לא רבים מהבליינים באיה נאפה זיהו ביולי 1993 בחור אירי שהגיע לחופשה עם חבריו ושתה ללא הפסקה בפאבים. גם אלה שהכירו היטב את ביצועיו של רוי קין בליגה האנגלית לא ראו את פניו, כי הוא ניסה להסתיר אותן מחשש לפגיעה. הקשר, שחתם זה עתה במנצ'סטר יונייטד, האמין באמת ובתמים שמנג'ר בלקבורן קני דלגליש עלול להתפרץ ולכסח לו את הצורה. "אף אחד לא עשה את זה לדלגליש. אני אמצא אותך", צרח בטלפון הסקוטי כאשר הודיע לו קין על כך שהסיכום ביניהם בוטל ועל בחירתו העדיף להצטרף לשדים האדומים. בדיעבד, זה היה הרגע שעיצב את מאזן הכוחות בפרמיירליג לשנים ארוכות.
קין היה אז בן כמעט 22 וירד ליגה עם נוטינגהאם פורסט, אבל היה ברור שמדובר בפוטנציאל בקנה מידה פנומנלי. מאז קיבל מבריאן קלאף האגדי את הצ'אנס במשחק הבכורה מול ליברפול באנפילד, הוא לא הסתכל לאחור. שלוש שנים היו לו בחולצה האדומה של פורסט, וגם כאשר הקבוצה שקעה במשבר עמוק, הוא רק הלך והשתדרג. התרסקות קבוצתו הביאה לכך שהמעבר היה בלתי נמנע, ודלגליש סימן את האירי כיעד מספר אחת. שנה אחרי שהחתים את אלן שירר מסאות'המפטון וקיבל את החלוץ הצעיר הטוב באנגליה, הוא רצה לצרף לבלקבורן גם את הקשר המרכזי הצעיר הטוב באנגליה.
המשימה לא היתה קשה במיוחד, כי קין ידע בדיוק את עוצמתה הכלכלית של בלקבורן. הבעלים המולטי-מיליונר ג'ק ווקר לא הותיר מקום לספק - הוא היה מוכן להשקיע את כל ההון הנדרש על מנת לזכות באליפות ולייצר שושלת לשנים ארוכות. גיוסו של דלגליש, אגדת ליברפול, רק הדגיש את השאפתנות, והסקוטי העלה את המועדון לפרמיירליג. עם שירר שהפציץ ללא מעצורים, התברגה בלקבורן בצמרת הגבוהה כבר בעונתה הראשונה בליגה, וכעת היה קין אחד החלקים החשובים בפאזל. בפגישה שנערכה ביום שישי בצהריים, הסביר המנג'ר לאירי על הפרויקט, קיבל את הסכמתו להצטרף, ואז נכנסו השניים למשא ומתן הכספי.
עוד בנושא
כיצד יובנטוס כמעט מכרה את אלסנדרו דל פיירו לפארמה ב-1994
גבריאל ז'סוס האריך את חוזהו במנצ'סטר סיטי: "זה מועדון ענק"
"היום שבו כולם הפסידו": שנה לחתימה של ניימאר בפריס סן ז'רמן
בנוטינגהאם פורסט הרוויח קינו 250 אלף ליש"ט לשנה, וביקש מבלקבורן להכפיל את הסכום. לווקר לא היתה כל בעיה תקציבית גם לשלש אותו, אך המועדון לא התכוון לפזר כספים סתם כך, ודלגליש הונחה להתמקח עם שחקני הרכש הפוטנציאליים. בסופו של דבר, שוכנע קין לרדת ל-400 אלף לשנה, והצדדים לחצו ידיים. בשלב זה התקשר המנג'ר למזכירות על מנת לבקש להכין את החוזה. ואולם, הדיונים הכספיים ארכו זמן רב מדי, וכל אנשי המנהלה כבר הלכו הביתה לקראת סוף השבוע. לכן הוחלט שהחתימה הרשמית תידחה ליום שני. לו רק ידע דלגליש עד כמה העיכוב הזה יהיה גורלי, הוא היה הופך עולמות כדי להחזיר את כל הפקידים למקומותיהם.
הדיווחים על הסיכום דלפו לתקשורת, ואלכס פרגוסון נזעק לפעולה. במהלך העונה, דוסקסה באולד טראפורד רבות האופציה להחתים את קין, אך המחיר הרתיע את הסקוטי. בשלב מסוים, הוא אפילו שאל את בריאן רובסון אם הדבר עשוי להיות כדאי. הקפטן, שמיעט לשחק בעונת האליפות ב-1992/93 בגלל פציעה, היה נחרץ. "צריך לשים כל סכום כדי להביא את רוי", הוא טען. בדיעבד, הכיר רובסון בעובדה שסייע בהבאת מחליפו: "ידעתי שאני פוגע בסיכויים של עצמי, אבל זה היה שווה. אנשים דיברו על כך שקין יהיה בריאן רובסון החדש, ועל הדמיון בסגנון שלנו. לטעמי, כל שחקן ייחודי, אך אין ספק שקין הוכיח את עצמו כיורש ראוי, הן כקשר מרכזי והן כקפטן".
