1. זה המעבר השלישי של לברון בשלב בו הוא נחשב לשחקן הטוב בעולם, או לפחות אחד מהשניים הכי טובים (ב-2010 קובי בריאנט עוד היה בשיאו ולברון היה מעט לפני השיא). כל אחד מהמעברים האלה הוא חסר תקדים, שלושתם ביחד הופכים את לברון לתופעה שעומדת בפני עצמה. עד אליו, כל הסופרסטארים ההיסטוריים התגאו בקשר למועדון אחד, או במקרה הרע נאלצו לעבור מסיטואציה רעה לסיטואציה טובה יותר ונשארו שם. לברון הופך את הקבוצות השונות לכלים שמשתמשים בהם וזורקים כשאין להם יותר ערך, או סתם כשמתחשק צעצוע חדש.
לכל מעבר יש את המיתוג שלו. במיאמי לברון הלך לשחק עם החברים הכי טובים שלו, לבנות סופר-טים בה ניתן גם ליהנות. החזרה לקליבלנד הייתה החזרה המרגשת הביתה כמנצח. המעבר ללייקרס הוא כבר החלטה עסקית לכל דבר. לברון לוקח את הכישורים שלו להוליווד, אך ממש לא מדובר רק בכישורי הכדורסל. הוא חובר לסוכן/שותף שלו ריץ' פול ומעוניין לפתח בלוס אנג'לס קריירה עסקית שתמשיך הרבה מעבר לקריירה שלו כשחקן. לעומת הדרכים האישיות בהן הודיע על המעברים הקודמים, הפעם יצאה הודעה פורמלית בחשבון הטוויטר של קלאץ' ספורטס, החברה של פול שלברון הוא חלק אינטגרלי ממנה. אין כאן שום דבר אישי, ועל הדרך עושים פרסומת לחברה.
עוד בנושא
עידן חדש ב-NBA: לברון ג'יימס סיכם לארבע שנים בלוס אנג'לס לייקרס
לאונרד וקאזינס מועמדים, סטיבנסון סיכם: מי יצטרף ללברון?
קובי וקארים נרגשים, ההימורים על סיכויי האליפות כבר עודכנו
2. אבל צריך להסתכל גם מעבר למיתוג שלברון מנסה ליצור לכל החלטה. הנקודה החשובה ביותר בהחלטה 3 היא שלעומת שתי הקודמות, היא הרבה פחות מעוגנת בסיטואציה טובה מבחינת כדורסל. קבוצת הכוכבים במיאמי סיפקה הזדמנות לברוח מהבינוניות של קליבלנד, כאשר החבורה של מיאמי החלה להזדקן לברון זיהה הזדמנות חדשה בקליבלנד בזכות קיירי אירווינג והפוטנציאל של אנדרו וויגינס שהומר לקווין לאב. בשני המקרים הוא נשאר בקונפרנס החלש יותר. הפעם לברון עובר למערב החזק ולסיטואציה מאוד בוסרית. מבחינה מקצועית, היו לו אופציות הרבה יותר טובות. אם המרדף אחרי טבעות נוספות והרצון לעצור את גולדן סטייט נמצא בראש מעייניו, הוא לקח סיכון גדול מאוד הלילה.
הסיכון גדול במיוחד מאחר ולברון התחייב ללייקרס לפחות לשלוש שנים, מה שהוא סרב לעשות עם קליבלנד. הוא שם את גורל המשך הקריירה שלו בידיים של מג'יק ג'ונסון ורוב פלינקה, שעשו עבודה נהדרת בניקוי האורוות שאפשר ללברון לחתום, אבל אין להם נסיון בבניית קבוצה לאליפות והם יצטרכו לעשות את זה כמעט מאפס. יכול להיות שהמוכנות להתחייב נבעה גם מכך שלא מדובר רק בשני מנהלים מסוימים. מדובר בלייקרס, המועדון המעוטר עם המיקום הטוב ביותר שתמיד ידע למשוך את השמות הגדולים ביותר. השחקן הגדול של תקופתנו מגיע למועדון הגדול בהיסטוריה של הליגה ומאמין שהשילוב הזה ידאג לכל שאר אבני הדומינו. יכול להיות שלברון מתרגש לקחת חלק בהיסטוריה המפוארת הזו, להיות חלק ממשהו כל כך גדול לראשונה בקריירה שלו, יכול להיות שגם לכך יש חלק בהחלטה. אבל אסור לו לגלות, הוא איש עסקים עכשיו.
