פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        מאבק הרואי, גישה לוזרית: סיכום ההפסד של נבחרת ישראל לגאורגיה

        למרות הלחימה במחצית השניה, נבחרת ישראל לא מעוררת סיבות לאופטימיות: ההרכב שאיתו התייצב קטש למשחק שערורייתי, ההתבססות על בלאט תמוהה ובעיות היסוד ההתקפיות וההגנתיות לא ייפתרו בקרוב. אודי הירש מנתח

        מאבק הרואי, גישה לוזרית: סיכום ההפסד של נבחרת ישראל לגאורגיה

        לפני שמתייחסים מקצועית ליכולת של הנבחרת מול גאורגיה, חייבים לדבר על ההרכב שאיתו התייצבה ישראל לשלב השני של מוקדמות אליפות העולם בכדורסל. ייתכן שזהו הסגל החלש ביותר של ישראל אי פעם. הסיבות ידועות: הוותיקים פרשו, הצעירים טרם הבשילו ובתווך מתייצב דור ביניים בינוני. בכלל, המנדט של קטש הוא לבנות נבחרת חדשה וצעירה. הכל נכון. רק שגם מאמנים של קבוצות קט סל מתבקשים ללמד את שחקניהם רוח תחרותית מהי, והדרך שבה נבנה הסגל הנוכחי מזכירה יותר הכנה להתרסקות. הוויתור הקל על אלכס טיוס בעייתי עד שערורייתי, תלוי למי מאמינים; היעדר הניסיון לאזרח שחקן בכיר אחר, עדיף גארד, בניגוד לכמעט כל נבחרת סבירה ביבשת (אהלן, מאט ג'נינג, בוגר מחלקת הנוער של דינמו טיביליסי), הוא בגדר בכייה לדורות. ולא, ג'ון דיברתולומיאו לא נחשב; השקט שבו התפוגג עמרי כספי מסתורי; ואפילו אי הזימון של שון דאוסון, סתם כי הוא לא מתאים לשיטה של קטש (ז'ליקו אוברדוביץ' שינה את השיטה שלו מן הקצה אל הקצה כשעבר מפנאתינייקוס לפנרבחצ'ה, וגם למאמן הפחות מעוטר של ישראל מותר), מקומם.

        במקביל החליט קטש לשים את המפתחות של הנבחרת בידיים של תמיר בלאט. מפתחות אמרנו? קטש שיכפל את כל הצרורות האפשריים והפקיד אותם בידיו של הרכז המחליף של הפועל חולון בעונה שעברה (עובדה פעוטה שכדאי להזכיר) משל היה שילוב בין פטאר נאומוסקי וסשה ג'ורג'ביץ' בניינטיז. בכדורסל המודרני קשה למצוא מקבילות כאלו, כי אף קבוצה כבר לא מתבססת באופן טוטאלי כל כך על שחקן אחד. אפילו טוקו שנגליה הגדול שיחק אמש רק 31 דקות, מול 36 של בלאט.

        עוד בנושא

        מוקדמות מונדובאסקט: נבחרת ישראל הפסידה 85:80 לגאורגיה
        מוקדמות מונדובאסקט: יוון נותרה מושלמת עם 63:70 מול סרביה
        קטש אחרי ההפסד: "יש לנו נבחרת צעירה, יש מקום לאופטימיות"

        תמיר בלאט נבחרת ישראל (ברני ארדוב)
        שילוב של נאומוסקי וג'ורג'ביץ'. או שלא. תמיר בלאט (צילום: ברני ארדוב)

        כשבוחנים את הסגל הגאורגי ואת סגנון המשחק שלהם מבינים כמה משמעותי היעדרם של כספי ומתאזרח דמיוני, בפנים או בחוץ. לאיליאס זורוס היווני שני שחקנים שמייצרים בעיות משמעותיות להגנה: שנגליה וג'נינג, שניהם שחקני חמישיה בבסקוניה ביורוליג, שנהנים מחינוך מצוין בקבוצה מאחד המאמנים הטובים באירופה, פדרו מרטינס, במיוחד בכל הנוגע למסירה. במרבית הפוזשנים, הגאורגים מנסים לבודד את שנגליה בצבע או לחילופין לחסום לג'נינג או לקלעים אחרים, כגון סנאדזה, לקליעה מחוץ לקשת. כששנגליה על האותיות מגיעה עזרה כפולה; כשג'נינג מקבל חסימה, ההגנה מתכווצת אליו. אם הם לא מסיימים בעצמם, הכדור זז לשחקן חופשי בצד החלש. ככה מייצרים יתרון בכדורסל. כספי היה יכול למשוך שמירה כפולה בישראל, למשל. יתרון אחר של הגאורגים הוא ריבאונד התקפה - 17 במספר אמש. טיוס היה יכול לקזז אותו, אבל הוא לא היה בסביבה. בפשטות - הגאורגים יותר טובים באלמנטים המקצועיים המשמעותיים, ולא הייתה כל סיבה להאמין שיפסידו אתמול, או בהתמודדויות הבאות בין שתי הנבחרות.

