אחת הקלישאות החבוטות והמרגיזות בספורט היא כשמאמן אומר בסיום הפסד כי הוא "ייקח דברים חיוביים מההפסד הזה". מי שמביט מהצד לא יכול לחשוב על איך מהפסד לוקחים דברים טובים. אלא שהשבוע השני של חודש ספטמבר 2018 הסתיים עם אפס בטור הניצחונות של נבחרת ישראל, אבל עם הרבה מאוד סיבות לחייך, כי זה היה שבוע שמלא בניצחונות לעתיד של הכדורסל הישראלי.
אז נכון, נבחרת ישראל לא תשחק בקיץ הבא בסין באליפות העולם. אבל צריך לזכור שנבחרת ישראל לא שיחקה באליפות העולם מאז 1986. דורות מוכשרים וטובים שהובילו את נבחרת ישראל להישגים בזירה האירופית לא זכו לשחק במעמד הזה. לא עדי גורדון, לא קטשפר, לא נבחרת העתודה של 2000, לא יותם הלפרין וליאור אליהו וגם לא הדור של כספי ומקל. מה שאנחנו עושים בעקביות זה להעפיל לאליפות אירופה, ופעם בעשור בערך לרשום הישג נאה שם. בשאר המקרים העליות לאליפות אירופה נגמרות בין המקומות 12-16, שם פחות או יותר המקום הטבעי של הכדורסל הישראלי באירופה.
עוד בנושא
ישראל שמטה יתרון 23 נקודות והפסידה 112:98 בגרמניה
גינת: "מבטיח ללמוד מזה". בנבחרת טוענים: "ההפסד ממש לא עליו"
בואו לעקוב אחרי עמוד האינסטגרם של וואלה! ספורט
אלא שהדור הנוכחי, שתשעה מנציגיו היו בנבחרת שהפסידה בצורה דרמטית בגרמניה ואליהם אפשר להוסיף את דני אבדיה, שון דאוסון ואיגור קולשוב שעוד נדון באי המצאותם בסגל, ואת רפי מנקו וחואקין שוכמן, נולד לסיטואציה שהכדורסל הישראלי מדשדש באי הצלחות באליפות אירופה לבוגרים, ובניסיון עלייה לדרג א' בנבחרות הצעירות. בר טימור, זה ששימש קפטן אמש, היה הנציג היחיד לנבחרת העתודה שעלתה מדרג ב' לדרג א' לפני 5 שנים. השחקנים הללו גדלו לתוך האכזבה מהדור הצעיר, ולתוך הסטיגמה על הבור שנוצר מהדור של כספי ומקל עד לדור שיגיע.
אז בשבוע הזה, אפשר סוף סוף להכריז על סגירת הבור. אז נכון, רק שלושה מהשחקנים הנוכחיים בסגל של נבחרת ישראל טובים מספיק כדי לשחק ביורוליג, לפחות לפי אי המצאותם בסגל של מכבי תל אביב. אבל השבוע הם הוכיחו שהם מסוגלים להתמודד כשווים מול טוקו שנגאליה, אחד מכוכבי היורוליג, להעלים שחקני יורוליג גרמנים, ולהכנע, כמו הרבה מאוד קבוצות ב-NBA, לכישרון הבלתי נגמר של דניס שרודר. וזה שהשחקן המושמץ הישראלי נכנע לשרודר לא אומר שהוא לא מנצח את המשחק, נבחרת ישראל כבר ניצחה את גרמניה, מה שקרה הוא מתחום המיסטיקה, וממש לא מתחום הכדורסל.
איתי שגב למשל, זה שנלחם רק כדי שמכבי תל אביב תתן לו ללכת, הוכיח כמה הוא התקדם הקיץ בכל הנוגע לעבודת הרגליים והקליעה מחצי מרחק. המאבק שלו מול שחקנים שירוויחו בעונה הקרובה בין פי 5 לפי 10 ממנו, היה נהדר. עידן זלמנסון, שמאמנים רבים טוענים ש"אין לו רגליים" בהגנה - היה חלק מהריצה מול גרמניה ולמי שהספיק לשכוח היה מצוין גם בהכנה תחת ארז אדלשטיין. 4 שנים אחרי הפרישה, אפשר להניח ולומר שנמצאו המחליפים לגרין וקוז'יקרו?
ותמיר בלאט? הרי הוא בנבחרת ישראל, וגם בהפועל ירושלים ייתכן שרק בגלל הקשר שלו ל"שחקן אמיתי" ועודד קטש, כך טוענים המבקרים. אז הקשר הזה הוא לא בריא, אבל כשבלאט משלים פעמיים דאבל דאבל כרכז פותח בנבחרת בהעדרו של גל מקל, שנזרק למים בנבחרת בדיוק בגילו ביורובאסקט 2009, אי אפשר שלא לומר שהביקורת על יכולתו לא במקומה.
על יובל זוסמן כבר הפלגנו אחרי הזכייה של נבחרת העתודה באליפות אירופה, אבל למי שחשב שההצלחה שלו היא רק כי שיחק מול ילדים, שיראה את עבודת ההגנה שלו מול דניס שרודר במהלכים מסוימים, ויבין שהוא חייב להיות על המגרש גם באירופה במשחקי קבוצתו. נמרוד לוי, למי שעדיין לא הכיר, הראה שמה שטוב באשדוד, טוב גם בנבחרת, ואם ימשיך בעבודה הקשה שהשקיע הקיץ, הנבחרת מצאה סוף סוף את הסטרץ' פור שיחליף את גיא פניני.
אז נכון, מי שקורה את השבחים, יכול לחשוב באמת שזכינו באליפות העולם, ולא הפסדנו פעמיים בצורה דרמטית במיוחד לגאורגיה וגרמניה. אלא שצריך לזכור איפה הכדורסל הישראלי היה בדיוק לפני שנה. אחרי אירוח מופתי של בית ביורובאסקט ומפח נפש של השחקנים שסחבו את העגלה במשך שנים רבות על הפרקט. הייאוש היה רב, והסימנים נראו ביציעים במשחקי הנבחרת במוקדמות אליפות העולם. התקווה שעולה מהשבוע הזה היא גדולה, לפתע כיף לראות את השחקנים האלה על המגרש.
בקרב ברנז'ת הכדורסל דיברו השבוע לא מעט על אי זימונו של שון דאוסון לסגל הנבחרת, ושחרורו של איגור קולשוב ממנו. יש בטענות הללו מן האמת, וברור שניתן לחשוב שאם אחד מהם היה שם השבוע, אולי היינו מנצחים גם את אחד המשחקים. המבחן הגדול הבא של קטש יהיה לדעת לשלב את השניים, ואת דני אבדיה כבר בחלון הבא בנובמבר.
אי העלייה לאליפות העולם היא הזדמנות מצוינת לשחקנים לצבור ניסיון ולרוץ במשך ארבעה משחקים עם שיטה וסגנון מסוים. אז נכון שבשיטת החלונות קשה לפתח שיטה, אבל כעת יש לקטש ארבעה משחקים לעשות זאת. המבחן האמיתי של המאמן הלאומי יהיה במשחקי המוקדמות ליורובאסקט 2021, ובאליפות עצמה, אם וכאשר ישראל תגיע לשם. בעוד שנה כבר לא נוכל להתנחם בעתיד, אלא כבר נדרוש תוצאות.