המעבר של לברון ג'יימס למערב העצים מאוד את הפער בין הקונפרנסים ב-NBA, שגם לפני כן היה מוגזם. התחושה שהמערב הוא הליגה האמיתית תהיה חזקה מתמיד בעונה הקרובה, ולא רק בגלל לברון: ארבע הבחירות הראשונות בדראפט הלכו מערבה ואפילו המעבר של קוואי לאונרד למזרח לווה באולסטאר בשיא הקריירה שעשה את הדרך ההפוכה. העומק במערב יהיה נדיר במיוחד בשנה הבאה, עם 15 קבוצות שרוצות לנצח, 14 שניתן לדמיין אותן מצליחות בכך ו-10 קבוצות שלא הגיוני שלא יהיו בפלייאוף. כמו תמיד, יהיו פציעות, אכזבות וכמה קבוצות שייאלצו לוותר מוקדם, אבל נתוני הפתיחה מבטיחים מתמיד.
אז לכבוד הקונפרנס שעשוי להיות העמוס ביותר אי פעם, ומתוך ההנחה הלא וודאית שהמהלכים החשובים של הקיץ הסתיימו, הנה דירוג עוצמה ראשוני של המערב הנוכחי. זה דירוג עוצמה שמתבסס על פוטנציאל יותר מאשר על יכולת וודאית ויציבות, על התקרה של כל קבוצה. השאלה שהנחתה אותי היא: מה הסיכוי של הקבוצה הזו להגיע לשלבים המאוחרים של הפלייאוף ולאיים ברצינות על האליפות בעונה הקרובה.
עוד בנושא
לברון ג'יימס על הלייקרס: "כל החיים אני מנצח נגד כל הסיכויים"
לברון ג'יימס מאמין שברנדון אינגרם יוכל להפוך לסקוטי פיפן החדש"
זן נדיר: בחזרה לקיץ ששינה את הקריירה של קובי בריאנט לנצח
1. גולדן סטייט ווריירס
לפחות לעוד עונה, הכל תלוי בחבורה של סטיב קר. מי שמחפש ליגה תחרותית שלא תלויה בבעיות בריאות אצל גולדן סטייט יכול לשים את יהבו על הקיץ הבא. זה הקיץ בו הנהלת הווריירס תצטרך להתחיל לקבל החלטות לגבי הסופרטסארים שמסיימים חוזים והשארה של כולם תוביל לסכומים אסטרונומיים של מס מותרות, זה הקיץ בו הלייקרס יוכלו לצרף סופרסטאר נוסף לצד לברון, זה הקיץ בו פילדלפיה תוכל להשלים את הפאזל וזה הקיץ בו בוסטון אמורה להיכנס לשנות השיא שלה ולקבל עוד כמה בחירות דראפט גבוהות. בעונה הקרובה, זה גולדן סטייט ועוד 29.
2. יוסטון רוקטס
עם כל הכבוד לכרמלו אנתוני, יוסטון נחלשה ביחס לעונה שעברה ברגע שאיבדה את טרבור אריזה. היא בעצם נשארה רק עם מומחה הגנה אחד בכנף (פי ג'יי טאקר) ועם הרבה פחות אפשרויות להרכבים שמסוגלים לבצע חילופים אוטומטיים מול הווריירס. אם דריל מורי יצליח להמיר את החוזה הנוראי של ראיין אנדרסון בחוזה נוראי של שחקן כנף שמיש המצב ישתנה, בינתיים הקבוצה שלו לקחה צעד אחורה. אבל עדיין מדובר בקבוצה נהדרת עם יתרון התחלתי על כל יריבה במערב פרט לאלופה.
3. ניו אורלינס פליקנס
כמעט בלתי אפשרי להצליח בפלייאוף בלי אחד השחקנים הטובים בליגה, ניו אורלינס היא מהבודדות שיכולה להרגיש שיש לה אחד כזה. דווקא לאחר הפציעה של דמרקוס קאזינס, הפליקנס מצאו לעצמם זהות שאפשרה לאנתוני דייויס לשחק כמו MVP. בפלייאוף ג'רו הולידיי נראה כמו מספר 2 ראוי ולא מעט שחקני משנה הוכיחו שיש להם מה להציע. לעונה הקרובה ניו אורלינס תגיע כשהיא יודעת מי היא ועם תחושה שהיא יכולה להיות עוד יותר טובה השנה: אלפריד פייטון הוא הגרסא הצעירה של רייג'ון רונדו, ג'וליוס רנדל נותן תוספת כוח משמעותית מאוד מהספסל וצריך רק עוד שחקן כנף הגנתי אחד (אולי סולומון היל יפרוץ אחרי עונה פצועה) בשביל סגל שלם ומבטיח מאוד.
4. לוס אנג'לס לייקרס
כמה נמוך אפשר למקם את לברון בדירוג שמבוסס על פוטנציאל? הסגל הנוכחי של הלייקרס בהחלט יכול להתקשות אפילו להגיע לפלייאוף במערב העמוס, אבל בתסריט האופטימי אפשר לראות פה פוטנציאל מעניין. כולם מתמקדים ברכש הדי תמוה, אבל כדאי לשים לב לסגל הצעיר שנשאר. רבים מצפים לשנת פריצה של ברנדון אינגרם, קייל קוזמה הוא כבר עכשיו שחקן משלים נהדר עבור לברון, KCP וג'וש הארט הם גארדים שמספקים הגנה ושלשות, לונזו בול עושה הרבה דברים ברמה גבוהה. זה יהיה אתגר גדול מתמיד עבור קינג ג'יימס, אך לא אתגר בלתי אפשרי.
5. סן אנטוניו ספרס
גם את גרג פופוביץ' יש גבול כמה נמוך ניתן לדרג. תזכורת נוספת: בשנה שעברה סן אנטוניו ניצחה 47 משחקים בלי דמאר דרוזן. הסקורר המוכשר נטה להיעלם בפלייאוף בטורונטו, אבל הוא גם שיחק אצל מאמן שלא ידע לנהל סדרות פלייאוף. לפופ יהיו שני אולסטארים לגיטימיים וכמה שחקני משנה מעניינים בכל עמדה. בפעמים הקודמות שהספדנו את הספרס פופ ידע להמציא את הקבוצה מחדש מבחינה סגנונית ולבנות סגל שתוך כמה שנים רץ לאליפות, זה לא עד כדי כך מופרך שזה יקרה גם הפעם.
6. אוקלהומה סיטי ת'אנדר
אני מתעקש לא להתייאש מהאפשרות שסביב ראסל ווסטברוק תיבנה קבוצה מצליחה באמת. OKC אמורה להיות טובה יותר השנה. דניס שרודר יתמקם בתפקיד הראוי לו כשחקן שישי ויהיה מסקרן במיוחד לבחון את הדקות המשותפות שלו עם ראס, אנדרה רוברסון יחזור מפציעה כדי להיות אחד השומרים הטובים בליגה, רוטציית שחקני הכנף התרחבה (בעיקר אם קורי ברואר יישאר) והעזיבה של כרמלו תוביל את ג'רמי גרנט למקום בחמישייה לו הוא ראוי. בסגל הזה מסתתרת קבוצת הגנה קטלנית שיכולה לכפות איבודים ולרוץ יותר מהר מכל יריבה. היא הייתה מדורגת גבוה יותר אם לראס היו קבלות פלייאוף כשחקן מוביל.
7. יוטה ג'אז
מהמניות הבטוחות במערב, אבל פוטנציאל הגדילה שלה מוגבל לפוטנציאל הגדילה של דונובן מיטשל. זה לא מעט, אבל לא מספיק כדי ללכת רחוק באמת. הקלות בה יוסטון הסתדרה עם ההגנה של יוטה בפלייאוף האחרון מדגישה את השאלה כמה רחוק ניתן להגיע כיום עם הגנה שמתבססת על רודי גובר. הקבוצות הבכירות מצאו פתרון לכל הגנה שלא מבוססת על חילופים אוטומטיים, מה שהופך את גובר להרבה פחות אפקטיבי מולן. קווין סניידר הוא מאמן נפלא וחדשני, אולי הוא יגיע לעונה הקרובה עם פתרון גם לכך.
8. דנבר נאגטס
אם ב-OKC מתחבאת קבוצת הגנה אדירה שעוד לא מומשה, בדנבר מתחבאת התקפה חד פעמית סביב האיכויות יוצאות הדופן של ניקולה יוקיץ' שבשנתיים האחרונות הופיעה רק לסירוגין. הנאגטס לא ממש התחזקו הקיץ, מייקל פורטר כנראה לא יהיה רלוונטי השנה ואיזיאה תומאס זה סימן שאלה גדול (וכדי לחסוך תשלומי מס הם ויתרו על כמה שחקני ספסל), אבל בשנה שעברה פול מילסאפ לא נכנס לעניינים ושיחק בפחות מחצי מהמשחקים. אם השנה מילסאפ כבר יהיה חלק מהתלכיד, מדובר בתלכיד שיכול לאיים על גולדן סטייט ויוסטון ביעילות התקפית.