        קטש סייע לגאורגים בהרכב הכבד שבו פתח, עם צ'וברביץ', ג'ייק כהן ונמרוד לוי. בהתאם, הרבע הראשון היה חגיגה של טעויות הגנתיות: נתקעים בחסימה כפולה לסנאדזה שתופר שלשה; הגנה עצלה עקב חוסר תיאום בין בלאט ללוי שמובילה לחדירה של צינצדזה ושלשה קלה של שנגליה; טראפ תמוה של צ'וברביץ' על צינצדזה בפיק אנד רול, שאחריו הכדור נמסר לשרמדיני שעשה שורט רול (למרכז הרחבה) ומסר לשלשה חופשית של ג'נינג; חגיגות של שנגליה על לוי, ריבאונד התקפה של שרמדיני ועוד ועוד. ישראל ניסתה לעשות טראפ מכיוון הקו על שנגליה, אבל הייתה איטית וכבדה. גם שטיקים ישראלים מוכרים כגון הגנת מסקינג (אזורית שהופכת לאישית) לא הפחידו את הגאורגים.

        עודד קטש מאמן נבחרת ישראל (ברני ארדוב)
        בניית סגל תמוהה, וחמישייה שעזרה בעיקר לגאורגים. עודד קטש (צילום: ברני ארדוב)

        העסק השתפר ברבע השלישי, עם הרכב אקטיבי יותר בראשות איתי שגב, אולי במשחק הבוגרים הטוב ביותר שלו (זה נכון גם לגבי אדם אריאל, אגב): הטראפ מהקו היה אפקטיבי יותר, היציאה לקלעים הייתה מהירה יותר ואילצה אותם לכדרר וכפועל יוצא הכדורים של הגאורגים הפסיקו להיכנס מבחוץ באחוזים גבוהים. בלאט התאפס והיה חד יותר, וזוסמן היה טוב לאורך כל הערב. עם זאת, לבעיית ריבאונד ההתקפה לא נמצא פיתרון ובסופו של דבר, למרות ההתקררות, הגאורגים קלעו 16 שלשות ב-43 אחוזים מול 8 בלבד ב-34 אחוז של ישראל. וזו נקודת המפתח: ישראל לא גבוהה; שחקני המפתח שלה, כהן, בלאט וזוסמן אינם שומרים טובים במיוחד; הקליעה שלה בינונית יחסית לרמה באירופה; ואין לה ריבאונד. ככה אי אפשר לנצח במשחקי כדורסל ברמה גבוהה, ולמרות כמה דקות מעודדות אמש, ניצחון של ישראל היה בגדר סנסציה כמעט לא סבירה.

        מאמנים אוהבים לומר "לקחתי כמה דברים טובים מהמשחק היום". רק שאם קטש חושב ככה, הוא יעשה שקר בנפשו. גם הנריק רודל, מאמן גרמניה, לא ייאלץ לעשות התאמות מיוחדות כדי לעצור את ישראל בהגנה: אף שחקן לא דורש שמירה כפולה בצבע או היערכות יוצאת דופן בפיק אנד רול, ואת בעיית הריבאונד יהיה קשה לפתור בלי קפיצים או קביים. ישראל היא קבוצה בינונית מאוד שנהנתה אמש מכמה דקות של כדורסל הירואי. המחשבה על פיתוח שחקנים לטווח ארוך רומנטית מאוד, אבל הצבת שחקני משנה בחזית ההיררכיה המקצועית עלולה גם לצלק אותם ולפגוע בהתפתחותם. כרגע, מציאת שחקן כדורסל טוב איפשהו בגלובוס והתנחלות בלשכתו של שר הפנים אריה דרעי כדי להוציא לו תעודת זהות כחולה חשובה להתפתחות הכדורסל הישראלי הרבה יותר.

        יובל זוסמן נבחרת ישראל (ברני ארדוב)
        הצבת שחקני משנה בחזית עלולה גם לצלק ולפגוע בהתפתחות. יובל זוסמן (צילום: ברני ארדוב)