גמר ה-NBA

אין משחק: "הטוב מ-7" על קווין דוראנט, שחיסל את התחרות ב-NBA

מאז שהצטרף לגולדן סטייט, הווריירס עם שישה הפסדי פלייאוף בלבד, ואחד בשתי סדרות גמר. עם 43 נקודות ושלשת משחק מקילומטר, KD מצעיד את האלופה לדומיננטיות שלא נצפתה בליגה מאז ימי שאק וקובי. אורן יוסיפוביץ עם "הטוב מ-7", על הקרב היחיד שעוד נותר פתוח

עריכה: מתן חדד

לאורך סדרת הגמר בין גולדן סטייט לקליבלנד, נדרג את שבעת הגיבורים של כל משחק. הדירוג לא יתבצע אך ורק לפי יכולת אלא לפי מידת השפעה וגודל הסיפור. חובה עליכם להתווכח. משחק 3, מתחילים.

זה פשוט לא פייר. דוראנט (צילום: רויטרס)

1. קווין דוראנט (בדירוג הקודם: 3)

הרלאבוב ולגאריס הוא, או היה - תלוי את מי שואלים - מומחה להימורי ספורט והימורים בכלל. גמבלר קנדי-יווני דור שני, לפחות, ובצעירותו שהה עם אביו חודשיים בסיזר פאלאס בלאס וגאס. האבא היה משחק בלאק ג'ק, והבן צופה ב-NBA ולומד על הפרשים ואחוזים.

בפרופיל שערכו עליו בתקשורת האמריקאית סופר שכשהחליט לצאת לדרך בסגנון החיים החדש השכיב את כל החסכונות - 70 אלף דולר - על אליפות של הלייקרס, קובי ושאק, בשנת 2000. הוא גרף כחצי מיליון דולר. אחרי עוד עונה ועוד טבעת לאנשי לוס אנג'לס, זה כבר עמד על יותר ממיליון. מאז ערך כהימור גדול בממוצע ליום, בהמשך שכר את שירותיו של מתמטיקאי, ויחד הם בנו מודל שיריץ התרחשויות של משחקי NBA אלפי פעמים. כמות ההימורים עלתה, גם הסכומים עלו. לאחרונה סיפר שהפסיק עם ההימורים, כך עשה גם בעבר, כשרצה להיות ג'נרל מנג'ר של קבוצה מסוימת. זה לא הסתדר. בין אם ההפסקה עכשיו זמנית או ארוכת טווח, "בוב" ולגאריס יודע מה הוא רואה. בשלב מסוים הכריז שאין אף בן אנוש שצופה ביותר כדורסל ממנו.

עם הזמן קיבל גגים בתקשורת, כפרשן מסוג קצת אחר. הוא משנן סטטיסטיקות שאנשים בקושי מכירים, מסתכל על זוויות לא רגילות. ב-3 ביולי, 2016, הוא צייץ:

"משחק טוב, שאר הליגה. תנו את הגביע לגולדן סטייט מעכשיו, כולנו יכולים ללכת הביתה".

ב-3 ביולי שום דבר לא קרה, אבל כולם הבינו על מה הוא מדבר. לקווין דוראנט, שסיים חוזה באוקלהומה סיטי, נותרה עוד לפחות פגישה אחת הת'אנדר, אבל הרלאבוב הרי יודע דברים שאנשים אחרים לא יודעים. זו הרי העבודה שלו.

יום לאחר מכן, 4 ביולי, יום העצמאות של אמריקה, קווין דוראנט הכריז בעצמו על המעבר לווריירס; קבוצה של 9:73 בעונה החולפת, שהפסידה בגמר מדהים לקליבלנד, 4:3, ותודה ללברון על הבלוק ולקיירי על השלשה וכן, גם ובעיקר לדריימונד שהורחק ממשחק 5. אז "בוב" ידע לפני כולם, ויקבל קרדיט של סקופר, אבל עם כל הכבוד, לא צריך להיות מהמר-מתמטיקאי-אנליסט-מהמר כדי להכריז "תנו את הגביע לגולדן סטייט מעכשיו", ואכן, מאז כולנו באמת יכולים ללכת הביתה.

זה היה קיץ שהוא בועת נדל"ן, מיס-מצ' של תקרת השכר עם עצמה, שאפשר לווריירס להכיל גם את סטפן קרי, גם את קליי תומפסון, גם את דריימונד גרין וגם את הרכש החדש מאוק סיטי. פייר? לא פייר? תקבעו אתם, אבל "לא כוחות" - נקבע כולנו. מאזן האימה בליגה השתנה וכל הצ'יפים נחתו על אוקלנד. ובאמת, מאז, זה באמת לא פייר.

