ימים ספורים לאחר סיום העונה, כשנבן ספאחיה עמד להמריא בחזרה לקרואטיה, הוא נועד לשיחה עם עוזרו, טל בורשטיין, שהודיע היום (שלישי) כי הוא עוזב את מכבי תל אביב. "זו הייתה שיחת הכנה, שבה אמרתי לו שאני לא יודע אם אוכל להמשיך", מגלה בורשטיין בראיון מיוחד לוואלה! ספורט. "שיתפתי אותו בהתלבטויות, הצפתי בפניו את הקושי שלי להישאר רחוק מהמשפחה, והוא התאכזב אבל הבין. 'על זה אין לי מה להגיד לך', הוא ענה לי. 'זה באמת מחיר כבד, ואני הכי מבין אותך בעולם'".
כעת, שנה בלבד לאחר שחזר ליד אליהו כעוזר המאמן השני, כוכב העבר בן ה-38 מסיים את תפקידו. הוא נכנס לקלחת בעיניים פקוחות ועם חשיבה ריאליסטית. "אני מבין שזה יכול להיגמר רע, אבל כשפנו אליי ממכבי, פתאום דיגדג לי לחזור. עד אז הראש שלי בכלל לא היה במקום הזה. מה זה משנה מה אני אגיד? מי יודע איפה כולנו נהיה בעוד שנה", אמר לי ערב פתיחת העונה. וצדק.
- אז למה בעצם אתה עוזב?
"זו שאלה מורכבת, אבל לפני הכל, בגלל הוויתור שנאלצתי לעשות בפן המשפחתי. הרגשתי את זה בעיקר בשבתות. פעם הייתי קם בנחת בבוקר עם אשתי והילדים, יוצאים לטייל או אפילו סתם נשארים בבית. היינו יחד. העונה הייתי צריך לקום מוקדם, לשבת כל הבוקר על המחשב ולעבוד, עד שאני יוצא לאימון הקבוצה, והייתי חוזר הביתה אחר הצהריים כשאני מותש ועייף. פספסתי את רוב האירועים של הילדים במשך השנה, הרגשתי את הריחוק, ואחרי כל השנים שבהן שיחקתי וגם ככה הייתי בנסיעות ומצאתי את עצמי לא מעט זמן מחוץ לבית, זה הקשה עליי".
עוד בנושא
אחרי שנה בלבד: טל בורשטיין הודיע למכבי תל אביב על עזיבה
מכבי תל אביב מפנטזים: "ווילבקין ופארגו ביחד זה כוח משמעותי"
מכבי ת"א במו"מ מתקדם עם סקוטי ווילבקין, גם קארוסו על הכוונת
- מתי הבנת שזה לא בשבילך?
"זה לקח כמה חודשים עד שהמחשבות התחילו לחלחל ואני התחלתי להתלבט אם זה מה שאני רוצה, אם זה מה שנכון לי. לא ברמה המקצועית: הייתי רק עוזר מאמן שני, אבל גיליתי העונה את המאמן שבי, את הרצון להצליח ואת היכולת שלי. השאלה הייתה רק לגבי המחיר, ותהיתי אם המחיר שווה את זה. אז לא, בשלב זה המחיר לא שווה, ואני מקווה שזה גם לא ישתנה".
- הופתעת מהאינטנסיביות שנדרשת בתפקיד הזה?
"לא, ידעתי מה זה דורש, וברגע שהייתה לי אפשרות - רציתי לנסות את זה בעצמי. כשאתה רואה את הדברים מהצד ולא באמת חי את זה, אתה לא מבין לגמרי את המשמעות וההשלכות. אני חושב שאני יכול להצליח, אבל כדי להגיע רחוק אתה צריך להיות ממוקד רק בזה ולעשות המון ויתורים בדרך. אולי הייתי יכול לומר שזה מה שאני רוצה בחיים, וזה מה שחשוב לי, ולא מעניינת אותי המשפחה. אבל אני לא במקום הזה".
- בכך תמה קריירת האימון שלך?
"לא בהכרח. אני עדיין קצת מבולבל. שקלתי במשך תקופה ארוכה מה לעשות, ואני עדיין לא לגמרי שלם עם עצמי. לא פוסל את האפשרות שאמשיך לקחת חלק בעולם הכדורסל, אבל אם כן - זה יהיה במינון יותר נמוך. אני אקח עכשיו את הזמן לחשוב מה אני רוצה לעשות".
בורשטיין היה, כאמור, עוזר המאמן השני במכבי - וחלוקת העבודה בינו לבין גיא גודס הייתה ברורה מלכתחילה: גודס הוביל את ההכנות למשחקי היורוליג, ובורשטיין היה מחזיק תיק ליגת העל. "העונה הזו הייתה רכבת הרים", הוא מסכם, "ובאמת למדתי המון. בשיחות האחרונות שלי עם ספאחיה הוא אמר לי שמה שאני עברתי השנה שווה לעשר שנים שהוא חווה כמאמן צעיר. בגלל האינטנסיביות, בגלל הבמה, בגלל הלחצים, בגלל מספר המשחקים. לקחתי על עצמי יותר כשאבא של גיא נפטר, ובפיינל פור איחדנו כוחות ונתנו פוש".
