בווידאו: על מינויו של גיא לוזון לתפקיד מאמן בית"ר ירושלים
כאשר גילי לבנדה יישב עם עצמו הקיץ ויעשה חושבים, הוא לא בדיוק יבין מה חווה בעונה הזאת. הוא עבר כל כך הרבה סיטואציות עם שרון מימר, אלי כהן השריף ובני בן זקן, וכל זאת תחת ההוראות וההודעות של אלי טביב מהבית ומהיציע, ובצל הבלגן הבלתי פוסק שליווה את בית"ר ירושלים העונה. את הקיץ הוא התחיל כעוזר של שרון מימר, אך לאחר התבוסה בבורגס (0:4 לבוטב פלובדיב) וההדחה מאירופה נוצר פיצוץ בין טביב למימר והאחרון הלך הביתה. כמה ימים לפני פתיחת העונה, לבנדה (השבוע חגג 46) נקרא לדגל ועמד על הקווים במשחק פתיחת העונה בחוץ נגד מכבי תל אביב.
עוד בנושא:
שגיב יחזקאל ומקס גרצ'קין ממכבי תל אביב על הכוונת של בית"ר ירושלים
אוהדי בית"ר לא מרפים מאלי טביב: הגיעו שוב לביתו ולחנות של אשתו
בבית"ר ירושלים מרוצים מההחתמה של גיא לוזון: "סוף סוף תהיה משמעות לאימונים"
"זאת לא הייתה סיטואציה פשוטה", נזכר לבנדה. "קודם כל לא היה לי נעים כי שרון מימר הביא אותי לבית"ר ירושלים וברגע שסיים את התפקיד שלו שאלתי אותו מה לעשות. אם הוא היה אומר לי ללכת איתו, הייתי הולך מיידית. הוא אמר לי להישאר ולקחת את ההזדמנות הזאת. הקבוצה הייתה שבורה אחרי ה-4:0 בבורגס ובאמת חיפשתי איך לעשות משהו לא קונבנציונלי כדי להביא את השחקנים למשחק הזה. אני זוכר שבמהלך אותו שבוע אמרתי להם: 'יש לנו את כל התירוצים בעולם לקבל בראש במשחק הזה. המאמן הלך הביתה, כל האווירה שלילית סביבנו וכל העסק נראה על סף התפרקות. אם נקבל בראש זה יהיה טבעי, אבל זאת גישה של לוזרים, של כאלה שלא מאמינים בעצמם. בסופו של דבר אנחנו קבוצה חזקה עם שחקנים איכותיים, שאם כל אחד יעשה סוויץ' בראש אנחנו באים ולוקחים את המשחק הזה'.
"באיזשהו מקום, המעמד הזה היה לחיות את החלום. אחרי כל כך הרבה שנים של ילדים, נערים ונוער, פתאום לקבל את הבמה בבוגרים זאת הכרה וצ'אנס לקטוף פירות של העבודה הסיזיפית לאורך השנים. וזה לא סתם צ'אנס בליגת העל, זאת בית"ר ירושלים עם עוצמות מטורפות. אתה מדבר על המשחק נגד מכבי תל אביב, היו שם 13-14 אלף איש באצטדיון. רק 1,500 אוהדי בית"ר אבל הרגשתי בבית. הם עשו את כל הרעש והרעידו את האצטדיון. מהרגע שעליתי למגרש ידעתי שעם הטירוף הזה מאחורינו, לא משנה מה היה לפני כן. אנחנו לוקחים את המשחק".
אנחנו עוד נחזור לכל מה שהיה בעונה הזאת, אבל השורה התחתונה היא שאתה לא ממשיך בבית"ר בעונה הבאה.
"אני אמנם לא ממשיך, אבל מודה ולוקח המון דברים. השנה וחצי הזאת מילאה והעשירה אותי, למדתי המון והתקדמתי. שנה וחצי בבית"ר שווה יותר מ-10 שנים במקומות אחרים, גם ברמה המקצועית וגם ברמת ההתמודדות והסיטואציות המורכבות. עם כל הידע שצברתי כל החיים, קיבלתי בבית"ר שיעור מקצועי אדיר שיעזור לי מאוד בהמשך הקריירה".