3. אם בקליבלנד הנוכחות של לברון יצרה בלגאן תמידי וקרקס תקשורתי בלתי פוסק, המעבר להוליווד מכפיל הכל פי כמה. אלה כבר לא כתבי הכדורסל שיציקו לקינג ג'יימס וינתחו כל צעד שלו, מעכשיו גם כתבי הבידור בתמונה. הלייקרס זה מועדון שהצליחו להגיע לכותרות הצהובונים גם כאשר כיכבו בו דאנג'לו ראסל וניק יאנג והקבוצה הייתה מנמושות הליגה, ניתן רק לדמיין מה יקרה לכל שמועה בקבוצה של לברון.
מג'יק ופלינקה כנראה החליטו שאם כבר קרקס, אז עד הסוף. תוך כמה שעות מהחתימה של לברון, הם צרפו אליו את לאנס סטיבנסון וג'בייל מגי, שתיים מהדמויות הססגוניות בליגה. קשה להחליט מה יותר פיקנטי: שסטיבנסון מקבל הזדמנות לנשוף באוזנו של לברון באופן יום-יומי או שמגי נכנס לנעליים של שאקיל אוניל. אליהם ניתן לצרף, כמובן, את לוואר בול, שלפחות כרגע הוא עדיין חלק ממשפחת הלייקרס. איך לברון יתמודד עם בית המשוגעים הזה? ואיך לוק וולטון, שלפני כמה שעות עוד הייתה לו קבוצה צעירה וחביבה שהתמסרה לסגנון שלו?
4. מבחינה מקצועית, דווקא אפשר לראות כאן הגיון מסקרן. פרט למגי, אלה השחקנים הרלוונטיים בסגל של הלייקרס כרגע: לברון, לונזו בול, ברנדון אינגרם, קייל קוזמה, קנטביוס קלדוול פופ, לאנס סטיבנסון וג'וש הארט. אלה שבעה שחקנים שכולם נעים על הציר שבין 1.96 מ' ל-2.06 מ', כולם משלבים בין ניידות לפיזיות, את כולם ניתן לדמיין שומרים על כמה עמדות ויש בינהם לא מעט יכולת מסירה, חדירה וקליעה מבחוץ.
אם צריך לבנות מאפס קבוצה שתהיה מסוגלת להתמודד עם גולדן סטייט בשני הצדדים, ככה, פחות או יותר, ייראה פרופיל השחקנים שלה. השחקנים הנוכחיים בוסריים ו/או לא מספיק מוכשרים, לרובם יש לפחות חסרון התקפי בולט ומעט קבלות הגנתיות, אבל יש להם את נתוני הפתיחה הנדרשים. אני בכלל לא בטוח שהגרסה הנוכחית של הצוות המסייע של הלייקרס פחות טובה מהצוות המסייע של קליבלנד שלברון לקח לגמר השנה. החבורה הזאת בטח בנויה נכון יותר להתמודדות עם הווריירס. מג'יק ופלינקה לא היו רוצים להתחיל את השנה כשזה הסגל הבסיסי של הקבוצה, אבל לא בטוח שתהיה להם אופציה טובה יותר. מה שמוביל אותנו לשתי הנקודות הבאות.
5. המטרה הבאה של הלייקרס היא קוואי לאונרד, שמצהיר על הרצון שלו להגיע ללוס אנג'לס. אבל הדרך לשם לא תהיה קלה. אין לאף אחד מושג מה מערך השיקולים של סן אנטוניו כרגע ואיך הקבוצה הזו מתנהלת מול בקשת עזיבה של כוכב. זו לא סיטואציה מוכרת. עושה רושם שאנשי הספרס לא מאוד מתרשמים מהצעירים של הלייקרס ולא יהיו מוכנים לקבל חבילה שלא תיראה להם מאוד אטרקטיבית. למרות ההצהרה של קוואי, קבוצות נוספות מתעניינות ויכולות להציע חבילות טובות יותר לספרס.
