בכל קיץ עשרות שחקני NBA מחליפים קבוצה ומגיעים לסיטואציה חדשה, עם הזדמנות להתחלה חדשה שרבים מהם זקוקים לה. הקיץ, לא מעט שחקנים שכבר עשו משהו משמעותי בליגה מקבלים הזדמנות, אולי אחרונה, לשקם את הקריירה או להמציא את עצמם מחדש. על דמרקוס קאזינס וכרמלו אנתוני דיברנו מספיק לאורך הקיץ, שניהם ינסו להוכיח שיש להם מה להציע כשחקנים משניים באחת הקונטנדריות המובילות בליגה. לעומת בוגי ומלו, שעוד לא ברור אם הגיעו לסיטואציה שנכונה עבורם, הנה חמישה שחקנים מעניינים ודי ותיקים (טווח הגילאים שלהם הוא 28-32) שבמבט ראשון נראה שהגיעו בדיוק למקום שמתאים לשלב בקריירה בו הם נמצאים.
עוד בנושא
פול ג'ורג': "הלייקרס זועמים עליי. לא רציתי לבזבז את זמנם"
הקוסם יתלה את הנעליים? "מאנו ג'ינובילי שוקל ברצינות לפרוש"
פול פירס חושף: התמודדתי עם דיכאון והתקפי חרדה במהלך הקריירה
מה שפציעה אחת יכולה לעשות. לפני קצת יותר משנה אייזאה היה בטופ של ה-NBA - מועמד לגיטימי ל-MVP, אחד הסקוררים הטובים בליגה, מומחה הרבעים האחרונים, כוכב הכוח העולה מבוסטון ושחקן עם משחק פלייאוף של 53 נקודות ברזומה. אבל פציעת ירך שהוא דחה את הטיפול בה וגרר אותה שנה שלמה בה לא הצליח לתפקד הפכה אותו לאחד מסימני השאלה הגדולים בליגה. אייזאה עבר סוף סוף את הניתוח בחודש מרץ, אבל הג'נרל מנג'רים בליגה היו תמימי דעים בכך שהירך לא משקרת ושמדובר בנזק שלא ניתן לרפא לחלוטין. הם גם ידעו שמדובר בשחקן שאם איבד אפילו מעט מהזריזות שלו, היכולת שלו ליצור מצבי זריקה תידרדר באופן משמעותי והנזק שלו בהגנה יהפוך לגדול יותר מהתועלת בהתקפה. תומאס, שדיבר בעבר על משאית הברינקס שיצטרכו להביא בשביל החוזה החדש שלו, חתם בסוף בדנבר לעונה אחת תמורת שני מיליון דולר.
בכל קבוצה אליה הגיע אייזאה אמור היה להיות שחקן שישי, אבל בחלק מהמקרים הוא הוכיח שהוא טוב מדי לתפקיד. בדנבר הוא יקבל הזדמנות לחזור לתפקיד לו הוא מיועד. הוא יהיה הסקורר והיוצר מהספסל של קבוצה שיש לה מספיק כלים התקפיים גם בלעדיו אך זקוקה לערך מוסף כדי לבצע קפיצת מדרגה במערב. הוא יוכל להיכנס לעניינים בקצב שלו, להביא לידי ביטוי את היכולות והניסיון שלו במצבים בהם דנבר תזדקק לכך ולסיים לא מעט משחקים. הפנטזיה מבחינת הנאגטס היא משהו בסגנון של ניק ואן אקסל בקמפיין גמר המערב של דאלאס ב-2003 - רכז בכיר לשעבר שנכנס לתפקיד השחקן השישי והתפוצץ עם פלייאוף ענק. ומה לגבי ההגנה? אין מה לדאוג, דנבר חתמה הקיץ ויתור על כל עניין שאי פעם היה לה בהגנה. המטרה היא שההתקפה, שתיבנה סביב ניקולה יוקיץ', תהיה מספיק טובה כדי לקלוע יותר מהיריבות.
ברצינות? עוד פעם הוא? דוויט איבד עוד פיסת רלוונטיות כל עונה וכל קבוצה שהוא ניסה לשקם בה את הקריירה בשנים האחרונות. אז מה נשתנה העונה הזו? שהפעם הוא מגיע לקבוצה מוכשרת מאוד בעמדות 1-4 וכל מה שמבקשים ממנו זה להיות טוב יותר ממרצ'ין גורטאט, שבעונה האחרונה נראה פחות כמו הפטיש הפולני ויותר כמו פטיש האוויר הפולני. בעונה שעברה, עם חמש דקות משחק יותר, הווארד סיפק פי 2 יותר נקודות וחסימות מגורטאט ושאב חמישה ריבאונדים יותר. הנוכחות ההגנתית שלו בצבע, הריבאונד שלו, האתלטיות שהופכת אותו לשחקן פיק נ' רול איכותי ולפרטנר מסקרן לג'ון וול - בוושינגטון כל אלה יהוו תוספת חדשה לקבוצה עם פוטנציאל פלייאוף גבוה. מבחינה מקצועית, יכול להיות שדוויט מצא את המקום בו יש לו מה לתרום.
