוצאים את עצמם בחוץ. ממהרים לוותר עליהם, ממהרים לשכוח מהם, והנה, אתה מחוץ לסגל. מי זוכר היום שתומאש פקהארט היה החלוץ שברק בכר רצה יותר מכל. קיץ שלם הוא רדף אחריו. אבל כאשר החלוץ הגיע לבאר שבע, הקבוצה בקושי שיחקה בשבילו. לא מספיק ניסתה להבליט את האיכויות המאוד ספציפיות שלו.

כעת יש לבכר כמה פקהארטים חדשים: סבע, האסלביינק, סאבו. בכר יצטרך להתגמש לא מעט כדי שהשילוב שלהם בסוף יעבוד, ולא רק לצפות שהם יתאימו את עצמם לשיטה ולדרך. יש דרך ביניים. בטח כאשר אתה מביא כוכבים. זו לא בושה לפעמים לשחק בשביל הכוכבים. זה לא הופך אותך למאמן קטן יותר. אלא למאמן גדול יותר.

מכבי תל אביב לא צריכה לקחת את הדרבי בתור סטיית תקן. הדרבי התל אביבי הוא אולי המשחק הכי חשוב והכי משקף שהיה לצהובים השנה. הוא החזיר לקיר את הכתובת שנמרחה שם אחרי ההדחה המפתיעה מהליגה האירופית: שום דבר לא יהיה לכם קל העונה. אתם לא כאלה טובים, אתה לא כאלה גדולים, ובכל פעם שתראו משהו כמובן מאליו, הוא יילקח מכם. בליגה האירופית מכבי תל אביב היתה בטוחה שהיא עדיין חברה קבועה בשלב הבתים. כעת המסר עובר לליגת העל: על אף החולשה של באר שבע, אתה צריכים לירוק דם כדי להחזיר את תואר האליפות אליכם. אתם לא מעל הליגה. זו הליגה שירדה מתחת לכם.

אין ספק שהחזרה של אלישע לוי לליגת העל מוצלחת יותר מרוב המאמנים הקודמים שנחתו מהנבחרת. בחירת הקבוצה שלו היתה נכונה למרות שלא היתה פופולארית, והגישה שלו למציאות החדשה בריאה וצנועה יותר. את ההשפעה של אלישע לוי על מכבי פתח תקוה כבר אפשר לראות: הקבוצה שלו לא נשברת, היא משחקת עם לא מעט אומץ, היא מבליטה צעירים, ואצלו יוסי בניון הוא מלך השערים הזמני של ליגת העל.

אבל כל זה צריך חותמת: וחותמת משיגים בטרנר. מול הקבוצה שויתרה עליך. אחרת, כל המיני-מחמאות האלה ישארו כהערות אגב.