באופן טבעי, המתעניינות הנוספות מסתייגות מתשלום מחיר מלא על שחקן שיכול לעזוב בקיץ הבא. מה שיכול לעודד אותן זו החתימה של פול ג'ורג' ב-OKC. כמו קוואי, גם PG13 הצהיר על רצונו לשחק בלייקרס וכולם ציפו ששם הוא יחתום הקיץ. אך מתברר ששנה במקום מסוים יכולה להתברר כקמפיין הגיוס הטוב ביותר, אפילו כשהסיטואציה רחוקה מלהיות אידיאלית. ג'ורג' שזר את גורל שנות השיא שלו באילו של ראסל ווסטברוק, בוסטון ופילדלפיה יוכלו להציע לקוואי קבוצות הרבה יותר טובות מ-OKC ומערכות הרבה יותר ידידותיות עבורו. מכיוון שהן נלחמות גם אחת בשנייה על מי שיוכל להיות הנשק שובר השוויון בינהן, סן אנטוניו עוד תוכל להרוויח חבילה יפה מהמכירה הפומבית הזאת.
6. מה התוכניות של הלייקרס למקרה שקוואי לא יגיע? ההחתמה של קלדוול פופ על חוזה של 12 מליון דולר לעונה אחת מעידה על כך שמג'יק ופלינקה ויתרו על השוק החופשי להמשך הקיץ. הם היו יכולים לוותר על הזכויות על ג'וליוס רנדל וברוק לופז ולמתוח את החוזה של לואל דנג, אבל עם החוזה של KCP זה כבר לא יספיק. אפשר לשכוח משמות כמו דמרקוס קאזינס וקלינט קאפלה. יכול להיות שבלי ג'ורג' בלייקרס הסיקו שאין שחקן חופשי ששווה לפרק את הסגל הקיים עבורו. הם יחפשו וותיקים שהשילוב בין לברון ללייקרס ישכנע אותם לחתום על חוזי מינימום.
ניתן להניח שמג'יק ופלינקה יחפשו אפשרויות נוספות בגזרת הטריידים, אבל הם לא אמורים להתפשר על פחות מסופרסטארים מוכחים. אין להם סיבה לוותר על הצעירים שלהם, שיכולים להשתפר ויכולים גם להיות נכסים משמעותיים לטריידים עתידיים, בשביל הימורים. אין הרבה כוכבים מוכחים שפנויים להצעות והקבוצות שלהן מחפשות צעירים לבנייה מחדש, אולי אם טורונטו תלך לכיוון הזה ניתן יהיה לדבר על קייל לאורי או דמאר דרוזן. לכן, כאמור, בהחלט ייתכן שהלייקרס יפתחו את העונה עם הסגל הקיים, מחוזק בכמה וותיקים עם חוזי מינימום ואולי ברנדל או לופז. אופציות לטרייד יכולות לצוץ גם במהלך השנה או בקיץ הבא, הרבה דברים יכולים לקרות בשנה (מישהו דמיין בקיץ שעבר שקוואי יהיה פנוי הקיץ?).
ההחתמה של KCP לשנה אחת בלבד מרמזת על כך שהלייקרס כן מנסים לפנות מקום להחתמה גדולה בקיץ הבא. בעוד שנה החוזה של דנג ייכנס לשנה האחרונה ויהיה קל יותר להיפטר ממנו, תקרת השכר תהיה גבוהה יותר וכמה שחקנים מעניינים יגיעו לשוק החופשי. לברון נתן ללייקרס את אורך הרוח שהוא לא נתן לקליבלנד, מה שמאפשר למג'יק ופלינקה לכוון לתסריט אפשרי בו השנה הנוכחית תהווה מבחן לסגל הקיים, בעיקר לצעירים, והקונטנדרית האמיתית תיבנה בקיץ הבא.