אנשי המטאטא, המדריך המלא: הטוב מ-7 על סוויפ האליפות המוחץ של גולדן סטייט

לעמוד הפייסבוק של יוסיפוביץ

לאורך סדרת הגמר בין גולדן סטייט לקליבלנד, דירגנו את שבעת הגיבורים של כל משחק. להלן הפעם האחרונה לעונה זו. חובה עליכם להתווכח. משחק 4, מתחילים.

עוד בנושא

גולדן סטייט הביסה 85:108 את קליבלנד והשלימה 0:4 בסדרת הגמר
אליפות בהילוך ראשון: המספרים מאחורי העונה של גולדן סטייט
להעיר את הדוב: דירוג הקבוצות שיכולות לקטוע את שלטון גולדן סטייט
שווה זהב: כמה אתם באמת יודעים על השושלת של גולדן סטייט?
ג'ואל אמביד כבר מגייס את לברון לפילדלפיה: "סמוך על התהליך"
קווין דוראנט הוכתר במפתיע ל-MVP: "מדהים לשחק עם שחקנים כאלה"

בעונה שעברה זה חמק מהם במשחק 4, בקליבלנד, והם הסתפקו ב-1:4 מוחץ ומשמח בבית, במפרץ, אבל הפעם גולדן סטייט סגרה עניין בסוויפ והפכה לקבוצה הראשונה בתולדות הליגה שמשלימה שתי הדחות גמר נקיות. הקודמת ב-1975, אז ריק בארי וג'מאל וילקס טאטאו את וושינגטון בולטס.

להלן קיצור תולדות המטאטא:

זה היה הסוויפ התשיעי.

הראשון היה של בוסטון סלטיקס על מיניאפוליס לייקרס ב-1959.
השני: מילווקי על בולטימור בולטס ב-1971. ארבע שנים לאחר מכן גברו הווריירס על הגרסה המחודשת של הבולטס, וב-1983 פילדלפיה שברה את הלייקרס. ב-1989 לוס אנג'לס שוב חטפה, הפעם מדטרויט. יוסטון הראתה לשאקיל ואורלנדו מה-זה ב-95', הלייקרס קרעו את ניו ג'רזי ב-2002 והספרס ייאשו את לברון הצעיר וקליבלנד ב-2007 - שני הסוויפים האחרונים היו של הקאבס.

רק שאז קליבלנד הפסידה ב-6 נקודות בממוצע, בארבעה משחקים צמודים ונמוכי-תוצאה. צמוד עוד יותר היה ב-1975 הווריירס גברו על הבולטס ב-4 נקודות בממוצע.

ושתי הקבוצות האלה משני הצדדים של הסוויפ, גולדן סטייט וקליבלנד, אחראיות לסוויפ הכי חד-צדדי, ואנחנו נלך עם ההתקפה. שלושה משחקים בהפרש של שתי ספרות (ותודה לג'יי אר), משחק 4 בהפרש של 23 בחוץ (עד כה ההפרש הגבוה ביותר במשחק 4 היה 12).

את מיקומה של גולדן סטייט על הסקאלה של קבוצות כל הזמנים עוד נשפוט בעתיד, כי זה לא נראה קרוב להיגמר, אבל כבר הבוקר אפשר לומר:

זה היה הסוויפ הכי משפיל, זו היתה סדרת הגמר הכי מוחצת בתולדות הליגה.

זה היה קרב צמוד ומרתק, דרמטי וסוער, רווי מהפכים ורגעי שיא, אבל בסוף, החלטת שופטים מוזרה העניקה את גביע ה-MVP של סדרת הגמר לקווין דוראנט ולא לסטף קרי.

זה היה הדובדבן בקצפת של טקס האליפות הכי גרוע שנראה על מסך (לפחות מאלה שהסתיימו ללא אבידות בנפש). באולם בקליבלנד נשארו כמה אוהדי קאבס, האווירה נעה בין שקט לבוז, דוריס ברק הנהדרת על המסך ציננה את החגיגות הגם-ככה-מאופקות-בגלל-שזו-אליפות-חוץ. השאלות לבוסים הורידו את הדרייב, התשובות עוד יותר, אנטי-תזה לברק שמשפריצים הווריירס כשהם מחזיקים בכדור. ואז, גולת הכותרת: דוראנט MVP, כפי שהצביעו 7 שופטים לעומת 4 קולות שקיבל קרי.

הוא עצמו יצא נגד ה"בלוז-בויז" לפני כמה חודשים, מונח שנקבע כדי לתאר את הפריקים שמסתמכים רק על סטטיסטיקה ולא רואים ולא מרגישים את המשחק, אלה שצופים בטבלאות יותר מאשר בהתקפות.

