ועדת האיחור: על השבוע העגום של נבחרת ישראל והאשמים במחדל

יום ראשון של חזרה לשגרה אחרי סופ"ש שמחובר לחג כפול הוא לא יום שמעודד עדינות ולכן נפתח בזה:

כל מי שתולה באנדי הרצוג את השבוע הגרוע של נבחרת ישראל הוא או עיוור או אידיוט.

ונוסיף:

להתעצבן מהופעה עגומה של הנבחרת הזו, מעוד מפלה של חברי הדור הזה, זה כמו להתעצבן על השמש שמתעקשת לזרוח כל בוקר, מחדש. "איך היא מעזה?", יתהה גורם בהתאחדות; "שערורייה!", יטען מקור עלום-שם ועלום-כוח מוועדת האיחור. די עם זה, בבקשה, חברים. הרי הנבחרת קרה כמו שהשוקעת חמה, וגם בשמיים וגם בכדורגל - אין חדש תחת השמש.

את שני המשחקים - 1:0 מול אלבניה בליגת האומות ו-3:0 ידידות בצפון אירלנד - לא הפסיד אנדי הרצוג, ולא וילי רוטנשטיינר. הם אולי לא ניצחו, הם אולי לא הזיזו את המחט בסנטימטר, הם לא הרכיבו הרכבים יעילים, הכול נכון. אבל את שני ההפסדים הללו (ורבות מהמפלות הקודמות) הפסידה ההתאחדות לכדורגל, ועשתה זאת, כהרגלה, במלוא תפארתה.

באוקטובר שעבר תם עידן אלישע לוי, והנבחרת בשפל נוראי. בליגת האומות שובצנו בדרג השלישי מתוך ארבעה (הדירוג דפוק ומקולקל - אין שום סיכוי שבמצב הנוכחי ישראל טובה יותר מ-16 הנבחרות האירופיות ששובצו לליגה ד'), והמשחקים מתחילים בספטמבר. כמעט שנה של עבודה. אבל בהתאחדות הישראלית לוקחים את הזמן. אנחנו צרפת של הלבנט, ברזיל של המזה"ת, קרואטיה כשהיא לא נגד ספרד. עם ים של ביטחון מינינו, עד אוגוסט, אפס מאמני כדורגל, וקיימנו משחק ידידות אחד - בחודש מרץ - שייסה, אלוהים האוסטרי שישמור עלינו.

עוד בנושא

נבחרת ישראל הובסה 3:0 בצפון אירלנד במשחק הכנה
ביקורת על ועדת האיתור: "מההופעות המבישות"
אנדי הרצוג בסיום: "אני מאוכזב, היתה מחצית שנייה רעה מאוד"
מאמן צפון אירלנד: "ישראל לא הגנה טוב, היא פתחה לנו המון שטחים"
בואו לעקוב אחרי עמוד האינסטגרם של וואלה! ספורט

שבעה מאמנים חדשים מונו בליגת הפוטבול לקראת העונה הזו. שם ממנים חודשים מראש, ברוב המקרים הכי מהר שאפשר, ועדיין, במחזור הראשון שנערך השבוע, כל השבעה הפסידו. 7:0 למאמנים החדשים. בכך שברו החבר'ה את השיא השלילי שנקבע ב-2001, אז שישה מאמנים חדשים הפסידו במשבוע הפתיחה. ב-2001 הרצוג שבר לנו את הלב בפעם השנייה, והשבוע יש כאלה שמייחסים לו שברון לב שלישי. עיוורים או אידיוטים - כבר הצהרתי. בכל יום שעובר, עם התפתחות הסקאוטינג, המספרים והמדע, תפקיד המאמן הופך מהותי יותר, חשוב יותר. אבל בישראל קובעים משחק מול ארגנטינה לפני שממנים מאמן. כי מה זה משנה מי יישב על הספסל שלנו? מירי תצטלם עם מסי בטדי. אצלנו בהתאחדות האינסטוש, שנים על גבי שנים, הפלאש יותר חשוב מהפאלש.

לאחר המשחק, בשידור ערוץ הספורט, שאל אבי מלר את האוסטרי אם הבין לאן נכנס, אם קלט עד כמה הכדורגל הישראלי "poor". קואץ' אנדי השיב בדיפלומטיות, אבל לו היה ג'ים קארי ב"לייר לייר" היינו מקבלים מונולוג אדיר, וחבל שבעולם האמיתי האמת היא דבר שחייבים להימנע ממנו. הרצוג צדק בתשובתו המתחמקת, אבל ב-180 דקות הוא בטח הבין לאן הגיע. להגנתו, עד טירנה ובלפסט לא היה יכול להבין - לא נתנו לו את הזמן הזה.