העובדה שלא הייתה לך תעודת פרו עצרה אותך השנה. אם הייתה לך תעודה, סביר להניח שהיית ממשיך כמאמן ראשי ובן זקן לא היה מגיע.
"כן. פתחנו טוב את העונה והייתה שביעות רצון של המערכת, אבל ללא התעודה לא יכולתי להמשיך כמאמן ראשי. היו שבועיים עם אלי כהן השריף שמבחינתי זה גם היה שיעור לראות איך בן אדם בגילו מגיע עם כל כך הרבה אנרגיות ועובד סביב השעון על כל פרט קטן, מקצוען ברמה הכי גבוהה שיש. כשהגיע בני בן זקן, גם לי זה היה קצת מוזר כי זה מאמן עם פחות ניסיון ממני. זאת הייתה סיטואציה מורכבת כי מצד אחד אלי אוחנה הגדיר באופן ברור שהוא המאמן ואני העוזר, אך גם בשיחות עם טביב וגם בישיבות מערכת דרשו ממני להיות דומיננטי, לקחת את המושכות ולהוביל. גם לבני זה לא היה פשוט. הוא לא הביא אותי והיה חשדן בהתחלה, לאחר מכן הוא גם חשב להביא עוזר משלו וזה לגיטימי, אבל עם הזמן גם הוא הבין את דרישות המערכת וכולנו התיישרנו לפי זה. בסופו של יום, אני גם אמרתי לבני שאם תהיה הצלחה כולנו נהנה ממנה ואם לא זה יבוא על הראש שלנו, כך שכל התעסקות במה שקורה מסביב היא מיותרת".
אחד הרגעים המביכים שלכם כצוות מקצועי הייתה השיחה בה כולם ביקרו את בני בן זקן על טקטיקה והתנהלות, והדברים יצאו החוצה.
"בוא נעשה סדר לגבי השיחה הזאת. הייתה שיחה של כל הצוות המקצועי בה התבקשנו לפתוח כל אחד מה שמפריע לו, ולאחר מכן גם ישיבת צוות עם טביב ואוחנה. זה שהכול יצא החוצה זה חמור מאוד, אבל לגבי הדברים שנאמרו - עשו מזה הרבה יותר ממה שהיה. השיחות האלה נועדו כדי שכל אחד יגיד מה שמפריע לו לגבי ההתנהלות באימונים, טקטיקה ואיך הוא חושב שהדברים צריכים להיראות. אם אתה לא תהיה אמיתי בישיבה כזאת, אז אין לך מה לעשות במערכת. אתה חייב לומר את האמת שלך. בני מאמן בסגנון שונה ובהתחלה היו חילוקי דעות וזה לגיטימי, כל מאמן והשוני שלו. גם במכבי חיפה סטנוייביץ' נתן לי סמכויות נרחבות ולעשות המון דברים באימונים, וכשהגיע מרקו בלבול זה היה אחרת. עובדה שאחרי כל המתיחות של ההתחלה היו כבר ישיבות טובות שהבהירו את רף הציפיות מכולם. משבוע לשבוע היה סינכרון והתחלנו לשתף פעולה כמו שצריך, כצוות. עובדה שזה גם עזר מאוד לקבוצה והתמודדנו עד הסוף על שני התארים".
לבנדה ממשיך: "ניסו כל הזמן לייצר סכסוך ולטעון שאני חותר. אמרו גם פעם שהקהל קילל את בני ואני מחאתי לו כפיים וזה לא נכון. היה אימון שהקהל גידף את בני, את הההנהלה ואת השחקנים ופתאום כמה עודדו אותי. לא מחאתי כפיים ולא ניגשתי אליהם, אני לא מכיר את האוהדים וכל הנושא הזה בכלל היה חדש לי. הלכתי באותו אימון לבני ולאוחנה ואמרתי להם שממש לא נעים לי מהסיטואציה הזאת, זה מביך. אבל אני לא כזה מחובר לתקשורת וקל היה להוציא אותי כאיש הרע בסיפור".