עוד בנושא:

דוראנט כיכב, גולדן סטייט ניצחה 102:110 בקליבלנד ועלתה ל-0:3
לברון ג'יימס: "קווין דוראנט רוצח". תומפסון: "הוא נתן לי ולסטף ערב חופשי"

עוד באותו נושא

דוראנט כיכב, גולדן סטייט ניצחה 102:110 בקליבלנד ועלתה ל-0:3

לכתבה המלאה
אפשר ללכת הביתה, זה גמור (צילום: רויטרס)

הלילה (בין רביעי לחמישי) היה עוד יום במשרד של דוראנט. 43 נקודות (אף שחקן אחר לא קלע יותר מ-11, בקבוצה בה משחקים קרי ותומפסון!), 13 ריבאונדים, 7 אסיסטים, 65% מהשדה, 67% מ-3 (כולל השלשה שגמרה משחק, מקילומטר), 100% מהקו - אין באמת דברים כאלה בטבע.
וזו הסדרה של קרי עד כה, לפחות על פי שני המשחקים הראשונים וההרגשה, אבל דוראנט עם 31.7, 10.3, 6.7. ובגמר הזה, כמו בגמר הקודם, הוא נכנס למועדון ה-90-40-50 האקסלוסיבי. 56% מהשדה, 47% מ-3, 95% מהקו. קרי נע באי נוחות בכסאו?

אבל זה אפילו לא הסטטיסטיקה, זה הנרטיב. גם בשני משחקי סטף, כשהוא רצה כמה שניות של אוויר בהתקפה, הוא נתן את הכדור לקיי.די, ולרוב משהו טוב קרה. הלילה הוא לא רצה כמה שניות אלא כמה עשרות דקות, ודברים טובים המשיכו לקרות. כי מבחינת ביצוע, סיומת, דוראנט הוא מהחדים שאי פעם היו. "נראה שכל פעם שהיינו צריכים סל, הוא עשה את זה בשבילנו", החמיא קר בסיום.

זה לא רק נראה ככה. דוראנט אמנם לא משתלט על כל משחק, אבל כמעט בכל משחק חשוב הוא מספק את הסחורה. הנה, למען העיניים, מאזן הנקודות שלו במשחקי הפלייאוף העונה:

24, 32, 26, 34, 25, 26, 29, 22, 38, 24, 37, 38, 25, 27, 29, 23, 34, 26, 26, 43.

אין משחק פלייאוף עם פחות מ-22, אין ערב חופשי, קיי.די בא לעבוד, כמו שעון. ובמשחק בו קרי וקליי קולעים 11 ו-10, והוד סוף סוף מופיע, ולאב גם, וזה לא באמת קרב. לא כוחות.

ומאז שהוא הגיע, ביום העצמאות ההוא, אין גם תחרות אמיתית בליגה. גולדן סטייט הפסידה משחק אחד בכל הפלייאוף שעבר, וגם זה נגד השחקן הטוב בעולם, וביתרון 0:3. בפלייאוף העונה, היעדר סטף ועניין, ויריבה חזקה כיוסטון עשו את זה קשוח יותר עם חמישה הפסדים, ועדיין - בשתי עונות פלייאוף הווריירס עם 6 הפסדים במצטבר. בהנחה שאתם לא מאמינים שקליבלנד תהיה הקבוצה הראשונה שתחזור מ-3:0, ואתם לא טועים, בואו נסתכל על אלופות-חוזרות קודמות:

מיאמי של לברון הפסידה 14 פעמים בשתי עונות האליפות הרצופות, ב-2011-2013.

גם הלייקרס של קובי וגאסול הפסידו 14 פעמים ב-2008-2010.

כדי לחזור לקבוצה שלקחה שתי אליפויות רצופות בדומיננטיות כזו, צריך לחזור ללייקרס של שאק וקובי, 2001, ולעונה שעשתה להרלאבוב ולגאריס יותר ממיליון דולר. והם עוד עשו את זה נגד ניו ג'רזי ופילדלפיה, לא נגד השחקן הטוב בעולם.

יום העצמאות שהרג את התחרותיות בליגה הוא כנראה יהיה גם יום העצמאות של לברון, שרואה את הסדרה הזו ומבין - סופר-טים זה פאסה. אנחנו בעידן הסופר-דופר-טים. המשך יבוא.