9. מינסוטה טימברוולבס
הגענו לאיזור הקבוצות המבואסות. מינסוטה הייתה אמורה להיות הרבה יותר טובה בעונה שעברה, אבל זה לא התחבר לה בשום שלב. קארל אנתוני טאונס ואנדרו וויגינס נתקעו במקום, ג'ימי באטלר נראה מתוסכל, טום תיבודו לא שלט בקבוצה שלו. נדמה שהסיכוי היחיד לשיפור אצל הוולבס נמצא בקפיצת מדרגה משמעותית של טאונס, שייראה באמת כמו הסנטר הגדול הבא. אחרת, מאוד יכול להיות שבאטלר אפילו לא יסיים שם את העונה כשתיבודו יבין שאין לו סיכוי להשאיר אותו בקיץ.
10. פורטלנד טריילבלייזרס
זו תהיה הפתעה מסוימת אם הקבוצה שסיימה את העונה שעברה במקום השלישי לא תגיע לפלייאוף, אבל הקלות בה ניו אורלינס טאטאה אותה בסיבוב הראשון הבהירה שהגג של הסגל הנוכחי נמוך יותר מכל שאר המועמדות הרציניות לפלייאוף. יריבות כבר יודעות איך לשמור על פורטלנד ולנטרל את צמד הגארדים הסקוררים תוך התעלמות מכל השאר. בקיץ הבלייזרס הביאו בעיקר עוד גארדים וכנראה ישחקו יותר עם הרכבים נמוכים, אבל אלה הרכבים בעייתיים מאוד בהגנה. טרייד על סי ג'יי מקולום מתבקש, אם תהיה הצעה טובה זה אולי יקרה עוד הקיץ.
11. ממפיס גריזליז
מארק גאסול ומייק קונלי בריאים עדיין מסוגלים להוביל כל צוות מסייע לפלייאוף, והשנה הצוות המסייע יכול להתברר כיותר מתקבל על הדעת. לצערו של עומרי כספי, לאחר שהוא חתם הגריזליז חיזקו את רוטציית שחקני הכנף בקייל אנדרסון וגארט טמפל היעילים. אם ג'ארן ג'קסון, הבחירה הרביעית בדראפט, יצליח לתרום מיד כסוג של צ'אנינג פריי עם הגנה, ממפיס עשויה להתברר כסוס השחור של מאבקי הפלייאוף.
12. דאלאס מאבריקס
עוד סוס שחור פוטנציאלי. דאלאס הוסיפה לסגל שלה את אחד הסנטרים הבכירים בליגה - דיאנדרה ג'ורדן, ואת השחקן הטוב ביותר באירופה בעונה החולפת. אם לוקה דונצ'יץ' מוכן לקחת פיקוד מהרגע הראשון, וזו בהחלט אופציה הגיונית, הוא יקבל קבוצה שבנויה נהדר עבור יכולות הפיק נ' רול שלו. יש לדאלאס מאמן בכיר ומנטור נהדר בדמות דירק נוביצקי. היא לא אמורה להיות בשלה למאבקי פלייאוף במערב כבר השנה, אבל זו גם לא אפשרות מופרכת.
13. פיניקס סאנס
דווין בוקר סיפק בעונה שעברה שורה שמתקרבת ל-25,5,5, הוא נראה כמו פרנצ'ייז פלייר בהתהוות. דיאנדרה אייטון, שנבחר ראשון בדראפט, הוא תופעת טבע פיזית ואתלטית שיכול להטביע חותם כבר השנה. הם מוקפים בשחקני כנף מגוונים, כולל טרבור אריזה המנוסה שמעטים יודעים איך לנצח משחקים כמוהו. פיניקס לא אוהבת תהליכי בנייה ארוכים והפוטנציאל של בוקר ואייטון מאפשר לה לפנטז על מאבקי פלייאוף כבר השנה. במזרח זה היה יותר ריאלי.
14. לוס אנג'לס קליפרס
לוב סיטי לא גרה כאן יותר. הקליפרס איבדו תוך שנה את כריס פול, בלייק גריפין ודיאנדרה ג'ורדן, מה שנשאר זה סגל שבנוי לרוחב, עם יותר מדי גארדים שזקוקים לדקות. זה לא סגל רע כל כך והגיוני שהוא יגיע רחוק יותר מכמה מהקבוצות שמדורגות כאן גבוה יותר, אבל זה לא סגל עם פוטנציאל להפתיע באמת וקשה להאמין שיגיע לפלייאוף השנה.
15. סקרמנטו קינגס
מיקום קבוע בערך כמו זה של גולדן סטייט בראשון. סקרמנטו תעניין השנה בעיקר את בוסטון ופילדלפיה, שאחת מהן תקבל את בחירת הדראפט שלה (פילדלפיה אם זו הראשונה, בוסטון בכל מקרה אחר). היא אולי תעקוף כמה קבוצות לקראת הסוף כי אין לה סיבה לעשות טנקינג, אבל עם כל בחירות הדראפט הגבוהות שלה לאורך השנים עדיין אין לה אופק רציני להצלחה עתידית.
