זה היה המשחק של קווין דוראנט. היו המון אלמנטים מקצועיים שעוד נצלול אליהם, אבל אם צריך לתמצת את זה למשפט אחד או לתמונה אחת, זה הרגע שבו קווין דוראנט קולע את השלשה הגדולה של המשחק וגומר את הסדרה. על הדרך הוא קבע שיא קריירה בפלייאוף וחתם כנראה את המשחק הכי טוב בקריירה שלו, בטח בהתחשב במעמד. השלשה הזו, בדיוק מאותו מקום בו גמר את הסדרה של העונה שעברה, באותה סיטואציה בדיוק, החזירה אותו לדיוני ה-MVP של הפיינלס ולא פחות חשוב, נתנה לו את האישור לכך שהוא אחד מהגדולים. והאישור הזה, התברר לנו בשנים האחרונות, חשוב לו מאוד.
אבל איך הגענו בכלל לאותו רגע מהולל של דוראנט? מה הייתה הדרך לשם?
יש הרבה רגעים בסדרה הזו שיש תחושה של צפייה באותו סרט בפעם השנייה או השלישית. זו לא רק התחושה הבלתי נמנעת שאתה יודע איך זה ייגמר, אלא גם בתוך סצנות ספציפיות אנחנו יודעים כבר את כל התרחישים. גולדן סטייט היא הקבוצה שמניעה את הכדור בצורה הכי טבעית ושוטפת בליגה בעוד קליבלנד קבוצת הגנה לא ממושמעת. השילוב הזה הוביל לכך שבשני המשחקים הראשונים (וגם בסדרות בשנים הקודמות) ההתקפה של הווריירס הייתה מבוססת על אינספור חסימות רחוק מהכדור או חסימות מדומות (שבהן השחקן "החוסם" רק עובר ליד השחקן עם הכדור כדי לגרום להגנה לצפות לחילוף ולהתבלבל) שמכריחות את ההגנה של קליבלנד לקבל מיליון החלטות בשנייה. הרבה מאוד פעמים ההחלטה הזו מובילה לשחקן פנוי או לזריקה נוחה. לקליבלנד פשוט אין את כוח האדם הדרוש כדי להתמודד עם המכונה ההתקפית שמנגד.
עוד בנושא
דוראנט כיכב, גולדן סטייט ניצחה 102:110 בקליבלנד ועלתה ל-0:3
אין משחק: "הטוב מ-7" על קווין דוראנט, שחיסל את התחרות ב-NBA
לברון ג'יימס: "דוראנט רוצח". תומפסון: "הוא נתן לי ולסטף ערב חופשי"
יוסטון התכוננה במשך עונה שלמה כדי להתמודד עם ההתקפה של הווריירס, וגם היא בסופו של דבר הפסידה. קליבלנד מנסה לעשות את מה שיוסטון עשתה על הדרך.
מה שמעניין הוא שהיום היו לקאבס רגעים שבהם הם הצליחו בכך. עדיין היו להם המון קצרים בתקשורת ורגעים בהם הם הסתערו יותר מדי על ריבאונד ההתקפה והשאירו את הווריורס לחרוך את המגרש במתפרצות (19 נקודות במתפרצת), אבל היו לקאבס גם לא מעט רגעים שהם קיבלו את ההחלטות הנכונות והצליחו להציל פוזשנים. אחרי ההצגה של סטף קרי במשחק השני הקאבס התחילו ללכוד אותו כשהוא הלך לפיק אנד רול, ולכאורה, המלכודות הללו אמורות להוביל ליתרון של 4-על-3 כשדריימונד גרין מוצא קלעים בכל פינה במגרש לזריקות פנויות. זה היה המהלך ששינה את סדרת הגמר ב-2015, זה היה הגו-טו-מוב של הווריירס ב-2016 כשהם שברו את שיא הניצחונות לעונה רגילה. הלילה המהלך הזה חזר, אבל הקאבס הצליחו לצמצם את הקטלניות שלו בזכות הגנה לא רעה של טריסטן תומפסון בצבע.
עם זאת, הרגעים הספורדיים הללו שבהם הקאבלירס התעלו בהגנה בטלים בשישים לעומת הרגעים בהם הם פשוט טובעים מול הגלים המתנפצים של הווריירס. יותר מדי פעמים שחקן של גולדן סטייט קיבל את הכדור פנוי לגמרי בצבע כי השחקן מהצד החלש לא בא לעזרה, למרות שהוא שמר על שון ליבינגסטון או דייויד ווסט שלא מהווים איום מבחוץ. הבעיה היא שגם כאשר ההגנה כן עשתה את העבודה שלה כמו שצריך, אז הגיע הבחור ההוא, קווין דוראנט.
הקאבס כנראה לא יכולים לשחק טוב יותר ממה שהם שיחקו הלילה. הם שוב שלטו בריבאונד ההתקפה (15 לעומת 6) ובנקודות מהזדמנות שנייה (19 לעומת 8). בחצי הראשון הם קלעו טוב משלוש והיה להם אפילו אקס פקטור. טיירון לו ניער את האבק מרודני הוד, שהחזיר לו עם דקות מצוינות בהתקפה (קצת פחות בהגנה), שהורידו את העומס מלברון.
בערב מפוזר של הווריירס, כמו שהיה להם לא פעם מול יוסטון בגמר האזורי, משחק כזה היה מספיק לקליבלנד. הלילה זה הספיק כדי להביא אותם למשחק צמוד, ושם קווין דוראנט נעץ את הסכין וסובב אותה. רוצח.
נתון המשחק
49% מהזריקות של גולדן סטייט הגיעו מאזור הטבעת. לאורך כל העונה הווריירס לא היו קבוצה שמגיעה לטבעת יותר מדי. לפי האתר Cleaning The Glass, בעונה הרגילה כ-32% מהזריקות שלהם היו מאזור הטבעת. רק ארבע קבוצות זרקו פחות מהם מהאזור הזה, וזה הגיוני. האיום הראשוני של הווריירס הוא השלשה ומשם ההתקפה שלהם זורמת. האיום הראשוני הזה גורם להגנה להתכווץ בכל מיני צורות לא רצוניות עד שנפתחת הזדמנות לזריקה נוחה. בעונה הרגילה, מול הגנות NBA סטנדרטיות שמגנות קודם כל על הטבעת ועל קשת השלוש, הרבה פעמים מה שנפתח זו זריקה מחצי מרחק. רק שתי קבוצות זרקו יותר זריקות מיד-ריינג' מגולדן סטייט העונה. יש פה לכאורה קונפליקט. הווריירס הם הסמל לכדורסל המודרני והכדורסל המודרני מקבל רפלקס הקאה בכל פעם שזריקת חצי מרחק נזרקת איפשהו בעולם, אבל סטיב קר מיישב את הקונפליקט הזה.
"כמאמן, כל הרעיון שלי הוא שאני רוצה זריקות פנויות. אני לא עוקב אחרי כמה זריקות משלוש אנחנו לוקחים. אני פשוט רוצה זריקות פנויות ואם יהיו לנו 20 זריקות פנויות מ-2, אני רוצה לקחת 20 זריקות פנויות מ-2, וזה בסדר", הסביר קר את הפילוסופיה שלו בפודקאסט של ביל סימונס לפני כשנה וחצי.
בניגוד ליוסטון, לגולדן סטייט אין העדפה לזריקה מסוימת. יש להם העדפה לזריקה הפנויה ביותר, זו שתיקלע באחוזים הגבוהים ביותר, לא משנה מאיפה היא תגיע על הפרקט. מול הקאבס הלילה, עם הגנה שיש לה בעיות קשב וריכוז קשות, הווריירס הצליחו לנצל את איום השלשות שלהם כדי להגיע כמה שיותר קרוב לסל ולהשיג נקודות קלות. זה השאיר אותם מספיק צמודים כדי שדוראנט יסגור את הסיפור.
מתחת לרדאר
הקטגוריה הזו כאילו הומצאה עבור אנדרה איגודלה. איגי לא שיחק שישה משחקים ונזרק היישר למאני טיים של משחק גמר בחוץ מול לברון ג'יימס, והראה כמה הוא משמעותי. אין שחקן מושלם להגן על לברון כי, ובכן, הוא לברון, אבל איגודלה הוא האופציה הטובה ביותר של סטיב קר. דריימונד גרין הרבה יותר אפקטיבי כשהוא מגיע כעוזר, קווין דוראנט הוא שחקן הגנה אחד על אחד פחות טוב מאיגודלה וכל שאר האופציות פשוט נרמסות על ידי לברון בדרך לסל (למעט ג'בייל מגי בדקות מסוימות, שזה עדיין גורם לי להתפעל כל פעם מחדש).
כאשר איגודלה על לברון, הווריירס יכלו להרשות לעצמם להיות קצת יותר רגועים בהגנה. זה אומר להישאר עם הקלעים עוד כמה שניות לפני שמביאים עזרה, ובמשחקים כאלו, שמוכרעים על אינצ'ים (איפה אל פאצ'ינו כשצריך אותו), היכולת הזו של איגודלה מכרעת.
מעבר לכך, הוא שוב עשה מהלך גדול בהגנה ברגעי ההכרעה, כאשר חטף לקווין לאב את הכדור בפוסט אפ, מה שהוביל לשלשה של סטף קרי שהעלתה ליתרון ארבע. מיד לאחר מכן הוא דפק דאנק ששמר על היתרון של הווריירס, ואז הגיע דוראנט. אבל דוראנט לא מגיע בלי איגודלה, בטח בערב כזה מבולבל של סטף וקליי.
לקראת המשחק הבא
הסדרה הזו גמורה. יכול להיות שקליבלנד עוד תנצח משחק אחד (עוד לא היה להם ערב קליעה איכותי מתחילתו עד סופו, יכול להיות שיהיה להם אחד כזה במשחק הבא), אבל אף קבוצה לא חזרה מ-3:0 וגולדן סטייט לא תהיה הקבוצה הראשונה שתאבד יתרון כזה. זה השלב בו מתחילים את דיוני ה-MVP של הגמר. אחרי שהייתה תחושה כי סטף מיצב את עצמו כפייבוריט בשני המשחקים הראשונים, הגיע המשחק הזה של דוראנט וטרף את הקלפים. יהיה מעניין לראות איך שני הכוכבים הללו יתפקדו במשחק הבא, כי כרגע התחושה היא שהם בתיקו.
מעבר לכך, יהיה מעניין מאוד לראות גם איך לברון יגיע למשחק הבא. מצד אחד, הוא מאוד ירצה להימנע מסוויפ. מצד שני, כאשר לברון ניצב בפני הדחה בלתי נמנעת, הוא לא הגיב טוב. גם בקדנציה הקודמת בקליבלנד וגם במדי ההיט בסדרה מול הספרס ב-2014 לברון נראה חסר חשק ועצבני. האם גם הפעם הוא יזרוק את המגבת הלבנה?