עוד באותו נושא

לברון ג'יימס: "קווין דוראנט רוצח". תומפסון: "הוא נתן לי ולסטף ערב חופשי"

לכתבה המלאה
גם לו דוראנט קלקל. רודני הוד (צילום: AP)

2. רודני הוד (בדירוג הקודם: -)

זה היה יכול להיות ה"רודני-הוד-גיים" אם לא ה"קווין-דוראנט-גיים". הוד הוא חלק מטרייד החורף הגדול (לא כל כך…) שביצעה קליבלנד, רק שמאז שהגיע, הוד נעלם אט-אט. מול טורונטו שיחק 39 דקות בכל הסדרה וסירב לעלות למשחק מספר 4, ואחר כך התנצל; מול בוסטון שותף רק בשלושה משחקים מתוך שבעה, 33 דקות במצטבר; בשני המשחקים הראשונים בגמר ראה 4 דקות.

לפני משחק 2 הכתבות עסקו בו, אחרי שהתראיין ואמר שהוא כל כך חסר ביטחון ולא מבין לאיזה מצב הגיע - וסיפר שהוא צופה ביוטיוב במשחקיו ביוטה, ולא מאמין איך היה קולע 16 נקודות בממוצע, עוד העונה. זה היה צריך להיות אמריקאי ודביק אבל טיי לו לא שחה עם הזרם, עד הפעם:

הוד קיבל 26 דקות וקלע 15 נקודות - הכי הרבה מאז 3 באפריל מול טורונטו - והוסיף 6 ריבאונדים. זה היה צריך להיות הערב שלו, אבל ההוא מלמעלה, כפי שאמרנו, החליט אחרת.

לבד מדי, כרגיל (צילום: רויטרס)

3. לברון ג'יימס (בדירוג הקודם: 5)

איך אפשר לרחם על מי שיש לו הכול? לפעמים, אחרי עוד מסירה נהדרת לטריסטן תומפסון שנשאר לבד מול הסל, מטר מהסל, ומצליח לעשות פייד-אוואיי אל מעבר לצבע, ולהחטיא - אפשר. עוד טריפל דאבל (11-10-33) לג'יימס, בדרך לעוד הפסד בגמר ה-NBA. הוד היה אמנם טוב מאוד, לאב התחיל נהדר (20 ו-13, למה שיחק רק 31 דקות?!) אבל דעך, ולברון, ביותר מדי מהלכים, פשוט נראה לבד מדי, שוב.

4. דריימונד גרין (בדירוג הקודם: -)

10 נקודות, 9 אסיסטים לבחור שתמיד מחזיק בשורה סטטיסטית מפתיעה, אבל הנתון המפתיע ביותר בשורה של דריימונד ממשחק 3: הוא שרד את כולו. לעזאזל, לפחות דרך הטלוויזיה זה היה נראה שהוא מנסה לקבל את הטכנית השנייה, והביתה, ללא הצלחה.

5. קייל קורבר (בדירוג הקודם: -)

מי שהיה הכלי השני בהיררכיה של לברון נעלם לגמרי בגמר הזה - כנראה פשוט בגלל שאין לו על מי לשמור. 1 מ-10 בגמר, ב-14.7 דקות לערב - 4 נקודות בכל הסדרה.

ניסה, ממש ניסה, אבל לא הצליח לקבל טכנית שנייה. גרין (צילום: GettyImages)

6. קליי תומפסון (בדירוג הקודם: 2)

כפי שהיה בצלו של סטף במשחק 2 האדיר, כך בצלו במשחק 3 העגום. 10 נקודות ב-41 דקות, 4 מ-11 מהשדה, רק שני אסיסטים, רק חטיפה אחת. לא נורא, מי יזכור?

7. סטף קרי (בדירוג הקודם: 1)

כמה שניות לסוף עמד קרי על הקו, דחף שתי קליעות גארבג' פנימה, ובכך ניצח בקרב זוגות סמוי: קרי+תומפסון 21 - ג'בייל+בל 20.

כמעט, חבר'ה, כמעט היתה פה סנסציה.

זה לא היה נראה טוב, בטח לא כמו משחק 2, ובמחצית גם הנעליים הוחלפו, ואז סיבוב קרסול וירידה לחדר ההלבשה, ובסוף, איכשהו, סטף סיים בדאבל פיגרס, 11 נקודות, 6 אסיסטים, 5 ריבאונדים, ובמשחק 4 ינסה לנצח את דוראנט בקרב היחיד שפתוח.

כי איך אמרו חכמים: "משחק טוב, שאר הליגה. תנו את הגביע לגולדן סטייט מעכשיו, כולנו יכולים ללכת הביתה".

orenjos@walla.co.il

כל שנותר הוא המאבק על ה-MVP (צילום: GettyImages)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully