קוזמו קראמר: מיכיל קראמר צפוי לעשות כותרות רבות במכבי חיפה

הטרגדיה התרחשה לפני עשור, והיא מלווה את מיכיל קראמר עד היום. בתחילת מאי 2008, הוא חתם על חוזה מקצועני ראשון בחייו וקיבל את החולצה מספר 29 של נאק ברדה. באותו שבוע, התאבד חברו הטוב ביותר גידו, והותיר סימני שאלה שלא ייפתרו לעולם. הם היו שכנים בני 19, בילו כל הזמן ביחד, ודבר לא רמז על האסון לפני שהוא קרה. מאז, הקפיד קראמר ללבוש את חולצה מספר 29 אם הייתה פנויה, לזכר ידידו. כעת, כשהוא בן 29, קיבל החלוץ ההולנדי התמיר את החולצה הזו במכבי חיפה. גידו הגיע גם לישראל.

המוות הפתאומי השפיע עמוקות על קראמר, אך ממש לא נטל ממנו את שמחת החיים. בדיוק להיפך - הוא העמיד את כל יתר הדברים בפרופורציות הנכונות. בעיות זמניות על הדשא נראות חשובות קצת פחות בהשוואה לאובדן חיים. מנגד, ההנאה והביטוי העצמי הפכו לערך עליו. "אני מי שאני", מצהיר קראמר בכל הזדמנות, ואין בכוונתו להתגמש ולהשתנות. במהלך הקריירה, הוא רכש לעצמו תדמית של שחקן פרובלמטי - פרובוקטור, חוצפן, עצלן ואגואיסט. קראמר רואה זאת בזווית קצת אחרת. מבחינתו, הוא פשוט תמיד אומר את האמת בפרצוף לכולם. ואם האמת הזו לא נעימה, זו לא הבעיה שלו. שיתמודדו.

עוד בנושא

מיכיל קראמר עבר בדיקות רפואיות וחתם לעונה אחת במכבי חיפה
תפנית: זנטי וסוכנו נפגשו עם שחר, הקשר מתקרב למכבי חיפה
סוכנו של קלאוס נחת. המטרה: פשרה לפני תחילת אימוני מכבי חיפה

הוא לא מצפה להיות שחקן נערץ. עם השנים, כבר אי אפשר להסיר תווית של דמות שנויה במחלוקת. "אני יודע שמחצית מהאוהדים יאהבו אותי, ו-50 אחוזים ישנאו אותי. זה מה יש", הוא אמר כאשר הגשים חלום ילדות וחתם בפיינורד ב-2015. כאשר עזב את המועדון מרוטרדאם בחלוף שנתיים וחצי בנסיבות ביזאריות במיוחד, הוא העיד כי המאזן לא שונה משמעותית מהתחזית: "אולי עכשיו זה 40:60 לטובת השונאים", העיר בהומור אחד השחקנים הבודדים בתבל שפוטר בגין אכילת סנדוויץ'. זה לא ממש מפריע לו. הבעיה הגדולה הייתה כי המאמן ג'ובאני ואן ברונקהורסט לא נתן לו לשחק, ולא שילב אותו אפילו מהספסל. מאידך, הוא הבין היטב כי את הקרב לחלוץ הדני ניקולאי יורגנסן הוא הפסיד בצדק רב, ואפילו לא ניסה לייפות את המציאות. כי קראמר מודע למגבלותיו הרבות. הן חלק מהפסיפס שהופך את סיפור ההצלחה היחסית שלו למיוחד.

כי הרי כאשר היה קראמר בן 17, הודיע לו במפתיע מאמן הנוער של אקסלסיור כי אין לו סיכוי להפוך לכדורגלן מקצועני. "הגעת לתקרה, ואני חייב לשחרר אותך", הוא הודיע. אקסלסיור שימשה באותן שנים סוג של מועדון משנה עבור פיינורד והיוותה מקפצה לכישרונות צעירים לבמה הגדולה, והניפוי גרם לקראמר לבכות. ואולם, הוא לא נשבר.

המאמן שהעיף אותו הציע לו פיצוי קטן והמליץ עליו לברדה, שם הכיר את האנשים הנכונים. להפתעתו, קראמר דווקא התקבל מיד אחרי המבחנים והחליט להקדיש את החיים לכדורגל. הוא זנח את הלימודים באוניברסיטה על אף שזה הכעיס מאוד את אימו, ופילס את דרכו. בקבוצה הבוגרת של ברדה זה ממש לא הלך, אבל המעבר לוולנדאם מהליגה השנייה השתלם בהדרגה. אחרי אינספור אכזבות, הוא פרץ לתודעה בעונתו הרביעית בקבוצה והפציץ 22 שערים בדרכו לתואר סגן מלך שערי הליגה. בגיל 24, ההתמדה השתלמה.

זו הייתה התקופה בה הבין קראמר את התכונה החזקה ביותר שלו - יש לו חוש התמצאות טוב ברחבה. עם מבנה גוף חסון וגובה של 195 סנטימטרים, למיקום יש משמעות עצומה. אם טנק כזה עומד במקום הנכון ומגיע לכדור בעיתוי האופטימלי, לא פשוט לעצור אותו, קל וחומר כי קראמר לא מתבייש לדחוף ולעצבן בלמים כאשר השופט לא רואה. וזו הסגולה הגדולה של הסקורר. היכולת הטכנית שלו לקויה, רגלו השמאלית חלשה באופן משמעותי מהימנית, ותרומתו למשחק הקבוצתי מחוץ לרחבה שואפת לאפס. עם זאת, תנו לו לנגוח או להפציץ מטווחים קצרים, והכדורים יטוסו לרשת. דן האג התרשמה, החתימה אותו בקיץ 2013, וכך הוא הפך לשחקן לגיטימי בליגה ההולנדית הבכורה. שבעה שערים בעונה הראשונה, 17 בעונה השנייה, ולא מעט כותרות מכל הסוגים.

מצד אחד, בלט קראמר באחוז ניצול הזדמנויות לא רע. מצד שני, היריבים תיעבו אותו. הוא נחשב לשחקן מלוכלך, שנוטה להקניט את שחקני ההגנה ואף להתגרות בקהל במשחקי החוץ. ואם זה לא מספיק, הוא יצא פומבית נגד המוסכמות המקובלות בכדורגל. בראיון מרתק, הצהיר קראמר: "אם הקבוצה מובסת 6:1 ואני מבקיע שער, מצפים ממני להגיד שהשער הזה לא שווה כלום, אבל זה לא נכון. עבורי כחלוץ, הכיבוש הוא נקודת האור, ואני שמח". קראמר הגן על אנוכיות כנגד קבוצתיות, והתייחס בלעג לשחקני נשמה שיוצאים בהצהרות על רוח קרב ומפיקים מעצמם את המקסימום בכל דקה ודקה. הוא הגדיר אותם כ"צבועים", וטען כי רוב המאמנים בעברו ניחנו בצביעות. "למה לצעוק כשאפשר להסביר הכל בשקט? יש מאמנים שמרימים את הקול רק כדי לעשות רושם על אחרים ולהוכיח מי הבוס", אמר קראמר. הוא אף הודה שאינו מעוניין להתאמץ באימונים ולא רואה טעם בשימוש במכשירים מודרניים שמודדים מהירות ריצה ודופק. "אם הייתי מעוניין לגרום לעצמי סבל כל יום, הייתי מתגייס לצבא", הוא טען בחיוך.

הגישה הזו גרמה לוויכוחים רבים עם מאמן דן האג הנק פרייזר, אך היחסים ביניהם היו טובים בכל זאת, וגם קודמו של פרייזר בתפקיד, מוריס שטיין, העריך מאוד את קראמר. ב-2015, שטיין אפילו טען כי כדאי לזמן אותו לנבחרת, כי חסר בסגל הכתום חלוץ רחבה עם ממדים כאלה. זה היה מוגזם לחלוטין, אבל פיינורד בהחלט השתכנעה. היא שילמה לדן האג 1.5 מיליון יורו תמורת הסקורר, וקיבלה ממנו 14 שערי ליגה בעונת 2015/16. בנוסף, הצטיין קראמר בגביע, הרשית בניצחון 1:2 על אוטרכט בגמר והתכבד בתואר ראשון בחייו. זו הייתה פסגת הקריירה שלו.

לצערו, זו עדיין לא הייתה הרמה הנדרשת. "בפיינורד הבינו שקראמר תוקע להם את ההתקפה. 14 שערים בעונה טובים לדן האג, אבל לא לקבוצת צמרת. חלוץ כזה לא מתאים למאמן ששואף לשחק התקפי ולהחזיק בכדור. אז הם החתימו את יורגנסן על חשבונו", מסביר העיתונאי ההולנדי פלוריס קוקנביר. בדיעבד, הודה קראמר ללא היסוס כי הדני טוב ממנו, אבל היה מתוסכל מאוד מכך שלא קיבל הזדמנויות אפילו כאשר יורגנסן היה פצוע. בעונת 2016/17, הוא פתח בהרכב פעם אחת בלבד, למרות שהופעותיו הקצרות כמחליף היו סבירות. למעשה, הבקיע קראמר שני שערים קריטיים בזמן פציעות כאשר עלה מהספסל - בניצחון 1:2 בניימיכן ובתיקו 3:3 באוטרכט. שלוש הנקודות שהשיג עבור פיינורד העניקו לה בסופו של דבר אליפות היסטורית - היא סיימה ביתרון נקודה על פני אייאקס בטבלה הסופית.

האליפות הזו במדי הקבוצה אותה אהד מגיל אפס הייתה פסגת שאיפותיו, אך החלק הזעום שנטל בה צרם מאוד. "לא התנפלתי על ואן ברונקהורסט רק כי אני אב לשני ילדים, וצריך לדאוג למשפחה שלי", הוא הסביר בדיעבד. עם זאת, הוא ממש לא סתם את הפה, ונתן ביטוי לא שגרתי לכעסו. כאשר לא נכלל בסגל למשחק ליגת האלופות בנאפולי בספטמבר האחרון, לבש קראמר את חולצת המועדון והתיישב ביציע, על אף שאוהדי הקבוצה האורחת הושעו ולא הורשו להיכנס. החלוץ פונה על ידי שוטרים, ובמועדון לא אהבו את התנהגותו. "ביקשנו ממנו לא לבוא, אבל הוא בחר לבייש את המועדון", אמר המנכ"ל יאן דה יונג. "אולי מיכיל חשב שלא יבחינו בו, כי על המגרש באמת לא רואים אותו", העיר בציניות ואן ברונקהורסט. האמירה לא הועילה ליחסים בין השניים, והמחאה של קראמר נמשכה באכילת סנדוויץ' במחצית משחק הליגה מול הראקלס בדצמבר. באופן אבסורדי למדי, הפרשה נופחה מעבר לכל פרופורציות, דווחה בהרחבה בתקשורת והייתה הקש ששבר את גב הגמל - פיינורד העיפה את קראמר וביטלה את חוזהו.

כבר אז החל החלוץ לחפש אופציות להגשים שאיפה גדולה נוספת ולשחק מחוץ להולנד, אך ההצעה של בולטון מליגת המשנה האנגלית לא סיפקה אותו. ספרטה רוטרדאם שנאבקה בתחתית קפצה על המציאה, והמאמן הוותיק דיק אדבוקט התלהב: "מיכיל הוא בדיוק השחקן שאנחנו צריכים". היה טעם בדבריו, וקראמר גילה חוש הומור נהדר כאשר הבטיח עם החתמתו לקנות סנדוויצ'ים לכל אנשי הסגל אם ספרטה תישאר בליגה. הוא אפילו כבש פעמיים במרץ, המצב בטבלה השתפר קלות, מפלס האופטימיות עלה, ובתחילת אפריל העניק קראמר ראיון ענק נוסף בעיתון המוביל פוטבול אינטרנשנל.

זו הייתה שיחה משובחת שגלשה למחוזות הפילוסופיה. החלוץ, שידוע בנטייתו לסייע לקהילה, בעיקר לאנשים עם מוגבלויות שכליות, התמקד בעובדי המועדון הפשוטים. "מחציתם יפוטרו אם ספרטה תרד לליגה השנייה כי לא יהיה כסף לשלם להם. זה הלחץ האמיתי. אני משחק בעיקר למענם", הוא הסביר והתפייט על השינוי שעבר כאשר הפך לאב. קראמר טען שהוא עדיין אומר את האמת בפרצוף, אבל הפך לאדם רגוע ואחראי יותר. ואז, שלושה ימים בלבד מאוחר יותר, הוא ביצע עבירה פרועה במיוחד בתבוסה 7:0 מול ויטסה, פגע בראשו של אלכסנדר בוטנר, ספג השעיה משבעה משחקים וסיים את העונה. ספרטה התירה מיד את חוזהו, וירדה בלעדיו. "אין ספק שהיה לקבוצה סיכוי הרבה יותר טוב בפלייאוף לו קראמר היה משחק", אומר קוקנביר.

אירוני יותר זה לא יכול להיות, והפרשה רק מדגישה את אופיו הלא צפוי של הרכש החיפאי החדש. אחרי שסיים את דרכו בספרטה, הוא הצהיר כי יחפש קבוצה חדשה רק מחוץ להולנד, שם "לא יזכירו לו יותר סנדוויצ'ים". אבל תהיו בטוחים כי גם בכרמל הוא ימצא את דרכו להשמיע את קולו. כי קראמר הוא דמות צבעונית דומיננטית בחדר ההלבשה. הוא עושה הכל בדרכו, משוכנע בצדקתו ויעמוד על דעתו מול כל אחד. מאמן הולנדי ומנהל ספורטיבי הולנדי יודעים בדיוק מה הם מקבלים. פרד רוטן ומו אלאך מכירים את התכונות החזקות והחלשות של קראמר כשחקן וכאדם. ככל הנראה, הם מעריכים כי היתרונות עולים על החסרונות.

אז הכוכב החדש יאמלל את בלמי היריבות לא רק באמצעות כיבוש שערים, אלא גם עם דחיפות, צביטות והתגרויות קטנות. הוא ישמח להתחבר לקהל, אבל יודע מראש כי 50 אחוזים יאהבו אותו, ו-50 אחוזים ישנאו. כי הוא תמיד היה שנוי במחלוקת, וזה יישאר כך גם בליגת העל. וממש לא אכפת לו מהשונאים - שיהיה להם לבריאות. שישרקו כמה שהם רוצים. עבור התקשורת, אין מתנה גדולה ממנו. תכינו את הפופקורן.

עקבו אחרי יוכין בפייסבוק