בסרטון: טל בורשטיין בחר בנדב הנפלד לספורטאי האהוב עליו, במסגרת פרויקט יום העצמאות ה-70 של וואלה! ספורט
היה זה יום קיץ חם ומהביל בשנת 1990. מכבי תל אביב כינסה את מסיבת העיתונאים המסורתית שלה, והיו"ר שמעון מזרחי שאל בהתרסה "רבותיי העיתונות, איפה הייתם כל הקיץ?" כשלחדר הדיונים במלון הילטון נכנס במפתיע נדב הנפלד, שכנגד כל ההערכות ויתר על חלום ה-NBA ועזב את קונטיקט בתום עונה אחת בלבד.
ביוקון הוא כונה "היונה" (Nadav the Dove). בישראל קראו לו "שר ההגנה". האוהדים ביד אליהו שרו לו "הוא גאון, הוא גאון". והיום, ממש היום, נדב הנפלד בן 50. כמעט 16 שנים חלפו מאז פרש את כנפיו ונפרד בדמעות מהמשחק, וגם את יום הולדתו יחגוג מספר 4 המיתולוגי כפי שהוא נוהג תמיד - בשקט, בפרטיות, עם משפחתו.
השגרה היומיומית של הנפלד רחוקה מלהזכיר את ימי התהילה שלו על המגרשים. הוא מתגורר בכפר אז"ר, שותף במשרד נדל"ן מצליח בגבעתיים ובורח מאור הזרקורים כמו מאש, אבל קשה להתעלם מציון הדרך בחייו של האיש שבמידה רבה שינה את ההסתכלות על הכדורסל בישראל; האיש שלימד את חובבי הענף ששחקן מצטיין לא בהכרח חייב להיות זה שעמד בראש רשימת הקלעים.
לכבוד חגיגות היובל אספנו עדויות וסיפורים מכמה אנשים שליוו אותו וצעדו איתו לאורך הדרך - השותף, המאמן, היריב, המנהל - וכל אחד סיפר על החוויה ההנפלדית האישית שלו.
עוד בנושא
בפעם ה-20 בתולדותיה: ז'לגיריס זכתה באליפות ליטא
פנאתינייקוס ניצחה את אולימפיאקוס 70:84 וזכתה באליפות יוון
הפועל ירושלים החתימה את ג'ייקובן בראון: "מנהיג שסוחף את כולם"
השותף: גיא גודס
הגיע עם הנפלד למכבי תל אביב, שיחק איתו בנבחרת ישראל והיה שותפו לדירה ולחדר
"לא היה קל לשחקן צעיר להצטרף למכבי תל אביב בתחילת שנות ה-90, ועוד בקיץ שבו קווין מגי המנוח וקן בארלו עזבו. העובדה שהגענו יחד עזרה מאוד לשנינו, והחיבור בינינו היה מיידי. היינו שותפים לדירה ברמת אביב, כך שהפכנו לחברים מעבר לכדורסל. אכלנו יחד ארוחות ערב אחרי האימונים, דיברנו לא מעט ועזרנו זה לזה.
"כל השנים חלקנו חדר בנסיעות של מכבי והנבחרת לחו"ל. הוא תמיד היה שקט, מסודר, רגוע. שותף מאוד נוח. הייתה בו קשיחות, וגם מנהיגות שקטה מאוד. הוא לא דיבר הרבה על המגרש, ולכן, כשהוא בא ואמר משהו, מיד לקחת את זה לתשומת לבך. היה כיף לשחק איתו, כי הוא היה אחד כזה שנותן אנרגיות ולא לוקח. עוזר לך בהגנה, חוסם עבורך בזמן הנכון בהתקפה.
"אני מהבודדים בענף שנותרו איתו בקשר. אנחנו מדברים מדי פעם, מתראים בגבעתיים, נפגשים באירועים. לפני חודש וחצי, כשאבא שלי יצחק ז"ל נפטר, נדב הגיע להלוויה. אני לא חושב שלכל אחד מתאים להמשיך לעבוד בכדורסל אחרי הפרישה. זה לא מעניין את כולם".
היריב: תומר שטיינהאור
שיחק נגד הנפלד לאורך כל שנות הקריירה (למעט עונה אחת משותפת)
"בשנים הארוכות שאני שיחקתי בהפועל תל אביב ונדב היה במכבי, היינו נפגשים בקיץ בחדר הכוח בקאנטרי נווה אביבים לקראת אימוני הנבחרת. הוא תמיד היה בא עם הפרצוף המדוכא אחרי זכייה בעוד אליפות, והיה בוכה לי 'איזה סיוט, עוד שנה, עוד אליפות וזה לא מספיק לאף אחד'. הייתי צוחק עליו איך הם זוללים תארים ומתבאסים ללכת לעבודה, ואצלנו היינו מרגישים כמו במשפחה ונהנים מכל רגע. חוץ מהרגע בו מפסידים בגמר. תמיד אמרתי לו 'אתה בוכה ובוכה, ונשאר שם עשר שנים'.