- במה תחושה שמחת הזכייה באליפות כשחקן לעומת עוזר מאמן?
"כמאמן, גם אם אתה עוזר שני, יש עליך הרבה יותר אחריות ולחץ. בתחושות שלי, הסתכלתי על זה כאילו הקבוצה היא רק שלי. לקחתי את הדברים ללב. אחרי שלוש שנים שבהן מכבי לא זכתה באליפות ואפילו לא הגיעה לגמר, הציפייה בתוך המערכת הייתה עצומה. כולם נדרכו, האוהדים כל כך חיכו לזה. זו חוויה שלא הייתי מורגל אליה כשחקן".
- מה היה הרגע הקשה ביותר שחוויתם העונה?
"ההפסד להפועל חולון בגמר גביע המדינה, חד משמעית. הוא השפיע על כולנו. הרגשנו שאנחנו יכולים וצריכים לזכות, והייתה לנו נפילה מטורפת. לקח לנו המון זמן להתאושש, יותר מדי זמן. זה הוציא לנו את הרוח מהמפרשים. זה היה אכזרי, אבל זה הענף. צריך ללמוד להתרומם מהר יותר".
- איך הייתה העבודה עם ספאחיה?
"הוא נותן המון מקום לבוא לידי ביטוי. היינו יושבים ומשוחחים לא מעט באימונים, בהכנות, בתכנונים. הוא התייעץ איתנו המון, שמע מה יש לכל אחד לומר בכל נושא. הרגשנו כמה הוא סומך עלינו ומאמין בנו, כמה אנחנו באמת צוות. היו פעמים שעשינו הצבעה בנוגע לדברים מסוימים, והיו מקרים שבהם הוא הטיל וטו. ככה צריך, כי הוא זה שנושא בסוף באחריות".
- נכון שזכיתם באליפות, אבל עברתם העונה תקופות לא פשוטות: לא רק ההפסד בגמר הגביע, אלא בעיקר המחצית השנייה של היורוליג שבה הידרדרתם בטבלה והודחתם, ושרשרת ההפסדים בליגה. מה היה חסר לכם?
"קשה לי לשים את האצבע. נבנתה במכבי קבוצה חדשה לגמרי, ברמה חסרת תקדים - כשרק שחקן אחד נשאר ואפילו הצוות המקצועי התחלף. אלה תהליכים שדורשים זמן. אתה צריך את הבסיס הזה כדי להצליח. לפעמים יכול להתרחש חיבור מיידי, כמו שהיה לנו ב-2004, אבל לרוב זה לא קורה. אני מבין שבעונה הבאה יישארו חמישה או שישה שחקנים, וגם הצוות המקצועי אמור להמשיך, חוץ ממני... אין לי ספק שהעונה הבאה תהיה טובה יותר".
- עד כמה ההגעה של ג'רמי פארגו שינתה את הקבוצה? היה לך מוזר לאמן מי ששיתף איתך פעולה כשחקן?
"פארגו התחבר מהר. הוא אחד שמחייך, נהנה, אוהב את המשחק, וזה עזר לכולם והכניס אנרגיות מחודשות ואמונה בקבוצה. מוזר לאמן? בקטנה. הוא הגיע בשלב שכבר די התרגלתי לתפקיד והתאפסתי. אני מניח שאם הוא היה בא ממש בהתחלה, זה היה מאוד מוזר".
- האינטנסיביות בפורמט הקיים של היורוליג שונה ממה שחווית בימיך כשחקן.
"קודם כל, אני הייתי במקום אחר. הייתי ילד, רק באמצע הקריירה נולדה לי ילדה ראשונה. זה אחרת כשאתה צעיר. מעבר לזה, לשחקן יש הרבה פחות שעות עבודה. כמאמן אתה צריך לנתח את המשחק לפני ואחרי, לראות את הקבוצה שלך ואת היריבה, להיות בעניינים לגבי מה שקורה בקבוצות האחרות, לתכנן את האימונים. העבודה לא נגמרת.
"וכמובן, יש את העומס במשחקים עצמם. היו לנו 77 משחקים העונה. כמו NBA, רק בלי התנאים של NBA. כשאתה ממריא בשש בבוקר, אחרי לילה בלי שינה, ויוצא למסע של 12 שעות לוולנסיה או לכל מקום אחר, זה מעייף וזה קשה. זה לא כמו שיש לך מטוס פרטי של הקבוצה, אתה טס באופן ישיר לאן שצריך ובוחר גם באיזו שעה לצאת.
- מה התוכניות שלך לזמן הקרוב?
"להיות עם המשפחה והחברים, לנוח, ליהנות מהשקט. נטוס בקרוב לחופשה ביוון. אני לא נמצא במצב שהייתי בו כשפרשתי ממשחק. אני לא מתנתק לחלוטין, אני כן מתכוון לבוא למשחקים, כן רוצה לראות כדורסל".