אבל הבעיות עם דוויט תמיד היו הרבה מעבר לתרומה המקצועית שלו. הוא הפך עם השנים לאחד השחקנים הבעייתיים ביותר בחדר ההלבשה ב-NBA, ההתעקשות שלו לקבל כדורים בפוסט היא כבר אחת הבדיחות הפחות מצחיקות בליגה. הוא לא מסתדר עם אף מאמן ואף כוכב, הוא תמיד נראה ממורמר וכל קבוצה שהוא מגיע אליה מצליחה להיראות פחות טוב. הוויזארדס נמצאים גם כך במצב מנטלי לא טוב לקראת העונה שבפתח, ג'ון וול נראה כמו הכוכב המתרסק הבא ולא קרה הקיץ שום דבר שיכול להדליק קבוצה כבויה. הבשורה הטובה, סוג של, היא שוושינגטון נראית קרובה מספיק לתהום כדי להכריח שינוי משמעותי. סקוט ברוקס מוביל בהימורים להיות המאמן הראשון שיפוטר השנה, אולי פגיעה בול באיש על הקווים תעיר מחדש את הסגל המוכשר הזה. אולי גם גרסה צנועה יותר של דוויט, שחתם על חוזה של 11 מיליון דולר לשנתיים אחרי ששוחרר מברוקלין, תתניע משהו בארגון הרדום, או לפחות תספק לוול תמונת מראה עתידית שהוא ירצה להתחמק ממנה.
טייריק אוונס (אינדיאנה)
טייריק איכשהו אפילו לא בן 29 עדיין, למרות שלפעמים נדמה שעונת הרוקי המפורסמת שלו הייתה בשנות ה-90'. עד העונה החולפת, הקריירה שלו התקדמה בכיוון אחד - למטה. עונת רוקי מרהיבה, דעיכה איטית וקבועה אחריה ופציעות שגרמו לכך שמיעט מאוד לשחק בשנים האחרונות. בעונה האחרונה בממפיס הוא שוב נראה כמו מישהו שיש לו מה להציע ב-NBA, כאשר קלע 19.2 נקודות (הכי הרבה מאז עונת הרוקי), הוסיף יותר מחמישה ריבאונדים ואסיסטים למשחק ובלי ששמנו לב קלע גם 2.2 שלשות למשחק ב-40 אחוזים. הבעיה היא שממפיס הפצועה התבררה כאחת מנמושות הליגה, אז זו הייתה עוד עונה של מספרים גדולים בקבוצה קטנה.
בקיץ טייריק חתם באינדיאנה לעונה אחת בה ירוויח 12 מיליון דולר, מה שנותן לו הזדמנות ראשונה בקריירה להיות שחקן רלוונטי בקבוצה רלוונטית. הפייסרס שמרו הקיץ על שבעת השחקנים הבכירים בקמפיין המפתיע שהסתיים עם 48 נצחונות ושבעה משחקים מול קליבלנד וחיזקו את הספסל גם במומחה השלשות דאג מקדרמוט. אוונס הוא הערך המוסף המשמעותי שיכול להפוך את אינדיאנה לסוס שחור של ממש במזרח. הוא השחקן היוצר הנוסף לצד ויקטור אולדיפו שכל כך היה חסר בסדרה מול הקאבס. הוא צפוי לעלות מהספסל ואם יישאר בריא להתמודד עם תואר השחקן השישי של העונה, אך היכולת החדשה שלו לקלוע מבחוץ הופכת אותו לשחקן שיוכל להשתלב בקלות גם לצד אולדיפו ולאפשר לנייט מקמילן אופציות טובות להרכבים נמוכים. מי יודע, אולי מקמילן יצליח אפילו לשכנע את טייריק לשמור, אחרי שהוא הפך את בויאן בוגדנוביץ' לסוג מסוים של לברון סטופר אפשר להאמין להכל.