"לשחק נגד נדב היה סיוט. עליי הוא לא שמר, אלא התמקד בדרך כלל בפורוורדים כמו דייויד ת'רדקיל ופרוויס שורט, אבל כולנו סבלנו מהנוכחות שלו. אסור היה לכדרר מולו, כי המשוטים שלו כבר היו מגיעים לכדור. היו לו פלופים בלואו פוסט שהשופטים קנו כל הזמן, ותמיד שרקו לעבירות תוקף לזכותו.
"הכי נהניתי לשחק יחד איתו בנבחרת ישראל, כי ככה יכולתי להתרכז רק בהתקפה... בניגוד למה שהיה במכבי, הרבה תרגילים בנבחרת הלכו אליו לבידודים, מהלכים עם הפנים לסל וחדירות. הוא היה השחקן שאתה לא יכול להוריד לספסל, כי הוא השומר הכי טוב שלך בהגנה ומחבר את כל החלקים בהתקפה".
המנהל: עמית גל
עבד עם הנפלד בימיו בהפועל גליל עליון
"יצאנו פעם לטורניר הארלם באמסטרדם, וכשכל החבר'ה הלכו לבקר ברחוב החלונות האדומים, נדב שהיה ילד טוב ירושלים נשאר במלון. החזות שלו מטעה: הוא נראה אדיש, אבל בתוכו היה מלא רגשות. היה לו הומור עוקצני, מהסוג שיש לגור שלף, רק פחות שובב.
"בתקופה של אריה מליניאק כמאמן הקבוצה, ניסינו את נדב כרכז והוא קלע טוב. הוא היה בחור מופנם, אבל הקרין המון ביטחון ושקט, וידענו שיש לנו על מי לסמוך. שאלתי פעם את אביו, זאב, מה הוא רוצה לעשות כשהילד יגדל והוא ענה לי שהוא יקנה לו חנות מכולת, כי אנשים תמיד יצטרכו לקנות חלב ונייר טואלט. חלב בשביל הקפה, ונייר טואלט בשביל אחרי הקפה.
"נדב היה שחקן ענק, וההצלחה שלו בולטת עוד יותר כשמסתכלים על מצבו של השחקן הישראלי כיום. גם אם היו שבעה זרים, שלושה בוסמנים וארבעה מתאזרחים, ולא היה חוק רוסי, הוא היה מוצא את מקומו בכל חמישייה".
המאמן: מולי קצורין
אימן את הנפלד בנבחרת הקדטים, גליל עליון, מכבי תל אביב ונבחרת ישראל
"נדב נחשב לשחקן הכי טוב בארץ לגילו כבר כשהיה בקדטים, וברור שהוא שרד את הניפויים האחרונים לפני אליפות אירופה. אבל הוא כנראה לא היה מודע לזה, ומיד אחרי ההודעה שלי על הסגל הסופי הוא פלט באנחת רווחה 'מה, אני בפנים?'. בסופו של דבר, הוא נבחר גם לחמישיית הטורניר.
"כשהגעתי לגליל, החלטתי ללכת על נדב כשחקן חמישייה בעמדת הסמול פורוורד, וכשבישרתי על כך לארז חזן הוא הבין לאן הרוח נושבת ועזב להפועל ירושלים. נדב היה נשק התקפי עיקרי אצלנו, וקלע לא מעט שלשות. רק אחר כך, כשהגיע לקונטיקט, הגבילו אותו והפכו אותו לשחקן פנים, והשתמשו בו בעיקר כשחקן הגנה. בעיניי, הוא היה צריך לשחק בעמדה מספר 3 ולשמש גם כמוביל כדור.
"נדב הוא הראשון שאמרו עליו שהוא עושה 'דברים שלא רואים בסטטיסטיקה'. השתטח, נעמד, גרם לשחקנים יריבים לאבד כדורים. הוא שם את הגוף שלו והשקיע מעצמו. הוא לא היה הכי גבוה או אתלטי, אבל תמיד התמודד מול השחקנים הכי קופצניים. אני זוכר את קרבות הענק שלו מול אלפונסו רייס, האח של פליפה מריאל מדריד.
"אני זוכר שבאחד האימונים בנבחרת ישראל הוא בקושי הצליח לקום מהאוטו כדי להיכנס לאימון, ולמחרת היה אחד המצטיינים על המגרש. בשבילי הוא היה פסל החירות של הכדורסל בארץ".
