1. בסוף החגים, כמו מגה חג, שיבץ הכדורגל הישראלי את עצמו. ראש השנה, כיפור, סוכות, שמחת תורה, וגולת הכותרת, "יום שני הגדול", "סופר מאנדיי", איך שתרצו לקרוא לזה. סוף סוף ספורט משתלב עם חג, כמו באמריקה, כמו בבוקסינג דיי, הכבישים ריקים, נוח להגיע, נגמרו החגים האמיתיים, זהו, משהו בטוח יקרה, מתחילה העונה. ואיזה ערב - לראשונה זה הרבה זמן הדרבי התל אביבי הגדול בסכנת באזז, מולו מכבי חיפה והפועל באר שבע בקרב מוכות ופגועות. כמה סיפורים לבטח יוציא ערב כזה, כמה הייפ, כמה בלגן, כמה תובנות, והכי חשוב - כמה גולים.
0:0.
0:0.
זה היה הערב בו כל המסביב התגייס למען הכדורגל הישראלי, והכדורגל הישראלי שוב הצליח להשתמט ובגדול. כמו לשבת לארוחה מול צלחות ריקות. כמו לחכות ל"בלאק פריידיי" ולקבל עליית מחירים. כמו חתונה בלי כלה. אנחנו מצפים לחג, הם נתנו לנו צום.
רחמים על אנדי הרצוג. לבטח הקיף את היום הזה בלוח השנה, קיווה שמשני המשחקים החשובים האלה, לכאורה, רגע לפני המשך התחרות בליגת האומות, הוא יקבל איזה יהלום או שניים. בפועל הוא ראה אתמול 40 ישראלים בארבע קבוצות, והמחברת, אם הייתה כזו, נותרה נקייה.
עוד בנושא:
שחקני מכבי תל אביב: "הפועל הייתה נחושה יותר, לא היו לנו תשובות"
איביץ': "אבדוק אם השחקנים הגיעו זחוחים". רפואה: "הדיבורים עזרו לנו"
מכבי תל אביב והפועל תל אביב נפרדו ב-0:0 חלש
2. רק לפני שבוע בפאלו נסעה למינסוטה. מי שהוגדרה אז כקבוצה הכי גרועה בפוטבול - בטח אחרי שני הפסדים דו-ספרתיים, אחד מהם 47:3! - עמדה לשחק באחד המקומות הקשים ביותר שיש לחובשי קסדות להציע. בלאס וגאס השתגעו ושיבצו את הפער על 17 נקודות, נתון נדיר ברמה היסטורית. למען ההמחשה, מהמר ששם 18 אלף דולר על מינסוטה, היה אמור לזכות ב-1,000 דולר בלבד. סופר-באנקר. מכל הבחינות, זה היה צריך להיות של המארחת, ובתקשורת האמריקאית טענו הכול שאפילו 17 נקודות זה לא פער הגיוני. זה היה צריך להיות אפילו גבוה יותר.
בפאלו ניצחה, במינסוטה, אחרי שבמהלך המשחק עוד הובילה 0:27.
ובכן, במונחים של יחסי הימורים, זה היה היום הכי מפתיע ב-23 שנות הפוטבול האחרונות, ועוד הוכחה לחוק הבלתי רשמי: כשאתה חושב שהולך להיות טבח, בדרך כלל לא יהיה טבח. אז לא, הפועל תל אביב של אתמול לא עשתה בפאלו בילס, וגם לא באסטר דגלאס שבטוקיו שבר את מייק טייסון למרות 42 ל-1 בסוכנויות, ולא הולי הולם מול רונדה ראוזי, וגם לא קמרון מול ארגנטינה ב-90'. אבל היא עשתה את מה שיותר מדי קבוצות חלשות עושות כשיותר מדי אנשים אומרים להן שהן חלשות - הן עושות הכול כדי להיראות אחרת. ומכבי תל אביב הזו שיחקה כמו יותר מדי פייבוריטיות-ענק: היא הסתמכה על הפרשנים ועל המתמטיקה, ולא על הכדורגל.
