"ביום ההולדת ה-30 שלי יצא לי לחשוב על מה שעשיתי עד עכשיו, ואני מלא גאווה על התארים וההישגים, אבל מה שבאמת חסר לי הוא שעדיין לא מצאתי בית", אומר גל מקל בראיון בלעדי באולפן וואלה! NEWS. "יש הרבה שחקנים שאולי הגיעו לפחות הצלחות ממני, אבל הפכו לסמלים במועדונים שלהם. וזה דבר שהולך איתי ואני מרגיש אותו. אני יודע שאולי לא אצליח להשיג את זה. כשאפרוש, ארצה לדעת שיש לי מקום שאני יכול לקרוא לו בית".
רגע לפני שיצעיד את נבחרת ישראל כקפטן לחלון האחרון של מוקדמות גביע העולם - ביום חמישי ביד אליהו נגד יוון וביום שני בגלאזגו נגד בריטניה - מקל, בן 30 וארבעה חודשים, ניצב בפני פרשת דרכים. הקריירה שלו תמיד הייתה מלאת עליות ומורדות, "רכבת הרים", כפי שהוא מגדיר אותה בעצמו. מצד אחד, הוא היה הישראלי השני ב-NBA והשתלב היטב בדאלאס מאבריקס, שיחק כזר ברוסיה, ספרד ואיטליה, וזכה באליפויות עם גלבוע/גליל ומכבי חיפה; ומצד שני, דווקא במכבי תל אביב לא הניף צלחת, את הקריירה בארצות הברית סיים בגלל צירוף מקרים מוזר הקשור ברישיון עבודה, והצ'אנס הגדול שלו בכוכב האדום בלגרד הסתיים בחיתוך מהיר.
השנה האחרונה הייתה תמונת מראה לרכבת ההרים הזו: את הקיץ החולף פתח כפרסונה נון גראטה במכבי תל אביב, ממנה שוחרר אף שהיה לו חוזה מובטח, והיא המשיכה לממן חלק משכרו. אבל בסופו של דבר למקל היה חלק בעונה ההיסטורית של גראן קנאריה, שהסתיימה בהגעה לגמר גביע המלך, חצי גמר הפלייאוף הספרדי ורבע גמר היורוקאפ, ובזכייה בכרטיס ליורוליג.
- איך חוגגים עלייה ליורוליג? זה לא משהו שמכירים בליגה הישראלית.
"זה היה מאוד מרגש, אושר אדיר, ראיתי אנשים עם דמעות בעיניים. אוהדים סיפרו שזה אחד הימים המאושרים בחייהם".
- ותהיה לזה המשכיות? תזכה לשחק עם גראן קנאריה ביורוליג?
"אני עדיין לא יודע. היה לי חוזה לעונה אחת, והמאמן [לואיס קאסימירו] עבר למלאגה. זאת העונה הכי כיפית שהייתה לי בקריירה, מבחינת הכימיה בחדר ההלבשה ומבחינת ההישגים. אנחנו מדברים עם המועדון ואשמח להישאר, זה מקום טוב מאוד בשבילי".
- לא מובן מאליו, לאור העובדה שהאוהדים באחד המשחקים האחרונים של העונה הניפו לכבודך שלט "בוא נלך"...
"יש שמונה או עשרה אוהדים מטורפים לגמרי, שבאים איתנו לכל מגרש. פתאום, באמצע אחד המשחקים, אני רואה ביציע שלט בעברית 'בוא נלך'. בהתחלה לא הבנתי, ואז עשיתי את הקישור שכנראה גוגל טרנסלייט לא עשה את העבודה. הם התכוונו לכתוב Vamos בספרדית, או Let's go באנגלית".
עוד בנושא
נבחרת ישראל הפסידה לאוקראינה 85:83 למרות 32 איבודים של האורחת
אלכס טיוס שוחרר ממוקדמות המונדובאסקט
"גראנקה" גברה במהלך העונה על כל הנציגות הספרדיות במפעל המרכזי של אירופה, ומבחינה מספרית העמיד הרכז הישראלי ממוצעים סולידיים: 9.6 נקודות ו-5.1 אסיסטים למשחק ביורוקאפ, 8.3 ו-3.2 בהתאמה בליגה, ובסדרת רבע הגמר מול ולנסיה - שהקנתה לקנאריים את המקום ביורוליג - שידרג את תרומתו ל-11.7 נקודות ו-3.7 אסיסטים בערב. הוא אף היה זה שכפה הארכה בדרך לניצחון האחרון והמכריע.
- נחשפת בפעם הראשונה לסכמת החילופים הנהוגה על ידי מאמנים בספרד, שמוכרת לנו בעיקר מפאבלו לאסו בריאל מדריד. לכל אורך עונת היורוקאפ לא ירדת מ-16 דקות, אבל חצית רק שלוש פעמים את רף ה-25, וזה לא משנה אם שיחקת טוב או רע.