והאמת היא כזו - הנבחרת בדאון, תחתית של התחתית, מצבור הכישרונות הנוכחי בכדורגל הישראלי לא היה דל כל כך, מצב השוערים מחמיר, בלמים אין לנו, החלוצים כובשים אבל לא עם המדים הנכונים, הלגיונרים בירידה, הליגה בירידה, רמת האימון בטח שלא עולה. כתובת אפשר למצוא על כל קיר, אבל די להסתפק במאזן הישראליות באירופה בקיץ האחרון - 4 נציגות, 0 בבתים, 46% הצלחה, 33% (!) הצלחה בחוץ, 10 גולים של כולן ביחד ב-10 משחקי חוץ; מאזן הנבחרת - ניצחון אחד ב-10 משחקים, 0:1 בליכטנשטיין, ותיקו ידידות מול מולדובה. בבית. מפנדל של שהר בדקה ה-90. וזהו. למעשה, ההישג הכי גדול של הכדורגל הישראלי בשנה האחרונה היה ההשעיה של רג'וב.

אל כל הטוב הזה הוסיפו אנשי ההתאחדות - יש בוס, אין בוס, מי הבוס? עיני בחיים? יש דופק? - דיליי שחצני, עצלני וגרוטסקי במינוי. לא נורא, בטח חשבו לעצמם, נחכה עם המאמן. הוא גם לא יהיה מוכח אלא טירון, שמעולם לא הדריך בוגרים באופן קבוע. גם פה אין עקיצה לצוות האוסטרי - אם זה הקו, ניחא; אבל הרי שאין באמת קו, אחרת רוטנהרצוג היו מקבלים חוזים ארוכי טווח ולא של 'נראה מה יהיה', ועוד יותר - הרצוג היה ממונה יום אחרי שאלישע עזב, ומבלה, צעיר שכמוהו, את החודשים האחרונים בצפייה בקליפים, בביקור לגיונרים, במו"מ מול זהבי, ביצירת תיאום במערך הגנה, בהבנה שאין פה הגנה, במעקב אחרי כוכבי הליגה, המעטים, בשיחות, במשרד, בשפיכת קפה על מקלדת בזמן בהייה בתוכנות הסקאוטינג, בעוד שני משחקים אימון - לפחות.

בפועל, ה"מבחן" הראשון של הרצוג היה משחק רשמי בליגת האומות אחרי מספר מצומצם של אימונים, עם סגל שחקנים שבטח לא הוא הרכיב ובטח שלא הכיר. תאמרו את זה בקול, ותבינו עד כמה מטומטם זה. נבחרת בשיא שפל ממנה מאמן חסר ניסיון באיחור של עשרה חודשים, ומבלי לקיים אפילו משחק ידידות אחד עם הסגל שלו. "למה צריך מאמן אם אין משחקים רשמיים?", ישאלו אותם אידיוטים מלמעלה. "יש נבחרות שמצליחות גם עם מאמנים חדשים", יוסיפו העיוורים. אז נכון, יש דוגמאות, אבל אנחנו לא שם.

תלמיד נהדר לא חייב ללמוד למבחן, הוא כנראה יצליח גם בלי. תלמיד גרוע שילמד טוב מאוד, יכול גם להצליח. אבל נבחרת ישראל היא התלמיד הגרוע שבטוח שהוא יצליח במבחן מבלי ללמוד, ומתעצבן מהכישלון כל פעם מחדש. בשביל למנות את שינו זוארץ ליו"ר ההתאחדות שינו כאן תקנון, אבל מאמן נבחרת מינו כאן חודש לפני הגונג. עוד ניצחון לעסקנות - מה זה משנה, כדורגל, העיקר ששינו יסדר את הארץ. והרצוג, שכבש שני גולים בשש דקות מול ישראל ב-1992, עדיין בלי גולים עם ישראל ב-180 דקות ב-2018.

ואם הטור נראה קודר, תרגיעו - המצב אותו מצב שהיה ומחר תזרח השמש, ובסופו של יום שוב תשקע. ונבחרת ישראל אולי תנצח את סקוטלנד ואלבניה באוקטובר ותהיה בראש הבית, וכותרות של "רק עוד שלושה משחקים ליורו!" יימרחו על הסמארטפונים שלכם. אבל שום דבר לא ישתנה עד שנבין: אנחנו נבחרת קטנה וחלשה עם כדורגל דועך בעולם משתפר, אנחנו הכבש בשולחן הפוקר, אנחנו התלמיד החלש בכיתה. אנחנו, ולא הם, אנחנו אלה שצריכים לחרוש למבחן - או שנמשיך להיכשל כל פעם מחדש.

ואם אתם מבואסים מדי, הנה נקודת עידוד מהשבוע האחרון: אנחנו אמנם עדיין לא מכירים את הרצוג, אבל הוא לבטח יודע מי אנחנו.

orenjos@walla.co.il