המסמכים כבר היו חתומים ומוכנים למשלוח להתאחדות. בקיץ 1994, עמדה יובנטוס למכור את אלסנדרו דל פיירו לפארמה ולשלוח את הכדורגל האיטלקי במסלול אחר בתכלית. לו העסקה היתה מתבצעת, כל תולדות המשחק בארץ המגף בשני העשורים האחרונים היו משתנות לגמרי. יש המגדירים את דל פיירו כגדול שחקני הגברת הזקנה בכל הזמנים, והוא בוודאי אחד האהובים ביותר. ואולם, האגדה הזו היתה יכולה להיות של פארמה. זה היה כמעט כמו הפקס ששיבש את המעבר של דויד דה חאה ממנצ'סטר יונייטד לריאל מדריד.
למעשה, יובנטוס כמעט פיספסה את דל פיירו פעמיים. הראשונה היתה ב-1993, כאשר סקאוט עצלן נשלח לעקוב אחרי הכשרון הצעיר במשחקה של פאדובה בליגה השניה, צפה במחצית ראשונה חלשה והחליט ללכת הביתה בהפסקה. במחצית השניה דווקא סיפק דל פיירו הצגה, אך לדברי הסקאוט זה כבר היה מאוחר מדי. למזלו של המועדון, החליט היו"ר ג'מפיירו בוניפרטי לבחון את הנער בהזדמנויות נוספות, ויובה הקדימה לבסוף את מילאן במירוץ אחרי החתמתו באותו קיץ.
העניין הוא כי דל פיירו בן ה-18 לא היה אמור להשתלב בהרכב באופן מיידי. יובה ייעדה אותו בשלב הראשון בעיקר לקבוצת המילואים, בעוד רוברטו באג'ו היה הכוכב הבלתי מעורער כפליימייקר. האיש שזכה בכדור הזהב ב-1993 היה חביבו של המאמן ג'ובאני טרפאטוני, והסיכוי של הנער החדש להשתלב בהרכב לצידו היה קלוש. המשחק היחיד בו תפס את תשומת הלב היה מול פארמה, כאשר הבקיע שלושער גדול בניצחון 0:4. בדיעבד, התברר כי מאמן היריבה נביו סקאלה התרשם מההופעה הרבה יותר מאנשי יובנטוס עצמה. זה היה הרגע בו החליט לנסות להחתים את היהלום הצעיר, והוא דווקא לא ראה כל בעיה לשלב אותו לצד ג'נפראנקו זולה.
עם זאת, היעד הראשוני של פארמה בקיץ 1994 היה דינו באג'ו. הקשר, שהיה דמות מפתח בהעפלתה של הנבחרת לגמר גביע העולם, הוגדר על ידי סקאלה כחלק מהותי מאוד מהפאזל במרכז המגרש, ופארמה אף סברה כי תוכל להחליש כך את יובנטוס. לגברת הזקנה דווקא היו רעיונות אחרים, ולא נרשמה התנגדות מיוחדת למכירתו של באג'ו בהתאם למשא ומתן הכספי. היתה רק בעיה אחת - הקשר עצמו סירב בתוקף לעבור. במהלך המונדיאל בארצות הברית, השקיעו אנשי פארמה, ובעיקר הקפטן שלה לורנצו מינוטי, שעות רבות כדי לשכנע את באג'ו לשנות את דעתו ולהצטרף, אבל הוא התעקש להישאר ביובנטוס.
לאור זאת, הגיעו המועדונים לפשרה. אם יטרפד דינו באג'ו את העסקה, יועבר דל פיירו במקומו. הרי הוא לא הרשים במיוחד, רוברטו באג'ו היה אמור להישאר במועדון לשנים ארוכות, ואם פארמה מוכנה לשלם תמורת הנער - זו בעיה שלה. הכל סוכם ונסגר, אבל אז התחוללה המהפכה הגדולה בטורינו. מרצ'לו ליפי מונה למאמן אחרי ההצלחה בנאפולי, בעוד לוצ'אנו מוג'י, רוברטו בטגה ואנטוניו ג'יראודו תפסו את מקומו של בוניפרטי בהנהלה. בעוד מוג'י ממש לא סימפט את רעיון מכירת כוכב צעיר ומבטיח כמו דל פיירו, הצהיר ליפי כי הוא מעוניין להצעיד את הקבוצה להישגים באמצעות כדורגל קבוצתי יותר. "אנחנו צריכים להשתחרר מהתלות ברוברטו באג'ו", הוא אמר.
