המעלה היחידה באלי טביב כבעלי קבוצת כדורגל היא העין. עין שמזהה את השחקן הלא מוכר או הדועך, הזול, את המאמן שאף אחד לא רוצה כרגע, וכן, גם האוהדים הנואשים. טביב לוכד את המסכן במבטו, רדאר הטראומה עף לשמיים, והופ, הוא שלו, בכיסו, מוקיר תודה שמישהו בכלל פזל לכיוון שלו, מסכים להצעה מעליבה - העיקר שלקחו אותו. עזבו את זה שטביב תמיד גומר איתם רע, עם כולם, יכולת זיהוי כזו היא אכן מעלה.
והנה, משה חוגג, שהוא כנראה ממש לא אלי טביב, גם מחזיק באותה המעלה. ואם הכול יהיה חתום וסגור וברזל, נוכל לומר - מר חוגג עשה טביב: כי כמו שטביב הבחין למשל באיתי שכטר המרוסק במכבי חיפה, וקטף אותו בדאון של חייו, כך מושיקו דג את בית"ר ירושלים מהמצולות אליהן יכול רק מועדון של אלי טביב לשקוע. והחל מהיום, חוגג נכנס לנעליו של אלי טביב.
בלי ספק, הנעליים הכי קטנות בתולדות הכדורגל.
עוד בנושא:
משה חוגג רכש את בית"ר ירושלים מאלי טביב
חוגג הגיע עם אוחנה לכותל: "ההשראה שלי היא אלונה ברקת"
כל הדברים שמשה חוגג ובית"ר ירושלים צריכים לעשות עכשיו
אלי אוחנה ימשיך בתפקיד בכיר בבית"ר ירושלים
אלי טביב לא אשם. זכותו. זכותו להתנהל כפי שהתנהל. זכותו לבזות את מעמד המאמן, זכותו למנות 22 פראיירים-על-קווים החל מ-1996, זכותו לקבוע שזהבי לא ישחק בהפועל תל אביב כי לא הסכים להארכת חוזה, זכותו להסתכסך עם אבוטבול ולחטוף לייב מטוטו תמוז, זכותו להבריח את גוטמן ולגדוע שושלת-פוטנציאלית שלא נראתה כאן, זכותו להשפיל את המאמן המעוטר ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי דרור קשטן, זכותו להתייחס לאלי כהן, רוני לוי, מנחם קורצקי, גיא לוי, דראפיץ'-ברדה, רן בן שמעון, שרון מימר, גילי לבנדה, עוד אלי כהן ובני בן זקן כבובות - מי יותר ומי פחות. זכותו לקחת קפטנים בית"ריים - בן שושן, ברוכיאן, הרוש, קריאף, אצילי, איינבינדר ושכטר - ואחד אחר השני להראות להם את הדלת החוצה ולגרום לקהל לשברון לב. זכותו לא להאמין בקהילה, בנוער, בעתיד, במודרניזציה, ביותר מסנדוויץ' אחד אחרי משחק חוץ, בתנאים אופטימלים, בתקשורת טובה.
זכותו.
אבל העובדה שהאיש הזה - לדעתי, הגרוע ביותר בבעלי ארצנו - קיבל בכלל לידיו מועדון שלישי בישראל, היא אות קלון וביזיון עצום עבור כל מי שהכדורגל המקומי יקר לו. זכותו. לחובתינו.
נכון, יש הרבה רעים, ונכון, במבחן התוצאה, אכן נרשמו כמה הצלחות במועדונים בהם היה בצינון - הפועל תל אביב זכתה בדאבל ב-2010 ובית"ר כבשה המון גולים בעונה החולפת. אבל גם השרופים שבאוהדי בית"ר, אלו שהגנו על טביב כמו עיוורים, יודעים היום שכשאדם כמוהו נמצא בראש המערכת, אפילו התוצאה הופכת משנית. כי הנה, זה אחוז ההצלחה של בית"ר בליגה בחמש שנות טביב: 42%, 47%, 54%, 56%, 63%. אפילו עם שיפור הדרגתי, הם לא מאמינים בו. הם לא רוצים אותו. ראיתם מה הם עשו אתמול. כך אוהדי הפועל תל אביב עשו בעבר. גם שם התוצאות לא היו קולוסליות דאז - הם פשוט לא יכולים היו לשאת את הבוס. ואם שני מחנות האוהדים הכי מנוגדים בכדורגל הישראלי מתנהגים באותה הדרך כנראה שהאויב המשותף אכן אויב.