"זה מאתגר. לפעמים אתה חם, ביום טוב, וזה יכול קצת לעצבן, אבל אתה יודע שגם ביום פחות טוב אתה מקבל את הצ'אנס. אתה צריך לבוא מוכן מנטלית ולהיות בשיא האינטנסיביות בכל רגע, בלי קשר למה שקורה על המגרש. האמת היא שזה מטריף לפעמים".
- קבוצות שמתארחות בגראן קנאריה נוהגות להתלונן על המסעות המפרכים בדרך לשם. אתם עוברים את זה על בסיס שבועי, כמעט בכל משחק חוץ.
"זה משמעותי, וזה משהו שצריך להתרגל אליו. בשבילנו זה היה כמו טיול שנתי בכל סופ"ש, אבל מבחינה גופנית זה לא פשוט. קבוצות שהתארחו אצלנו היו מחזיקות עד המחצית, וברבע השלישי נגמר להן הדלק. הרגשנו את זה גם על עצמנו: בחצי הראשון של העונה לא ניצחנו הרבה בחוץ. בעונה הבאה ביורוליג, הקבוצה תהיה חייבת מטוס פרטי, ואני יודע שעובדים על זה".
בשנים האחרונות צף ועלה פעמים רבות נושא שיתוף הישראלים והכמיהה של הקהל להזדהות עם שחקנים מקומיים. מקל נתקל בצד הפחות סימפטי של המשוואה: גם כשהופיע במכבי תל אביב, נדמה שאוהדי הקבוצה לא באמת הצליחו להתחבר אליו - והקשר בין השחקן למועדון נראה לא טבעי, אף שהובא כישראלי הבכיר ובעל השכר הגבוה ביותר. במובן מסוים, הוא תמיד נתפס ביד אליהו כבן חורג.
"אני חושב שהזהות חשובה לאנשים", פוסק מקל, "ומרגיש שיש גניבת דעת בקטע הזה. זאת סטיגמה שצריך לשים את האצבע מי יצר אותה. אני לא יודע אם אלה הקבוצות, או אנשים אחרים שיש להם אינטרס להמעיט בערכו של השחקן הישראלי. כשראיתי מה קורה בספרד, קינאתי. נותנים שם כבוד יוצא דופן לשחקנים המקומיים ולוותיקים. לא סתם זו מעצמת ספורט. אני רואה המון שחקנים בליגה הספרדית, שבגלל ההערכה הזו מקבלים דחיפה וביטחון. אלה שחקנים שבארץ לא היו מקבלים צ'אנס".
- רגע השפל שלך במכבי היה בהפסד הביתי בעונה שעברה לאנאדולו אפס, כשהמאמן רמי הדר הכניס אותך בטעות והוציא אותך כעבור 19 שניות. מה עבר עליך באותו רגע?
"זה היה רגע לא נעים", מחייך מקל במבוכה. "כולם נעלבו בשבילי, ואת זה דווקא היה יפה לראות, אבל אני לא נעלבתי. בחודשיים הראשונים של העונה בקושי שיחקתי, וזו הייתה תקופה קשה מאוד. זה הרגיש כאילו עומדת מאחורי זה החלטה, שלא באה משיקול מקצועי. אתה צריך להיות חזק נפשית, לא לקחת את העלבון. התמודדות לא פשוטה".
- אתה אומר שסופסלת בגלל "החלטה". של מי, למה?
"אני לא במכבי בעיקר בגלל ניקולה [וויצ'יץ']. אם הקבוצה הייתה מצליחה, זה משהו אחר. אבל ברגע שהקבוצה לא מצליחה, ומתחלף מאמן ועוד מאמן, ואפילו לא מנסים להשתמש בי, אלא שמים אותי בצד, זה מרגיש כמו החלטה. זה לא מרגיש כשר במאה אחוז".
- למה הוא לא רצה שתשחק? כי דיוויד פדרמן הוא זה שהחתים אותך?
"אני חושב שמלכתחילה ניקולה לא רצה אותי. אנחנו רואים השנה שהוא פחות מתלהב מהקטע של ישראלים, ובטח ישראלים דומיננטיים. קרו המון דברים במהלך העונה, וראיתי לאן הדברים הולכים. הבנתי שאם ניקולה יישאר, סביר להניח שאני לא אהיה במכבי. יומיים אחרי סוף העונה נפגשתי עם דיוויד ואמרתי לו את הדברים בפנים, ואחר כך אמרתי אותם גם לניקולה.
"בשביל המון ישראלים, להגיע למכבי זו הפיסגה, ובצדק. זה מועדון מפואר. אבל אני עברתי דרך שונה, זכיתי בשתי אליפויות במקומות אחרים, ואני חושב שזה עזר לי להתמודד. אני לא חושב שאני צריך להוכיח משהו למישהו, אבל במכבי תמיד יש תחושה שאתה צריך להגיד תודה שאתה בכלל שם".
