עד לפני עשר שנים עוד חלם רמזי ספורי (22) באדום. בכל שבת מאז שהוא בן שנה, כך הוא לפחות מספר, הוא כבר היה עם הפועל תל אביב במגרשים. אבא שלו, האני, היה אוהד שרוף. את הלילות שלו כילד הוא העביר מול המחשב, מחפש את השערים של סלים טועמה, גיבור ילדותו.
טועמה כבר הספיק להגשים לו חלום, כאשר היה עבד איתו באימונים על סודות הבעיטה החופשית, לוקח את ספורי הצעיר תחת חסותו. עכשיו ספורי באמת רוצה להיות טועמה, ולא חושש להצהיר: "אני רוצה להיות זה שינהיג את הפועל תל אביב".
"החלומות שלי לא נעצרים שם: אני רוצה להמשיך את טועמה וטורק", הוא אומר בראיון מיוחד לוואלה ספורט. "תן לי לעשות חצי ממה שסלים עשה בקריירה, ואני אהיה מבסוט. הלוואי שאהיה אחד מהשמות האלה. גם הם היו במצבים האלה. ושחקן טוב נמדד כשמצפים ממנו. אני רוצה להיות זה שינהיג את הפועל, רוצה לקחת על עצמי את הקבוצה. אני כבר מקבל קללות בדרבי. כשמקללים אותך זה אומר שאתה שחקן טוב".
"אבא שלי חלם כל החיים שלי שאהיה שחקן בהפועל תל אביב, וגם אני חלמתי על זה. את המשחק הראשון שלי נגד נתניה. לא אשכח בחיים. איך יוסי אבוקסיס פנה אליי בדקה ה-30 ואמר לי לקום להתחמם. עברה בי צמרמורות בכל הגוף. אבא שלי תמיד אמר לי: 'אתה תהיה הגאווה של יפו".
עוד בנושא
דרוש: מנהל מקצועי. המהלך היחיד שיכול להחזיר את הפועל באר שבע למסלול
בית"ר ירושלים: הקשר אפונסו טיירה סיכם לשנתיים
מכבי תל אביב משבחת: שכטר "מכניס מהירות", עטר פורח אצל איביץ'
- רמזי, אתה לא חושש להצהיר את הדברים האלה? עד עכשיו זה לא כל כך הלך עם הפועל תל אביב, ובעיקר עברת לקבוצות אחרות, כמו סכנין, אשקלון ונתניה.
"זה לא מפחיד אותי. בטח לא עכשיו. אם הייתי שואל את השאלות האלה בתחילת הדרך, לא הייתי עונה ככה. יש שחקנים עם ביטחון עצמי מופרז או אפילו שחקנים שחצנים. אבל אני לא אחד כזה. אני מרגיש מוכן לכך בשלב הזה של הקריירה. נכון שאלו הרבה מאוד דברים שאני לוקח על עצמי, אבל אני מאמין שבעבודה קשה זה אפשרי. חוץ מזה, בקבוצה מאוד תומכים ורוצים שאני אקדם גם את עצמי וגם את המועדון. שחקן בית אמור לקחת את זה בלי שאף אחד יגיד לו לעשות את זה".
- ציפיות כאלה לא פוגעות?
"בגיל צעיר זה כן השפיע עליי. היה לי קשה. לקחתי הרבה יותר קשה את המשחקים מכדורגלנים אחרים. כל הזמן ניסיתי לרצות אנשים ולהיות בקשרים טובים. ככול שאתה מנסה לעשות טוב לכולם, אתה נכשל. אם כול הזמן אתה חושב בראש - אני רוצה למסור לזה ולזה ולצאת בסדר עם כולם, אתה בסוף תיכשל. מכול הערה ומכול צעקה הייתי נכנס לדיכאון. אבל היום זה בכלל לא קיים אצלי. אני מרגיש יותר בוגר, מרגיש שאני יכול וגם רוצה להוביל את המועדון הזה".
- אתה מגדיר את עצמך כטיפוס שקט וגם הסביבה שלך אומרת עלייך דברים דומים. זה לא בדיוק עונה להגדרת המנהיג.
"קודם כל אני צריך להוכיח במגרש, אבל אני אעשה הכל כדי לקחת את המועדון על הכתפיים שלי. כל הזמן אתה משתנה. כשהיייתי צעיר וחסר ניסיון, זרקו אותי לדרבי הראשון שלי ואמרו: 'כשתגיע ותרגיש את האוהדים מקללים אותך, אז תבין מה זה'. ובאמת היה לי פיק ברכיים. זה היה בבית של מכבי תל אביב. אני אפילו לא זוכר את התוצאה ולא רוצה לזכור. רמזי של היום השתנה. הוא נהיה יותר בוגר ויותר אחראי, עם יותר ניסיון. ביטחון זה הדבר הכי חשוב בכדורגל, ועכשיו אני מרגיש שיש לי את הביטחון הזה".
- מה לא הצליח לך בתחילת הדרך בהפועל תל אביב?