שינויים אלה הובילו לשינוי דרמטי בתוכניות. ראשית, דל פיירו האמין בעצמו הרבה יותר. הוא לא רצה לעזוב את יובנטוס בכל מקרה, אך הרגיש כי בפארמה השאפתנית יהיה לו סיכוי גבוה יותר לשחק על בסיס קבוע ולזכות בתארים. עם ליפי על הקווים, התחושה הזו התהפכה. במקביל, דינו באג'ו דווקא לא התלהב מהבוס החדש ונתן אור ירוק למעבר. כך קיבלה פארמה קשר נפלא שפיאר את מדיה במשך שש שנים, ותרם רבות לסיפור ההצלחה. בין היתר, הוא כבש פעמיים בגמר הכפול של גביע אופ"א מול יובנטוס והעניק את התואר לפארמה על חשבון האקסית, כלפיה חש עלבון גדול. ואולם, אם אפשר היה לחזות את העתיד, ברור שפארמה היתה הולכת בכל הכוח על דל פיירו במקומו.
הנסיך חווה את עונת הפריצה שלו ב-1994/95, בין היתר כי רוברטו באג'ו לא ממש מצא את מקומו. הכוכב, שחזר במצב רוח ירוד מהמונדיאל בעקבות החמצת הפנדל בדו קרב בגמר מול ברזיל, לא אהב בלשון המעטה את הגישה החדשה של ליפי. הוא התרגל להיות במוקד העניינים, אבל המאמן איפשר למשחק לזרום גם בלעדיו, ובעיקר נתן לדל פיירו הזדמנות לבטא את עצמו. בנובמבר, המזל האיר פנים לנער כאשר באג'ו נפצע - באופן אירוני דווקא במפגש מול פאדובה, הקבוצה בה גדל דל פיירו. מאז, היה קשה מאוד לעצור את הנסיקה. ב-4 בדצמבר, השלים הכוכב החדש את הקאמבק מול פיורנטינה, מפיגור 2:0 לניצחון 2:3 עם שער עוצר נשימה בחלק החיצון של הרגל, וכל האוהדים בשחור-לבן התאהבו בו לתמיד. שבוע לאחר מכן, הוא הפציץ צמד מרהיב ב-3:4 על לאציו באולימפיקו.
את העונה הוא סיים עם שמונה כיבושים, ויובנטוס זכתה באליפות ראשונה מאז 1986. לאור המציאות החדשה, ובעקבות היחסים המעורערים בין רוברטו באג'ו לליפי, הוחלט להיפרד מהכוכב הוותיק שעזב למילאן. כעבור שנתיים, אגב, הוא היה קרוב למעבר לפארמה, אבל המאמן קרלו אנצ'לוטי הטיל על כך וטו, כי לא ראה את באג'ו משתלב ב-2-4-4 שלו (חצי שנה קודם לכן נדחק החוצה גם זולה שעבר לצ'לסי מאותה סיבה בדיוק, אבל זה כבר סיפור אחר).
עם אנצ'לוטי על הקווים, לא היתה רחוקה פארמה מאליפות היסטורית ב-1997, אבל היא הפסידה במירוץ ליובנטוס של דל פיירו, ומעולם לא זכתה לסיים בפסגה. לעומת זאת, הנסיך סיים עם שמונה אליפויות, מתוכן שתיים נשללו במסגרת פרשת קלצ'ופולי, זכה בליגת האלופות ב-1996, ועזב את הקבוצה עם מאזן של 290 שערים ב-705 משחקים תוך 19 שנה. הוא אהב במיוחד לפגוש את פארמה, מולה הרשית 13 פעמים - רק לאציו ספגה ממנו יותר. כיצד היה הכל מתפתח לו לא היה דינו באג'ו משנה את דעתו ברגע האחרון? על הסוגיה הזו אוהדי יובה מעדיפים לא לחשוב כלל.
עקבו אחרי יוכין בפייסבוק