אז הנה הטבלאות:

הגמר של דוראנט - 28.8 נקודות, 10.8 ריבאונדים, 7.5 אסיסטים, 2.0 חסימות, 53% מהשדה, 41% ל-3, 96% מהקו.

הגמר של סטף - 27.5 נקודות, 6.0 ריבאונדים, 6.8 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 40% מהשדה, 42% ל-3, 100% מהקו.

מבט יבש: יתרון לדוראנט. אבל זהו, שהמבט יבש.

תיזכרו במשחק 1 - אם לא של לברון (51-8-8), אז של קרי. סטף קלע יותר מדוראנט המפוזר, שאיבד גם את הריבאונד המכריע לג'יי.אר. איזה מזל.

משחק 2 - דוראנט היה טוב מאוד, צלף, ועדיין, זה היה המשחק של סטף. 9 שלשות, כולל מהיציע, ופירוק הקאבס לגורמים.

משחק 3 - של דוראנט, אין שאלה בכלל: 43 נקודות וניצול ערב ריק של קרי ותומפסון.

משחק 4 - קרוב, וכן, דוראנט רשם טריפל דאבל והיה מבריק, ועדיין - של סטף. 7 שלשות ו-37 נקודות.

לכל משחק יש הרגשה, וזה הרגיש ששניים אם לא שלושה משחקים בסדרה היו בשליטה של קרי, ואילו אחד של KD.

אם כבר, המלך הסטטיסטי של הסדרה היה לברון ג'יימס (37.7 נקודות, 9.0 ריבאונדים, 10.7 אסיסטים), שהיה צריך לזכות ב-MVP של הגמר כמפסיד ב-2015 אבל לא הפעם, לא בסוויפ.

ואם כבר הולכים לפי סטטיסטיקה, אז קרי היה צריך לזכות כבר ב-2015 בעצמו. אז זכה איגודלה, בחירה ראויה, אבל כמו שקרי "לא הופיע" למשחק 3 העונה, כך איגי רשם נבצרות חלקית במשחקים 2 ו-5 בגמר ההוא (והשחקן ש"שיתק", לברון, סיים עם 37.7 את הסדרה). מתמטית, תחבירית, הגיונית, מקצועית וחברתית - לא הגיוני שבשתי העונות האלה קרי מסיים עם רק עם הגביע ע"ש לארי אובריאן ולא גם עם הגביע ע"ש ביל ראסל.

כשגולדן סטייט רצה ודופקת, הוא גולדן סטייט. קשה מאוד לשחק גמר טוב יותר, גם אם קוראים לך סטף קרי, ואני בספק אם אי פעם נראה גמר מוחץ יותר שלו. בתחילת הסדרה אמר סטף שלא אכפת לו מתואר ה-MVP של הגמר. לא האמנתי. אחרי הפרצוף עמו התראיין בסוף המשחק, כשדוראנט בצד עם הגביע, האמנתי עוד פחות.

זה הזמן להזכיר שהליגה כולה "נייקי" וסטף חתום ב"אנדר-ארמור", עם קשר ובלי קשר לפרס, לכאורה, כפי שציין מקור עלום שם (שמו המלא של אחי שמור במערכת).

לא ייאמן שאני מרחם על שחקן שמרוויח 35 מיליון דולר העונה ו-37 מיליון דולר בעונה הבאה (וזה רק מכדורסל); בחור שזכה הרגע באליפות השלישית שלו בארבע שנים, ושבסך הכול נראה שסבבה לו בחיים. אבל כן, אני קצת מרחם על סטף קרי - MVP.

האיש מפלצת-רשת, ועל המחסור בכוחות ברחבי הליגה מאז החלטתו בקיץ 2016 כתבנו בטור הקודם. אחרי עוד סדרת גמר נהדרת, ואליפות שנייה, רק אחת פחות מלברון - נצרף אותו לסטף מסעיף 2 כדי לחשוב על שניהם הלאה.

להלן רשימת שחקנים שדפקו סוויפים:

ביל ראסל, קארים עבדול ג'באר, אוסקר רוברטסון, ריק בארי, דוקטור ג'יי, מוזס מלון, אייזאה תומאס, האקים אולג'וואן, שאקיל אוניל, קובי בריאנט, טים דאנקן.