האם עצתו של רובסון היתה זו שהכריעה? אין לדעת, אבל כאשר ראה פרגוסון שהכישרון נמצא בדרך ליריבה ישירה, הוא פעל במהירות. כאשר התעורר קין בבית הוריו בעיירה העירית החביבה קורק אחרי לילה רווי אלכוהול עם חברי הילדות הטובים, הוא שמע לפתע כי ממתינה לו שיחת טלפון ממנג'ר מנצ'סטר יונייטד. פרגי תהה אם קין כבר חתום על חוזה בבלקבורן. כאשר קיבל תשובה שלילית, ביקש מיד הסקוטי להגיע לביתו למשחק סנוקר. גם עוזר המאמן בריאן קיד היה שם, והשניים הסבירו לקין עד כמה הוא חשוב לתוכניותיהם. "בפרמיירליג אנחנו נזכה איתך או בלעדיך, אבל בזירה האירופית אנחנו זקוקים באמת לשחקן כמוך", אמר פרגי.
משימת השכנוע של פרגי היתה אפילו יותר קלה מזו של דלגליש. כל המשפחה והחברים של קין היו אוהדי מנצ'סטר יונייטד. בראיון הרשמי הראשון לעיתון של השדים האדומים, סיפר הקשר: "לפעמים מרגיש שכולם באירלנד שרופים על יונייטד. כולם בקורק לא הפסיקו לדבר איתי על כך שאני חייב לשחק שם. הם ידעו שזה גם החלום שלי, ובכל זאת הציקו. אירים רבים ייצגו בהצלחה את המועדון הזה, ואני מקווה להמשיך במסורת". רצונו לשחק בחולצה האדומה היה כה חזק, שהוא הסכים אפילו לשכר של 350 אלף ליש"ט - פחות מההצעה של בלקבורן, כי ידע שהאפשרויות הכספיות של המועדון שונות, ולא ראה טעם להתווכח.
ההחלטה היתה ברורה, אבל איך מודיעים עליה לדלגליש? לימים, כאשר הופיע בתוכנית טלוויזיה לצידו של הסקוטי, סיפר קין שהיתה לו תחושה לא נעימה. בהתחשב באופיו, זה כבר הישג לא מבוטל, כי קין בדרך כלל לא התבייש לדרוך על אחרים בדרך לפסגה. כאן, למרות החיבה לפרגוסון, הוא הרגיש קושי לבשר לבלקבורן על השינוי בתוכניות, אולם לא היתה לו ברירה. ודלגליש צרח עליו: "אבוא לאיה נאפה לחפש אותך!". הוא הרגיש פגוע מכך שרימו אותו, ופגוע עוד יותר על כך שדווקא פרגוסון עקף אותו בסיבוב. כך הפכה החופשה הפשוטה בקפריסין לסוג של סיוט, אבל בסופו של דבר הכל עבר בשלום. דלגליש לא שלח יחידת חיסול לסגור חשבון, וקינו חתם באולד טראפורד.
הוא בילה שם 12 שנה, הפך למנהיג ולקפטן, זכה בשבע אליפויות, וגם הגשים את השאיפה של פרגוסון שלשמה הגיע. משחק הגומלין בחצי גמר ליגת האלופות ב-1999, בטורינו מול יובנטוס, היה כנראה הגדול ביותר בחייו, והוא הבקיע בקאמבק המופלא בדרך לניצחון 2:3. הכרטיס הצהוב שספג גרם להיעדרותו מהגמר המיתולוגי מול באיירן מינכן, אך זה לא פגע כלל בתרומתו הכבירה לתואר לו המתין פרגי זמן כה רב. זה היה הרגע בו הצדיק עד הסוף את הסכום ששולם תמורתו לנוטינגהאם פורסט - 3.75 מיליון ליש"ט. אז, לפני רבע מאה, היה זה שיא מועדון.
גם דלגליש הוביל את בלקבורן לאליפות ב-1995, ללא קין, על חשבון יונייטד בסיומת דרמטית, אבל התואר הזה לא זכה להמשכיות, והאימפריה של ווקר התפרקה במהרה. האם הדבר היה שונה עם האירי במדים הכחולים-לבנים? את התשובה לכך איש לא יודע, אולם במועדון מצטערים עד היום על כך שלא עבדו שעות נוספות ביום שישי הארור.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