ברוק לופז (מילווקי)
עוד דוגמא לשחקן של מספרים גדולים בקבוצות קטנות. בין 2009 ל-2017, לופז שיחק בניו ג'רזי שהפכה לברוקלין ולא ירד מממוצעים של 17 נקודות ו-1.5 גגות לעונה, השילוב בין יכולת ליצור נקודות לנוכחות הגנתית בצבע הפך אותו לאחד הסנטרים היעילים והיציבים בליגה לאורך שנים. אבל רוב השנים האלה הקבוצה שלו הייתה חלשה, הוא הסתפק ב-13 משחקי פלייאוף בשתי הופעות קצרות, הקמפיין המוצלח היחיד של הנטס היה דווקא בעונה בה ברוק היה פצוע. בשנים האחרונות הליגה השתנתה כך ששחקנים כבדים כמוהו הפכו לפחות ופחות רלוונטיים, כדי לנסות להתאים את עצמו הוא החל לזרוק שלשות ובשנתיים האחרונות קלע כ-1.7 שלשות למשחק באחוזים ממוצעים. אבל זה לא עזר לו לקבל תפקיד בקבוצה רצינית.
הקיץ לופז חתם במילווקי על חוזה לעונה אחת תמורת 3.3 מליון דולר, כמו שחקנים רבים הוא ינסה להוכיח בעונה הזו שהוא ראוי לחוזה גדול בקיץ הבא. ההגעה של לופז תאפשר למאמן החדש של הבאקס, מייק בודנהולצר, להקיף את יאניס אנטטוקומפו בארבעה קלעי שלשות בלי להמשיך לפנטז שת'ון מייקר הוא שחקן NBA. זה יהיה מקרה מבחן מעניין לסנטרים הכבדים שקולעים מבחוץ, מבחן האם היתרונות הייחודיים שלהם יכולים להיות משמעותיים מהחסרונות. לופז יתרום מהנוכחות שלו בצבע בהגנה וירבה להסתובב על קו השלוש בהתקפה, כאשר בנוסף לכך הוא יוכל גם לנצל מיס-מאצ'ים וסנטרים לא מספיק פיזיים כדי להביא לידי ביטוי את היכולות שלו בפוסט. סביר שהוא לא ירבה להיות על הפרקט במאני טיים (אולי קואוץ' באד ישחרר את הנצרה של ההרכבים הנמוכים עם יאניס כסנטר שמשום מה בקושי קיבלו הזדמנויות עד כה), אבל אם הוא יוכל לתת 25-30 דקות טובות לקבוצה שחושבת בגדול, עשוי להיות לו עוד תפקיד אמיתי בליגה שהולכת ומתרחקת משחקנים במימדים שלו.
ווילסון צ'נדלר (פילדלפיה)
צ'נדלר הוא הפחות מוכר מחמשת השחקנים כאן, אך מדובר בשחקן יציב ועקבי שלמשך שנים מספק בין 12.5 ל-16.5 נקודות למשחק עם ריבאונדים, שלשות והגנה אישית טובה. למרות שהיכולות שלו מגוונות יותר, עם השנים הוא החל להרגיש יותר בנוח בתפקיד מומחה שלשות והגנה (3-and-D) שמחכה לכדור בפינה ומדי פעם מוסיף תנועה לצבע עם ובלי הכדור. הבעיה היא שהוא אף פעם לא שיחק בקבוצה שזה מה שהיא הייתה צריכה ממנו ואף פעם לא שיחק בקבוצה גדולה מספיק כדי לבחון את האיכויות שלו גם בסדרות פלייאוף ומול הכוכבים הגדולים בליגה, קשה מאוד לדעת מה הרמה האמיתית שלו כשומר אישי. הוא הסתפק ב-11 משחקי פלייאוף מאוד לא מרשימים, שהאחרונים היו לפני חמש שנים.
כל זה ישתנה עכשיו, לאחר שצ'נדלר עבר בטרייד לפילדלפיה. הוא מגיע לקבוצה שאמורה להיות מהטובות במזרח בעונה הקרובה, קבוצה עם שני סופרסטארים שזקוקים לשחקני משנה יעילים לצידם. לאחר ההברזה של נמניה בייליצה והפציעה של זאיר סמית' (קללת הרוקיס של הסיקסרס עדיין בעיצומה), הספסל של הסיקסרס בעמדות 2-4 התדלדל מאוד וצ'נדלר הוא המניה הבטוחה היחידה שנמצאת שם. הוא צפוי לקבל הרבה מאוד דקות ובהחלט עשוי להוכיח שהוא יציב ומנוסה יותר מרוברט קובינגטון שמבצע את אותו התפקיד בחמישייה. בעידן בו בפלייאוף הערך של שחקני כנף שמסוגלים לשמור על כמה עמדות בחילופים ולקלוע מבחוץ עולה, נקבל השנה הזדמנות לבחון האם צ'נדלר בנוי להיות שחקן משנה איכותי בקונטנדרית. גם אם הוא לא יישאר בפילדלפיה (הסיקסרס שומרים את המקום מתחת לתקרה להחתמות גדולות בקיץ הבא), פלייאוף מוצלח יהפוך אותו לסחורה מבוקשת בקיץ בו להרבה קבוצות טובות יהיה מקום להציע חוזים גבוהים.