כולם בטופ-30 של כל הזמנים, רובם נכנסים לטופ-15. בקצב הזה, נמצא את דוראנט וקרי בדיוק באותן רשימות. אגב, ככה נולדים סוויפים - ראסל וקאוסי, קארים ואוסקר, דוקטור ג'יי ומוזס מלון, האקים וקלייד, קובי ושאק, קיי די וסטף - כשזוג של מגה-סופר-סטארים מגיעים, איכשהו, לאותה הקבוצה.

זהו הסוויפ השני שחוטף השחקן הכי טוב בעולם בדור זה, ומעמדו מול מייקל ג'ורדן לא נפגע - כפי שנכתב בטור זה לפני משחק 1, זו לא אותה ספירה.

מייקל ג'ורדן ניצח ב-6 גמרים, ובכל ה-6 הגיע אפילו למשחק 7.
לברון ג'יימס הפסיד ב-6 גמרים, ובכל ה-6 לא הגיע אפילו למשחק 7.

במהלך אותן סדרות, ג'ורדן זכה ב-6 תארי MVP.
במהלך אותן סדרות, לברון ניצח ב-6 משחקים.

בכללי, ג'יימס זכה בשתי טבעות במשחק 7, והפסיד ארבע בקלות. ג'ורדן מעולם לא הפסיד סדרת אליפות, את כולן גרף מבלי להיות בסכנת הדחה. בפרטי, לברון ניצח ב-18 משחקי גמר והפסיד ב-31 (37%-63%). ג'ורדן עם מאזן דמיוני של 11-24 (69%-31%). פסיכי.

אבל אם מבחן מייקל תמיד גורם ללברון להיראות רע יותר, הנה מבחן הלייקרס שיציל אותו:

תחשבו על האייטיז - מי הקבוצה הראשונה שעולה לכם לראש? נכון, הלייקרס. שואוטיים, מג'יק, קארים, ריילי.

ובכן, החבר'ה האלה חטפו 2 (!!) סוויפים באותן אייטיז. מול פילי ב-83' ומול דטרויט ב-89'. פציעות של וורת'י (83') ומג'יק (89'), הרסו, אין ספק, אבל היי, גם לברון שיחק עם יד חצי שבורה בסדרה הזו. ואת המפלות, השנים לא זוכרות. קארים שחקן טופ-5, מג'יק שחקן טופ-5/6, ריילי מאמן טופ-5. ובכלל, הלייקרס חטפו שלושה סוויפים, הכי הרבה בליגה. פוגע במעמדם כאימפריה היסטורית? לא ולא.

לברון יכול להיות רגוע: אחרי שחטף סוויפ בגיל 22 ו-33, הבא יבוא רק בגיל 44. ובעוד 35 שנה, כשהוא כמעט בן 70, היחידה שתזכור שהוא חטף את הסוויפים תהיה ויקיפדיה.

ועכשיו, למחולל מאמני-העל האולטימטיבי שהרכבתי הרגע - קבלו את רשימת המאמנים שזכו בשלוש אליפויות ומעלה, כשלפחות אחת מהן בסוויפ:

- פיל ג'קסון
- רד אאוברך
- גרג פופוביץ'
- סטיב קר

איזה מועדון להיות חבר בו, הא, סטיב?

הוא זה שדחה את הסוויפ בשנה, עם 40 נקודות ו-7 שלשות במשחק 4 של העונה שעברה. בלעדיו, המטאטא היה נשלף כבר קודם. גם במדי בוסטון הוא פצוע, אז לעולם לא נדע מה היה אילולא הטרייד, אבל אנחנו יכולים לדעת מה קליבלנד הרוויחה באותה עסקה:

כלום.

לא ייאמן ששר הספורט האמיתי מפרשן משחק של הכדורסלן הטוב בעולם בזמן ששרת הספורט המצויה מחרבת משחק מול הכדורגלן הטוב בעולם.

או מיי גאד, עפר.

מחוץ לדירוג: מייק בראון, עוזר מאמן הווריירס, שהיה מאמן הקאבס בסוויפ הקודם - אחלה טרנספורמציה; עומרי כספי, אותו טבעת לא תנחם; דונלד טראמפ, שישמור על סוויפ ביקורים בבית הלבן; קווין לאב, ששוב התחיל טוב ונעלם; קליי תומפסון, ששוב נעלם מהתחלה ואף אחד לא יזכור; ג'בייל מגי, על הסדרה הכי טובה שלו מאז שאקטין-א-פול, הרגעים הגדולים; ניק יאנג, אלוף, נו באמת; ממש-לא-ג'ורדן קלרקסון, שאיבד קשר עם הסביבה; ג'יי אר סמית', ששבר ללברון את היד במשחק מספר 1.