זה לא יום לשמחה לאיד ולא יום להשוויץ "אמרנו לכם". טביב מגיע למקומות כל כך מיואשים, וכשאין בוס שיר גם איש כזה הוא זמיר. אפשר להבין את אוהדי בית"ר שמאסו בשלהי תקופת גאידמק ופתאום קיבלו אירופה, או רלוונטיות, או סגנון התקפי. אבל מישהו היה צריך לעצור את זה, עבורם, ולצערם, בכדורגל הישראלי אין חגורת בטיחות. כשם שבנק אנגלי זה סבבה ופסלים זה זורם, כך האנשים שאישרו את הרכישה הזו העלימו עין ממה שקרה בחודורוב ובלויטה, וכך, כשנענש טביב ונגזר עליו להעביר את הקבוצה, הוא חרבן על כולם מהמקפצה בזמן שהחזיק מאוורר - כן, אין גבול למטפורות הדוחות שאפשר להשתמש כדי לתאר את הביזיון שהיתה השנה החולפת של טביב בכדורגל הישראלי. זכותו לקחת, חובתם של קברניטי ענף למנוע ממנו. אבל איזה למנוע ואיזה נעליים
למזלו, טביב הוקף בלא מעט מסאז'יסטים. אנשים שעשו עיסוי לאמת. 'קמצנות' הפכה ל'שפיות', 'התערבות' הפכה ל'אכפתיות', והבחור שהחריב את מעמד המאמן והקפטן - זה שאף מאמן/שחקן ששאלתי אודותיו לא אמר עליו מילה טובה, EVER - קיבל אשראי מנופח כי "הוא גאון כדורגל" וכי "בית"ר באירופה" וכי "זה כסף שלו". עם כל הכבוד, לא בית"ר ירושלים היא שצריכה להתרגש ממקום שלישי, 12, 25 ו-25 נקודות מהמקום הראשון - בשלוש העונות האחרונות. לא בית"ר ירושלים צריכה להיות תחנת מעבר בדרך לקרית שלום או טרנר. לא בית"ר ירושלים צריכה להיות קבוצה עם כל כך מעט מנויים. לא בית"ר ירושלים צריכה למנות מאמנים שתכונתם החשובה ביותר היא איכות הקליטה הסלולרית על הספסל. לא בית"ר ירושלים צריכה לחשוב כל כך בקטן, עונה אחר עונה.
טביב אולי טוען שהוא מחזיר מועדון טוב יותר ממה שקיבל. יכול להיות שמבחינה מקצועית הוא צודק, מבחינת התוצאה בטוח, אבל מועדון זה לא רק כדורגל וההיסטוריה של בית"ר ירושלים לא החלה בסוף עידן גאידמק. בעוד עשרות שנים, כשנסתכל לאחור, נגלה שבמבחן הזמן טביב לא תרם דבר לבית"ר, לא סחף קהילה, לא העלה כמות מנויים, לא שבר שיאי התעניינות, אפילו את היהלומים שמצא לא הצליח למכור בשווי רב. כל שנזכור זה תבוסה באירופה, חילופים בסמס והרבה מאוד ריבים.
אבל רגע, הנה עוד מחמאה לטביב - בחוכמתו הבין שרק בוס רע יכול להוציא כסף מהכדורגל הישראלי, רק אדם שכלום לא מעניין אותו זולת עצמו. וכך, לפי פרסומים זרים, טביב הוא לא רק היחיד שהצליח לצאת עם כסף מהפועל תל אביב, הוא כנראה הבוס היחיד בתולדות העולם שיוצא עם כסף משני מועדוני כדורגל שונים. לטביב לא אכפת מהתדמית שלו, הוא ממילא יתראיין בתחנת הבית ויצעק "אולטראס" או "חוליגנים", יאשים את כולם פרט לעצמו. אבל לאנשים שמנהלים את הכדורגל הישראלי צריך להיות אכפת מתדמית, וכמו שראש העיר ברקת התעורר פתאום, בדיליי הכי אופנתי בהיסטוריה, אני מקווה שגם הם התעוררו והבינו - טביב הוא הביזיון של הכדורגל הישראלי. כי בתקופתו כאן הוכיח שעם לא מעט רע ועם כמעט כלום טוב אפשר לפעמים גם לנצח.
האם חוגג יהיה טוב? בינוני? ישקיע בגדול? יברח? מי עומד מאחוריו? האם יצרף סוף סוף שחקן מוסלמי? האם יביא כוכבים? האם יתקמצן? האם ישתגע? האם בוזגלו וערן לוי (ה ל ו ו א י) סוף סוף יחברו כדי ליצור את קרנבל ההפגזות הישראלי, על המגרש ומחוץ לו? האם ידאג לקהילה? האם רף המנויים סוף סוף יכבד את קדושת המנורה?
הכול מעניין, אך כלום לא משנה כרגע. מה שבטוח, וחוגג לבטח יודע את זה -
בשקלול כל האספקטים שמרכיבים מועדון כדורגל, יותר גרוע מטביב הוא לא יכול להיות. ובהנחה שאחרי שלוש גופות לא תימצא המתנדבת הרביעית, ובתקווה שסוף סוף יקום האביר הישראלי ויגיד "לא עוד", הרי שסוף סוף נוכל כולנו לומר:
תודה לך אלי, ברור שפטרנו.
orenjos@walla.co.il