איתי שכטר הגדיר את זה כ"משחק עייף וכבד שלנו", דגני סיפר שהכותרות נתנו להם כוחות ("רצינו להוכיח מה אנחנו כן שווים"), איביץ' לא פסל זחיחות של שחקניו ורפואה התפייט על קשקושים וכוננות ספיגה, והודה "הדיבורים עזרו לנו". ככה זה, גבירותיי ורבותיי, קחו עצה בחינם - תמיד תיזהרו מהאנדרדוג המוגזם.
3. איביץ' דווקא לבש את חליפות האיומים והעלה הרכב שכולו הבנה לצורכי הדרבי התל אביבי ומשמעותו. הפעם לא שמר אס על הספסל. אולי הוא באמת צודק ובישראל עדיף לו לשמור עוד אחד, כי אפילו כשצ'יקו המבולגן עלה אתמול כמחליף מול הפועל העייפה הוא דפק ניצוצות של לה ליגה. וכן, דווקא עם הקוורטט הלוהט (אצילי-מיכה-שכטר-עטר), ואחרי 11 משחקי בית רצופים עם ניצחון, ואחרי 8 דרבים רצופים שהיא כובשת, מכבי נדמה. ולהוציא הזדמנות נהדרת גדולה של שכטר ובליץ בסוף המשחק, זה היה ערב עקר.
והפועל - הפועל הראתה שיש הבדל בין עצבים על מה שנכתב עליך לבין היכולת לגמור עניין, והשאירה את המשחק בגדר הפתעה ולא סנסציה, ואת הניצחון האחרון בדרבי על אפריל 2014. שחקניה - זיקרי, דמארי, עידן כהן ופעם אחת גם הקורה - פשוט לא באמת האמינו שאפשר אחרת. שאין תרחיש לניצחון אדום. שעם כל הכבוד לרצון הטוב, הגורל לא מאשר. יותר מדי פעמים הצהובים חילקו מתנות שהאדומים פשוט לא ידעו לקחת. כאילו היו מתוכנתים לא לכבוש, רק לצלוח שני שלישים ובאחרון להיתקל בקיר דמיוני. להרוס למכבי אנחנו יודעים, אבל מעבר לזה? לא להגזים. לא נורא, בשבוע הבא חוזרים לליגה. אשדוד. אותה מותר לנצח.
4. ב-8 במאי, 2010, מכבי תל אביב חגגה 0:0 בדרבי התל אביבי ודחתה אליפות של הפועל. אתמול הייתה הרגשה שהאדומים חגגו 0:0 ודחו אליפות של מכבי. הקולות והסטטיסטיקה מחיפה לא בישרו טובות על הפועל באר שבע, קבוצת ההתקפה הגרועה בליגת העל הגרועה-התקפית, ואם הצהובים מנצחים, וכבר תשע הפרש, לכו ותדמיינו את זה נסגר.
שאלתי את דגני אם הייתה הרגשה כזו, של לעצור את הליגה לפני שהיא בורחת, והוא צחק: "עשינו לחדרה את העבודה". ואם בכל הערב העגום הזה מחפשים נחמה, נמצא אותה בדמות העולה החדשה, זו ש-100% מהאנשים בישראל הימרו עליה כיורדת הבטוחה. גם היא, הלכה למעשה, מוכיחה את חוק האנדרדוג המוגזם ולאחר חמישה מחזורים לא רק בועטת במוסכמות אלא מרסקת אותן.
זמן קצר לפני שריקת הפתיחה ומאמן מוליכת הטבלה, ניסו אביטן, ישב בקניון שליד האצטדיון בנתניה, בבית קפה שנקרא "פנטזיה". במקום תפריטים היה צריך לחלק שם את הטבלה.
orenjos@walla.co.il