אתה יודע, הדבר הכי מדובר בבית"ר השנה זה ההודעות של אלי טביב מהיציע. כל הצילומים של אלי מנצור מעביר הודעות אליך ואתה לבני בן זקן, הוציאו גם אותך באור לא טוב.
"באיזשהו מקום כולם יודעים את המציאות של הכדורגל היום. בעלי בית מביאים כסף והם מעורבים, אי אפשר להתעלם מזה. ג'קי באשדוד, איזי בקרית שמונה, אבי לוזון נמצא באימונים של מכבי פתח תקוה. זה בכל מקום, רק שבית"ר היא הרבה יותר אטרקטיבית עבור התקשורת אז קל היה להבליט את זה. המערכת עבדה ככה לפנינו וגם אחרינו. קל לבקר ולזלזל באנשים, אבל בסופו של דבר יש כאן בעלי משפחות שעובדים בתוך מערכת וצריכים להתאים עצמם. מאמן צריך להציב לעצמו קווים אדומים, אבל גם המציאות של היום תחת בעלים פרטיים שמזרימים מיליונים היא לא פשוטה ומאמן צריך לדעת להתמודד איתה".
הייתם קרובים לתואר?
"היינו קרובים מאוד. אני חושב שמה שהתפקשש זה המשחק בנתניה, לא המשחק נגד באר שבע. בנתניה התפרקנו ומשהו נשבר שם, משהו שהשפיע גם על המשחק מול באר שבע וגם על גמר הגביע".
אני חושב שזה הרבה יותר מנתניה. אני חושב שברגע ששכטר הרגיש שעושים לו בכוונה, איבדתם את חדר ההלבשה ושם הכול החל להתפרק.
"אני מסכים עם זה. בסופו של דבר שחקנים דומיננטים ומובילים מביאים תארים, וכולנו כמערכת עשינו טעויות - גם עם שכטר ואולי גם עם עידן ורד. אי אפשר להכחיש את זה שחדר ההלבשה לא היה אותו דבר כשקרה מה שקרה עם איתי או עם עידן. אלה שחקנים מובילים וכאלה שהווייבים שלהם משפיעים על כולם. איתי עבר פציעה, אבל היה צריך להחזיר אותו יותר מהר ועם עידן אולי היה צריך לעשות דברים יותר בהדרגה כי הוא חזר טוב, ואחרי זה הייתה ירידה ויותר מדי רכילות מסביב שלא עשתה לו טוב. תוסיף לכל זה שז'אורז'יניו היה פצוע, הייסטר לא שיחק באותה תקופה וסילבסטר נפצע לקראת המשחקים המכריעים. בית"ר לא מחזיקה סגלים כמו מכבי או באר שבע ושילמנו על זה בסוף. חלק מהשחקנים נפלו מהרגליים".
איך אתה רואה את בית"ר לקראת העונה הבאה?
"צריך להמתין להשלמת הסגל. הלכו שחקנים מובילים כמו שכטר ועזרא ואסור לבית"ר לאבד עוד כאלה. היא חייבת להשאיר את ורד וסאבו ולמצוא פתרונות לעיבוי הסגל. זה גם תלוי במה אלי טביב ירצה לעשות, אם יישאר וכמה ישקיע ולכן זה לא יהיה רציני לנתח עכשיו את הקבוצה. גיא לוזון מאמן טוב שיודע להוציא מהשחקנים שלו הרבה וגם מתאים לבית"ר, כך שהיא יכולה להפתיע".
חשבת שאתה ראוי להישאר כמאמן ראשי בעונה הקרובה?
"כן, אני חושב שהייתי ראוי אחרי השנה וחצי שעברנו, אבל זאת לא החלטה שלי. התאכזבתי, אבל אני זוכר רק את הדברים הטובים, מודה לאלי טביב ואלי אוחנה על ההזדמנות וכל בית"ר ירושלים והמיוחדות שלה. נהניתי מכל רגע, מאנרגיות שאני בטוח שאיפה שלא אהיה תמיד יהיו בראש שלי ואכוון לחזור יום אחד מהדלת הראשית. זאת בהחלט המטרה: ללכת כדי לחזור בעתיד טוב ומנוסה יותר לבית"ר ירושלים. אני מאמין שזה יקרה".