ניכר שהאכזבה מאשתקד עדיין מציקה למקל. על הנייר, הונחו כל התנאים כדי שיצליח: לא הוחתם זר במשבצת הרכז, ואף שבמחצית הראשונה של העונה התחלפו שלושה מאמנים - לכולם הייתה היסטוריה חיובית איתו כפליימייקר מוביל. תחת ארז אדלשטיין עלה שלב עם הנבחרת ביורובאסקט 2015; את גלבוע/גליל של ליאור ליובין הצעיד לגמר האליפות ב-2011 (וזכה באליפות כשליובין היה עוזר המאמן); בעונת האליפות של מכבי חיפה ב-2013 שימש הדר כעוזר. דווקא במחצית השנייה של העונה, כשהתאחד מחדש עם איינארס בגאצקיס (מאמנו לשעבר בניז'ני נובגורוד), הוטב מצבו - ואת הקדנציה בצהוב סיים עם ממוצעים של 12.1 נקודות ו-5.9 אסיסטים למשחק בליגה.
- נשברת? היית קרוב להישבר?
"לא, כי באיזשהו מקום, דווקא כשאתה מרגיש שהדברים הם לא מקצועיים נטו, יותר קל לך. אתה צריך להזכיר לעצמך מי אתה, ומה עשית בכדורסל, ואיזה שחקן אתה. האימונים נתנו לי אינדיקציה, כי באתי וטרפתי את המגרש, והרגשתי שאני בסדר גמור. זה נתן סוג של נחמה".
- קשה לשחק במקום בו אתה מרגיש לא רצוי?
"לא הייתה לי תחושה שאני לא רצוי. סיימתי בצורה אישית מאוד מכובדת, ועם מספרים טובים. בסופו של דבר, כשהקבוצה לא מצליחה, כולם סופגים את האש, ולא משנה אם אתה טוב או לא. אין שחקן שהיה במכבי בשנים האחרונות ולא נפגע. לכל השחקנים הייתה עונה טראומטית, אבל אני גאה בדרך שבה התמודדתי. העונה הזאת חישלה אותי".
- מה היה החלק שלך בכישלון?
"אולי מבחינת מנהיגותית, הייתי צריך להביא את כולם ליותר מחויבות. אבל בסיטואציה הזאת כל אחד נסגר בתוכו ולא רוצה לקבל את האש. התקשורת, ההנהלה, כולם בסחרור".
- ואז הגיעה אליפות אירופה בקיץ, ולמרות כל מה שקרה במכבי תל אביב, היה ברור מהרגע הראשון שתהיה הרכז הפותח בנבחרת.
"הרווחתי את המעמד בנבחרת ביושר, אבל לא עמדנו במשימה. בסוף זוכרים אותך לפי מה שעשית ביום האחרון, וחבל שנוצר רושם כזה, כי ארז באמת עשה עבודה יפה לאורך השנים בנבחרת והכניס שינוי חיובי. עלינו מהמוקדמות, עברנו שלב באליפות אירופה בצרפת, קרו דברים טובים".
- יורובאסקט ביד אליהו, זה יתרון או שזה רק הקשה עליכם?
"זה יותר קשה. הדחיפה הייתה מדהימה ונתנה לנו יתרון, אבל אתה מרגיש את הציפיות מאחוריך. בדרך כלל, באליפויות שמתקיימות בחו"ל, אתה מופיע למשחקים כאנדרדוג, וכשזה היה כאן בארץ, פתאום היה לנו גם מה להפסיד".
מקל טוען כי אין לו בעיה עם המילה "כדררת" שדבקה בו ("זה לא מעצבן אותי, סתם עוד סטיגמה") והוא רואה את עצמו משחק עד גיל 37. ומה אחר כך? "עוד אין לי תוכנית מגובשת, אבל ללא ספק ארצה להישאר קרוב לכדורסל. אני לא מאמין שאאמן בליגה. זה מקצוע חסר ודאות, יום אחד אתה עובד פה ולמחרת לא. דווקא להשתלב בצוות האימון של קבוצת NBA זה איזשהו חלום בשבילי".
- ביוון, לדוגמה, תיאו פפאלוקאס הקים אקדמיה לכדורסלנים צעירים, ודימיטריס דיאמנטידיס מאמן אצלו. פרנקי אלוורטיס ויורגוס קלאיציס עובדים במחלקות הילדים של פנאתינייקוס. אבל בישראל - כוכבי העבר שפונים לאימון הולכים בדרך כלל לקבוצות הבוגרים.
"זה נכון מאוד, וכשאני מסתכל קדימה, לעבוד עם ילדים זה דבר שמאוד מדבר אליי. הייתי רוצה אולי להיות בעלים של קבוצה, אבל לא עם דגש על הבוגרים - אלא דווקא על מחלקות הנוער, להשריש שיטה מגיל צעיר".