"עליתי לבוגרים בגיל מאוד צעיר וזרקו אותי ישר למים. גם לא שיחקתי בנוער הרבה זמן לפני הבוגרים. הבנתי מהר שמה שהצלחתי לעשות בנוער, יהיה לי הרבה יותר קשה בבוגרים. ההפרשים היו מטורפים. רק רציתי להיראות טוב ופחדתי לא לאבד כדורים. זה כל מה שהעסיק אותי. כול איבוד כדור הייתי לוקח קשה. כשאני מסתכל על זה עכשיו, אני אומר שטוב שנכשלתי בגיל צעיר מאוד. היום אני מגיע הרבה יותר מנוסה ואני עדיין לא בן 23".
- מה עבר עלייך ברגע שהתקבלה החלטה שאתה יוצא להשאלה?
"היה לי מאוד קשה, כי ההחלטה בא ממני. אבא שלי תמך בי ואמר שבהפועל לא יהיו לי הרבה הזדמנויות. נכנסתי לאלי גוטמן לחדר וביקשתי לצאת כדי להתקדם בקריירה. אז עברתי לסכנין במחשבה שאני אחזור להפועל תל אביב שחקן יותר טוב. אבל אז הפועל ירדה ליגה ורציתי להישאר, וזה הגיע לקצת ויכוחים שלא קשורים לכדורגל. אני יכול להגיד לכל שחקן צעיר בקבוצה גדולה שמתלבט אם ללכת להשאלה לקבוצה קטנה שיעשה זאת. הטעויות שאתה יכול לעשות שם וללמוד, זה לא כמו בקבוצות הגדולות. שם אתה באמת לומד ובשקט".
- הייתה הרגשה מאז שעזבת שאתה לא רוצה לחזור להפועל תל אביב ולא רוצה לשחק איתה בלאומית?
"מי לא רצה להישאר? אני רציתי. הגעתי לאימונים ואמרתי שאני רוצה לשחק בקבוצה. אבל היו בעיות עם השכר שלי שהיה גבוה ובגלל זה העדיפו להשאיל אותי. זה בכלל לא היה קשור לכדורגל. רק שכר. אפילו חתמתי על חוזה חדש בהפועל תל אביב".
- מה ההבדל בין שחקן לאוהד בדרבי?
"בתור אוהד אתה תמיד בלחץ. גם כשהקבוצה מובילה 0:2, האוהד בלחץ. בתור שחקן במגרש אתה יותר שולט בדברים. הדברים תלויים בך".
- מאז שאתה עלית לבוגרים, הדרבי הוא כמעט תמיד צהוב. איך זה מרגיש להפסיד דרבי?
"לא הרגשתי את זה בכלל בתור שחקן, אלא בתור אוהד. אני לוקח את זה מאוד קשה. אני מסוג השחקנים שלא היה יוצא מהחדר אחרי הפסד בדרבי. נכנס לחדר, מקלל את עצמי וחושב מה יכולתי עוד לעשות".
- אתה זוכר איזו חווית דרבי קשה?
"הובלנו 0:2 עם רן בן שמעון משערים של דמארי והם עשו עלינו מהפך בעשרה שחקנים. זהבי שם שלושער. זה כאב הכי הרבה. מי שהפועל תל אביב חרוטה אצלו בלב, ייקח את זה מאוד קשה. אנחנו חיים בשביל הדרבי. הפועל ומכבי תל אביב זו היריבות הכי דרמטית וטעונה".
- התגעגעת לזה?
"בטח. מי לא מתגעגע למשחקים כאלה? אני מקווה שיהיו ניצחונות שיוסיפו למעמד שלנו. ובטח בשביל הקהל".
- זה נראה כמו משימה בלתי אפשרית היום.
"אנחנו יודעים מה אנחנו שווים. חוץ מזה, אנחנו בני אדם והם בני אדם. אין כזה דבר זה לא אפשרי".
- אם הייתי שואל את ערן זהבי בגיל שלך על מכבי תל אביב, גם הוא לא היה מאמין שהוא יהיה שם. זה משהו שיכול לקרות גם לך?
"בוא נגיד ככה, היו לי הרבה הצעות בתור ילד לעבור למכבי ולא עברתי. כל פעם שהיו דברים ביני לבין הפועל והיו מריבות, מכבי נכנסה לתמונה והציעה לי לעבור, וכל הזמן סירבתי. ככה גם הייתי רוצה לחזור להפועל בכול פעם בגלל ההצעות האלה. תראה את רייכרט. כול מה שהוא אמר על הפועל, זה הכשיל אותו אחר כך. גם אם באותו רגע אתה חושב שנכון להגיד את זה, לכל דבר יש השלכות".
- אם כבר הזכרנו את טועמה. הוא אחד שלא פחד אף פעם להגיד דברים. לעומתו וואליד באדיר תמיד דגל בלהשאיר את
הפוליטיקה מחוץ למגרש. איפה אתה בעניין הזה?
"אני לא חושב שיש מקום לפוליטיקה בכדורגל. ברור שבתור שחקן ערבי בהפועל המעמד מחייב, אבל זה לא קשור לפוליטיקה. אני מחוץ למשחק הזה. אני לא מפחד מכלום, אבל אני לא אחד שיכול לשנות את העולם. להיכנס לזה לא ישנה הרבה".
- לסיום, איזו הפועל תל אביב נראה השנה?
"קבוצה של צעירים, כולם רעבים ורוצים לרוץ כל הזמן. יש לנו הרבה מאוד פוטנציאל. אני מקווה שיראו את זה העונה".